דרושה כתבת שטח לארמניה!

[הנהלת הפורומים]

דרושה כתבת שטח לארמניה!

 

[יעלעל]

נשמע מרתק

למה אני צריכה להיות שם? כי זה הכי שונה ממה שאני, כי זה נשמע מאתגר מאוד, כי זה לצאת מאזור הנחות שלי, כי אני עוד מעט בת 50 ועוד לא עשיתי שום דבר שדומה לזה, כי זאת נשמעת הזדמנות נפלאה, כי.... זה מרגיש לי נכון. כמו שהילדים אומרים: "בא לי".
יעל

 

[meedas]

למה אני מתאימה למסע?

אני מאוד אוהבת את השטח - לישון באוהל, לשבת מסביב למדורה, לצעוד/לרכוב/לטפס/לגלוש ממצוקים...
בקיצור, חיית שטח!
וגם לכתוב אני יודעת ואוהבת, אז אולי אפילו ייצא מזה בלוג שמישהי תרצה לקרוא...

אז מה אם אין לי רשיון?!

 

[טינה אוריאן]

אם תעזרי לי לגלוש ממצוק אני אקח אותך טרמפ!

 

[טינה אוריאן]

ארמניה, בהחלט מקום מרתק!!!!

ארמניה היא ארץ שבהרבה מובנים היא ארץ-אחות למדינת ישראל. מדינה ששואפת לעצמאות לאורך אלפי שנות הסטוריה והנה הם שוב, עומדים על הרגליים ומנסים להקים את מדינתם ולשמור את עצמאותם אבל נתקלים בהרבה מכשולים.
מזכיר למישהו מדינה אחרת עם הסטוריה כזאת?
אני צריכה להיות שם משום שטיול בנות זה הכי מושלם שיש. אני אוהבת לכתוב על חוויותי ואם צריכים כתבת שטח - זו אני.

 

[kmiki]

קצרה היריעה מלהכיל

לא ביקרתי בפורום הזה כבר זמן רב, ובכלל בפורומים השונים, וזה שינוי מרענן.
בשלוש השנים האחרונות עברתי כמעט כל משוכה אפשרית, ליוויתי את בני הבכור בהחלמתו מסרטן אגרסיבי וקשה, ליוויתי את אמי בהחלמתה מסרטן אגרסיבי וקשה (אמא וילד שחלו באותה מחלה בדיוק ועברו שניהם השתלת מח עצם בו זמנית), ליוויתי את אבי המבוגר אחרי תאונה קשה, תמכתי במשפחתי לאורך הדרך, שנים ארוכות וקשות, ושרדנו הכל ביחד.
התמודדתי עם דאגה להורים ולילדים, לפרנסה, כל זאת תוך כדי התנדבות למען הקהילה בתחומים שונים, ואין רגע דל והשמים הם הגבול.
בשנה וחצי האחרונה, בה אני מחלימה נפשית מכל המסע הארוך שעברתי, גיליתי מחדש את הספורט, התחלתי לרוץ, לגלוש, ולדאוג לבריאות שלי, ירדתי 22 קילו אותם העליתי בשנה וחצי שקדמו להן, והתחלתי לטפל בעצמי, למצוא את האושר שלי.
גיליתי שהאושר הפרטי שלי מצוי בחוויות סביבתיות בטבע, בטיולים, בגילויים במסעות אל הלא נודע.
אני אשת חוץ, פעילה ואוהבת חברה, שיכולה לתרום בפן הפיזי ובפן המורלי לכל קבוצת נשים. אני מנהיגה בטבעי, ויודעת כי אהיה נכס לקבוצה.
Girl power זו המהות שלי, והמוטו שמוביל אותי שנים רבות.
דאגתי לכולם כל השנים האלו, ועכשיו אני חושבת שמגיע לי גם חוויה מתקנת עבורי
מסע מסוג זה הוא חלום ארוך שנים שלי, אין באפשרותי לממן כזה, אשמח מאד לקחת בו חלק.

 

[נישנושיט2]

 

[einatgross1]

בהחלט את האדם למסע הפיזי לאחר המסע הנפשי שעברת!

 

[ligal mezger]

אתם יודעים למה אני מתאימה?

לא??? גם אני לא !!! ובכל זאת... אני אנסה לרכז כמה טענות:

* כי אף פעם לא עסקתי רשמית בכתיבה אבל תמיד אמרו לי שאני מתאימה לזה בגלל יכולת הביטוי הטובה שלי
* כי סיפור החיים שלי הוא טלנובלה מתמשכת ונמאס לי לשמוע את הסובבים שלי אומרים לי שאני חייבת לעשות עם זה משהו
* כי אין לי שגיאות כתיב מכיתה ב' (אז אפשר לסמוך עליי ולא תהיה עבודת הגהה רבה)
* כי לא עשיתי צבא (שחרור בשל עודף בנות) והיום בדיעבד אני מצטערת שפספסתי את החוויות משם
* כי אני חצי פולנייה ותהיה לי את הזכות להתלונן שלא נח לי (ובדר"כ אני גם צוחקת על עצמי בענין)
* כי אני בעיצומה של מלחמת עולם עם בעלי (בקרוב הגרוש שלי) על כלום ושום דבר ונראה לי שחופשה מטורפת כזאת רק תועיל
* כי אף פעם לא היו מסביבי כ"כ הרבה נשים, אני יותר בקטע של גברים/ידידים , נראה לי שזה יהיה מעניין
* כי עם כל זה שאני די פרועה ואמיצה (רכבתי על אופנוע כבד בעבר) אני מפחדת מג'יפים, וזה יכול להיות התיקון שלי
* כי אני מבטיחה להיות ילדה טובה (נו טוב... אני אנסה)
* כי תמיד אומרים שמעניין בסביבה שלי
* כי זה יהיה נחמד לראות את הפרצוף של הבוס שלי כשאני אבקש חופשה עכשיו
* כי אין לי עוד סיבות נוספות והייתי חייבת להוסיף עוד שורה

וגם אני לא אזכה... מבטיחה לא לבכות

 

[דניאלההה]

רק עוד שורה אחת

גם אני בדור העודף בנות.

 

[מייפלס]

מתאים לי כי טיולים כאלה תפורים במיוחד בשבילי

ואני צריכה טיול בטבע וירוק שכזה באופן דחוף עקב בעיות אישיות מאוד לא פשוטות ... משימה גם תועיל לי לא רק הטבע להתרכז סביב ולא בבעיות האישיות שלי ...

 

[מייפלס]

אה ... אני גם יודעת להתבטא בכתיבה הרבה יותר

טוב מאשר מילולית ...

 

[מייפלס]

הנה הכתבה שלי

 

[מגי 336]

אני...אני...

כי אני כבר לא ילדה, אוטוטו בת 48, וצלחתי לא מעט סערות ...

כי להתמודד עם אתגרים (ועם פחדים ישנים)
זה משהו שהחלטתי שאני חייבת לעשות..

אם יש לי פחד גבהים -אני עולה על הפסגה הכי גבוהה בצעקות כל הדרך למעלה,
ואז מביטה על העולם המדהים הנפרש לרגלי וצועקת, הפעם מחדווה..
אם גלים גבוהים מפילים עלי מורא
אני קופצת ראש היישר אל תוך הגל צוללת מתחתיו ויוצאת מלאת אושר והנאה.

אחד החששות היותר גדולים שלי הוא נסיעה בג'יפ
כך שההתמודדות בנהיגת שטח תהווה עבורי אתגר ממשי
ושאיפה עזה לנצח אותו, את הפחד.

לכתוב... אני כותבת בעיקר סיפורים (אמנם אין לי בלוג, עדיין...) אבל אחד הסיפורים הקצרים שכתבתי זכו במקום שלישי בפרס של מפעל הפיס בתחרות כתיבת הסיפורים "כתוב".

גילוי נאות - אני מנהלת פורום בתפוז

ואשמח להצטרף למסע ולכתוב וגם לצלם...

 

[zamaza]

המסע הזה תפור עליי- בול!!

קודם כל בגלל שכותרת התחרות "דרושה כתבת שטח". אני כותבת יומנים מגיל 9. עד כה צברתי למעלה מ-20 יומנים הכוללים תמונות, ציורים, רישומים והרבה מאד מלל. בכל נסיעה ארוכה שלי לחו"ל- תאילנד, סין, מקסיקו וגואטמלה ודרום אפריקה תמיד היה לי יומן חדש שהוא רק של אותה נסיעה, ככה שאני מתורגלת בכתיבה גם תוך כדי בילוי 8 שעות ברכב (כמובן כשאני לא נהגת...) עם פנסים/אור של פלאפון.
אני סוג של מוגלי קטן, אוהבת שטח, אתגרים, תחרויות (טריאתלטית לשעבר ושחקנית כדוריד נבחרת ישראל לשעבר) ספורט זה בדם שלי, אני כל היום רוכבת על אופניים ומתאמנת (מדריכת פילאטיס וכושר). לכן בהיבט של הכושר לא תהיה לי בעיה.
אני יודעת להתנהל היטב בקבוצה, עוזרת לסובבים אותי (מהבנות שסחבו בצבא 3 קיטבקים במקביל- אחד שלי ועוד 2 של בנות אחרות שלא מצאו את עצמן והיו בהלם), קשובה ובעלת יכולת העצמה. לכן כאשר מדובר בקבוצת נשים שכל אחת באה עם הסיפור שלה, אני חושבת שכל אחת מחברי הקבוצה צריכה להיות בעלת מאפיינים שיוכלו לתרום לשאר המשתתפים ולהפוך את החוויה למשמעותית.
אני אוהבת להוביל ואין לי בעיה להיות מובלת. אני אוהבת חברה וממש אין לי בעיה גם להיות לבד עם עצמי.
והאמת היא...שאני צריכה חופש, להתנתק קצת מהלחצים שעופפים אותי בתקופה האחרונה, תואר שני בפיזיותרפיה, שהמשיך ישר לאחר תואר ראשון כלומר אני בסיום השני החמישית ללימודים שלי...ככה שאם מישהו יפצע במהלך הפרוייקט, אוכל לתרום קצת מהידע שלי כפיזיותרפסיטית. ו...התפטרתי השבוע מהעבודה- לישון באוהל, לראות מליון כוכבים בלילה ולנסוע בג'יפ בדיוק מתאים לי

 

[דניאלההה]

לגמריי צריך כושר טוב

למסעות הללו

 

[שחרזדה האחת]

אני חושבת שאני צריכה לצאת לשם

כי אני כבר די מתבגרת ואם לא עכשו אז אימתי.?
כי אני כותבת יפה. חברותי ומסתגלת.
וכי אני מאד רוצה ואין לי דרך אחרת להגיע לשם

 

[מוץ ותבן]

המסע שלי לארמניה - פרק ראשון בבלוג

"גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן" אמר פעם זקן סיני (או אם לדייק היה זה לאו דזה, פילוסוף סיני שחי במאה השישית לפנ"הס)... נו, אז אמר...
המסע שלי לא התחיל בשום צעד, אפילו לא קטן. הוא התחיל באחר צהריים שרבי אחד, בישיבה סרוחה מול המחשב, עת שוטטתי בינות לדפי הפורומים החביבים עלי בתפוז (גילוי נאות – אני מכורה), בעודי מנסה לנפנף מעלי ילד אחד נודניק (בסוף שיחדתי אותו בארטיק – רק שיעזוב אותי במנוחה) ומתבגרת מעצבנת שהתעקשה שהיא חייבת את המחשב עכשיו! (גם אותה שיחדתי בארטיק).
וככה זכיתי בעוד רבע שעה של שקט מול המחשב ובמקרה צדה את עיני ההודעה ה-מ-ד-ה-י-מ-ה הזאת שקוראת לי! למסע! אתגרי! לארמניה!
ולא שיש לי מושג בארמניה או באתגרים או במסעות (כלומר יש לי מושג כלשהו וזיכרון עמום מאיזה "טיול למזרח של אחרי הצבא" אי שם בשנות ה-90...), אבל אם יש משהו שיכול לגרום לכך שאת השבועיים האחרונים של אוגוסט אבלה במקום שהוא לפחות 2000 ק"מ מצמד הצאצאים מוכי החופש והבעל המרוט – אני הולכת על זה!!!
אז בתקווה שלא אצטער כשיגיעו היבלות, השפשפות, הפנצ'ר בגלגל והאוכל השרוף – אני מזמינה אתכם להמשיך איתי בבלוג.

שלכם
מוץ ותבן

 

[מוץ ותבן]

המסע שלי לארמניה - פרק שני בבלוג

אני עוד פה, אבל הראש כבר בארמניה. בשיחה עם חברותי לעבודה, ניסתה אירנה להניא אותי מלנסוע:
"נו מה את לנסוע ארמניה" נזפה בי במבטא רוסי כבד "שמה הכל ברברי, ביתשימושי רק חור בריצפה! את רוצה חופש?! תלכי מקום יפה, איפה יש קולטורה, תלכי פריז, תלכי פראג, שם מוזאונים, קונצרטי, יפה, יפה..."
אך אני עמדתי איתנה על דעתי: "אירנה" עניתי לה "זה לא סתם טיול, לא סתם חופשה, אני יוצאת למסע חיפוש, לגלות את עצמי מחדש, רק שם הרחק מהציויליזציה, בנופי בראשית קסומים אוכל למצוא את מוץ האמיתית, זאת שכבר שנים נחבאת תחת מעטה השיגרה השוחקת... לא אירנה, אני חייבת ללכת!"
ואז התערבה בשיחה גלית "עזבי אותה אירנה, אם היא רוצה לנסוע - שתיסע" ופנתה אלי והוסיפה "מוץ מאמי, קראתי בלאישה השבוע שהתחילו לייצר מקקי של עיזים ארמניות חומר משהו משהו - יותר חזק מבוטוקס וסילקון ביחד! יש מצב את מארגנת לי איזה בקבוק כזה?"
"אני אשתדל גליתוש" עניתי לה "אבל נדמה לי שאת מדברת על שמן ארגן, הוא באמת מופק מזרעים שנפלטים בצואה של עיזים שאוכלות את הצמח הזה, אבל אני חושבת שזה במרוקו. אין לי מושג מה יש בארמניה, אבל אם אני אמצא משהו מענין אני מבטיחה להביא לך"

וככה עם בירכת הדרך של חברותי לעבודה, אני ממשיכה איתכם במסע שלי לארמניה, מבטיחה להמשיך ולעדכן.

שלכם,
מוץ ותבן.

 

[מוץ ותבן]

המסע שלי לארמניה - פרק שלישי בבלוג

למרות כוונתי לשמור לעת עתה על חשאיות בנושא הנסיעה לארמניה, כבר בתחילת ארוחת הערב המשפחתית אצל חמי וחמותי, פתח הילד הפטפטן את פיו ועם חיוך ממזרי פלט "אמא נוסעת בקיץ לארמניה".
חמותי הזדעקה "תזהרי מהרומנים האלה – כולם גנבים!" ברומזה על דודה פרידה הרומנייה, החשודה העיקרית בגניבת צלוחית קוביות הסוכר המעוטרת שקיבלה חמותי מתנה לחתונה.
חמי דווקא היה חיובי יותר: הוא הלך לחדרו וחזר לאחר זמן מה עם מצלמת Nikon-f2, פאר הטכנולוגיה בתחום הפוטו של שנות ה-60, הגיש לי אותה ואמר "עם הבובה הזאת יצאו לך בומבה של תמונות, הכי יפות שראית בחיים". הודיתי לו, אבל הסברתי שמחפשים כתבת שטח, כזאת שתדע לתאר את המסע בכתב: את הנופים עוצרי הנשימה, קווי המתאר הזוהרים של ההרים עם הזריחה, צלילות מי האגם וקרירותם המענגת בשעת צהריים חמה, אינספור הגוונים של שמי השקיעה... לתפוס את הדקויות הקטנות שבהוויה האנושית ולתרגמן למילים, לשזור את מחרוזת ארועי היום יום, כפנינים בהן משתקפת נפש האדם...
"הלו אמא!" קטעה אותי המתבגרת "באיזה סרט את חיה? את באמת חושבת שתשרדי מסע כזה? שמישהו בכלל ייקח אותך?... יאללא, תתאפסי על עצמך, תפסיקי לקשקש כל היום בפורום הזה שלך ותסיעי אותי למסיבה, גם ככה אני כבר מאחרת"

אז עכשיו, כשזכיתי גם לתמיכה גורפת של המשפחה המורחבת, אני מוכנה ליציאה!

שלכם,
מוץ ותבן