התעינניות במשרה באסף הרופא

toxic babe

New member
לא אמרתי שארה"ב היא דוגמא טובה

יש דוגמאות טובות יותר שכדאי לשאוף אליהן- כמו מדינות סקנדינביה. שנה שלמה בתשלום של חופשת לידה. מדהים.
נכון שהבעיה היא של כל הנשים בארץ ולאו דווקא האחיות. הבעיה שלי במקצוע הסיעוד זה חוסר ההתפשרות מצד האחראית כמו שקרה למשל למיס פרלין.
דווקא במקצוע שאמור להיות במצוקת כוח אם ומקצוע שהרוב בו נשים- אני לפחות רואה צורך בהתחשבות בסיסית בצרכי העובדת בכל ענייני הריון ולידה.
אז כן, אם העובדת טובה וחרוצה ורוב הזמן עושה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, אני כן חושבת שיש מקום להתחשב באחות כזאת.
במקום זה, ההתייחסות היא ש"אם זה לא מתאים לך, את מוזמנת לעזוב כי במקומך תבוא מישהי אחרת". כך זה המצב בצפון לפחות, מקומות אחרים אני פחות מכירה.
ולגבי לילות- יש מי שמחשיב את זה כיתרון ויש שמחשיב את זה כחיסרון. לא כולם בנויים לעבוד בלילה.
 

shiralan

New member
טוב....סקנדינביה לא נהיה..

אני חושבת שמיס פרלין מציגה את ההתנסות האישית שלה.
מההתנסות האישית שלי ומההתנסות של רבות מחברותי- אלו שבגילי (גיל הילודה) והמבוגרות ממני, שכבר ילדהם מבוגרים- בדר"כ יש גמישות מצד האחיות האחראיות.
אני יכולה רק להמליץ על הקהילה..... בוקר עד 12:00-13:00 (מתחילים ב- 8:00 אחרי ששמים במסגרת)
ועוד 2-3 ערבים 16:00-19:00- בכל מקרה חוזרים לארוחת הערב והמקלחות והסיפור לפני השינה.....
אין אופטימלי....לפחות לא פה....בארצנו הקטנטונת......
אני פשוט מנסה להציג את חצי הכוס המלאה- שנותן לנו מקצוע הסיעוד.
 
נכון זו התנסות שלי בלבד

אבל יש בה בכדיי לייצג , התנסות של רבות ואחרות שהן קצת פחות פרימדונות ממני שפשוט ממררים להן את החיים בבית חולים., שוב וזה רק להבנתי. אחיות ותיקות יותר ופחות, שפשוט מפחדות לאבד את מקום העבודה שלהן וחיות בצל של טרור תעסוקתי לדעתי הצנועה.

זה יהיה "נחמד" לגלגל את זה כאילו זה מקרה ספציפי שלי, וכן, זה אכן גם מקרה ספציפי שלי. אבל יש מספיק מקרים של אחיות ממומרות , שחוקות, טרודות והטיפול מושפע מזה פעמים רבות - אגב אני מדברת על פן היחסים התעסוקיים כאחד הגורמים בין היתר לתסכול.. פגשתי מספיק בנות שממש רוצות לעזוב את בית החולים ולא מעיזות לוותר על בטוח מוכר וADL.. והרבה מאד ממנו. כי יודעים שיש להן, ויש להן תחליף, ועושים להן טובה שמעסיקים אותן, ואם לא נאה להן, אז לא נאה להן, שימצאו את עצמן במקום אחר., לא נתקלת ולא שמעת על זה?.. בדרך כלל יש גמישות מצד האחיות האחראיות?... וזה כאילו תלוי רק בכמה האחות מוכשרת/עבד? לא. ממש לא. זה לא בדרך כלל. זה לכל הפחות , לפעמים. וזה גם מאד מושפע ממצב האיזור מבחינת חוסר ועודף באחיות באופן יחסי.. אני מצטערת , אני לא מייפה את המציאות. הרבה זמן לא כתבתי פה מהסיבה הפשוטה לקח לי הרבה מאד זמן להתגבר על מה שעברתי בבית חולים., ואני לא מאחלת את זה לאף אחות מתחילה., כן, אני גם בהודעה הקודמת אמרתי אולי זה אני, אולי זה הם. להתקבל לעבודה בהיריון בכל מקרה זה ממש רע., או ככה לפחות זה היה אצלי, והייתי במחלקות עם דרישות פיסיות לא קלות, ועכשיו גם יש לי פריצת דיסק, אז אולי אפשר להגיד שהקשר לא קיים, או מקרי ושיש עוד סיבות לכך, ואני לא תולה את האשם בבית החולים או בההנהלה ובאחראיות שאת הכינויים שיש לי עליהן אשמור לעצמי., וכן נראה לי בכל אופן, שיש מקומות שמתנהלים בצורה כזו, שהם רוצים את האחיות, האחיות כמשל, כקנים מעוכים, ככה נוח להן., ממש רע לי לרשום את זה כאן, והמון זמן העדפתי לשמור לעצמי, הרגשתי אשמה, הרגשתי בושה, הרגשתי רע - אבל לא עוד. אם לא הייתי שומעת בחדר צוות, ולא הייתי רואה דמעות של אחרות, לא הייתי כל כך בבטחה אומרת שזו לא רק אני, ובעיה שלי, שאין לי עור של פיל.. נכון אין לי.. אבל זו לא הנקודה היחידה. אני מבינה שאולי מישהי אחרת היתה מסתדרת טוב ובמקום דמעות היתה רואה דברים אחרים, יודעת לחבור נכון אחרת.. יש כאלו., לי היתה התנסות מאד לא קלה, בלשון המעטה, ואני גם מייצגת איזשהו חלק בסיעוד, ומהסיעוד הצעיר והאקדמי., חבל מאד שהשקעתי 4 שנים באוניברסיטה, אני מאד מאוכזבת, וצר לי שזה לא פוליקטלי קורקט , או שזה אולי לא עולה על הדעת שבפורום הזה, "אדומה" כמוני תביע כזו מורת רוח ותסכול מהמקצוע., אבל לפחות אני יודעת שיש לי תואר במשהו, שאולי יכול לתת לי משהו אחר., מהמרור שקיבלתי בבית חולים.

אני כל כך מצטערת, אני ממש מתלבטת אם לשלוח את ההודעה הזו, ספק עומדות לי דמעות בעיניים, לא בא להודות בזה בכלל, לא כלפי הפורום ולא כלפי עצמי. אבל באמת, אני לא חושבת שהכשלון כאן הוא רק שלי. ואם אחות צעירה עוזבת, לא רק היא צריכה לשאול את עצמה למה היא עזבה, ומה לא בסדר בה, אולי יש גם משהו לא בסדר במערכת. אבל המערכת המשומנת ממשיכה לעבוד, ולפלוט ממנה מי שלא מתכווצת לגודל סיכה שמתאימה בידיוק לדרישות המקום..
 

toxic babe

New member


קודם כל קבלי חיבוק גדול.
אני יכולה מאוד להתחבר למה שאת אומרת. בעיקר לאמרה "טרור תעסוקתי" כי זאת בדיוק ההגדרה. ההרגשה שהייתה לי שמי שרוצה לשרוד שם צריכה ממש להתחנף לאחראית ולהיות ה-BFF שלה ואם את לא שם אז את אוכלת אותה. לא הרגשתי שם עבודת צוות, הרגשתי שיש את האחראית שמכתיבה לכולם את החיים, שמתעללת באחיות שלה לא פחות ולא יותר. אנחנו שהיינו בסך הכל סטודנטים, אפילו לא סטאז'רים- היא הייתה מכריחה אותנו להגיע בימי שבת, למרות שהיא יודעת שאין תחבורה ציבורית ביום הזה. פשוט כדי לסתום לה חורים. שום התחשבות, שום דבר.
אני לא יודעת באיזה בית חולים עבדת, אבל הספיקה לי התנסות בבית חולים פריפרי בצפון כדי להרגיש את זה.
גם נזכרתי עכשיו שאפילו כמה פעמים אחיות בבית החולים שאלו אותי "למה את לומדת סיעוד? למה לא משהו אחר?" והן שואלות את זה מתוך תמיהה כי הן לא מרוצות מהמקום שהם נמצאות בו. יש את אלה שגאות בתפקיד שלהן ואז אני הסטודנטית הפעורה אומרת "אז למה את צריכה לנקות את המיטה ולהחליף את המצעים". התשובה שלהן זה בדרך כלל כי אין מי שיעשה את זה, תקן של אחות וכוח עזר זה אותו תקן, אז מעדיפים לקחת אחות שתעשה הכל. אם לא מתאים לך- אז את מוזמנת לעזוב. אין אפס.
אז כל הכבוד לך שהיה לך את האומץ לקום ולעזוב. יש כאלה שנתקעים שנים בתוך המערכת הזאת ומרגישים תסכול בלי סוף. הולכים לעבודה רק כי חייבים ולא באמת מתוך תחושת שליחות או סיפוק כלשהו שניסו למכור לנו בלימודים. אני מקווה שתוכלי לממש את עצמך בתחום אולי בנישה אחרת, אבל אם זה ממש לא מתאים אז במקום אחר שיעשה לך טוב.
העבודה של האחיות במלא אינה פשוטה וקשיים מהצוות וההנהלה פשוט לא מאפשרים להמשיך לעבוד. אני בטוחה שיש מחלקות נורמליות ולצערי הן לא רבות.
אני ממש מודה לך שחלקת איתנו את זה, כי גם חשוב להגיד את הדברים האלו. המקצוע שלנו יכול להיות נפלא, אבל יש הרבה דברים בדרך שהורסים. צריך להכיר בהם וצריך לשנות את זה.
 
תודה :)

ואני, איפה שהלב שלי לא יכול לפעום, הרגליים שלי לא יעמדו.

לא הרגשתי שיש לי ברירה הציעו לי תנאי חזרה בלתי אפשריים כמבחן נאמנות, אז איך אומרים?

"אז זהו שלא".

תשמעי היה לי אומץ כי יש לי גב כלכלי, וזה בכלל משהו שבלעדיו ספק רב איפה הייתי היום... "מבלה" ביחד עם שאר האחיות האלטרואיסטיות?... וכן את צודקת, למקצוע בפני עצמו יש תביעות מובנות גבוהות, ובפני עצמן הן מספקות, היה לי קשה לעזוב, באמת מתוך תחושת ההפסד, והשליחות, וגם כן, ראיתי דברים מעניינים למדתי ומעל הכל - סייעתי לאנשים, סעדתי אותם, ובאדיבות הבית חולים , סעדתי אותם מאד מאד. אני לא נגד , אני אפילו מוצאת בזה משהו - לא להגיד שאהבתי אבל תחושת הסיפוק והשליחות ניכרת כשאת צעירה וכוח במותנייך, ואת באמת מקבלת הכרת תודה מהמטופלים, דבר שהוא קשה יותר לקבל ממטופלים מורדמים ומונשמים., והסיטואציות האלה האלו אצלי הרבה שאלות אתיות בכלליות, אבל הרבה מעבר לזה, הרגשתי שאני לא אתאים את עצמי לנורמות שם - שהן דבר שהוא מעבר לקושי בחוסר ההתחשבות בהיריון ההולך ומתקדם, בצוות המגוון אנושית מאנשים מדהימים עד לאנשים שרק נראים כמו בני אדם חיצונית. גילוי נאות, אני מלכתחילה ולאורך כל הדרך הייתי מאד מהוססת לגביי בחירת המקצוע. המציאות הפגישה אותי עם מערכת שפשוט נגעלתי ממנה צר לי אין לי מילים אחרות ובחרתי שלא להשתלב לנסות ולהשתלב בה לאחר חופשת הלידה. באיזור הזה יהיה לי כנראה לי קל למצוא משהו אחר, אבל זה באמת לא מטריד אותי, עדיפה לי השלווה הנפשית, וכן יש לי מזל גדול שיכולתי להרשות זאת לעצמי.. אני אבל מבינה איך הללו שאין להן, שהן ככל הנראה רבות, מגיעות מהר מאד לשחיקה תסכול חוסר מוטיבציה התנהלות כזו או אחרת במחלקה שהאתיקה שלי בכל אופן לא סבלה - ואז הן "נדבקות" מהזקנות השבט, שמספרות לך סיפור גבורה הירואיים איך הן בהיריון עבדו 8 לילות בשבוע בן 7 ימים, והרימו מטופלים על חצי אצבע, אז מי את שתגידי משהו פספוסה? הן עשו זאת בשנת ס, לפני שבכלל נולדת, ואת לא תשאלי אותן שאלות הזויות כמו שנחפש מנוף?..
 

shiralan

New member
אף אחד לא טען שהכשלון שלך

בשום נקודה בדיון (ואנחנו מנהלים פה דיון, כי זו מטרת הפורום) לא אמרתי שהמערכת צודקת, או עובדת נכון, כפי שהייתי רוצה שתתנהל. אל תנסי לייחס לי פה "אינטרס", אני ממש לא מנסה "לגלגל" פה שום דבר. אני הייתי מנהלת של צוות אחיות, אבל כבר שנתיים שלא ואני רוצה להשאיר פה בפורום ערוץ פתוח ומכבד לדעות של אחרים.
אני לא עיוורת, אני מודעת למה שקורה. צר לי על כל אחות שעוזבת את המקצוע שלנו.
אני חושבת שיש גם מקום להציג צדדים אחרים (אחרת לא יתקיים דיון....).
כפי שציינתי, הקושי קיים לכל אמא שחוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה (ואני צריכה ללדת כל יום, תאמינו לי שאני חיה את החרדה הזו בתקופה האחרונה)
ניסיתי פשוט להציג גם את הייתרונות שנותן המקצוע שלנו.
בעיקר, מגוון תעסוקתי אין סופי, שמאפשר למצוא פתרונות (הקהילה, מרפאות פרטיות, מוסדות, חברות פארמצבטיות אפילו עבודה פרילנסרית כעצמאית).
אגב, אני אסיים בסיפור האישי שלי-
אחרי שילדתי את התאומים (עבדתי אז במחלקה כירורגית, במשרה מלאה) הייתי בחופשת לידה 5 חודשים ורציתי לחזור.
לא ראיתי את עצמי מסוגלת להמשיך בבית התעגעתי לעבודה.
אתם יודעים שבעלי גם הוא אח ט.נ באותו בית החולים-
אז הוא לקח את שארית חופשת הלידה וישב עם התאומים עוד 4 חודשים בבית (הסתבר שיש אופציה כזו בחוק), עד שהתחמם מזג האויר והכנסנו אותם למשפחתון.
תגידו לי, אם הוא היה עובד בהייטק זה היה קורה? מישהו היה בכלל מוכן לשמוע על בעל שיוצא לחופשת לידה ונמצא עם הילדים שלו בבית, במקום אשתו?
היו מפטרים אותו מיידית- אבל בבית החולים דווקא קיבלו את זה מאוד יפה, שמעו על זה בכל בית החולים.
אני חזרתי לעבודה במחלקה, אבל כעבור חודש וחצי קיבלתי הצעה יפה מקופת חולים שלא יכולתי לסרב לה.
כעבור שנתיים, שנולד השלישי הוא עבר לרכז קורס על בסיסי בט.נ ועבד רק בקרים, עוד דבר שמאוד עזר לעבור את התקופה שבה היינו עם 3 ילדים מתחת לגיל 3...... (ןאני בתפקיד ששואב אותי +לימודי תואר שני)
תראי מיס פרלין, אני כותבת עם המון כבוד אליך.
את באמת העלית פה נושא כאוב, גם אני עברתי (וצפוייה לעבור שוב...) את אותן התלבטויות וחששות.
אבל זה המקצוע שבחרתי לי- הסיעוד. ומתוך זה, אני מנסה למצוא את המיטב עבורי ועבור משפחתי.
האפשרויות קיימות.
 
שתהיה לידה טובה..

בוודאי שיש מקום להציג דברים, וצריך גם להיות כנים, אפשר מצד אחד ורצוי להסתכל על חצי הכוס המלאה - ובמידה והסתדרתם במקצוע, וכך זה נשמע, אשריכם. לא זכרתי באופן מיוחד שבעלך אח בכלל, או בטיפול נמרץ בפרט.

אני מתייחסת למה שכתבת באופן ספציפי בהודעתך הקודמת

"מיס פרלין מציגה את ההתנסות האישית שלה - גרמת בזה להאיר לא באשמה שלי בכשלון כלשהו אלא להעיר שזה מקרה מסויים, ובזה אני מסכימה לחלוטין.

מההתנסות האישית שלי ומההתנסות של רבות מחברותי- אלו שבגילי (גיל הילודה) והמבוגרות ממני, שכבר ילדהם מבוגרים- בדר"כ יש גמישות מצד האחיות האחראיות., ניסת ליצור בדברייך רושם שבהתנסות האישית שלך, קיימת נורמה של רבות מחברותייך שמנהלת אחרת, ואחיות אחראיות מתחשבות.

אני חושבת שכל מה שכתבת חייב להיות נכון, כי זו דעתך הסובייקטיבית וניסיונך. וחשוב מאד לציין שהרבה מהאפשרויות הזמינות לי שיש לה השכלה של תואר ראשון בסיעוד, ושני וכן הלאה, מתייחסות לאיזורים שאינם הפריפריה, אבל היצע העבודה בתחומים רבים הוא פחות, וזה לא נוגע באופן מיוחד כל כך לסיעוד. אני בשביל לממש רבות מהאפשרויות הללו, צריכה לעבור לאיזור עירוני, להתרחק מהמשפחות שלנו בכדיי להגיע למקומות שבהם הנורמה מכבדת את האחיות שוב, וגם זה רק בדרך כלל, מן הסתם שלא תמיד וכל מקרה לגופו. פשוט במקום שבו הדרישה לעבודה עולה משמעותית על היצע העבודה, השוק נראה בהתאם, וכמה חבל. לא הצלחתי לשנות את המקום , ולא הרשתי למקום שישנה כל כך מהותית אותי.

כן יש אופציה בחוק שבן הזוג יכול לחלוק איתך את חופשת הלידה רק קצת מוזר בעיני שהיא נמשכה 8 חודשים (בתשלום?...)

ואני מצטערת לאכזב אותך לגביי הנחה הגורפת על הייטק. בעלי מהנדס חשמל, ואין בכלל ספק שהוא בתחום הייטקי לגמריי, ומנהל הצוות הקודם שלו, אדם שמנהל במקום הייטקי ומכובד ועמוס ביותר בתעשייה צוות של קרוב ל20 אנשים, יצא לחופשת לידה - במקום - אישתו., והוא לא היחידי, כי יש בכל זאת אנשים ומקומות עם נורמות נאורות. את מספרת כמובן את המקרה הספציפי שלך, ואני מייחלת שאצל כולם זה יסתדר בצורה שבה הם רוצים, אצלי זה לא קרה - בשלב הזה. אבל לי נראה שקצת בחרת לטמון הראש ולהתעלם מהבעתיות שקיימת עד להודעה הזו. כן , אני מקרה ספציפי אבל גם משתתפים אחרים בפורום חוו , וכמובן במציאות , חווים נורמות קשות מאוד בתחום שלנו., וזה עצוב מאד בעיני, לא כלפיי עצמי דווקא., אבל כן, גם.
 

shiralan

New member
בוודאי שלא בתשלום

אבל זה הוכר כחופשת לידה אצלו.
אגב, אני גרה בכפר, ממש לא באיזור עירוני...... בדרום המופגז בימים ושעות אלו......
אגב, דיון, לצערי, התקיים בינך, לביני וטוקסיק בייבי.... לא ממש מדגם מייצג של אחיות ואמהות, כך שלא ניתן להסיק מסקנות לגבי משתתפים אחרים פה בפורום....
אני אולי נשמעת "זקנה".....למרות שאני "רק" בת 34.....
אבל החיים הם בחירות שאנחנו בוחרים לעשות.....
 

toxic babe

New member
נכון שהשיח התקיים בינינו

אבל המקרה הספציפי של מיס פרלין, זה מקרה של רבים שעובדים בפריפריה- ואם לדייק בפריפריה בצפון. כי בדרום עד כמה שאני מבינה עדיין יש חוסר באחיות כמו במרכז. (מצטערת לשמוע שאתם מופגזים, זה באמת לא נעים, חוויתי את זה הרבה שנים בצפון ולא מאחלת לאף אחד).
המצב הוא אבסורד- מצד אחד בצפון אין חוסר באחיות, ההפך- על כל תקן יש כמה אחיות שיכולות לתפוס אותו. מצד שני אין מספיק תקנים, כי זה מה שמשרד הבריאות/האוצר הקצה.
אז עובדים בתתי תנאים, בתחושה שאם את לא כאן אז לא נורא כי ניתן להחליף אותך בקלות. עושים הכל- כי אין מספיק כוחות עזר. זה מה שהבנתי מדבריה של מיס פרלין וזה מה שחוויתי בזמן הלימודים שלי. נכון אני עדיין לא אחות, עדיין לא אמא, אבל הדברים האלו באמת מתקרבים לחיים שלי. אני חושבת שאם רוצים להביא למקצוע הסיעוד אנשים איכותיים, אמפאטיים, מוסריים, אחראיים וכו'- חייבים לתת להם את התנאים בשביל זה. אם רוצים שהאנשים האלו יישארו במקום העבודה לאורך זמן- צריך גם לדעת להתחשב בהם, במיוחד כשהם יודעים שיש בתי חולים שמעריכים יותר אחיות. אבל שוב חזרנו לאותה נקודה, שגם אם אותה אחות תאיים בפיטורים ותעבור לבית חולים אחר- את אף אחד זה לא מעניין כי מיד עוד יקפצו על ההזמנות. אולי גם בסוף מישהי תישאר שם בלית ברירה.
 
אכן קשה להיות באיזור מופגז..

ליבי איתכם, ובוודאי שזה קשה שבעתיים בשלהי היריון..

הטענה שלי לגביי משתתפי פורום , אינה מבוססת על הדיון המסויים הזה, אלא על השתתפותי בו לאורך שנים.

אני נשמעת כמעט זקנה, למרות שאני רק בת 32.

אכן החיים הם בחירות שאנחנו בוחרים לעשות.
 

פרח 555

New member
נראה לי שברגע שאמרת שיש קטנה בדרך

הענין הסתיים שם.
לדעתי תמשיכי לעבוד בקופ'ח עד הלידה יהיו לך כל הזכויות של חופשת לידה עם חופשה ללא תשלום, תראי איך את מסתדרת ומה מסוגלת לעבוד ותפני לבתי חולים. בהצלחה ובשעה טובה
 
למעלה