סבתי ז"ל...
זוכרת את הדמעות בעיניה כשסיפרה לי את הסיפור, פעם אחת יחידה ולא עוד, היא שנאה את עצמה על ששרדה וכל בני משפחתה לא. סבתי ז"ל, בחזותה היתה נראית פולניה(מי שמכירה אותי בחיים האמיתיים אני העתק מושלם שלה עד לפרט הכי קטן) אמיתית. בלונד בוהק, עיניים תכולות ענקיות, מבט חודר, חזות אירית. היא היתה תופרת במקצועה. יום אחד כשיצאה לקניות, כאשר חזרה אל ביתם שבורשה ראתה, את אחותה מתחת לבניין המגורים אוחזת בבנה בן השלוש, חייל לבוש מדים, נאצי, ניסה לקחת מידיה את הילד. הקטנצ'יק החזיק את ידיו למעלה כחייל נכנע, הוא היה לבוש במיטב מחלפותיו(יש תמונה שלו ביד ושם) כובע היה לראשו, הוא התקדם לעבר החייל, סבתי קפאה במקומה, זה היה במרחק כמה בלוקים מעטים ממקום בו עמדה, היא ראתה את הילד המתקרב ושמעה את היריה. גבר צעיר שעבר במקרה ברחוב, ראה אותה, הוא משך אותה בידה והחל לרוץ עימה לעבר היער הסמוך. סל הקניות נשמט מידיה, והיא רצה ורצה ורצה. כשנרגעה מבכיה, אמר האיש בפולנית שכל משפחתה כבר נלקחה, היא התעקשה שלא יכול להיות, כי אחיה הקטנים בבית הספר עדיין, ואבא שלה היה בשעה הזאת בבית הכנסת. מי שהיה בבית היו אלה אחותה הבכורה, אמא שלה, והילד, הגיס שלה התגייס לצבא הפולני. האיש אמר כי הוא ראה כמה דקות לפני כן, שמוציאים אותן מהדירה והן מובלות אל מחוץ לגטו, ואם היא רוצה להינצל יש לו עבודה בשבילה. כשנרגעה קצת והתפקסה על עצמה שאלה לפשר העבודה, והוא הסביר שהוא בעל מתפרה ענקית, העובדות שלו הן פולניות והמפעל נלקח על ידי הנאצים על מנת לתפור להם מדים. היא סירבה והחלה לרוץ ביער. היא מעדה ונחבלה, מרחוק היא שמעה כלבים וקולות בגרמנית, היא הסתתרה מאחורי עץ עבוט, שמעה רחש של רגליים רצות. האיש עמד שוב לפניה, והפציר בה לבוא איתו, הוא הבטיח כי ישמור עליה שלא יקרה לה שום דבר רע. חייל נאצי עמד לפניהם, וצרח לעברם "למה הם פה?" ענה האיש כי הם הולכים להביא חוטי תפירה הוא והעובדת שלו, מנהלת התופרות, אמר לו החייל:"טוב, אבל מהר לפני שיחשיך"... סבתי ניצלה. הסיפור הוא ארוך ומתמשך, היא ברחה בסופו של דבר מהגטו, הגיעה ללודג' שם היתה בחבורת השומר הצעיר, הכירה את סבי ז"ל שהמתין לה עד שתסיים מערכת יחסים שהיתה לה עם חבר אחר שלהם... הם ברחו דרך היערות הגיעו לרוסיה, שם ביער בשלג, היא ילדה את שני דודי התאומים. לארץ הגיעו, סבתי, אביה, 3 אחיה, מצד בני משפחתו הקרובים של סבי לא נשארו בחיים, הם נשלחו למחנות עבודה, היו 11 אחים במספר.
לזכרם...
