מבקשת הסבר בקשר להוצאה קלורית במאמר זה

אלישבע777

Well-known member
מבקשת הסבר בקשר להוצאה קלורית במאמר זה

ב- ואי נט פורסם מאמר של פרופ' יובל חלד על מיתוסים שונים בעניין הוצאה קלורית במנוחה והפעילות. יש לי הרגשה שזה לא המאמר שלו או שזה מאמר פרסומי.
המאמר נמצא ב-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5037001,00.html
הפסקה הבאה (בכחול) היתה מאוד לא ברורה.
השאלה שלי היא לגבי סעיף 2 - אם "שורפים " 250 קק"ל איך זה רק 25 קק"ל ליממה יותר? האם באמת פעילות גופנית וגם מסת שריר גבוהה- אינם תורמים רבות להוצאה הקלורית?
הפסקה כאן:

פעילות גופנית מגבירה את קצב חילוף החומרים במנוחה - לא מדוייק
קיימת אמנם השפעה קצרת טווח של פעילות גופנית בעצימות גבוהה על קצב חילוף החומרים. תופעה זו נקראת EPOC – Excess Post Exercise Oxygen Consumption, כלומר צריכת חמצן (אנרגיה) מוגברת אחרי מאמץ. עם זאת, ולמרות התרומה המצטברת של הוצאה אנרגטית מוגברת אחרי מאמץ בקרב אנשים פעילים, הרי שאין ליחס לתופעה זו משמעות רבה מדי מכמה סיבות:


1) נדרשת פעילות עצימה יחסית כדי שתהיה תרומה כלשהי.
2) לאחר פעילות בעצימות גבוהה יחסית ה-EPOC יהווה כ-10% מסה"כ האנרגיה שהוצאה בפעילות. לדוגמא, לאחר ריצה בת חצי שעה בה אדם "שרף" כ- 250 קק"ל הרי שסה"כ כ-25 קילו-קלוריות נוספים, בנוסף לחילוף החומרים הרגיל, "יישרפו" באותה יממה.
3) פעילות גופנית עצימה וממושכת מהווה דחק (stress) מטבולי, בעיקר כשהיא מלווה בהפחתת כמות המזון הנצרכת. התוצאה - תגובת פיצוי טבעית (הישרדותית) המתבטאת בהאטת קצב חילוף החומרים וכן בהפחתה במידת פעילות הגופנית הרצונית. כלומר, כמות התנועה היומית תפחת לטובת חיסכון אנרגטי. מנגנונים אלה מהווים את אחד ההסברים לקושי בהרזיה שנתקלים בו במהלך דיאטה.


תודהה למשיבים!!
 

Gidi Shemer

New member
לא בטוח שהבנתי את מה ששאלת

אבל אם את שואלת כיצד 250 הופכים ל- 25, אז הכוונה היא ש250 קלוריות יישרפו בפעילות הגופנית עצמה ועוד 25 קלוריות עשויים להישרף ב״אקסטרא״ בחילוף החומרים הרגיל
 

אלישבע777

Well-known member
מה שאמרת זה בהחלט הגיוני

מהמאמר זה נשמע הפוך! פעילות גופנית סדירה מעלה מטבוליזם בסיסי, אבל גם פעילות גופנית חד פעמית, מבזבזת מעט יותר אנרגיה, גם אחרי שהפעילות מסתיימת.
כותב המאמר, מתאמץ לשחוט פרות קדושות, במחיר ההבנה של המאמר. תודה גידי
 

Gidi Shemer

New member
אם הבנתי אותו נכון, הנקודה שלו

היא שההשפעה של פעילות גופנית על מטבוליזם בסיסי היא נמוכה. הוא צודק בעניין הזה
 

אלישבע777

Well-known member
פעילות גופנית כן משפיעה על המטבוליזם הבסיסי

פעילות גופנית מעלה את מסת השריר ואי לכך , גם המטבוליזים הבסיסי עולה ( עד גבול מסויים). לא כן? אם לא פעילות גופנית, מה יכול להעלות מטבוליזם בסיסי ( חוץ מהורמון טסטוסטרון ותירוקסין)?
 

Gidi Shemer

New member
קודם כל, לי לפחות נשמע שהוא מדבר על פעילות איירובית

אולי פספסתי משהו, אבל זה מה שנראה לי. הוא אפילו מציין ריצה כדוגמה. פעילות איירובית לא מעלה את מסת השריר באופן משמעותי. שנית, בנייה של שריר אכל משפיעה על מטבולזים בסיסי, אבל פה הוא מדבר בכל מקרה על ההשפעה קצרת הטווח של אחרי פעילות, ה- EPOC וזו אכן השפעה נמוכה
 

אלישבע777

Well-known member
תודה גידי! אשמח לתשובה על שאלת המשך

כתבת שפעילות אירובית אינה מעלה מסת שריר . אני מסיקה שפעילות אנאירובית היא המעלה מסת שריר. אודה לך אם תכתוב לי מדוע יש הבדל.
 

Gidi Shemer

New member
אכן

פעילות אנאיירובית מעלה שריר כי עבודה מול התנגדות (בין אם מדובר בעבודה מול משקל גוף ובין אם מדובר בעבודה עם משקולות) עושה ״טריגר״ פיזי ומטבולי לבניית שריר. שילוב של זה עם אכילת חלבון ברמה מספקת (וחשובה במיוחד חומצת האמינו לאוצין) מגרה את השריר להיפרטרופיה ועלייה במסת שריר.
 

אלישבע777

Well-known member
האם יש בכך היגיון ביולוגי?

גם בעבודה אירובית וגם בעבודה אנאירובית, השריר עובד וצריך לעמוד במאמצים. מה ההגיון הביולוגי לעיבוי שריר, דווקא בעבודה אנאירובית?

תודה על תשובותיך המחכימות. אני שומרת אותם!
 

Gidi Shemer

New member
ההבדל הוא שבפעילות איירובית הוא כמעט לא עובד מול התנגדות.

אין load מעבר להזזת העצמות.
מהבחינה הפזיולוגית, פעילות איירובית בהחלט משפרת פעילות שרירים על ידי זה שהיא משפרת את כל מערכת אספקת החמצן ואת הניצול של השריר את הנוטריינטים שלו (למשל, על ידי העלת רמת פעילות מיטוכונדריאלית בתאי השריר).
לעומת זאת, פעילות אנאיירובית שנעשית מול התנגדות מעלה היפרטרופיה וכן חוזק של שריר על ידי הגדלה ברמות סינתוז החלבונים, שינוי ביחסי סיבים מסוגים שונים, וגם השפעות ברמה המולקולרית על הכיווץ עצמו, למשל פתיחת תעלות הסידן בתאים באופן פעיל יותר, מה שמאפשר לשחרור יוני סידן גבוה יותר, יצירה יותר מסיבית של קשרי מיוזין-אקטין ובסופו של דבר- יצירת tension גדול יותר.
בהתנגדויות גדולות יש גם מצב של מיני-קריעות של השריר שמעורר בניה מחדש ושוב סינתיזה מוגברת. בעבר התאוריה היתה שזו הדרך העיקרית של השריר לגדול. היום אנחנו יודעים שלא חייבים להגיע לרמה של מיני-קריעות וגם משקל load מספיק גדול ו/או גירוי מטבולי (כמו שכתבתי, בעיקר חלבון ובעיקר לאוצין) יעשו את העבודה
 
למעלה