חזרה לעבודה כאחות לאחר אשפוז פסיכיאטרי מרצון

[notag]

חזרה לעבודה כאחות לאחר אשפוז פסיכיאטרי מרצון

מישהו שמע על זה? מכיר פרטים?

 

[אח צעיר]

אהמממ... לא....

לא שמעתי על זה.
אבל כן הייתי מברר האם יש צורך במכתב מרופא פסיכיאטר או/ו מכתב מרופא תעסוקתי המאשרים ומאפשרים חזרה לעבודה סדירה.

 

[מיס פרלין]

לא, ובהצלחה בהמשך הדרך!

נשמח אם תחזרי לעדכן על התהליך...

 

[evil moon1]

אין לי מידע מדוייק

אבל לדעתי אם יש למערכת ספק אם את כשירה לעבודה, הם מזמינים אותך לועדה רפואית שקובעת אם את יכולה לעבוד....זה לא בהכרח קורה אוטומטית לאחר כל אשפוז פסיכיאטרי, במיוחד מרצון או כשידוע על נטילת כדורים פסיכיאטריים כלשהם....
במקרה ואת מאוזנת, לא צריכה להיות שום בעיה לחזור לעבודה...
במקרה של מחלות היותר קשות שבהכרח מלוות במצבים פסיכוטיים וכן אשפוז/ים כפויי/ם-בהחלט יכולה להיות בעיה...
שוב, אין לי מידע מדוייק בנושא...אבל לדעתי אלה לא דברים שכדאי להסתיר בכל מקרה

 

[evil moon1]

סליחה, שרשור במקום הלא נכון...

 

[notag]

תודה

היה מדובר באשפוז בעקבות דיכאון זאת האבחנה (דיכאון מג'ורי..) הטיפול SSRI נגד דיכאון.. האשפוז היה מרצון.. (לא בטוח שהייתי חוזרת על החוויה, אבל זה משהו אחר.....)

אני מאוזנת, זה לא ממש קטע של איזון זה לא משהו מהסוג הקוטבי/פסיכוטי שממש דורש איזון מהסוג הזה.. זה היה דיכאון מאד קשה בעקבות משבר מאד רציני שגרר אפילו ניסיון התאבדות, אבל אין לי מחלת נפש מאובחנת.

מה שכן, האשפוז בהחלט תרם לי הרבה הבנה אחרת על החיים כמו שהוא גם מיותר לציין לקח ממני המון..

מצב המחלקות הפסיכיאטריות הוא תת אנושי בעיני., ואני ממש לא אומרת את זה כי הייתי שם בדיכאון.

חוץ מזה מרגע שהסכמת , זה קצת כמו לעשות חוזה עם.. השטן? סליחה מראש על השימוש בביטוי הזה., כי הסכמתי אבל מרגע שהסכמתי למשהו אחד זה גורר את זה שלא מסכימים לשחרר.. ו.. עד שיצאתי לקח זמן..

היום אני אוספת את השברים מהמשבר.. ואני רוצה לחזור לעבודה מתישהו... אבל מאד חוששת. נכון, להסתיר זה יהיה מטומטם, אבל איך ומתי להצהיר?...

תודה שהתייחסת...

אגב על מה מבוססת דעתך אם אפשר לדעת?...

 

[evil moon1]

היי

אני עובדת בבית חולים פסיכיאטרי ושמעתי על כמה מקרים בהם אחות הייתה מאושפזת וחזרה לעבודה..וגם סתם התעניינתי, כי הרי מחלות פסיכיאטריות/הפרעות זה דבר שלאף אחד מאיתנו אין ביטוח שלא יקרה לנו...

אם זה היה דכאון, לא צריכה להיות בעיה לחזור לעבודה


לגבי להצהיר, הנה דעתי(והיא לא מבוססת על שום דבר חוץ מסתם דעתי, זה מה שאני הייתי עושה פשוט):אם הנושא עולה בראיון עבודה איכשהו או בשאלונים שממלאים בקבלה, הייתי אומרת/כותבת בלי להסתיר, כולל אם עדיין נוטלת SSRI(המוווווווווון אנשים "שלא רואים עליהם" לוקחים אותם ותרופות הרגעה היום, אגב).
אם הנושא לא עולה לא בשאלון ולא בראיון, לא הייתי מנדבת מידע....את חותמת על ויתור על סודיות רפואית ובמידת הצורך יכולים לראות את התיק הרפואי שלך גם כך....

יש המון בעיות במחלקות פסיכיאטריות, מבינה על מה את מדברת בקשר לחוזה עם השטן

...אבל לי (מהצד) זה נראה כל כך נורא, וגם אם את יודעת את הזכויות שלך, אף אחד לא יכול לא לשחרר אותך, אם אין כמובן עילה לאשפוז כפוי, למשל....

וגם לא נראה לי שהיחס בפסיכיאטריה הוא תת אנושי...שוב, מהצד של "מטפל"

שיהיה בהצלחה

 

[evil moon1]

*התכוונתי שמהצד זה לא כל כך נורא

 

[notag]

היי

כן זה היה דכאון, זו האבחנה שלי בשחרור כמו שאמרתי.

תודה על העצה שהיא לפי דעתך.. אני מאד מפחדת מסטגימה, וגם מזה שגם ככה העולם קטן ורכלן ישאלו אולי במקום הקודם במקום הקודם יודעים.. בעייתי מאד.. (ולא אבחנו לי פראנויה, ראית מה זה? ...

).

את לוקחת בחשבון שלדעת את הזכויות זה מספיק. לצערי כנראה שכחת כמה בקלות נוטלים אותן במחלקה הפסיכיאטרית, מה גם שמדובר באנשים במצב נפשי קשה / ירוד.. וכן, הייתי מכלילה את עצמי .. וחוץ מזה המשפחה שלי מאד התנערו ממני (ז"א אמא שלי..) וממש פחדה שאני לא אתאשפז, כאשר היום אני בטוחה שזה צריך להיות המוצא אחד, אחרי האחרון.. גם אז בכיתי כל הדרך והתחננתי שלא תאשפז אותי, כי בשבילי, להתאשפז היה יותר גרוע ממוות., הבושה..... וטוב, חבל על המילים.

את אומרת שלך מהצד זה לא נראה כל כך נורא.. את לא מהצד, את ממש בצד מסוים.. אני סבלתי אימים בגלל שהייתי פעם בצד שלך, אומנם לא אחות בפסיכיאטריה.. אבל אחות.. ראיתי כל כך הרבה דברים שנעשים רע, ולא נכון..

אגב, מעניין שהגבת לכך ש"היחס" בפסיכיאטריה הוא תת אנושי, אני אמרתי "שמצב המחלקות הפסיכיאטריות" הוא תת אנושי. לא אמרתי אף מילה על יחס דווקא. והיחס בדרך כלל תואם לתנאים , שכן, הם תת אנושיים. אבל לא לזה דווקא התייחסתי.

אני לא חובבת סרטי אימה, מעולם לא ראיתי כאלה. אני יכולה להגיד לך שהיום, אני לא מפחדת מכלום, כי מבחיניתי בכל אופן, ראיתי במציאות את הרע מכל. לא מאחלת לאף אחד שבי פסיכיאטרי. זאת התחושה. כולאים אותך, ולא עשית רע לאף אחד. רק לא רצית לחיות יותר. כי העולם מבאס לפעמים, כי לא משנה מה הסיבה. כי הפסיכיאטר שאמרת לו "אני רוצה למות" אמר לך שזה זכותך.. כי אמא שלך התפרקה עוד לפני שאת חשבת על זה, ובעלך מסתבר שהוא.. טוב. מספיק ללילה אחד..

 

[מורה לסיעוד]

שלום notag

מצרפת כאן את תקנות בריאות העם משנת 1988 . תקראי את הפרק 19 ו-20. בסופו של דבר כיום כל מוסד עורך בדיקות לעובד חדש לבדיקת כושר העבודה שלו ולכן עניין האישפוזים, מחלות רקע וכולי יעלה. אני מבינה שאין בכוונתך להסתיר אלא לדעת כיצד להתנהל נכון.
אולי כדאי להתצטייד במכתב מפסיכיאטר שמאשר לך לעסוק בסיעוד. נראה שבמקרים אלה הכי טוב למערכת וגם לעובד עצמו שרופא תעסוקתי יקבע את כשירותו לעבודה.
אני מאוד רוצה להאמין שבשנת 2014 התייחסות לאשפוז פסיכיאטרי היא פחות סטיגמתית ויותר סובלנית.
שהיהיה לך בהצלחה בכל אשר תלכי....

 

[notag]

תודה

אני חוששת מסטיגמה ומכך שזה מעמיד אותי בעמדה נחותה משמעותית מכל מועמד אחר. אבל אני חייבת להתמודד עם התוצאות של המשבר מתישהו.. ולקוות שאצליח להרכיב מהשברים שלם חדש, וטוב יותר מהשלם הכמעט מתפרק הקודם שהתהלך בין הבריות..