שאלה כללית על תחזוקת זוגיות פרק ב'

Mrs Dolores

New member
שאלה כללית על תחזוקת זוגיות פרק ב'

שלום לכם,

אשאל ברשותכם שאלה פרקטית, כללית, מכיוון שאני מבינה שרבים ממכם בפרק ב', כמוני.

אני גרושה, מקיימת זוגיות מזה 3 שנים עם גבר גרוש. לשנינו ילדים מנישואים קודמים שמדי פעם לנים אצלנו. גם אלה שכבר בצבא ואחרי צבא ויש כאלה. אין לנו אפשרות לשכור בית מספיק גדול שיהיה חדר לכל אחד כך שבפועל נאלצים לנהל זוגיות בדירות נפרדות. מסיבה זאת הזוגיות לא מרגישה שלמה ועדיין אחרי 3 שנים עדיין יש תחושה שיוצאים לדייטים בכל פגישה. אני בטוחה שיש כאלה שיגידו שזה מצויין, ללכת עם, להרגיש בלי. אני לא מרגישה ככה ולא מרגיש לי נכון המצב הזה. גם בן זוגי היה מעדיף שנגור יחד וקיימנו שיחות רבות על כך. כרגע נראה שאפשר רק לחכות שהילדים יגדלו.

אשמח לשמוע אם יש עוד אנשים במצב הזה ואיך חיים עם המצב?

שבת שלום.
 

שילה1

New member
אישית-רואה חיובי את המצב.

אם לכם לא-או תעשו מאמץ לשכור משהו גדול,או תחכו שהילדים יעזבו.אבל-הם חוזרים עם בני/בנות זוג.קחו בחשבון!ואז-הבעיה נשארת! ושתהיה לכם המשך זוגיות נפלאה.
 
כן. ולמה מי שאחרי צבא צריך חדר בכלל?

מילא אם הוא משרת קל"ב בזמן צבא, אבל אחרי צבא? שיעבוד וישכור חדר בדירת שותפים.
הזמן היחיד שכנראה רצוי חדר לבד אם יש אפשרות הוא גיל ההתבגרות - 13-18 ככה, או עד תום הסדיר (כי אז אי אפשר לעבוד ולממן את עצמך) - וגם אם אין אפשרות מסתדרים (אצלי בבית, למשל, לא הייתה אפשרות). לפני כן ואחרי כן לא צריך - קטנים יכולים לחלוק חדר, וגדולים שבאים לבקר אבל כבר לא גרים בבית ישנים איפה שיש.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני לא במצב הזה אבל אציע הצעה

אני אמנם בפרק ב', אבל במקרה שלי הבנות שלי כבר היו גדולות כשפרק א' הסתיים, כך שהמצב הזה לא קרה לי.

יחד עם זאת, בתור מי שכן בעד מגורים משותפים כחלק מזוגיות (עבור עצמי, אישית, לא בהכרח לכל העולם - אידש איש וטעמו) אז אני כן מבין את הרצון לחיות יחד ואת התסכול כשזה לא מתאפשר.

ההצעה שלי היא פשוט לראות את הקושי כזמני, ולומר לעצמכם שככל שהידלים יגדלו, כך ילך ויעלם הקושי, כך שבהחלט יש שיפורים מסוימים לצפות להם.

נכון שעזיבת הילדים את הבית היא לא רק חגיגה, אלא לפעמים גם שינוי קשה, שגורם לתחושת נטישה, אובדן ועוד. אבל מאחר והילדים בכל מקרה מתישהו יעזבו את הבית, אפשר לראות בעזיבתם מטבע בעלת שני צדדים: גם עצוב וגם ומשוה שמח - פתרון לבעיית המגורים המשותפים.

און במלים אחרות, זה הכל תלוי בצורה בה אנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור...
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

Mrs Dolores

New member
תודה

זה בערך מה שאנחנו אומרים לעצמנו

ועדיין, היינו שמחים אם היה פתרון לכאן ועכשיו שאיכשהו פספסנו.
 
מה עם שתי דירות צמודות?

לפעמים קבלנים משכירים דירות בבניינים חדשים כך שניתן למצוא 2 דירות צמודות או לפחות באותו בניין.

מה שאנחנו עשינו זה לסנכרן את הימים שלנו עם הילדים. שנינו במשמורת משותפת, שוויונית. ככה יוצא שיש לנו לעצמנו 2-3 ימים בשבוע ללא הילדים כשנשארים לישון אצלו בגלל מיקום הדירה שלו בלב תל אביב. בימים עם הילדים, כל אחד אצלו. לנו הסידור הזה מאד נוח.
 
אני מכיר זוג נשוי בפרק ב' שחי בדירות נפרדות

וזה עובד להם מצוין.
ממה שאני מכיר זה אפילו נעשה מבחירה ולא מאילוץ.

אז אם יש עוד אנשים במצב הזה - התשובה כן.
איך חיים עם המצב - הם ספציפית חיים מצוין.
אני מניח שזה מאוד אינדיווידואלי.
את אומרת שאת מקיימת זוגיות כזאת של 3 שנים (
) אז גם אם זה לא אידאלי, כנראה שגם לכם זה עובד.
 
לפי מה שכתבת לאיה, אף אחד לא אחרי צבא

ורק לך יש בת אחת חיילת, שאני מבין שמשרתת כנראה בבסיס פתוח.
אצלו יש בנים ובגילאים צעירים.
אני באמת לא רואה איך זה הולך. מאוד קל להגיד מהמחשב שהם לא צריכים חדרים נפרדים, אבל זה ממש לא לעניין. מדובר בבנים ובנות שהם אפילו לא אחים!
 
אני לא מבין למה אתם נמנעים ממגורים משותפים?

לי למשל, זה משהו מאוד מהותי בזוגיות, אחרת זה מרגיש לי סתם כמו דייטים.
אבל כל אחד ומה שחשוב לו.
&nbsp
אני גם לא מבין למה אתם שואלים אותם? הילדים יתרגלו ויסתגלו למציאות.
הרי לא שאלתם את דעתם שהתגרשתם, אז למה פתאום עכשיו כן?
הילדים שלכם גם גדולים, ילד בצבא או אחרי צבא כבר יכול להסתדר בכוחות עצמו, חדר בדירת שותפים/סטודנטים לא חסר גם ב-1500 שח לחודש. סכום שאפשר לעשות אותו בכל עבודה בסיסית עם כמה משמרות.
&nbsp
אני מגיל 18 לא חזרתי הביתה, ואין סיבה לא לחנך את הילדים לעצמאות כי בסופו של דבר הם יצטרכו ממילא להתמודד עם החיים.
&nbsp
הגיע הזמן גם לחיות בשביל עצמכם. הילדים יסתגלו ויתרגלו למציאות החדשה.
לא הייתי מחכה עם זה, ההורים שלנו גדלו כמה בחדר אחד והסתדרו יפה מאוד.
&nbsp
בלי קשר, זה דווקא דבר חיובי כי ברגע שיש תנאים טובים בבית כמו של בית מלון, שירותי אוכל, כביסה, גיהוץ וגם לא צריכים לעבוד ולשלם חשבונות אז אפשר לצאת כל יום עד מאוחר ולחיות בבטלה, זה מעודד דור עצלן של טפילים שנשאר בבית עד גיל 40.
(כי איזה סיבה יש לעזוב את הבית אם יש שם כבר הכל כולל משרתים?)
&nbsp
שימו את עצמכם ואת הזוגיות במקום הראשון. הילדים שלכם רוצים לראות זוגיות טובה, אתכם מאושרים ושמחים. זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עבורם.
&nbsp
בהצלחה
&nbsp
 
מילא אחרי אחרי צבא, אני סקרן לדעת איך חייל מסתדר

מעניין שאתה בעצמך כתבת ילד בצבא (ולא בחור בצבא).
עוד מעניין שהפסיקה חושבת בדיוק כמוך: מזונות נתנים היום (אמנם באופן מופחת) עד גיל 21 ולא עד גיל 18. מכך שהרשויות בדומה לך סבורות שחייל הוא עדיין ילד שבאופן טבעי מתגורר עם הוריו.
ועכשיו תסביר, איך חייל בן 18, שלצורך העניין משרת בבסיס פתוח במרכז הארץ (ויש הרבה כאלה) שמגיע הביתה ב 18:00, יכול למצוא זמן לעבוד ולממן שכירות + כל ההוצאות הנלוות (חשמל, מים , ארנונה, ועד וכו'). גם אם זה אפשרי, יוצא שהוא מגיע לדירה שלו רק בשביל לישון 6 שעות ולקום. כבר עדיף שימשיך לגור עם ההורים ויחסוך את הכסף למימון התואר שלו.
 
אני הייתי בשירות קרבי

זה שהייתי בא הביתה פעם בשבועיים לשישי שבת - זה לא באמת נקרא לגור.
&nbsp
לפעמים לא מתאפשר חדר לכל ילד, אלו נסיבות המציאות.
למה אתה חושב שלחרדים בבני ברק יש חדר לכל 10 הילדים?
&nbsp
עכשיו, מה שמפתיע אותי, זה שאם נניח ההורים לא היו יכולים לעבור דירה עקב עניינים כלכליים, ופתאום נולד עוד אח למשפחה - אז זה בסדר שיהיו שני ילדים בחדר.
אבל בפרק ב' - כאילו פתאום זה לא אפשרי וצריך להתחשב בכולם ושאף אחד חלילה לא יפגע.
&nbsp
התפיסה של "הילדים לפני הכל" היא שגויה, זה מה שגרם לגירושים בפרק א, ההזנחה של הזוגיות והלקיחה המובנת מאליו שלה כי "קודם הילדים" והנה - הילדים להורים גרושים. בטוח שזה לא לטובתם.
&nbsp
בדיוק פה אותו סיפור, מה עדיף לילדים אמא מתוסכלת? חוסר עצמאות?
אין מה לעשות, לפעמים הילדים צריכים גם להתבגר ולהסתגל למציאות. ויש סיכוי טוב שזה גם לטובתם ולעצמאות שלהם.
&nbsp
&nbsp
 

Mrs Dolores

New member
קשה לנו אבל מסתדרים

היינו מאד רוצים לגור ביחד אבל בלי לפגוע יותר מדי בילדים.
 
למעלה