רוצה לחלוק איתכם

[acamolit]

רוצה לחלוק איתכם

מסיבות אישיות אושפזתי (מנסה לא לרשום היכן ומדוע....)

היתה לי הזדמנות לראות מהצד - איך אנחנו נראים.....

המסקנה... נורא!

דוגמאות -

1. מחלקה לא עמוסה .... חדרים ריקים. אחרי ניתוח מאשפזים 2 נשים (אני ביניהן) מעורפלות חושים בעלות שם פרטי - נדיר.

שעה אחרי נכנסת אחות מנסה לתת תרופה לחולה הלא נכונה - בעירוי.....

אירועי טעויות קרו במהלך 8 השעות הבאות.... ולשמחתי נמנעו.

2. שיחות פרטיות -- אינטימיות נערכות עם וילון פתוח ללא שמירה על פרטיות.

3. קבלה סיעודית ולצערי גם רפואית נעשתה בתחנת האחיות (קבלה אלקטיבית)..

4.תכולת הסיר שניתן לי נשפך אחר כבוד בכיור בחדר.

לא אלאה אתכם ביתר הפרטים.

חבל שכך נראנו.

 

[shiralan]

עצוב...

אין דרך אחרת לתאר את זה.
לא שאני מנסה להגן- אבל גם התנאים אצלנו בבתי החולים לא באמת מאפשרים שיחה אינטימית- הוילון לא מונע את מעבר הקולות.
אבל רצף טעויות (אני אחות ניהול סיכונים ויודעת שיש טעויות וזה לא אשמת הטועה במקרים רבים- אבל רצף של טעויות חוזרות זו בעיה רצינית),
שתן בכיור וכל מה שתיארת.... בהחלט נובע מעצלות או חוסר אכפתיות וכנראה שניהם יחד.

 

[acamolit]

טיפה חולקת

אכן נכון שהוילון לא ימנע שיחה הקשבה לשיחה - אבל כן ימנע צנעת הפרט (החלפת מצעים, כותונת....סיר).

רשמת ש - שיש טעויות וזה לא אשמת הטועה במקרים רבים-....... לטעמי - כל הטעויות הן מנת חלקו של הטועה וזו צריכה להיות נקודת הפתיחה. אחרת, לעולם הטעויות לא תתוקנה.

מה שממש מפריע היא העובדה שכולם שועטים קדימה בצבירת תארים וקורסים כאלה ואחרים ואינם רואים לחלוטין את החולה. נכון שאני מכלילה - אבל זה באמת על סמך נסיון אישי .

ראוי לציון כי המטפלים לא ידעו שאני במקצוע (אנמנזה סיעודית לקויה).

 

[shiralan]

לגבי הוילון

אני לא הנתי שהיתה גם החלפת מצעים ומתן סיר- ברור שאת צודקת לגבי זה.
לגבי טעויות- יהיה לי קשה להעביר פה קורס שלם של ניהול סיכונים ובטיחות הטיפול....
אבל אני עוסקת בטעויות של אנשי צוות רפואי כל יום.
נקודת ההנחה הראשונה היא קודם כל- שאיש צוות רפואי לא קם בבוקר כדי לפגוע במטופלים, אלא כדי לטפל (ואם מישהו בא לעבודה כדי לפגוע- מקומו בכלא וניהול סיכונים לא עוסק בזה)
כאשר מתרחשת טעות- צריך לבדוק את כל שרשרת הטעויות שהביאו לטעות (כי זה תמיד דבר שהביא לדבר)- מידע שגוי, הוראה שגויה, חוסר ידע, חוסר הבנה של נוהל מסובך....חוסר בתנאים, עומס.
שיתוף של מי שטעה והבנה יחד איתו מה קרה ומה הביא לטעות- זו הדרך לשנות ולמנוע את הטעות הבאה.
האשמה של מי שטעה תביא אנשים להסתיר, לשקר ולא לדווח על טעויות- גם ככה מה שמדווח זה קצה הקרחון כי קיים פחד.
זו צורת המחשבה שלי....
אם את טועה (אין מי שלא טועה) היית רוצה שיאשימו אותך? שידביקו עליך תוית וזהו?
או שיבוא מישהו שמכיל אותך, מרגיע אותך ורוצה יחד איתך להבין מה קרה? ואיך זה קרה? ויחד איתך יחשוב איך משנים כדי שלא יקרה שוב?

 

[acamolit]

בהחלט מקבלת

את הסבר.

הרי ברור שאף אחד לא קם בבוקר עם החלטה לשגות.

אבל כן, ואל זה כדאי שתימי לב..... חלק גדול מהפעמים בהם היו טעויות.... האחיות שוחח בטלפון ותוך כדי.... נתנו תרופה, סיר ועוד.

השיחה הטלפונית לא היתה בעניני עבודה....