פשרה רגשית או לגיטימית? זוג צעיר וטרי לא בשל עד כדי רקוב.
היי לכולם,
אני מפתיעה אתכם בשאלת מקורית ומעניינת - איך יודעים שאני מתפשרת? או ברור שתהיה פשרה (אחרת זו פנטזיה) אבל האם היא לגיטימית?
בבקשה תענו לי במלוא הכנות שלכם, גם אם אכזרית, לא אכפת לי.
אז אנחנו יוצאים חודשיים, שנינו 31 ומחרתיים טסים לחופשה זוגית ראשונה בחו"ל לארבעה ימים.
וואו איזה טירוף, רק שלא, תכלס הייתי מעדיפה לעשות המון דברים אחרים ע"פ הטיול הזה אבל הוא דחף ודחף ואני קלה לשכנוע וריצוי (גברי).
אז באריכות
אני - טיפוס די זוגי אבל גם קנאית לחופש ולא אובר מתפשרת, לא הייתי בקשר זוגי תכלס ארבע שנים והשנתיים האחרונות היו רוויות בשני יזיזים שלא רצו אותי והרגשתי באופן תדיר פגועה ושמנה מרוב רגשי נחיתות. חוצמזה אני מלאת דכאונות ותחושה מתמדת (ואובייקטיבית) שאני לא טובה מספיק.
החיובי - אני נראית טוב, בתזוג סבבה (לפי עדויות אקסים), מין כיפי וזורם ובעלת פוטנציאל לחמידות והכנה למח.
הולך לי עם גברים טוב (כולם די מעוניינים בהתחלה, לא חווה דחיות) אבל כלום לא מתפתח לקשר ואני נעשית להיות עצובה, בודדה ונואשת כמו מומייה.
הוא - חתיך, חכם ומצחיק. איש טוב, נעים וחסר פוזה (הכרתי אותו לפני שהתחלנו לצאת), מהבחורים שזוגיות מקום ראשון עבורם, אז אני מקבלת ממנו הרבה חום ואינטימיות שאני מאוד זקוקה להם בקשר. הוא בחור מחוייב כזה, בשל לקשר רציני.
שלילי - מלאן בעיות רגשיות ודכאונות, אימפולסיבי מרגיש לי שקצת לא סומכת עליו או על המערכת הנפשית שלו ואופן תפישת המציאות שלו. קצת נרקיססט או לפחות מאוד מרוכז בעצמו (לדעתי).
אנחנו - בעיקרון התחלנו מסטוץ ואנחנו אנשים מאוד מאוד שונים בהכל. החל מתחומי עניין עד צורת תקשורת.
לא מתעניינת בשום דבר שהוא עושה/חושב/פועל בחייו והוא זר לשלי - ואני מאוד קנאית לתחביבים שלי ותמיד חלמתי להכיר בחור דומה.
הוא נותן הרבה חום, אינטימיות ויחס אבל בתכלס החוויה שלי שהוא לא באמת רואה אותי ובעיקר מתלהב בנתיים ממני כחפץ עם ציצי ותחת.
גם הטיול הזה הגיע בתאריך מאוד לא נח עבורי ולא מתאים בתקופה לחוצה, אמנם הוא לא אשם והאחריות היא עליי אבל גם זה מצב שהוא הוא העדיף את האינטרס שלו "בא לי לטוס" ע"פ שלי - "אני מאוד עמוסה בחיים האישיים שלי וזה זמן לא מתאים עבורי בכלל..................." כאילו הייתי שמחה לבנזוג שדואג לי קצת? ולא רק לעצמו?
אבל הוא גם די מקבל אותי כמו שאני באופן שהיה חסר לי אצל אחרים ואני מאוד זקוקה לקבלה הזו כי אני לא מרגישה שאני אדם שראוי לאהבה. אמוג'יים עצובים.
שנינו מחפשים קשר רציני להקמת משפחה.
ואני מרגישה שאני מתפשרת איתו על חיבור רגשי ותקשורת אמיתית מעניינת (ולא נטפליקס/רכילות, שני תחומי העניין העיקרים שלו בערך...). ואין לי בעיה להתפשר! על גובה, על משכורת היי טק, על המון דברים אבל פחות בא לי להתפשר על הבנה אמיתית וחיבוק אמיתי.
מצד שני, לא יודעת, אולי אני שוב בררנית? לא יודעת כמה יש לי להציע אם בכלל, הנה הכרתי בחור מהמם, חמוד, מעוניין, כיף לנו ביחד ושמח ואני מחפשת "נשמה תאומה" לתקשר איתה?? אני סתם ילדותית מאוד והנה הביציות שלי אוטוטו נובלות?
תודה כפרות! מקווה שחפרתי במידה
היי לכולם,
אני מפתיעה אתכם בשאלת מקורית ומעניינת - איך יודעים שאני מתפשרת? או ברור שתהיה פשרה (אחרת זו פנטזיה) אבל האם היא לגיטימית?
בבקשה תענו לי במלוא הכנות שלכם, גם אם אכזרית, לא אכפת לי.
אז אנחנו יוצאים חודשיים, שנינו 31 ומחרתיים טסים לחופשה זוגית ראשונה בחו"ל לארבעה ימים.
וואו איזה טירוף, רק שלא, תכלס הייתי מעדיפה לעשות המון דברים אחרים ע"פ הטיול הזה אבל הוא דחף ודחף ואני קלה לשכנוע וריצוי (גברי).
אז באריכות
אני - טיפוס די זוגי אבל גם קנאית לחופש ולא אובר מתפשרת, לא הייתי בקשר זוגי תכלס ארבע שנים והשנתיים האחרונות היו רוויות בשני יזיזים שלא רצו אותי והרגשתי באופן תדיר פגועה ושמנה מרוב רגשי נחיתות. חוצמזה אני מלאת דכאונות ותחושה מתמדת (ואובייקטיבית) שאני לא טובה מספיק.
החיובי - אני נראית טוב, בתזוג סבבה (לפי עדויות אקסים), מין כיפי וזורם ובעלת פוטנציאל לחמידות והכנה למח.
הולך לי עם גברים טוב (כולם די מעוניינים בהתחלה, לא חווה דחיות) אבל כלום לא מתפתח לקשר ואני נעשית להיות עצובה, בודדה ונואשת כמו מומייה.
הוא - חתיך, חכם ומצחיק. איש טוב, נעים וחסר פוזה (הכרתי אותו לפני שהתחלנו לצאת), מהבחורים שזוגיות מקום ראשון עבורם, אז אני מקבלת ממנו הרבה חום ואינטימיות שאני מאוד זקוקה להם בקשר. הוא בחור מחוייב כזה, בשל לקשר רציני.
שלילי - מלאן בעיות רגשיות ודכאונות, אימפולסיבי מרגיש לי שקצת לא סומכת עליו או על המערכת הנפשית שלו ואופן תפישת המציאות שלו. קצת נרקיססט או לפחות מאוד מרוכז בעצמו (לדעתי).
אנחנו - בעיקרון התחלנו מסטוץ ואנחנו אנשים מאוד מאוד שונים בהכל. החל מתחומי עניין עד צורת תקשורת.
לא מתעניינת בשום דבר שהוא עושה/חושב/פועל בחייו והוא זר לשלי - ואני מאוד קנאית לתחביבים שלי ותמיד חלמתי להכיר בחור דומה.
הוא נותן הרבה חום, אינטימיות ויחס אבל בתכלס החוויה שלי שהוא לא באמת רואה אותי ובעיקר מתלהב בנתיים ממני כחפץ עם ציצי ותחת.
גם הטיול הזה הגיע בתאריך מאוד לא נח עבורי ולא מתאים בתקופה לחוצה, אמנם הוא לא אשם והאחריות היא עליי אבל גם זה מצב שהוא הוא העדיף את האינטרס שלו "בא לי לטוס" ע"פ שלי - "אני מאוד עמוסה בחיים האישיים שלי וזה זמן לא מתאים עבורי בכלל..................." כאילו הייתי שמחה לבנזוג שדואג לי קצת? ולא רק לעצמו?
אבל הוא גם די מקבל אותי כמו שאני באופן שהיה חסר לי אצל אחרים ואני מאוד זקוקה לקבלה הזו כי אני לא מרגישה שאני אדם שראוי לאהבה. אמוג'יים עצובים.
שנינו מחפשים קשר רציני להקמת משפחה.
ואני מרגישה שאני מתפשרת איתו על חיבור רגשי ותקשורת אמיתית מעניינת (ולא נטפליקס/רכילות, שני תחומי העניין העיקרים שלו בערך...). ואין לי בעיה להתפשר! על גובה, על משכורת היי טק, על המון דברים אבל פחות בא לי להתפשר על הבנה אמיתית וחיבוק אמיתי.
מצד שני, לא יודעת, אולי אני שוב בררנית? לא יודעת כמה יש לי להציע אם בכלל, הנה הכרתי בחור מהמם, חמוד, מעוניין, כיף לנו ביחד ושמח ואני מחפשת "נשמה תאומה" לתקשר איתה?? אני סתם ילדותית מאוד והנה הביציות שלי אוטוטו נובלות?
תודה כפרות! מקווה שחפרתי במידה
