איך ממשיכים מכאן?

[אשת עולם]

איך ממשיכים מכאן?

אתחיל מהסוף, אני לא אוהבת ולא נמשכת לבעלי. כמו לרבים ששואלים כאן, כן, אני עוקבת מזה זמן אחרי הפורום, הבעיות לא התחילו לאחרונה אלא התפתחו לאורך תקופה ארוכה. זה לא שהוא נראה רע, להיפך, דווקא נראה בסדר גמור לגילו. ובכל זאת, אני לא ממש רוצה את חברתו, עד כמה שאפשר ישנה בחדר אחר. אפילו הילדים כבא מדברים על החדר של אמא והחדר של אבא, כאילו לכל אחד יש חדר. ההתחלה דווקא הייתה מבטיחה. היינו כמה שנים ביחד לפני שהתחתנו, לשנינו היו מערכות יחסים קודמות, ידענו בדיוק מה אנחנו עושים כשהתחתנו. היינו מרקע דומה, משכילים, שאפתנים, קריירות, יוזמים, אנשי העולם הגדול. הסקס היה מעולה. השנים עברו, נולדו ילדים והזוגיות הפכה יותר למשהו פרוצדורלי שנדרש לאור הנסיבות. ספק אם היינו נשארים יחד לולא הילדים והמחוייבויות. בינתיים הוא גילה את החיים הטובים, וגילה אותם טוב מדי. מתעניין יותר בטעימות יינות בטוסקנה מאשר בקריירה. ואני מרגישה שנשארתי לחתור בסירה לבדי. כרגע אני כבר כמעט מעדיפה שלא להיות באותו חדר איתו. יחסי מין הורדנו לתדירות מינימלית. אחת לכמה חודשים והייתי מוותרת גם על זה. בהתחלה היו לו הרבה תלונות על זה שהורדנו את הקצב ושהיה רוצה לשכב יותר אבל נראה שהבין את המסר וכבר כמעט שלא יוזם. הציע כמה פעמים שנלך לטיפול זוגי אבל אני לא רואה איך אני יכולה לשבת שם ולהגיד שהוא לא מושך אותי ולמען האמת מעדיפה שלא יישן איתי באותו חדר. כרגע עוד יכולה להמציא תירוצים, אני מצוננת, אתה נוחר, הילד לא נרדם, יש לי עבודה, ולפעמים אנחנו סתם ברוגז על משהו ולא צריך שום תירוץ. אני הולכת לטיפול פסיכולוגי מזה שנתיים וקצת והמטפלת שלי אומרת שחייבים או טיפול זוגי עמוק או פרידה. לגבי טיפול זוגי כבר כתבתי. גם פרידה לא נראית לי פתרון טוב ממכלול סיבות פרקטיות ורגשיות כאחת. כיום אנחנו משתפים פעולה בעיקר בעניינים הפרקטיים. אין לנו כמעט שיחות עומק והאמת שזה לא חסר לי בכלל. מדי פעם כשמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא עושה קצת רעש שאני שתלטנית, שאני לא מתייעצת איתו, שאני לא סופרת אותו וכיו"ב. אם הוא היה דואג לעניינים הרציניים כמו שהוא דואג לחופשה הבאה שלו, לא הייתי צריכה להחליט אני לאיזה בי"ס לרשום את הילדים ויתר הדברים שהוא מתלונן שלא משתפת אותו. הילדים עדיין בבית, הקטן עוד ביסודי. ייקח עוד הרבה שנים עד שיעזבו את הקן. אני אפילו לא יודעת אם לחכות שהילדים יילכו לצבא ואז להיפרד או לחשוב על פתרונות שאפשר ליישם עכשיו.

 

[alongrin]

לאן ממשיכים מכאן?

1. או לרבנות
2. או לפתיחה של הזוגיות שלכם.
למעשה אתם נמצאים כבר פחות מצעד אחד משם - רק צריכים להניח את זה על השולחן.

 

[מט חנק]

נשמע שיש לך מה ללמוד ממנו

בכל מה שכתבת לא ראיתי טענה ממשית כלפיו (אולי מפני שאין). הרי הוא לא אשם שהפסקת להמשך אליו , ביחוד כשאת אומרת שהוא נראה טוב לגילו. כלומר זה לא נראה שהוא מזניח את עצמו.
הוא שם לב לכך שהזוגיות שלו הולכת ומדרדרת, וניסה להציל ולשקם אותה. לכן הציע טיפול זוגי. סרבת גם לזה. לכן הוא הבין שהוא צריך למצוא לעצמו משהו אחר למלא איתו את החיים. ייתכן שהוא מעדיף את זה מפרידה (משיקוליו) ומבחינתו הוא נוהג מאוד בחכמה כדי למקסם מה שאפשר מהמצב.
לשקם את הקשר את לא רוצה (מדברייך). לכן האפשרויות שאני רואה הן:
א. להפרד
ב. במידה ואפשרות א. לא טובה (כמו שציינת מסיבות פרקטיות ורגשיות) למצוא לעצמך גם פעילויות ועיסוקים מהנים, בדומה למה שהוא עשה.

 

[alongrin]

זוגיות זה לא בית ספר

אין מה ללמוד אחד מהשני.
לפעמים לצד אחד פשוט נמאס מהנוכחות של הצד השני בחיים שלו, ללא שום סיבה הגיונית.
עצוב, מבאס, אבל ככה זה בחיים....
מה שיותר מבאס זה כל התהליך של הדה-לגיטימציה של הצד השני שבא בעקבות זה.
פתאום כל נשימה שלו מפריעה, הנוכחות שלו מעיקה, הוא פתאום הופך להיות לאשם בכל דבר שקורה ביקום ואיזה סוג של מפלצת..
&nbsp
אני מאמין שזה קרה לכל אחד מאיתנו באיזה שלב בחיים.
מה צריך לעשות?
1. זה שנמאס לו, צריך להיות מודע לתהליך שעובר עליו ולהמנע מלפגוע בצד השני.
2. זה עדיין לא איבד תקווה, צריך לדעת להתנתק ולהבין שכל מה שהצד השני אומר עליו לא קשור אליו. אחרת קל מאד לאבד ביטחון עצמי ולהכנס לדיכאון.

 

[מט חנק]

ללמוד אפשר ורצוי לא רק בבית ספר

ומכל אחד אפשר ללמוד משהו.
ברור שהפתרון היותר הגיוני הוא להפרד. אבל אשת העולם הציגה את זה כמשהו שאינה יכולה לנקוט בו. לכן הצבעתי לה על האלטרנטיבה בה בחר בן זוגה. היא כמובן לא חייבת לאמץ אותה.

 

[alongrin]

נכון שאפשר ללמוד

אבל זה לא יגרום לך לחשוק מחדש בזו שאתה כבר לא חושק בה מזמן...

 

[מט חנק]

בשום מקום לא כתבתי שזו המטרה, ולא ברור כיצד הסקת את זה

 

[מריוס זכריה]

איך אני רואה את המכלול

נתחיל מבחינה זוגית: את מבהירה היטב שאין לך עניין בזוגיות איתו. אין פה תנאי או ספק מבחינתך, ומכאן שגם אין גם סדק להכנס דרכו מבחינה טיפולית.

למען האמת, הבעייה העיקרית שאני רואה כאן ביניכם איננה חוסר משיכה, כי משיכה היא עניין שבא והולך. היא גם לא בעייה של מחלוקות, כי אני כידוע מרבה לכתוב על מאבקי כח בין זוגות, ויש מה לעשות גם בעניין זה.

הבעייה הזוגית העיקרית שאני רואה כאן היא דווקא חוסר הכבוד שאת חשה כלפיו, וחוסר כבוד הוא מנבא רע מאוד לזוגיות, ונושא שקשה לעבוד איתו. אני לא נכנס לעניין של האם את צודקת או לא מבחינה אובייקטיבית, כי אני חושב שאין אובייקטיביות ביחסי אנוש. הכל סובייקטיבי. זו זכותך לחוש כך.

על אף כל אלו, אני חושב, וחשוב לומר זאת, שעבודה זוגית אכן אפשרית. אילו באתם לטיפול זוגי, הייתי מעודד אותך כן להתחיל באמירה ברורה שאת לא נמשכת אליו ולא מכבדת אותו. בהחלט אפשר לומר דבר כזה, ואף חובה לומר זאת, כי ממילא הוא יודע זאת היטב!!! הרבה פעמים יושר הוא טוב יותר משקר או הסתרה שהם ממילא מופרכים, וכן ניתן לעבוד מכאן.

[שימי לב, אני לא אומר שתמיד ובכל מצב צריך לומר את כל האמת מיד ובפנים. אני מתייחס ספציפית רק למקרה שאת מתארת].

אבל – וזה אבל גדול מאוד – את לא מעוניינת יותר בזוגיות הזאת, ואת זה אני חייב לכבד ולקבל. כתבתי את מה שכתבתי כאן על זוגיות רק כדי להבהיר את עמדתי שיש סיכוי, אם רוצים. אבל אם לא רוצים – רצונך הוא כבודך.

---

מבחינה פסיכולוגית אישית: את בטיפול כבר שנתיים, כך שאין לי הרבה מה להגיד. עשית את הדבר הנכון בכך שהלכת לטיפול. וממילא לא שאלת על כך.

---

לכן מה שנשאר לי הוא להתייחס לשאלתך "איך ממשיכים מכאן".

המליצו לך כאן על נישואין פתוחים (דו צדדית). אני חושב שלרוב זה רעיון רע שלא עובד לשני הצדדים בטווח הארוך (לרוב הוא עובד לצד אחד, והשני צובר מירמור).

יש כנראה מצבים שבהם זה עובד, אבל אלו מצבים של חוסר משיכה משולב בכבוד הדדי וחברות הדדית. זה לא המקרה שלך, ולכן לדעתי אין לזה שום סיכוי עבורך.

לנהל קשרים מחוץ לנישואין זה יותר מעשי. הרבה עושים את זה. מעבר לשאלה המוסרית, שהיא עניין אישי וסובייקטיבי שלך [אני כמובן לא ממליץ על כך], אני חושש שגם זה לא יגרום לך אושר. בין אם תלכי למסלול של אהבה אחת גדולה מחוץ לנישואין, ובין אם זה יהיה בסדרה של רומנים לטווח בינוני או קצר, ההתחלה תהיה נעימה ואפילו מחיית נפשות, ואולם ההמשכים הרבה פחות אטקרטיביים. גם הבעיות שזה יוצר עצומות, בכל החזיתות. זה קצת דומה להיגיון של לקחת סמים: כיף מיידי, עבדות אחר כך, יקר, הרסני, ומעט מאוד שמחה בטווח הארוך. אם את רוצה לנהל רומנים - עדיף כגרושה.

אוקיי, גירושין את לא רוצה, והסיבות מובנות. זה קשה, יקר, כואב מאוד לכולם, כולל לילדים. אבל חשוב לציין שזה בדיוק ההיפך מבגידה: זו התוכנית שהכי קשה בהתחלה, ונותנת הכי הרבה דיווידנדים ואושר בטווח הארוך. כדאי לך לזכור את זה.

האופציה האחרונה, הקלה והסבירה ביותר, היא "שב ואל תעשה". זו בדיוק המדיניות שישראל נוקטת בבעיות הרבות שאופפות אותה עם השכנים שלנו, וזה לא פלא. כשהמצב קשה, הכי קל לא לעשות. אבל גם לאי עשייה יש מחיר. יש שחיקה גדולה, מחלות שמתפתחות, הן מטאפורית והן פיזית.

אני כמובן לא אגיד לך מה את צריכה לעשות, כי זו רק החלטה שלך. אבל אני אציע לך את המחשבה הבאה:

שאלי את עצמך איך את רוצה לראות את עצמך בעוד 5-10 שנים, כלומר דמייני כל סצנריו, לאן הוא מוביל בטווח הזמן הזה, ואיזו אישה הוא עושה ממך. ואז תשאלי את עצמך מי מאלו היא האישה שאני מעדיפה להיות. כלומר, תבחרי לא על סמך הדרך למטרה, שבכל מקרה היא קשה, אלא על סמך המטרה עצמה. סמני מטרה, ותגיעי אליה. אל תלכי בדרך של מחדל, או בדרך של ניסוי וטעייה. תהיי פרואקטיבית, ממוקדת, רילאיסטית, ותדאגי להיות האישה שאת הכי אוהבת ומכבדת. כי זה הכי חשוב.

גם בעניין טובת הילדים, טובתם העליונה היא ששני הוריהם יהיו אנשים שאוהבים ומכבדים את עצמם. לגבי בעלך אין לך שליטה. לגבי עצמך - כן. כך שאין כל סתירה בין טובת הילדים לטובתך את.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[מריוס זכריה]

תוספת קטנה, כי אני כבר לא יכול לערוך את ההודעה

אם תבחרי באופציה של בגידה, יש סיכון (או סיכוי) שגם בעלך יבחר בזה (אם הוא טרם עשה זאת).
&nbsp
את צריכה לחשוב כמה זה מתאים לך לשחק בזה הדדית. וחוץ מזה גם עלולות להיות לזה השלכות זוגיות נוספות, מריבות, נקמות, ואולי גם השלכות משפטיות.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[אשת עולם]

תודה על הניתוח המעמיק וכמה הסברים

ראשית תודה על הניתוח המעמיק. נראה שקלעת לדברים העיקריים וה"מנגינה" שנשמעת מדבריך די דומה לנושאים שעולים מול הפסיכולוגית שלי. לך הספיקו כמה שורות, לה נדרש לזה שנה פלוס של פגישות אחת לשבועיים. התרשמתי.

כמה הסברים, לא יודעת אם זה ישנה את השורה התחתונה אבל ראוי לציין.

1. חוסר העניין שלי בו התפתח במקביל לחוסר העניין שלו בקריירה והפיכתו למפונק. עזב מקום כי לא היו נחמדים אליו, ויתר על הזדמנות לעבוד בתפקיד חשוב בחברה מצויינת כי זה קשה ותובעני מדי. בין עבודה לעבודה הרשה לעצמו לשבת כמעט שנה בבית. בקיצור הבן אדם הוריד הילוך ומכוון למינימום האפשרי. גם בדברים אחרים, רואים הרבה פעמים שהראש שלו במקום אחר. וכן, קשה לכבד מישהו כזה. לא ככה דמיינתי לי את החיים על סף גיל חמישים.

2. לגבי השב ואל תעשה, זה לא מצב לנצח. רק לעבור כמה שנים, בשביל הילדים והקריירה. להיפרד כשיהיו פחות מחויבויות.

3. לגבי פרשיות מחוץ לנישואין, לצערי זה כבר קרה וזאת הייתה טעות. הוא כמובן לא מודע לזה. תסכול ואולי כעס על בעלי, סקרנות, היסחפות, טעות בשיקול הדעת וזה קרה. אז הייתי במצב נפשי שלא הרגשתי שיש לי הרבה מה להפסיד, ובאותה עת נראה ששווה לנסות את זה. כיום אני יודעת שזאת הייתה טעות. נדרשו לי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אבל היום אני יודעת שזאת הייתה טעות, הבנתי למה עשיתי את זה אז ואני יודעת שזה לא יקרה שוב כי זה פתרון גרוע כשלעצמו לבעייה הלא נכונה. כך שזאת לא אופציה לעתיד, אין לי יותר עניין בזה וזה לא יקרה שוב.

 

[מט חנק]

נראה ששכחת שהקריירה שלו היא *שלו*

אני יכול להבין את הבעייתיות שמישהו נמצא זמן רב ללא עבודה (משפיע מאוד על המצב הכלכלי, וביחוד כשיש ילדים). אבל משום מה לא נראה לי שזו הבעיה. מה שמפריע לך שהוא כבר פחות "קרייריסטי" מאשר עבר.
יש גם אנשי היי טק שהחליטו שנמאס להם והפכו להיות מורים. זה לא הופך אותם לפחות טובים, ולכן מאוד צורם המשפט "וכן, קשה לכבד מישהו כזה" (מילא אם היית כותבת שקשה לך).
עכשיו גם יותר ברור מדוע בחרת בכינוי שבחרת.
אם זה המצב, אולי כדאי שתחפשי לך קרייריסט אמבציוזי כדי לבלות איתו את שארית הזמן.

 

[dayoogla]

היא שלו אבל יש לזה השלכות גם עליה

לכן כן יש לה מילה בנדון.

 

[מט חנק]

אם היית קורא היית רואה שהתייחסתי להשלכה הכלכלית

אז מה הרעיון? סתם להגיב תוך כדי עיוות הדברים שלי רק כדי להראות שיש לך משהו לכתוב?

 

[מריוס זכריה]

התייחסות לנקודות שהעלית

תודה על ההסברים. אתייחס אחד אחד.

1. זה נושא מורכב. אני בהחלט מכיר ומכבד את הגישה של אנשים הישגיים, שרוצים להיות עם בני זוג הישגיים באותה מידה, בבחינת, שנינו מאותו הכפר.

יחד עם זאת, ראוי להציג גם את הצד השני, לפחות לשיקולך. וזה צד מורכב.
החיים כידוע מגיעים באריזה פרדוקסלית, והם מתנהלים על צירים של ניגודים.
ציר אחד כזה הוא doing לעומת being. אי אפשר להיות רק בצד אחד. אדם זקוק לשניהם, במינונים שונים, בזמנים שונים. האיזונים עשויים להשתנות עם הזמן.
במיוחד זה עשוי לקרות כשיש אדם שהיה יותר ב doing, יותר בגלל לחץ מהבית, ופחות בגלל צורך פנימי מובנה [ואני אקח הימור ספורטיבי שבעלך הוא מהסוג הראשון, ואילו את מהשני?]

במצב כזה, כשיורד הלחץ החיצוני, האיזון יופר. האם זה בהכרח רע? לא.
אבל זו "הפרת חוזה" מבחינתך.

ופה נכנסת השאלה כמה חוזה זוגי הוא גמיש ופתוח לשינוי ועדכון. ואין פה טוב ורע, נכון ולא נכון.

זכותך לומר: אני לא מוכנה לפתוח את החוזה. זה מה שציפיתי, וזה מה שאני דורשת.

אבל יש לך גם אפשרות עקרונית להביט במה שעושה בן זוגך גם בצורה חיובית יותר. הוא רוצה אולי לעשות תיקונים לעצמו על חוויות של הדחקה עצמית בגיל צעיר. אולי הוא רוצה לחוות יותר את החיים. אולי הוא אפילו מביא לך, ולילדים, אופציות נוספות, שיש להן ערך משל עצמן. אולי ילדיך צריכים את האופציה להיות הישגיים מבחירה, לא בגלל לחץ הורי ומחוסר בחירה [כמו שאולי את/הוא חוויתם]. אולי חלקם יבחר בהישגיות, וחלקן יבחר באיזון אחר? בזה בעלך מעשיר את השיח בבית.

אם כל זה נכון, טוב היה אילו הוא ידע לנסח את זה במלים בזמן אמת, לגייס אותך כשותפה לשינוי שלו, ובכלל, לעשות שינויים בתיאום איתך, גם אם לא בהסכמה מלאה, אבל לפחות חלקית. אבל זה לא קרה.

אני יודע שהסצנריו הזה פשטני. החיים מורכבים. אבל רציתי להראות פרשנות אפשרית נוספת למצב.


2. הרעיון של לחכות שהילדים יגדלו, הוא באמת ברירת המחדל. זה פתרון סביר מעוד סיבה: הוא מאפשר לך לשנות אותו בכל עת שתרצי. אין לי מה להגיד נגד, רק לומר שאם כבר, חשוב למצוא דרכים להשכין בבית סוג של שלום. כי אחרת בקלות זה יתלבה למלחמה, שנאה, פגיעה וכולי, וזה רע לכולם.

כאן שוב חוזרת האופציה לטיפול זוגי, שמטרתו לא חייבת להשיב את האש הראשונית, אלא ליישר קו בין שניכם, לשחרר את שניכם מאשמה על ההסתרה והשקר [לא של הגידה, אבל על כל השאר], ולאפשר לכם לפתוח דף חדש של יחסים סבירים, גם אם הסקס בו קורה אחת לחודש או פחות או בכלל לא. אולי הוא יסכים ואולי לא, אולי הוא ידרוש את מה שידרוש, ותתמודדו עם זה. אני אישית רואה יתרונות גדולים בלשים את הקלפים הכואבים על השולחן, ולחשוב כצוות, מה אנחנו עושים עם הקלפים שיש. זה יעבור שלבים של הטוחת האשמות, כעס, וכולי – אבל עדיף שזה ייעשה בקליניקה של מטפל, ולא מול הילדים או בחושך בפינה.

3. ניסית, הסקת מסקנות. סבבה.

לסיכום: אם את בענייני יזמות, תזכרי שסטארטאפים לפעמים צריכים restart, חשיבה חדשה, שינוי תוכנית עסקית. טמינת הראש בחול לא טובה לשום עסק. גם לא לזוגיות. לרוב, אם יש משבר, עדיף שיהיה גלוי ולא סמוי. אור השמש מנקה הרבה דברים. בחשיכה יש מפלצות.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[אשת עולם]

תודה, היה מעניין מאד לקרוא

אני חושבת שנתת לי המון חומר למחשבה.

 

[אשת עולם]

עוד קצת על החוזה הזוגי

היו לנו כל מיני תכניות או שאיפות ליתר דיוק, לחיות במקום מסויים, לנהל אורח חיים מסויים. דברים שעולים הרבה כסף. לאורך הדרך עשינו כמה "חישוב מסלול מחדש"ים, חלק בשל אילוצים שנכפו עלינו וחלק כי ההעדפות השתנו. אבל אני חושבת שהתמונה הגדולה השתמרה פחות או יותר.

הוא יותר טיפוס שעושה דברים בלהט, טוטאלי כזה. כשהוא מתלבש על משהו הוא כמו צונאמי. אפשר לדעת שזה יציב אמת מידה חדשה. היה יצירתי, היה לו ידע, הייתה לו יכולת להניע אנשים. דברים שפחות מלהיבים אותו הוא בקושי מצליח לסיים. אני לא כזאת. לי יש א-ב-ג לעשות, חייבת לראות את זה גמור.

 

[elvinnox]

אוקי אז עכשיו התמונה מסתדרת לי

ראשית אני מכיר זוגות בגיל מבוגר שיש להם חיי מין מספקים ומלאים, ההורים שלי כאלה.
&nbsp
אחרי שתתגרשי ויגיע מאהב צעיר את בדיוק תביני על מה אני מדבר
&nbsp
לגבי בעלך - זאת זכותו להוריד את הרגל מהגז, הוא כבר לא צעיר והוא רוצה קצת לנוח ולהנות מהחיים. למה כל הזמן לרדוף אחרי הכסף? אם יש בעיה כלכלית מילא אבל אם אפשר קצת להנות מזמן פנוי אז למה לא?
&nbsp
את דווקא אמורה לשמוח שיש לו יותר זמן פנוי לבלות איתך ואת מתבאסת שהוא לא לוקח על עצמו תפקידים יותר כבדים ותובעניים.
למה בדיוק משנה לך הקריירה _שלו_ ? אלו החיים שלו ואם זה מה שעושה אותו מאושר אז למה לא?
את רוצה שהוא יהיה מאושר או שמה שמעניין אותך זה כמה כסף יש בחשבון הבנק?
&nbsp
ומה איתך? האם גם את מתאמצת לקחת על עצמך עוד ועוד תפקידים תובעניים?
הילדים כבר גדולים ודורשים פחות תשומת לב והשקעה, התירוץ של אמא כבר לא תקף לגילאים שלך.
מאוד קל להסתכל ולדרוש מאחרים שבפועל אנחנו לא דורשים ועושים את זה בעצמנו.
&nbsp
את לא חושבת שיגיע יום שלא יבוא לך לעבוד מצד החמה עד צאת הנשמה?
ומה אז, הוא יעזוב אותך בטענה שהורדת הילוך?
&nbsp
סלחי לי אבל את לא אוהבת את בעלך ואני בספק אם אהבת אותו אי פעם
&nbsp
כגרושה, לא תמצאי משהו שיפרנס את הילדים שלך או שיגדיל את רמת החיים שלך כפי שאת מצפה מבעלך.
כגרושה את גם תגדלי את ילדיך בדיוק אותו הדבר ואפילו הנטל יהיה יותר גדול עליך
&nbsp
את מסתכלת על זוגיות כמשוואת תועלת שבפועל זוגיות אמורה להיות מונעת מאהבה ותשוקה, רצון הדדי ומחויבות.
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

למה לחשוב שהיא לא אהבה אותו?

אולי בגלל התפיסה הגברית שמשיכה קשורה בעיקר (אם לא רק) למראה. אולי מה שמשך אותה בו וגרם לה להתאהב בו היו בדיוק התכונות שהיא מעריכה וציינה אותן - דחף קרייריסטי, שאפתנות וכו', וכשהן נעלמו המשיכה נעלמה. נכון שגם לי קשה לשים את עצמי בנעליים שלה ולהבין מה מושך בקרייריזם ובשאפתנות (ושאלתי אותה בעצמי לגבי העניין), כי אלה לא התכונות שמושכות אותי - אבל אני לא מפקפקת בכך שתכונות כאלה יכולות למשוך מישהו אחר, ולא חושבת שהיא משקרת לגבי העבר. יכול להיות שעכשיו, כשהוא הפסיק להיות קרייריסט ושאפתן, היא תצליח למצוא בו משהו אחר שמושך אותה. אבל יכול גם להיות שלא.

 

[elvinnox]

אני לא מצליח להבין מה מושך בקריירה של בן זוג

הוא הולך לעבודה, עושה מה שהוא עושה, הם לא ביחד בזמן הזה וחוזר הביתה
&nbsp
אין פה משהו שקשור למשיכה, אני יכול להבין שבן זוג שעושה הרבה כסף למשל זו תכונה מושכת
אבל אין קשר ישיר בין זה לבין המקצוע
יכול להיות מתווך שיושב בבית כמעט רוב הזמן וסוגר פעם בחודש עסקה שמכניסה 100 אלף ובשאר הזמן הוא מטייל, ויכול להיות רופא מתמחה שמקבל גרושים אבל לא נמצא בבית כי הוא במלא תורנויות
&nbsp
מה מושך בזה? סטטוס?
התפיסה הגברית היא אמנם מראה אבל לא רק,
אני מתאר לעצמי שזה גם כריזמה, מעמד, וגם תכונות אופי
אבל העיסוק? התפקיד? זהו זמן שהם לא נמצאים ביחד אז מה מושך בזה בדיוק?
&nbsp
לא ברור, נראה שהיא התכוונה להתחתן עם מעמד מסויים תוך כדי הבטחה לרמת חיים כלשהי וכאשר החוזה הופר, מבחינתה המשיכה דעכה
&nbsp
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

היא לא דיברה על הקריירה הספציפית.

היא לא אמרה שהיא התאהבה בו ונמשכה אליו כי הוא רופא, נניח. היא התאהבה בו ונמשכה אליו כי הוא שאפתן - בלי קשר למקצוע הספציפי. וכשהוא הפך להיות לא שאפתן, היא הפסיקה להימשך אליו. נניח מה שהיא אהבה בו זה איך שהוא מדבר בלהט ובהתלהבות על השאיפות שלו לעשייה כזאת וכזאת (שוב, בלי קשר למה הן או לכמה כסף אפשר להרוויח מהן) ועל העשייה שלו. עכשיו הוא לא עושה את זה כבר, כי אין לו שאיפות, ואין לו להט לגבי שום עשייה (אלא מקסימום לגבי טעימת יינות וזה נתפס אצלה כנהנתנות בזויה) - והיא מסתכלת עליו ולא קורה כלום.
אין סיבה להניח שהיא נמשכה לכסף - ואולי התשובה שלה לשאלה שלי לגבי האקזיט היא באמת שכן, גם אם הוא היה עושה אקזיט של מיליונים ואז חי חיי בטלה היא הייתה מפסיקה להימשך אליו. שאפתנות היא תכונה קצת בעייתית להימשך אליה אם אתה רוצה להישאר עם מישהו כל החיים, כי נדירים האנשים שנשארים שאפתנים כל החיים (אם כי קיימים) - אבל זה כנראה מה שמושך אותה, מה לעשות?