דרושה כתבת שטח לארמניה!

[Maya2828]

Բարեւ Հայաստան - יאסו ארמניה

הי, שמי מאיה ואני בת 31, חיה ונושמת טיולים וטבע. גרה כבר ארבע שנים ביוון, בחצי אי קסום ומופלא ביחד עם בעלי ושתי בנותינו הקטנות. יש לנו תכניות לחזור ארצה והרפתקאה כמו זו שאתם מציעים יכולה בהחלט להוות טריגר לחוויית הסיום של ההרפתקאה היוונית שלי. בזמן שבעלי ממנכ"ל חברה מקומית, אני עוסקת בניהול ועריכת פעילות המדיה החברתית של ארגון ישראלי גדול. כשאני לא מטיילת, חוקרת או מצלמת את החופים, ההרים והטברנות הנפלאות של יוון, תמצאו אותי במדיות החברתיות.
בתחילת שהותנו ביוון (ועד שהבנות נולדו) הקמתי חברה לטיולי בוטיק ביוון עבור קבוצות קטנות ובמסגרת כך פרסמתי מספר מאמרים מעניינים על יוון. כמו כן אני כותבת בבלוג של ישראלים החיים בחו"ל, שם אני מתארת מנקודה מבט קצת יותר אישית את החיים בארץ האוזו והבוזוקי. בקיצור, כי בכל זאת צריך לקצר, כבר הרבה זמן לא נתקלתי בחוויה שאני כל כך רוצה להשתתף בה כמו החוויה שאתם מציעים, וזו מבחינתי הסיבה הכי גדולה ל"למה אני".
אשמח לשמוע מכם,
מאיה
בתמונה: אני והיוונייה הפרטית שלי ליד הבית

 

[Maya2828]

אני והיוונייה הפרטית שלי ליד הבית

 

[Maya2828]

ועכשיו גם התמונה

 

[עליסה מ]

על תותחני ובנות אחרות

שמי מיכל, אבל במשך כל חיי נוהגים הסובבים אותי לקרוא לי תותחני, על פי שם משפחתי.
המורים בתיכון, החברים והחברות בצופים, המפקדות בצבא, הפקודות בצבא, המרצה באוניברסיטה ואפילו הבוסית.
במשך השנים תהיתי אם הסיבה נעוצה בשם המשפחה המיוחד, או שהייתה בכך רמיזה להערכה שרכשו עבורי, שהרי השם טומן בחובו תואר סופרלטיבי של תותחית מן המעלה (האמנם?).
לאחר התחבטותיי הרבות, החלטתי שהסיבה השניה נוחה לי יותר לעיכול והחלטתי לנסות ולעמוד בציפיות שלשמן התכנסנו- להיות תותחית. מודה אני לפניכן, שאינני בטוחה אם אכן עמדתי בציפיות.

נולדתי רביעית למשפחה של ארבע בנות. גם אמא שלי היא בת למשפחה ובה שש אחיות. סבתי מצד אבא, שעלתה מעיראק, הביאה עמה את כל עשרת ילדיה בכוחות עצמה לאחר שסבי נרצח בעיראק והייתה חלק במחתרת היהודית בעיראק.
למעשה, נשיות וכוח נשי היא כל מה שידעתי וגדלתי עליו במשך השנים. אבא שלי מעולם לא הביע צער על כך שאין לו בנים, ותמיד ציין עד כמה בר מזל הוא.
הפעמים היחידות לצערי, שחשתי את הבעייתיות הכרוכה בהיותי אישה הייתה דווקא בעולם החיצוני לביתי. על תקרות הזכוכית שמעתי מאחיותיי הגדולות ונשבעתי בי שאעשה כל מה שביכולתי לשבור אותן.
מעולם לא האמנתי שלנשים מגיע פחות, תמיד שאפתי לעשות את מה שמעניין אותי ולא את מה שהחברה הכתיבה. איפור לקים ומסעות קניות לא דיברו אלי ובעיני זהו אינו סמל לנשיות כלל. קיקבוקסינג, צניחות חופשיות, צלילות וטיולים בהרים, לעומת זאת, מאז ומעולם סקרנו אותי. מבחינתי הנשיות שלי התבטאה דווקא באלו. כך גם בצבא הייתי קצינה בתפקיד שדה והשתדלתי להיות שוות ערך לכל הפחות לגברים שסבבו אותי וקראו לי "תותחני". גילוי נאות- חלקם אף התבלבלו לא פעם ודיברו אלי בלשון זכר. השתדלתי שלא להיעלב.
בקורס הקצינים התקשיתי במעבר מבחן הכושר. הקורס דרש שיפור של 5 נקודות מנקודת הפתיחה ועד סיום הקורס. תמיד הגעתי ל-3 נקודות שיפור או לכל היותר ל-4. פעם אחר פעם אחר פעם יצאתי אל המסלול, רצתי, נכשלתי, הזיעה והדמעות התערבבו זו בזו עד שלבסוף, בחודשיים איחור מהמצופה, הצלחתי להגיע אל המטרה הנכספת: לסיים את הקורס ואף בהצטיינות. באותו הרגע הבנתי שאין דבר שארצה לעשות ולא אוכל, בלי קשר למגדר, ליכולות הפיזיות הבסיסיות שלי או לרקע ממנו אני באה. לא ניסיתי להידמות לגברים, אלא להיות האישה שאני בוחרת להיות, בעלת המאפיינים הנשיים הייחודיים לה, המערבבים גם את אלו הגבריים, האוהבים אדרנלין והרפתקאות.

העולם ניסה להכתיב לי שכאישה עלי להתנהג בדרך מסויימת שבה נוהגות נשים להתנהג. אין שמחה ממני שבחרתי שלא ליפול למוסכמות החברתיות. מקרה אחד זכור לי במיוחד והוא במהלך הטיול שלי לדרום אמריקה. באותו הטיול האוטובוס שלנו נסע בדרך יפיהפיה אך צרה למדי שנקראית "דרך המוות". כשבצד אחד תהום ובצד השני קיר אבן טבעי, האוטובוס שלנו נתקע בדרך ונותרנו עם גלגל אחד באוויר. האוטובוס כולו הרגיש כי סופנו קרב. בחור אחד שישב לידי, לוחם לשעבר ביחידה מיוחדת בצבא, אחז את ידי בחזקה וביקש לעצמו שלא למות. החזקתי אותו חזק, הרגעתי אותו וסימנתי לו כי הכל יהיה בסדר. לאחר מספר דקות, האוטובוס הצליח לעלות חזרה אל המסלול. נדמה שהרגע הזה יישאר חרוט במוחי לעד, שבו אני, מיכל הקטנה לבית האחיות תותחני, החזיקה לוחם שעבר מלחמות קשות בידו והרגיעה אותו.

מאז חזרתי לארץ. למדתי תואר במשפטים ובתקשורת וסיימתי אותו לא מזמן. לצד הלימודים השתדלתי להישאר פעילה בתחום של זכויות נשים. הייתי עוזרת הוראה לד"ר יפעת ביטון, לוחמת צדק נשי ומודל לחיקוי. הייתי עורכת בעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה וכתבתי לא פעם על יחסי נשים - גברים, יחסי נשים-נשים ויחסי נשים-עולם מהפן החברתי הדורש שינוי. השתמשתי בכישורי הכתיבה וברצון העז לעשות שינוי כדי להביא אותם אל דפי העיתון. אני מאמינה שהמשך ישיר לסיום התואר ולפעילותי במהלך השנים הוא לצאת למסע שכזה שיחתום את התקופה ואת המסע שעברתי בעצמי במהלך השנים.
אני מאמינה שאני מסוגלת להיות מייצגת של השינוי הזה, ונראה שגם הקרובים אלי הושפעו במהלך השנים ומשהו בכל זאת חלחל:
"זהו עולם של גברים" , מסמן הרינגטון של אחד מידידי הקרובים. לאחר המתנה של חצי שניה נוספת, הזמר ג'יימס בראון מוסיף: "אבל הוא שווה כלום ללא אישה..".

 

[שרי אורן]

זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות הקיץ!

פעמים רבות שמעתי על המסעות של מאגמה צ'אלאנג', והיה לי ברור שהרבה יותר מטיול בנופים מטריפים, זו חוויה עוצמתית ומרגשת של "סיסטרהוד".
בשנים האחרונות אני עוברת מסע סביב הנשיות שלי, וכשראיתי את המודעה שלכם, כמו כששומעים גונג גדול, ידעתי שזה בדיוק מה שאני צריכה לעשות הקיץ!

גדלתי ברמת הגולן, מסתובבת יחפה בין השבילים ואוכלת עשב, אבל למרות שמהרבה בחינות חיים בשטח זה אני, בכל מה שנוגע לאקסטרים ונהיגת שטח אני קצת פחדנית.
בשנה האחרונה התמודדתי עם מחלת הסרטן, ובין הטיפולים והמחשבות הפכתי הרבה יותר אמיצה מקודם. טיול בשטח בלי פשרות זו ההוכחה בשבילי שיצאתי מחוזקת מהצד השני של המחלה!

אף פעם לא עסקתי בכתיבה, אבל השנה גיליתי את היכולת והצורך הזה בתוכי. זה התחיל פשוט כדרך נוחה לעדכן חברים מהמיטה בבית חולים, והמשיך לבלוג שהטעין אותי, (והלוואי שעוד כמה נשים אחרות,) בהרבה עוצמה נשית. מוזמנים להציץ...
http://ssasariorenblogssa.wordpress.com/

 

[דוידסונה]

מה אני יכולה להוסיף למסע

שלום, שמי יעל. אני בת 29, תכף מתחילה תואר שני בעבודה סוציאלית. מה לי ולמסע שכזה? המון אהבה לאדם ולטבע. אמונה ברוח חיובית, בכיף, בהעמקה ובמקומות ואנשים חדשים. בתפקידי ובעברי ליוויתי קבוצות שונות. של קבוצות שמתגבשות ומייצרות יחד הווי, תמיכה וקירבה. אני חובבת צילום וכתיבה וכבר כתבתי אודות חוויות ונסיעות למסעות רחוקים. אשמח לקחת חלק, אשמח לתרום עוד למסע מרתק שכזה

 

[נוגה ומאדים]

אני רוצה לטוס לארמניה

למה?
כדי להוכיח לכולם ,ולעצמי, שאני יכולה
כדי לקבל חופש מתפקיד חיי "עקרת בית"
כדי להכיר מדינה מדהימה
אני לא הכתבת הכי טובה, אבל אני צלמת מעולה
אני אוהבת לנהוג מרחקים, אוהבת לטייל ורוצה לראות עולם. ולצערי,בעלי וילדיי יותר בקטע של חוף הים.
וכי היום אני מספרת על סין וזה יהיה נחמד לגוון
&nbsp

 

[dankken]

כל כך צריכה את זה.. הכי רוצה את זה.. ו..

כל כך צריכה את זה... הכי רוצה את זה... ומתאימה בול

למה אני הכי מתאימה לנסוע למסע...?
כי מתאים לי לנהוג בג'יפ, לישון באוהל, להתקלח פעם ביומיים ועוד לכתוב על זה...

וחוץ מזה קצת עליי:
אני משוגעת על כל ספורט שקיים (יוגה, קיקבוקס, ריצה, טיפוס ועוד), ובמיוחד ספורט אקסטרים. כמה שיותר מפחיד ומאתגר כך אהנה יותר
אני Team player! - אני חברותית, אוהבת (חייבת) אנשים ואינטראקציה, בייחוד פעילויות במסגרת קבוצתית.
אני חיה, נושמת ומתפרנסת מיחסי ציבור (וגם כתיבה, עריכה, שיווק ועוד).
אני גם יזמית שתחום הפנאי
אני גם חייבת חופשה ומנוחה! דחוף... עובדת סביב השעון, ואני גם אחרי תואר שני ולכן זקוקה לחופש משוגע כמו זה...

ודבר אחרון, וכנראה הכי משכנע – בן הזוג נוסע לחופשת בנים עם החבר'ה שלו, וגם אני אשמח לחווית בנות מטורפת (כי מגיע לי... ושיקנא קצת, למה לא )

 

[1oaasia]

חיפשתם כתבת שטח? אני לשירותכם

&nbsp
סיפורי מסעות להעצמת נשים גורמים לי להתרגש ולהתחבר כמגנט לאווירה, לחוויות ולאתגרים, ובכל פעם מחדש מבטיחה לעצמי להשתתף. חשוב לי להגשים את עצמי, אך החלום הזה נדחק הצידה, כיוון שתמיד יש אילוצים כמו גירושין והמשבר בצידם, גידול בתי, קריירה, קשיי פרנסה ותיזוזים בבתי חולים עם אבי החולה, שיחיה.
לאחרונה הבנתי כי רגע שעובר לא חוזר ומאושרת באמת מגשימה חלומות לאלתר. לכן מיד עם הפרסום , החלטתי להצטרף, כדי לנהוג בג'יפ בדרכים ההרריות של ארמנית, יחד עם נשים מדהימות, ללמוד על התרבות המקומית ולהיות שותפה לאתגרים שהדרך מזמנת לנו וליהנות מכל רגע עד תום.
עם הצטרפותי למסע אקח חלק פעיל בקבוצה ואתרום לה מניסיוני בהפקות ויוזמות למען הקהילה, ארתום את כושרי הגופני, את שמחת החיים, האופטימיות והדינמיות שלי והמון תובנות ודבקות במטרה. עם כשרון הכתיבה לסוגיה, המלווה אותי משחר ילדותי אחבר את המנון המסע שלנו- גם משוררת. ולמי שתרצה תמונה טובה, גם לצלם יודעת. גם לתיעוד הוידיאו מהשטח אתרום בשמחה את קולי כשדרנית רדיו וכשחקנית. לא מאמינים? - כל מי שמכיר אותי, יאמר לכם: "היא פשוט נולדה למסע הזה".
&nbsp
וכעת רק מעצם המחשבה על המסע המדהים הזה, מתפשט על פניי חיוך רחב של הנאה ואושר ללא גבול. רוצה להיות שם ולהגשים כבר את החלום שלי. אז מכן הסיבות בעולם, אני האופציה האולטימטיבית - כתבת השטח למסע - זו אני !
&nbsp

 

[דוידסונה]

מה אני יכולה להוסיף

שלום לכולם, שמי יעל. אני בת 29, כרגע גרה בירושלים ותכף מתחילה תואר שני בעבודה סוציאלית. מה לי ולמסע שכזה? אהבת אדם וטבע. אהבת טיולים ושטח, ניסיון בכך ואהבת אנשים, על השוני, העניין והמגוון שבהם. אני מלווה קבוצות בעבודתי ומהווה דמות מחזיקה ומקדמת, אך גם חברה כייפית ותומכת . יודעת להיות קשובה ונעימה, מצחיקה ומאפשרת. ואני אוהבת לכתוב ולצלם. מאמינה באומנויות האלו ונהנית מאוד לעשות אותן. אני מרגישה בבית בטבע, וטבעית עם אנשים

. אשמח להוסיף מעצמי ולקבל עוד המון המון מכולן...

 

[yafkad]

עכשיו תורי

אין לה עבר טראומתי, גם לא הווה אכזר, היא חיה את חיה בשקט, כמעט בהשלמה. פעם בכמה חודשים האש מתחילה לבעור בה, בעבר היתה מתמסרת לה, עושה משהו מסוכן, עוזבת הכל ונוסעת לארץ לא מוכרת משאירה אחריה אדמה חרוכה, עוברת לגור בעיר חדשה, חוזרת לטעום אהבה ישנה אבל החיים מכניעים אותה ופער הזמנים בין ההרפתקאות הולך וגדל.
לא מזמן נסגרו קצוות בחייה וגשרים שנשרפו הותירו אותה ללא יתד, לא חייבת כלום לאיש ואיש וודאי לא חייב לה ועדיין, לא הורידה ראשה והיתה הולכת על פני הארץ כאילו כל היקום כולו נוצר למענה. מילדות שנאה מחנאות, חשה עצמה כמי שחיי התענוגות מתאימים לה יותר וגם כשהחבר'ה היו מפצירים בה להצטרף לטיול הדו שנתי לכנרת היתה מגיעה ביום השני, יושבת בצל עם ספר ועוזבת אחרי הארוחה תוך פיזור תלונות לכל מי שרק היה מוכן לשמוע. גם זה השתנה, מאז שנותרה הרווקה היחידה בחבורה וכולם כבר מתכנסים תחת משפחותיהם היא הראשונה לשאול מתי הטיול הבא, הראשונה להכנס לאוטו, אפילו למדה לנפח מזרון גומי במו ידיה, בהקמת האוהל לא התמחתה, עדיין מקווה שבטיול הבא יבוא איתה האחד שיקים את ביתם ואהלם ותשמח שלא השקיעה בכך מאמץ.
היא, שבדרכה לבירה עם ידיד היתה מעיפה מבט מלא בבוז באותן חבורות נשים מצחקקות, אוחזות ידיים המדלגות לקניון למדה לאהוב ולהעריך חברות נשית, מצאה נחמה בשפה המשותפת, בהבנה, בשיחה על צבע של שמלה. נדמה לה שהתבגרה.
אין לה ממי לברוח או שיגרה המעיקה עליה, לא חוותה אבדן נורא לאחרונה תודה לאל וככל שהיא יודעת היא לא סובלת - לא עלינו מאיזו בעיה, אין לה געגועים לילדים, או תלונות על גבר שנשאר לבד ואלוהים יודע איך יסתדר עם מכונת הכביסה, אין לה משהו מיוחד להציע מלבד עפרון שפיצים, סמארטפון וקרם הגנה, אפילו לא יודעת אם חם או קר בארמניה אבל אוגוסט תמיד נשמע לה כמו משהו שצריך להתגונן בפניו.
היא רק יודעת שהרוחות שוב מנשבות והאש מתחילה לבעור בה, קול קורא בנפשה לנדוד והמודעה הזאת שהזדמנה אליה במקרה מופיעה לה בחלומות, אז היא כמו תמיד מחכה לרגע האחרון וכמעט מוותרת ואז מנסה, לוחצת על שלח ומחכה. משהו חייב לקרות.

 

[andromeda10]

למה? אני!

המחשבה הראשונה היא למה מגיע לי? כנראה שלא וזה בטח לא יתקבל בהבנה לא בבית ולא בעבודה.
אבל אני ממש רוצה אז לא אכפת לי.
אני עוסקת בכתיבה כל הזמן. אבל כתיבה מאוד טכנית ולא יצירתית. אני גם מאוד אוהבת לצלם. לילדים שלי כמעט אין תמונות של אמא ומרוב הטיולים יש מעט מאוד תמונות שלי. (למרות שמאז הסמארטפון יש קצת יותר.)
אני מאוד אוהבת טיולי שטח. לישון באוהלים (ישנתי גם על שלג באלסקה). יודעת לטפס (ויש לי ציוד) ויודעת לגלוש.
אני מסתדרת עם כמעט כולם. יודעת לאלתר כאשר משהו לא מסתדר. יודעת להנות ולבלות.
מאוד רוצה ארמניה. מאוד מאוד.

אני תוספת מופלאה לטיולים. באמת.

 

[roni64]

אני לא טוענת שמגיע לי

וגם לא שאני חייבת להיות שם, אבל אני רוצה ומתאימה, ואשמח אם אבחר. אני אוהבת לכתוב (דוגמאות בלינק בחתימה שלי), אני אוהבת לנסוע ואוהבת אתגרים (ברקורד שלי צניחה וצלילה וסנפלינג), אני שותפה חיובית ותורמת, ולגמרי לא מפונקת. לא ביקרתי בארמניה בעבר, ולא התנסיתי במסע מסוג זה, אבל חוויות חדשות (חיוביות) תמיד חביבות עלי.

תודה מראש אם אבחר, ודרך צלחה לכל מי שתסע

 

[zip1234]

הנה דוגמא ליכולות הכתיבה שלי:

מתי מתחילים את הדיאטה של 'אחרי החגים'?
אז "אחרי החגים" הגיע ולכן החלטתי שזה בדיוק הזמן להוריד את הצמיג העודף שטיפחתי יפה יפה בחודש האחרון.
ההתחלה דווקא הייתה אופטימית. לראש השנה הגעתי חטובה ודקיקה (יחסית) אחרי הליכות בפארק, כפיפות בטן וספירת כל קלוריה סוררת שעשתה את דרכה לפה שלי, מבטיחה לעצמי שהשנה אין סיכוי שאני נוגעת בקניידעלך.
בארוחה הראשונה עוד עמדתי בפיתוי. הייתי גאה בעצמי שהנה, אני, בת לעם היהודי שעבר את פרעה, את תלאות האינקווזיציה ושרד את השואה לא המרתי את דתי והתפתיתי לתאוות העולם הזה.
אבל אז נפרץ הסכר.
החלה המתוקה קרצה לי בלי הפסקה, החצילים המטוגנים עשו פוזות שלא מביישות דוגמנים מקצועיים ואפילו הגזר שעל הגפילטע נראה פתאום מגרה. הוונט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינף?
במשך השבוע שאחרי עוד שכנעתי את עצמי שזה לא נורא, ביום כיפור בטח נוריד הכל ורק עוד חתיכת עוגת דבש קטנה לא תשנה.
אבל זה רק הלך והחמיר.
לפני הצום בלסתי בלי הכרה כי הרי מחר צמים ולאחריו הגדלתי את הכמויות. מה? הרי צמתי כל היום…
לא הספקתי להגיד "ממחר דיאטה" וכבר סוכות הגיע. את עוגת השוקולד אכלתי כי יש לי יומולדת,
ואיך אפשר לוותר על הקינוח שנשאר מאתמול? והאורז יצא כ"כ טעים, ניקח רק עוד כף אחת ודי.
כך מצאתי את עצמי מגיעה ל"אחרי החגים" עם 4(!!) ק"ג עודפים.
אז השבוע התחלתי דיאטה והפעם על באמת. אמנם ביום ראשון עוד ויתרתי לעצמי כי הרי חבל על כל השאריות שנשארו מהחג. וביום שני ממילא כבר "חטאתי" אתמול אז עוד יום אחד כבר לא ישנה כלום, יום שלישי לא בא לי טוב, קמתי עצבנית בבוקר והדבר היחיד שעודד אותי היה רוגעלה מאתמול. אבל ביום רביעי החלטתי פה אחד ש"אינף איז אינף". בצהריים כבר נשברתי.
ביום חמישי היתה לי הרגשה שהנה זה קורה אבל אז עברה בראשי המחשבה שיום חמישי זה לא כ"כ זמן טוב להתחיל בדיאטה.
אבל מחר אני בטוח מתחילה דיאטה, זהו, בלי תירוצים!
אה, רגע, מחר שבת? טוב, נו, אז ביום ראשון…

 

[zip1234]

הנה דוגמא ליכולות הכתיבה שלי:

 

[Dina Alfasi]

ארמניה אהובתי!

למה אני? קודם כל כי זה לא באמת אני. אנחנו שתיים. צוות. שתי נשים, אימהות, שמנהלות קריירה, בעל וילדים (אל תגידו לו שאמרנו), ובין לבין מנהלות גם עסק עצמאי של שתינו. חלום שרקמנו ובארבע ידיים מימשנו. אז למה אנחנו? כי אנחנו נשים אוהבות, מאמינות בכוח הנשי ובאחווה אמיתית, אחת מאיתנו כותבת והשנייה מצלמת. שני קולות ושתי זוויות ראייה על העולם. ראשומון של שתיים - ונשמח להרחיב את המעגל לכל החבורה במסע.
ולמה ארמניה? כי מהשלולית שלנו פה זה נשמע כמו רעיון מעניין - להתנתק, להתחבר, ולעשות צוותא של נשים. לחוות וליצור. ובעיקר להנות. ימים לא פשוטים עוברים עלינו פה - וזה מרגיש קצת לא קשור למציאות לכתוב לכם - אחרי שעה של קריאת כותרות החדשות. אבל עמוק בפנים אנחנו יודעות שמה שבאמת הזוי זה הכותרות בחדשות, ודווקא טיול לארמניה נשמע הדבר הכי שפוי שיש.
וחוץ מכל זה, אנחנו מנהלות קהילות ברשתות חברתיות. נהנות מהעשייה שלנו, מלתת במה לדברים שחשובים לנו, ותוך כדי להשחיל קצת ערבות הדדית וסיסמאות יפות - שלא שוות כלום אם לא עושים איתן משהו. אז אנחנו עושות.
והנה עשינו עוד משהו - נרשמנו. נשמח ללוות ולדברר את החוויה של המסע באמצעות הערוצים הדיגיטליים שלנו, ובשפה שלנו. בין היתר, תמצאו אותנו מאחורי הקלעים של הקהילה הישראלית באינסטגרם ig_israel@ עם 30,000 עוקבים שישמחו לצאת איתנו למסע.
מאחלות לכולנו בשורות טובות - ובשפע,
דינה ותמר