דרושה כתבת שטח לארמניה!

[ZbAbEbA]

"והאישה הזו היא אני"

את כותרת הנושא להודעה רשמתי בהשראת "והילד הזה הוא אני" ולמה?

משום שכאשר קמתי היום בבוקר, וראיתי את המייל שלכם עם הפרסומת למסע לארמניה אמרתי לעצמי באותה שניה בלב: "וואו, זה אני!". זה בול הדברים שאני טובה בהם:
כתיבה- כתבתי עוד לפני 5 שנים(בגיל 18 בלבד) מספר כתבות לעיתון "ישראל היום" שהיה אז רק בחיתוליו...
ספונטניות- לקרוא מודעה במייל ולהחליט שאני הולכת על זה בין רגע!
כוח נשי- אמנם אני רק בת 23 אבל לא פעם בחיי הקצרים כבר הספקתי להוכיח לעצמי ולסובבים אותי שיש לי כח נשי! אם זה במסגרת הצבא שהייתי בקרבי ותמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי כפליים מכל שאר החברה, אם זה בלנהל צוות עובדים בחברה גדולה באוסטרליה(גרתי שם כמה חודשים) וכו' וכו'.

בכל מקרה, לא אאריך במילים, לא כרגע לפחות...

אתם כבר תחליטו את ההחלטות שלכם והלוואי ששמי- דיקלה אמסלם- יהיה כלול בתוכן!

שיהיה לכם שבוע נפלא, מלא באנרגיות חיוביות!!!
שלכם, הבלוגרית לעתיד מארמניה.LOL

נ.ב:
הנייד שלי למקרה הצורך הוא: 050-4766046
דיקלה.

 

[EfratSavir]

עיתונאית, בלוגרית וטיילת מדופלמת

שמי אפרת ואני עיתונאית בעיתונות הכתובה ובאינטרנט במגוון נושאים ובעלת בלוג/ אתר הורות - אמאל'ה 3 מעל 4 שנים. במסגרת האתר אני מסקרת בין השאר גם אטרקציות וטיולי משפחות ונושאים הקשורים להורות ולוורק-לייף באלנס בכלל, כך שקהל קוראים נאמן כבר יש

. מעבר לכישורי הכתיבה אני גם ספורטאית (רצה למרחקים ארוכים, רוקדת זומבה ומשחקת סנוקר

), צלמת חובבת ושמה לב לפרטים הקטנים. בטוחה שאתרום ואתרם במקביל הן מבחינה תוכנית ורעיונית והן מבחינה מורלית.

בהצלחה לכולן!

 

[Bambi42]

הכי מתאימה ;ׂ)

היי לכן!!

אני בת 28, כרגע מובטלת .... ולכן זה בדיוק הזמן לטיול כזה אני חולת טיולי שטח - עשיתי טרקים במרכז אמריקה ובארץ אני מאוד אוהבת טיולי קמפינג, בצבא הייתי חובשת קרבית בתותחנים - הייתי המון בשטח... וזה גם פלוס לקחת חובשת לכל מקרה שלא יהיה
את האמת, יש סוד כזה קטן שלא נראה לי שאף אחד יודע עלי... אני ממש מחכה שיעברו איזה 15 שנה כדי לנסוע למלכת המדבר... זה יכול להיות "סיפתח" נהדר!
לגבי כתיבה - אני חושבת שאני מאוד מוכשרת בזה! אשמח לשתף אותכם בכתבות שכתבתי (חלקן אקדמאיות)
אהה וכמובן שיש לי רישון נהיגה
אני בן אדם מאוד אופטימי, שמח אוהבת לצחוק ולהנות!
אז אתן שואלות אם מתאים לי לנהוג בג'יפ, לישון באוהל, להתקלח פעם ביומיים ועוד לכתוב על זה? ב-ר-ו-ר שכן!!

 

[עופר 249]

מגיע לאישתי

אישתי היקרה פירגנה לי בטיול גיל 50 לגיאורגיה טיול רק לגברים
ועכשיו מגיע לה טיול לארמניה שהפעם אני אשא בנטל הבית ושהיא תטייל ותהנה

 

[anatmess]

יוגה בבהאמס עם מציל ארמני מיפו?!

לא הייתי בארמניה. אבל...זמזמתי את 'זמרת בארים אדומה', שוכבת אפרקדן על הרצפה, בתחנת הרכבת בדרך למאצ'ו פיצ'ו, חרשתי את צ'ילה מצפון לדרום, ובמרינה של פוורטו ווליאמס, כמעט עליתי על יכטה לאנטרטיקה. למדתי קסטליינו בבואנוס איירס, נמלטתי מסלבדור בקרנבל, תרגלתי יוגה בסלאר. טרקתי בניו זילנד, עם חבר'ה שרק יום קודם לכן השתחררו מדובדבן. התפננתי בטן גב בבונדיי ביץ', צללתי בקו טאו. חציתי את טיבט והשתתפתי בקבורת שמים, הקפתי את הר קליש הקדוש, כתף אל כתף, עם כל הצליינים, מוצ'ילה על שכם ולשון בחוץ בגובה 5,700 מ'. נשקתי לדרך המשי מכיוון קשגר ומאורמצ'י נכנסתי לקזחסטן, טיפסתי על ההרים הסמוכים לאלמאתה והגעתי לתחנת מחקר סובייטית משנות ה- 60. עשיתי קורס מורים ליוגה בבהאמס בחברת מציל ארמני מיפו, השטתי סירות מפרש בין איי יון וטורקיה, החלקתי במדרונות התלולים ביותר באירופה והשתלשלתי בחבל בוואדיות של ירדן. והתוכניות לעתיד? בעיצומן.

ובשגרה, אני מטיילת בסביבה (ישראל רבתי), שוחה, מתרגלת יוגה, שרה, ולפעמים הולכת לאיבוד בריצות ניווט.

את שלל הפעילויות וההרפתקאות אני חולקת עם אביב, הכי מגניב שאני מכירה, ויחד אנו משתדלים לגדל לתפארת, למעשים טובים ויוצאי דופן את צילי וגילי שלנו.

בשולי היום, ממש בשאריות של היממה אני עוסקת ביעוץ תקשורת לחברות טכנולוגיה, וקודם, כתבת בשלל מקומות.
הנה כאן לינק לרשימות במדור "תרמילאים ומשהו" שכתבתי ב- Ynet על הטיול הגדול, לפני למעלה מעשור.
וגם לינק לבלוג שלי בסלונה.

למה אני? כי כמעט טואין לי פחדים ואן מבצבצים, אז אני כובשת אותם, הרבה לפני שהם כובשים אותי.
אה, וגם כי יש לי יום הולדת באוגוסט.

 

[Hermineh]

אני מצביעה לך בגלל המציל

&nbsp

 

[קסנדרה*]

מומלץ בחום !!! הייתי במסע הזה

אין לי מספיק מלים לתאר את החוויה הזאת. יצאתי עם מגמה למסע הזה לפני שנה וחצי, ואני יכולה לכתוב על כך בלוגים לא בלוג אחד.
אז אם יש לכן את יכולת הכתיבה תנסו להתמודד על מקום במסע הזה, כי זו חוויה שתירשם אצלכן בזיכרון לכל החיים.
אני עצמי עיתונאית, אבל כבר הייתי בארמניה, וכבר כתבתי על זה בY-נט, אז אני כבר לא רלבנטית.

שיהיה לכן בהצלחה, לכל מי שתתמודד.

 

[Sweeet b]

ואוו.. למה דוקא אני?

אני יודעת שהמטרה שלי פה היא לכתוב פה: "אני ואני ואני"
אבל זה כל כך לא אני..חחחחח
קראתי את כל התגובות, הרבה נשים ראויות.
בהחלט מרשים מאוד, מתחשק לי לבחור בכל אחת מהן, כל כך הרבה סיבות ראויות.
אז למה דוקא אני באמת? למה שירצו לבחור דוקא בי למרות כל הנשים המופלאות והמוצלחות?
כי בעצם גם אני ראויה!! מגיע גם לי לנסות! ואני כל כך רוצה בזה... זה כל כך בוער בי..
טוב אז "על החיים ועל המוות":
מאוד אוהבת לטייל וחולת התלהבות מהטבע, במיוחד מנוף פראי ובתולי שכזה כמו ארמניה.
"ג'אדאית" (כמו שמישי כתבה על עצמה) ובכושר מספק למסע שכזה,
גם אני בורכתי בכשרון כתיבה ונהנית מאוד מכתיבה.
חולת הגה (יודעת להחליף פאנצ'רים, מבינה במנוע של רכב וכו' הבנתם את הרעיון),
חברותית, ראש פתוח, לא מאילו שעושים באלגנים.
חולמת הרבה שנים על מסע שכזה,
אולי הפעם אריאלה תתקשר..

 

[טרופית יפה]

I'm your woman !

למה? כי אני כל כך שונה מכולם ומיוחדת.
אני לא אוכלת מסמרים לארוחת בוקר (אפרופו כל הג'דאיות)
אני לא מחליפה גלגלים ברכב
אין לי רזומה של כתבת.

אז מה כל כך מיוחד בי?
למרות כל מה שנאמר אני רוצה ללכת למסע הזה. זאת תהיה הזדמנות להרגיש בפעם הראשונה בחיי את ה-GIRL POWER. לחיות עם אנשים אחרים במשך שבועיים ולהיות אני עצמי, בלי מסכות, בלי ליצנות, בלי איפור, נטו אני.

כי אם תשלחו אותי אז כשאכתוב על החוויה שעברתי כל אחת תזדהה איתי ותרגיש שגם היא יכולה ורוצה לצאת למסע הזה. היא לא תפחד ותאמר "אבל אני לא כזאת שאוכלת חול, אני עדינה" ותוותר על המסע הבא. הכתיבה שלי תבוא מהבטן, מהלב, מהחוויות הראשוניות שאחווה ואחלוק עם אחרים/ות.

ובנימה אישית, המסע הזה יכול להיות הטריגר לצאת לדרך חדשה, הן מהבחינה האישית והן מבחינה מקצועית. מסע הוא מקום ללמוד על עצמך ועל יחסיך עם אחרות ואני הייתי שמחה להיות שותפה למסע כזה עם עוד נשים. להתחבר במשך שבועיים לחויה אחרת, שונה ומרגשת מאין כמוה. ולחזור הבייתה ולספר לכל העולם ואשתו מעל כל רשת חברתית כמה נהניתי, כמה היה מדהים ושהן פשוט חייבות לצאת למסע הזה.

מחכה לשמוע מכם

 

[age40]

אז למה דווקא אני?

אהלן, את גיל 40 חגגתי בעיקר במשבר גדול ורציני. כנראה שמשהו קורה בגיל 40. אני עשיתי שינוי קיצוני, החל מהמשקל שהורדתי, ספורט שהוספתי (התמכרתי) ובעיקר למדתי לתעדף מחדש את מה שקורה בחיים...
אז למה אני? כי היום אני חושבת שאני נמצאת בנקודה בחיים שאני רוצה לראות ולהראות שאני יכולה. מילדה מפונקת שלא אוהבת שקי שינה, למדתי להעריך קושי, להתצמודד איתו ולהפוך אותו למועיל וחיובי. אני חושבת שיש בי הרבה לתת ואני אשמח מאד להיות חלק מזה...
ולגבי כישורי הכתיבה, הנה חלק קטן ממה שאני יודעת לעשות...
לכניסה לבלוג שלי
שבוע נפלא

 

[מירי פס]

נולדתי (לכתוב) בארמניה

לפני כמעט 27 שנים נולדה בארמניה ילדה ג'ינג'ית מנומשת לתפארת. בבית החולים האחיות קראו לה מישמיש – כי היא כל כך בלטה בכתום הזוהר, בין כל העורות השחומים שמסביב.
כשהיא הייתה בת שנתיים, הוריה עלו לארץ. בגיל 6, עדיין מצוידת בכינוי הקייצי ובתכונות אופי של ג'ינג'ית אמיתית, היא התחילה לכתוב, ולא מספיקה מאז.
אז אני מישמיש – או מירי, מנהלת תוכן באתר אינטרנט וכותבת למחייתי. כותבת כתבות, כותבת מאמרים, כותבת פרסומות, כותבת ברשתות החברתיות, וכותבת למגירה – פשוט כותבת. בעל תואר ראשון בתקשורת, עובדת וחייה את הרשת.
תמיד אמרתי שיש שני סוגים של אנשים – מי שמטייל כדי לקחת הפסקה מהעבודה, ומי שעובד – כדי לקחת הפסקה מהטיולים. אני שייכת לטיפוסים של חלקו השני של המשפט.
מטיילת מדופלמת – מזרח רחוק, מזרח קרוב, גיאורגיה, מערב אירופה, מזרח אירופה – איים, ימים, אגמים, הרים, יבשות ונהרות - מאמינה שעבור כל אישה- אין מקום שהוא רחוק מידי, עמוק מידי, או גבוה מידי. אתגרים מדרבנים אותי, מחשלים אותי ומוציאים את הטוב ביותר שבי.
החלום שלי הוא לחזור למולדתי, לייריבאן העיר בה נולדתי, לחוות ברגליים את ארמניה עליה שמעתי כל כך הרבה מהורי, ולכתוב עליה..
בא לכם להגשים לי חלום?

 

[alon11173]

למה רק לנשים?

 

[ברדלסית12]

כתבת לארמניה

חיית שטח אופטימית שנושמת טבע והישרדות , ג'דעית וקולית מרבה לטייל בעולם, נהנית לשתף בחוויות של מסע פנימי וחיצוני, להזריק מוטיבציה לאחרים ולחגוג את החיים, מחפשת טיול לארמניה בו תוכל להעביר את מסריה ולהתבטא. בכל כלי אפשריי.....אני האישה שאתם מחפשים ככתבת לטיול!

 

[רן בג]

הנה כתבת השטח שאתם מחפשים..

המביא דברים בשם אומרם... הבחירה האולטימטיבית לכתבת השטח שאתם מחפשים:-

עצמאית.פנויה כרגע. אמא לשלושה ילדים. אין דבר נכון יותר עבורי מלהעלם לשבוע בסוף אוגוסט ואם אפשר לכתוב על זה אז בכלל...
חוצמזה, בעלת עבר צבאי מרשים כפקידה פלוגתית בסיירת צנחנים (לפני יותר מרבע מאה אבל הזמן רק השביח אותי)
אוהבת עבודת צוות, טבע ואתגרים והשילוב בינהם.
אלופה במילים ומתפרנסת מהן
והאמת לא הייתי בחופש כבר יותר מחמש שנים
פשוט חייבת לעוף מכאן להתאוורר!​

שרון​

 

[veinte]

Why me???

אני ניצן, בת 26, הרגע סיימתי תואר בעבודה (או שמא-עבדות) סוציאלית, ואני זקוקה לחופש. אוהבים אותך ניצן.
למה אני?
כי כשישבתי מול האגם באירלנד, מוקפת ערפל מיסטי וגוונים ומרקמים שונים של כחול-ירוק-טורקיז, ושרתי לבד עם הגיטרה שירי געגוע לאהוב שאעב ושירי כמיהה לאלוהים שהסתתר בעוד שהמוני המבקרים פוסחים על פניי בפליאה, אז למדתי מה זו תקווה
כי אחרי שצלחתי 20 קילומטרים של עליה קפואה, בוצית, חשוכה ומבהילה בטרק הראשון שלי בניו זילנד והראשון אי פעם בחיי, בעודי סוחבת על הגב 13 קילו של תכנון אריזה לקוי ומשתדלת שלא לעצור כי הגוף מתחיל לרעוד מקור והלב מתחיל לפרפר מפחד, והגעתי לבקתה הפשוטה, המגוננת ובעיקר-החמימה, למדתי כלכך הרבה על הכרת הטוב, ועל הכוחות האינסופיים באנשים
כי בלילה האחרון שלי אחרי חמישה חודשים של חיפוש עצמי באירופה, בשעה שהולנדי, בלונדיני כפי שרק הולנדים יכולים, הרכיב אותי ברחבי אמסטרדם הלילית והקפואה מתחת לאפס על כיסא עץ שהוא בנה במיוחד בקדמת האופניים, לפתע התחיל לרדת שלג. כמו מתנה שמימית שהגיעה במיוחד עבורי, ברגע האחרון האפשרי. בעודי מרחפת בין הסמטאות הצרות, אדישה מרוב אושר לרוח הקפואה, הרגשתי בפעם הראשונה בחיי איך מרגיש שלג על העור, השיער, הלשון. הלב. שם למדתי מה זו השגחה אלוהית
כי באותו ערב סגרירי ועגום שרק אירלנד יכולה לייצר, בו ישבתי בערב הקראת שירה בפאב נידח, מוקפת בעשרה אנשים משונים שדקלמו בלהט מילים ספוגות מבטא אירי כבד ויותר מדי גינס, גיליתי לפתע שעוד שניים מהם ישראלים, כל אחד וסיפורו יוצא הדופן. שלפתי את הגיטרה ושרנו יחד את "סליחות" של יהודית רביץ , לעיניהם המשתאות ופניהם הסמוקות של ההיפים האיריים הזקנים. באותו רגע של הרמוניה בין צלילים לעיניים לנשמות, למדתי מה זו אחוות אחים
כי בשלושת הימים המופלאים שעשיתי בכפר הפיג'יאני, מתארחת אצל משפחה שמעניקה לאורחיה חדר עם מיטה מוצעת ומקושטת פרחים בעוד הם מעדיפים לישון , יחד, על מחצלת הקש, במקום בו אנשים מחייכים תמיד בתוך העוני, הלחות והחוסר למדתי מה זו שמחה פשוטה
כי בזריחה הסגולה-כתומה-ורודה שעלתה מעל לסלע האולורו הקדוש באוסטרליה, מעין פס של צבע עמוק בתוך השחר האפל כל כך, פס שהלך וזהר, ואמר מילים בשפת הבריאה שהיה לי כלכך פשוט אז לתרגם, שם הכרתי את אלוהים
ויותר מכל, כי בתוך הזעם המתוסכל שיכול לעלות רק בסין, הבדידות התהומית שיכולה לצוץ רק במונגוליה, ההתפעמות האלוהית שיש רק בניו זילנד, החופש שעולה רק ברכיבה על סוסים בעמק גאורגי או שיט ברפסודת עץ רעועה בנהר הסיני, האושר המזוקק והפשוט שיכול להיחוות רק בפיג'י, אהבת האדם שיכולה להבליח רק בסבב קאוץ' סרפינג מחוף לחוף באירלנד והפחד המשתק שעולה רק מול עיניים בורקות וחורשות רע ב2 בלילה לבד באוטובוס שינה בדרך לגבול המונגולי, או רק שניה אחת לפני שאת בוחרת לקפוץ מתוך מתוך מטוס ורוד, רעוע וחסר דלת, למרות שיש לך פחד גבהים, וטיסות, ומה לא בעצם.... כי רק ברגעים כאלו אתה יודע מי אתה באמת.
הטיולים לימדו אותי את רוב מה שאני יודעת על העולם, על אלוהים, על אנשים, ועל עצמי בעיקר. ולכן הייתי מאושרת מההזדמנות לצאת לעוד מסע, עם ההזדמנות לפרוט אותו לרגשות ודקויות של שמש ורוח בדרך היחידה שאני מכירה-במילים.
(וחוץ מזה, אני יכולה להביא גיטרה ולעשות לכולם שירה בציבור כל ערב! תודו שזה מפתה...)

 

[JahPaz]

הבלוג'יפרמניה של ג'ה:

?????? ?? ?????- היר איי קאם:
אני ילדה של אבא שלמדה ממנו לנהוג (אוף רואד) בגיל צעיר (מתגעגעת לגיר בכל נסיעה באוטומטי), ילדת שק שינה ואוהל (כולל אוהלים שנבנו בבית מסדינים ונתלו באטבי כביסה בין הארון לשידה) שאמנם נהנת מהנוחות הנדרשת בגיל 30 (לא תשמעו אותי מתלוננת על ג'קוזי ומיטה נוחה) ועדיין... יכולה לשרוד ואפילו להנות מהחיים באוהל ולא מוטרדת ממקלחת פעם ביומיים (להיפך! התלתלים לראשי מקבלים בדיוק את הנפח הנכון מהשילוב של אבק, רוח מדברית ומגע נדיר במים), בחיי הדרכתי וניהלתי מספר מסגרות חינוכיות ותמיד הייתה לי נטייה לייצר פלטפורמה תומכת ומעצימה לבנות/ נערות/ נשים סביבי. כיום, אשת תוכן ושיווק בחברת ניו-מדיה מגניבה, עורכת תוכן לחברות שונות (תיירות צליינית בישראל, מסעדות ואף תעשייה כבדה) וכבר שנים כותבת 'בשביל הכיף' בבלוגים ופורטלים של מטיילים על כל נקודה אליה הגעתי בעולם (ובעיקר על אהבתי לג'מייקה) אני צלמת (חובבנית פלוס) שנהנת מצילומים אותנטיים של א/נשים ברגעים האלו ששווה להנציח בחיים. אני אנתרופולוגית של אוכל (אין דה מייקינג) וכותבת בימים אלו את התזה שלי על האוכל המיוחד של אפרו-אמריקאים יהודים בדרום ארצות הברית (ולטובת זה חייתי במשך תקופה יפה וממושכת בארה''ב, ניהלתי יומן שדה על התצפיות שערכתי (שזה כמו בלוג של פעם... במחברת... כזה שכותבים בעט...), על השיחות שניהלתי ועל המחשבות שהציפו אותי במהלך התקופה. אני נהנת מאד מהחיבור שבין נופים ומרחבים לבין תרבות מקומית ונדהמת תמיד מתקשורת שנוצרת בין א/נשים הדוברים/ות שפות שונות זה מזו. טיילתי, חרשתי והעמקתי באירופה, ארה''ב והקריביים בטיולי תרמילאים, רוד טריפים, קאוצ' סרפינג והנה הגיע הזמן ל''התייאס''! אסיה היר איי קאם!

אשמח (מאד) לשמוע מכן, המשך שבוע נעים

 

[בלאדי אלי]

אני כתבת השטח לתחרות!

אני הכי מתאימה לתחרות הזו, אומנם אני בלונדינית נאה עם עיניים כחולות בת 29, אבל אני חיית שטח, שטורפת כל אתגר, נלחמת בכל כוחי כדי לנצח בכל משימה אפשרית. בנוסף, אני בעלת ניסיון ככתבת שטח, עוברת מצלמה ומוכיחה בכל הווייתי מה הוא כוח נשי אמיתי, ללא גבולות ומעצורים.

 

[ברדלסית12]

ארמניה בכיבוש נשי

הכח הנשי הסתער בג'פים על הרי הקווקאז המשולגים שבארמניה, נאוה הובילה את הצוות שנראה כמו מקרטע תחילה בטור, ולאט לאט התייצב, מנגד
היו העצים האדמדימים בשלכת ממתינים לחדש את כוחותיהם. הנהר השוצף לא המתין לאיש, אך היה עלינו לחלחצותו צתו בנקודת הזרימה הרדודה ביותר. וואי איזה פחד?, איך עושים את זה ? יו, מה היה אומר על זה בעלי...קריאות שנשמעו ברקע, ו קול טרטור המנועים התערבלו בקולות הנהר, גיפ אחד נתקע, וצריך למצוא עיצה איך לחלצו, זה הזמן לגייס תושייה...אין זמן לפחד... קדימה ! אני פוקדת ...וכולן מתאוששות ונרתמות לעזרה..

 

[moniqueo]

רוכבת אופנוע שטח, יש ג׳יפ, כותבת במ

הי,
אני רוכבת על אופנוע שטח ומתחרה באנדורו ובמוטוקרוס.
יש לי ג׳יפ - פאג׳רו ישן שטייל הרבה, עבדתי גם בסדנת שיפורים 4*4 בתור מתקינה.
כותבת במגזין פולגז ולעיתים גם במקומות אחרים.
אם תעשו גוגל - תגיעו לקצת מידע עלי:[URL]https://www.google.co.il/webhp?sourceid=chrome-instant&ion=1&espv=2&ie=UTF-8#ie=UTF-8&q=%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A7%20%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99&sourceid=chrome-psyapi2[/URL]

 

[דוידסונה]

מה אני יכולה להוסיף..

שלום, אני יעל. בת 29, מתחילה תואר שני בעבודה סוציאלית. אני אוהבת טבע ואדם, חברותית וקלילה. אוהבת לצלם ולכתוב. כיום אני מלווה קבוצה של חבר'ה בשנת שירות ועוסקת רבות בדינמיקה קבוצתית, בהתנהלות בתוכה ובעשייה חברתית. אני מכניסה עומק, רוגע ושמחה למקומות בהם אני חלק. מרגישה נינוחה בחו"ל, בשטח ועם אנשים חדשים. אשמח להוסיף את כל אלו למסע מרתק שכזה...