מחלקים לכם חבילות ספא רומנטיות

מחלקים לכם חבילות ספא רומנטיות


עבודה, סידורים, בירוקרטיות, כאבי ראש, אלו רק חלק מהדברים שאנו עוברים ביום יום בחיינו העמוסים. כמה פעמים אמרתם לעצמכם: הכי מתחשק לי עכשיו עיסוי, במקום נינוח ורגוע עם אדם אהוב.
אנו שמחים להזמין אותך לחוויה קסומה וזאת על מנת שתחווה את "הבריאות שבפינוק" ותפיק את מירב התועלת לגוף שלך.

עכשיו יש לכם גולשי
הזדמנות לזכות בחבילת ספא זוגית!

אז מה צריך לעשות?

אין כמו להפתיע את הבן/בת הזוג שלנו במתנה שווה של מסאז' טוב.
מעכשיו ועד ה 21.12 בשעה 12:00, כתבו לנו כתגובה להודעה זו מהו הרגע הרומנטי הבלתי נשכח שלכם.
זה יכול להיות דייט מאוד מוצלח, מחווה רומנטית שלכם או של בני זוגכם, טיול רומנטי או הצעת נישואים מרגשת.
הנהלת הפורומים תבחר את ההודעות המרגשות והמקוריות ותעניק לשלושת הגולשים חבילות ספא זוגית – הכולל מסאג' מפנק


אנא עיינו בתקנון התחרות המלא:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=4981324

הבריאות שבפינוק

ברבות השנים, גברה המודעות לעיסויים מקצועיים שונים שהם הכרחיים למצב היומיומי בו אנו חיים,המתח והלחץ בעבודה,עבודה פיסית,כיווצי שרירים וכו'.
"הבריאות שבפינוק" איננה ספא. אצלנו הלקוח מגיע לטיפול מקצועי מהנה ומאתגר וכל הפוקוס תמיד נשאר על הלקוח ולסוג העיסוי למענו הגיע אלינו.
מגוון העיסויים הגדול והרחב הניתנים על ידנו ללקוח נבנים בייחודיות לכל לקוח ולקוח.
כל המטפלים של "הבריאות שבפינוק" הם מטפלים/ות מקצועיים/יות אשר למדו והוסמכו ובעלי תעודות בתחום.
"הבריאות שבפינוק" מזמינה אותך לחוויה בלתי נשכחת של עיסויים מקצועיים אצלנו בקליניקה.

[URL]http://www.breeut-pinuk.com/[/URL]
"הבריאות שבפינוק" – נותנים לגוף לדבר.







 

רומי58

New member
מחווה רומנטית וריקוד מושלם..

באותו יום אפרורי וקר זכיתי במתנה מאוד מרגשת מבעלי היקר, סופ"ש רומנטי בחו"ל שכלל גם מאין מחווה מיוחדת "החזרה לריקוד אחד מושלם".
כשהייתי ילדה למדתי בלט ,נגינה בפסנתר וריקודים קלסיים. הם השתלבו בחיי ביצירתיות, באהבה, במסורת, בנשיות אפילו באסתטיקה.
"גן העדן שלי" שהכיל בעצם אותי: את האהבות, הבקשות, השיגעונות, המוזרות וההגזמות! גם ברגעים של חולשה תמיד פניתי למוזיקה ולריקוד.
בשנים האחרונות זה דיי נעלם מתוכי ממני מסיבות רפואיות, פיזיות ונפשיות. (חליתי בסרטן השד ועברתי תקופה קשה,למזלי עכשיו אני בסדר!)
אותו יום חמישי בערב בחוץ ירד גשם וקר. ישבנו בסלון ושמעתי את הוואלסים המקסימים של "יוהאן שטראוס".
לרגע דמיינתי הלוואי ויכולתי להיות שם, פעם אחת בחיי בנשף וואלס וינאי רומנטי מיוחד! כעבור שבוע, יום לפני הסילבסטר (שהוא גם יום ההולדת שלי..!)
בעלי הפתיע אותי בגדול עם טיסה לוינה וזוג כרטיסים לנשף! הגענו לסוויטה מלכותית במלון עם הרבה פינוקים. ונוף חורפי מושלג של עיר "אריסטוקרטית אירופאית".
נהיננו מאוכל טוב, שניצל בגודל של צלחת גדולה, בירה יין. תרבות ובילויים שפע מוזיאונים.
בערב יצאנו לאירוע ייחודי ומרגש: "נשף וואלס וינאי". הגענו למקום שנראה כמו ארמון. עם קירות מקושטים, נברשות נוצצות ושטיחים כבדים. סידורי פרחים ושמפניה.
נשים בשמלות ערב וגברים בחליפות הדורות. היה זה רגע רומנטי בלתי נשכח, מביטה בבעלי והוא נבוך מעט אבל מלא גאווה. כולי מרחפת מעל נרגשת מהמראה והריקוד שלנו יחד.
כאילו חיה באיזה סרט יישן רומנטי אחר. (רק הטלפון הסלולרי שהיה בתיק, הזכיר לי את העובדה שאנחנו בשנות האלפיים..)
רגע רומנטי מקסים בו הרגשתי שאני (חוזרת לחיים טובים ובריאים יותר) חוזרת להיות אותה האישה האחרת...! מאז החורף האחרון חזרתי לנגן מעט ולרקוד בכל הזדמנות
 

Jen74

New member
אוי, זה יהיה קשה לבחור רגע אחד או מחווה אחת


כשהוא הביא לי את טבעת וזה היה בט"ו באב 2013 והיא הפכה בעצם להיות הסמל לחיזוק הקשר שלנו - טבעת האירוסין - שהייתה המתנה הראשונה מכל המתנה שבאו לאחר מכן.
ובובת הג'ירפה המרקדת שהוא הביא לי בזמן אשפוז בגלל הריון בסיכון ואחרי הלידה השרשרת היפהפיה עם אבן מיוחדת שמצא באחת הנסיעות שלו לדרום.
הנסיעות בשבת, לפני ההריון, שהצטרפתי אליו לנסיעות במשאית לערבה ולבקעה - הנופים היפים שראינו ביחד, השקיעות...
השירים שהוא הקדיש לי ועדיין מקדיש לי מדי פעם שכל כולן אהבה גדולה.

כל הארוחות שהוא מכין לנו ודואג שאני אוכל...












 

hila218

New member
זה לא שגרתי אבל רומנטי בטירוף


בעלי ואני יום שישי אחד אחרי שנה וחצי של חברות הכי מקסימה, קרובה ומלאת אהבה שיש החלטנו יחד (הוא הציעה, ואני הסכמתי) שאנחנו רוצים להתחתן, בלי פומפוזיות פשוט ישנו ככה יחד על המיטה שלנו בדירתנו הקטנטונת בת"א ודיברנו. אחרי שהסכמתי הלכנו לחפש יחד טבעת אירוסין. מצאנו וקנינו אך השארנו אותה בחנות כדי שיתקנו לי את המידה. באותו שישי היינו כל כך מאושרים והחלטנו ללכת לאכול במסעדה במדהימה ננה בר בנוה צדק. הלכנו, ישבנו והנהננו היינו כל כך מאושרים.... ואז בקינוח פתאום בעלי קם והתיישב מתחתי (על הברכיים כן...) הוציא קופסא מרובעת של טבעת ואני לא הבנתי הרי השארנו את הטבעת בחנות. אז הוא פתח את הקופסא ובפנים היתה טבעת שלי של מיכל נגרין שאני נורא אוהבת והוא הציע לי נישואין ואמר אני יודע שזו היתה החלטה של שנינו אבל הייתי חייב לעשות את זה רשמית!!! וואו שנינו היינו אדומי לחיים וזה היה הכי רומנטי שבעולם בשבילי. כמובן מן הסתם שאמרתי כן, המלצרים המתוקים הביאו שתי כוסות שמפנייה עם תות גדול בפנים. וזה רגע שלא ישכח לעולם.
ותודה שקראתם את הסיפור שלי...
 
כשחגגתי 30

לא אשכח זאת ...
הינו הורים ל 2. ממש לא מההורים האלו שנוסעים ומפרגנים לעצמם... הוא דאג לכל הארגונים, איפה הבנות ישנו וכדומה והזמין לנו חופשה מפנקת לסופ"ש. אומנם רק לילה אחד ובארץ, אבל היה מדהים, שקט כזה שהתגעגעתי אליו , זמן של ביחד נטו... הוא הכין לי גם מצגת מדהימה מלאת פרגון ואהבה עם שירים מרגשים ותמונות שלנו ושל הילדות מכל מיני רגעים מאושרים וקסומים
. מדהים
 
love me tender - הרגע הרומנטי שלי

הרגע הרומנטי שלי , היה ממש לא מזמן היה יום ההולדת ה-60...
בטיול לאיים הקריביים, באי קטן שנקרא סנט לושייה
ושם בנקודה חלומית ממש-לחוף הים, תחת עץ קוקוס בודד בשקיעה- הופיע זמר- לבוש לבן כאלביס פרסלי... והחל לשיר את השיר love me tender... זה השיר שלצליליו רקדנו את הסלאו הראשון בפגישתנו הראשונה- לפני כמעט ארבעה עשורים...
כמובן היה גם יין- ועוגה, אבל זה כבר לא היה חשוב. או כמעט ולא חשוב
הצלילים והמראות- והאהבה שבינינו, לא ישכחו לעולם

 

יהודית00

New member
הרגע הרומנטי שלי

בעלי לא הכי רומנטיקן שבעולם אבל הוא הבעל והאבא המושלם בעולם.. תמיד היו לו גינוני התנהגות אירופאיים.. פתח לי את הדלת כשנכנסתי לרכב.. כשהיגענו למסעדה הוא חיכה שאני ישב ואז הוא התיישב ....אהבתי מאד את זה והסכמתי לצאת איתו למרות שהיה שמן ולא ידע איך מתלבשים.. אני אמרתי לו שאצא איתו בתנאי שיעשה דיאטה והלכתי איתו לשנות לו את המלתחה שלו...לאחר כחודש כשהוא הוריד כמה קילוגרמים טובים ממשקלו.. הסכמתי לצאת איתו.. הלכנו לסרטים, מסעדה, יצאנו עם חברים והיה פשוט נפלא..כל ערב לקח אותי למסעדה אחרת.. זה באמת עלה הרבה כסף אבל הוא התאהב בי ואני כנראה בו.. אחרי כמה חודשים שיצאנו הוא סיפר לי שהוא צריך לצאת למילואים ויחזור אחרי שבוע .. אמרתי לו תשמור על עצמך והייתי קצת עצובה , הוא היה חסר לי ...
כל ערב התקשר אלי ואמר לי כמה שהוא מתגעגע אלי .. והיה לי מאד עצוב.
אחרי יומיים , חברה התקשרה אלי וביקשה שנצא ביחד למסעדה.. מייד הסכמתי..רק לא הבנתי למה אנחנו יוצאים למסעדה יקרה..
אמרתי לה שנלך לאכול פיצה , אבל היא התעקשה... אמרתי לא נורא .. הלכתי איתה..
אנחנו יושבים במסעדה, מעלים זכרונות וצוחקים ..וברקע התחיל להתנגן שיר של ברברה סטרייסנד זכרונות.. שיר שאני מאד אוהבת..
אמרתי לחברה שלי .. זה השיר שלי ... והיא צחקה.. ואמרה לי אולי זה במיוחד לכבודך..
ולאחר כמה דקות החבר שלי דאז והיום בעלי לקח את המיקרופון ופשוט שמעתי אותו ברקע מבקש ממני להינשא לו ... הייתי בהלם, לא הבנתי מהיכן הוא צץ פתאום ..... הדמעות חנקו אות גרוני... ובכיתי.. הוא ניגש אלי .. והביא לי טבעת יפה מאד...
הוא עמד שם לבוש יפה, העיניים שלו נצצו מאושר .. והוא חיכה לתשובה.... ואני גמגמתי ועניתי לו כן כן .. אני רוצה... ואז התנשקנו והתחבקנו
 

riki yo

New member
היסטוריה...

יותר משנה אצלו במשרדירה... אותה דירה שהיתה למשרד...
וממשרד לחקירות חולקה והיתה למשרד שבו חדר מגורים של הבוס... ה'משרדירה'...
לא חושב איך, כמה ולמה... עובדה. דוד אליהו, אח צעיר של אבי החולה מאוד...
החליט לעזור בכלכלת משפחת אחיו... וכך הגעתי חסרת כל ידע ונסיון חיים אל
משרד שזה עתה פתח שעריו... בעבור 'שכר' שכולו הלך להורים.
אבא שלי התנגד... אחיי אמרו 'זה לא נהוג'... אמא אמרה שהיא סומכת עלי.
שלום אחי אמר שהוא סומך על דוד אליהו. בוקר בוקר ששה ימים בשבוע בשעה
שש ארבעים וחמש עומדת בתחנת האוטובוס מחכה. בוקר בוקר עוד בטרם עצר האוטובוס רואה הייתי את ידו של דוד אליהו
מנופפת לי... כמו מאשרת 'כנסי'. דוד אליהו היה צועק לנהג ששילם עבורי... דוחק.
אהבתי לחכות לאוטובוס בתחנה... אהבתי כל בוקר שיצאתי לעבודה במשרד. שנאתי את ימי השבת.
כבר כשנה שמגיעה למשרד רבע שעה לפני השעה שמונה, פותחת את דלת הכניסה במפתח שברשותי,
שולחת נשיקה לדוד אליהו ולדודה שעולים היו למשרדם קומה אחת מעל... עומדת רגע בשקט הזה...
ניגשת לארון הבגדים 'שלי'... נכנסת למקלחת להחליף את הבגדים הישנים והמרוטים מהבית...
בבגדים שרכש לי כבר בימים הראשונים ומאז... 'בכדי שתהי יצוגית'.
התאהבתי בו... כבר הרבה זמן לפני... אלה שכנראה שהחיים למדו אותי למה לצפות ולמה לא...
ומה שלא לימדו אותי החיים למדו אותי אחיותי... האחיות שחולקות היינו בכל לילה שני מזרונים ישנים
שלוש בנות על שני מזרונים. ללא מיטה. כשסיפרתי לאחיותי הן אמרו לי 'תשכחי ממנו ומהר'...
חברות טובות אמרו לי 'מקסימום ישתמש קצת ויזרוק'...
טוב. מעולם לא הייתי איזו 'פצצת מין', מבנה גוף רחוק כאורך הגלות מגופן של דוגמניות על... גמלונית...
כהה מעט יותר מ... לא יפה משהו חסר תקדים... וגם השפה שדברתי לא ספרותית בלשון המעטה...
כן, קצת עצבנית מהרגיל... ואם לכל אלה נוסיף עניין העדה... (סיפור למקום אחר)... מצב כלכלי...
מצב משפחתי ועוד כאלה... אכן לא היה מקום לספק, שאולי החלומות עושות את השינה לנעימה יותר...
אך את מקומי ידעתי. ולא היה מקום שנדבר על זוטות שכאלה. כי הגבר הזה... שנשמתו עדינה... גבר
שבגברים. חטוב גוף, פניו גבריות יפות. בטחון עצמי. גב ישר. עור בהיר, שיער חום בהיר...
מהסוג שכל בחורה תקפוץ איתו לכל מקום שיחפוץ... בלונדניות מחזרות היו אחריו... חטובות...
ממוצא של האריסטוקרטיה הישראלית מבקשות היו להיצמד אליו... להיות קרובות אליו ככל שיכולות היו...
הן היו עולות אל המשרד..., הן היו מתקשרות... באותם ימים של תחילת שנות השמונים... היו ששלחו לו מכתבים...
ואני, לא היתה בי קנאה. ידעתי את מקומי... ידעתי את מקומי כאשר היינו יוצאים לסעוד את סעודות הצהריים שלנו - יחד.
בין אם שהיינו מהלכים לתחנה הישנה לטובת פלאפל או מנת שוארמה... או לחילופין שיפודים על האש...
אהבתי ששלח כף יד לאחוז חזק בכף ידי...
אהבתי לצאת עימו ל'מסעות' קניות הבגדים... עיוור צבעים שלא יכול/יודע
להתאים לבן ללבן... שחור לשחור.
אהבתי את הטיולים שהיה מציע לי לצאת אל הטבע. מקומות שלא ידעתי קודם.
בת השכונה אני. כזו הייתי. מושיטה לו כף יד מהוססת... מרחיקה את עצמי מהתקוות.
עד שבאנו אל אותו לילה... לילה חורפי. מאוד חורפי, גשמים, רוחות... קר גם בתל אביב.
בבית כבר הורגלו (כמעט) שהעבודה שלי מצריכה לשהות במשרד בשעות לא מקובלות...
לא אהבו... אבל בלעו. דוד אליהו נתן את מילתו. אחיי דברו אם הבוס והגיעו 'להבנות'...
הלם תרבותי. פאב.
מעולם, מעולם לא ידעתי שקיים בעולם יצור כזה. לא חלמתי שיש בעולם מין מקומות כאלה שם לוגמים אלכוהול...
בירה... עשן סיגריות סמיך... ומוסיקה רועשת... עד שכמעט איש לא ישמע את הפה הקרוב לאוזנו...
מעולם.
פגישת חברים. כמובן... החבר'ה מהצבא. את רובם הכרתי במשך הזמן שלי במשרד...
הקרובים בביותר מה שהם היו אומרים 'מהצוות' כל בחור ועל זרועו בחורה...
וואו. יפות. וואו חתיכות... וואו... עשירות... חלומו של כל גבר ישראלי מרגע היותו גבר...
בלי שמות. אין צורך. אבל בנות של תעשיינים גדולים... בנות של יבואני ענק...
בנות של עורכי דין מהשורה הראשונה... כל אותם בנות מאותם בתים שאני? אני?
לחלום לנקות להן את הבית לא חלמתי...
לא הייתי שייכת לשיח בין החבורה. לא ראיתי את עצמי מסוגלת לבוא ולדבר אם הבנות...
ודאי שלא היה לי כל שיח מול הגברים. גם הבירה שהוגשה לי לא טעמה לי...
רק העיינים שננעצו בי פגעו מי מאוד. לא היה צורך במילים בכדי לראות, לחוש את סימני השאלה.
'זה הולך אם זו?'
מהבנות הרגשתי את שאלת השאלות 'למה מי את?'
הרגשתי מחנק. כמו משהו עוצר מהאויר להיכנס אל הראות. חשתי
שהאויר שעוטף אותי חם. חם מידי... המוסיקה טשטשה אותי...
מעט האלכוהול שלגמתי הביא לי תחושה רעה. ישבתי כך... צייתנית.
מביטה בו בבחור שהביא אותי למקום הזה... בקשתי לחזור הביתה...
חשתי סוג של געגוע אל שני המזרונים... לשלוש נערות, כבר נשים.
חשתי אהבה לדירת החמישים וארבע מטרים מרובעים... ה'פאב' אינו מקומי...
הוא הביט בי. כנראה שחש משהו. אמרתי לו 'לא אוהבת בירה'... לא רוצה להפריע לו לשמוח יחד אם חבריו.
שאל 'וודקה אשכוליות ?' אשכוליות ידעתי מה טעמה... וודקה לא.
ככל שהאלכוהול נשפך אל הגרונות ההתעלמות ממני היתה טוטלית... הייתי לאויר.
הביט בי. קרץ. הורדתי את עייני מביטה אל שולחן העץ... קם. ניגש אל הברמן.
בקש להנמיך את עוצמת המוסיקה... ניגש אלי מפלס לי דרך אל הרחבה שם רקדו
הרוקדים רובם שיכורים, שיכורות... עמדתי מול כל הקהל מבויישת.
לו מצאתי סדק... הייתי דוחפת את כל כולי לתוכו. להיבלע מהמקום... לחזור
אל המקום שאני מכירה... את השכנות מהכניסה השלישית בבלוק... את ג'ורג'ט...
ואת גברת אזרזר... אל האבו עגילה... אל הישיבה של הנשים מלאות הבשר על קצה המדרכה...
אז הבוס שלי... חלום חיי... החלומות שלי... כורע ברך מולי מבקש את כף ידי... אוחז בה...
ומבקש אותי להיות החברה שלו... האהובה שלו...
עמדנו במרכז הרחבה. ידיו לופטות אותי אליו... שפתיו בשפתי... שפתי לוחצות את שפתיו...
'מדרגות לגן עדן' ברקע... הכי רומנטי בעולם. הכי...
עליתי מדרגה נוספת בחיי... מדרגה שהביאה אותי אל הדלת.
הדלת של חיי...
 

מיתר400

New member
"אף פעם לא תדעי" של שלמה ארצי

הקדמה: השיר שלי ושל בעלי היה ועודנו "אף פעם לא תדעי" של שלמה ארצי.
כשהיינו חברים לבן הזוג שלי היו בעיות מחויבות קשות (במילים אחרות לא רצה להתחתן).
בעלי מנגן על פסנתר, בעיקר גאז, זה תחביב שלו ומידי פעם הוא לוקח את הקלידים ומנגן ברספשיין
של חתונות/ בבתי קפה (עם להקה כמובן).
באחד הימים אחרי שנה וחצי של חברות, גרנו כבר ביחד, היה לנו ריב גדול בנוגע לחתונה (לחוצת חתונה שכמותי).
הייתי בת 28 ורציתי לדעת שאני לא מבזבזת את זמני לריק.
אחרי הריב נסענו בדממה להופעה בבית קפה, ישבתי בבית הקפה בצד חמוצת פנים מאזינה עם חברה לנגינה המדהימה של הלהקה, מספרת לה בחצי פה מה קרה. ופתאום, אני קולטת שהלהקה מנגנת את השיר "אף פעם לא תדעי" של שלמה ארצי..
מאוד מאוד התרגשתי, כמעט בכיתי...
ואז נכנסו לאוטו וקיבלתי הצעת נישואין.
אין ספק שהרגע ששמעתי את הלהקה מנגנת זה היה הרגע המרגש ביותר בשבילי בחיים במיוחד שלאף אחד מסביבי לא ידע וזה היה לגמרי ביני לבינו. (טוב אולי חברי הלהקה ידעו)...
 

תולעת22

New member
הדייט הרומנטי שלי

ישבנו בים הסתכלנו לשמיים וגיליתי שהוא יודע איפה כל כוכב ממוקם בשמיים. אז הוא התחיל להסביר לי דברים מעניינים על הכוכבים ושתינו יין=]
 
האמת


שבעלי איננו מפתיען סידרתי אבל יש לו מחוות מיוחדות שנצרבו בי עם השנים והפכו לזכרונות מתוקים ב32 השנים שלנו (עד עתה)

זכרון מרגש משמעותי שלא עוזב אותי "קרה" דווקא ביום ההולדת 25 שלי עוד לא היינו נשואים.
חזרתי מהצפון מחתונה של חברה הוא אסף אותי בנקודה שאוטובוס החתונה הוריד אותי ונסענו הביתה התקלחתי ונכנסתי למיטה.
הספקתי לנמנם כאשר בחצות צלצל השעון המעורר (יום ההולדת שלי נכנס הרי בחצות...של התאריך) הייתי אפופה... לא הבנתי מה קורה סביבי חשבתי שהשעון שלו צלצל לעבודה בטעות.

הוא לא אמר כלום קם מהמיטה והלך סלון (כל הבית היה חדר וחצי) הדליק במערכת את השיר של חני לבנה יום הולדת וחזר עם מגש ועליו פרח בודד ומתנה. ובעוד השיר מתנגן הגיש לי אותם למיטה. התחלתי להתעורר :)

את שרשרת הזהב המיוחדת שהוא הגיש לי באותו הערב אני עונדת עד היום - נראה לי שאין איכות כזו היום והתליון המיוחד מעורר פליאה אצל כל מי שרואה אותו.


המחווה הזו צרובה בי עמוק ואינה עוזבת
ברגעים של עצב אני מתגעגעת אליה בערגה.
 
למעלה