החשש להתגרש והחיים בפחד

[babluch]

החשש להתגרש והחיים בפחד

אז כבר הרבה זמן שהעסק לא עובד..לא חדש כמו שכולם כותבים כאן. אם לא היו ילדים בתמונה מזמן הייתי עוזבת.
במצב הנוכחי הבעל כמעט ואינו נוכח בבית וזה מכעיס אין ספק אבל גם כשאני רוצה להביא עזרה בתשלום כדי שאוכל להתאוורר קצת - לשעה אימון ספורט (אפילו לעשות קניות לבית זה שמיניות באוויר שלא לדבר על לעשות משהו בשביל עצמי) אני חוטפת על הראש למה צריך וזה עולה כסף...עד שהגעתי למצב שבו אני מיואשת וגם אם היום הוא אומר לי להביא עזרה אני פשוט לא רוצה. אין לי כוח למריבות יותר.
המצב הכלכלי בהחלט מאפשר לנו להביא עזרה בתשלום וגם להתפנק אפילו..
מה אני עושה?
אני פוחדת להתחיל תהליך כי אני פוחדת ממנו..והכי כואב לי זה על הילדים הצעירים שלי , איך יתמודדו ? איך אני אתמודד..אני אבודה עד כדי כך שאני רוצה שמישהו מאיתנו פשוט ייעלם מהחיים האלה כדי שפשוט יהיה לי יותר קל במקום להיפרד.

 

[מריוס זכריה]

החיים בפחד הם אופציה גרועה מאוד

ואולם גירושין אינם התשובה האוטומטית.

אקדים ואומר: אין לי מושג אם נכון לכם להתגרש או שלא. זה עניין שלכם, שלדעתי דורש בירור מעמיק. לא זו התשובה שלי.

התשובה שלי גם לא תהיה להכנס כשופט ולומר אם את צודקת או לא צודקת, אם בעלך בסדר או לא בסדר כטענתך. לכל זוג במצב של מאבק (גלוי או סמוי) או סיכסוך (גלוי או סמוי) יש טענות הדדיות.

התשובה שלי היא שמצב של פחד (ואני כולל בזה גם מושג רחב יותר של "חרדה") הוא מצב מנטלי מאוד מסויים, שמכוון אותנו למקומות הישרדותיים. ואולם, פחד/חרדה לרוב אינם מוצדקים אובייקטיבית, לפחות לא בנוגע להווה.

אז את מתנהלת כרגע ביום יום מתוך מצב פחד, חרדה, או רגשות שליליים אחרים, למרות שאין עליך איום מיידי. זה אומר שיש שיבוש בתהליכי קבלת ההחלטות שלך.

לכן ההצעה שלי אליך היא להרחיב את המצב המנטלי שלך כך שלא יהיה כל כך מושפע מרגשות שליליים. הדרך המיידית ביותר להקרב ליעד הזה היא באמצעות טיפול פרטני. שימי לב: זה לא אומר ש"את לא בסדר". זה אומר שאת זקוקה לעזרה חיצונית כדי לראות תמונה מאוזנת יותר - ומשם לקבל החלטות - אם זה לגירושין, אם זה לשינויים בתוך הקשר, או מחוצה לו, אם זה לטיפול זוגי, או כל אופציה.

אולם, וזאת השורה התחתונה, ראיית האופציות שלך כרגע מוגבלת ולא מהימנה, בגלל המצוקה הרגשית בה את נמצאת.

[שוב: אינני מבקר את המצוקה או מקורותיה - זכותך להיות במצוקה. אבל זה לא מצב אופטימלי לקבלת החלטות]
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[Age Enhanced]

לגבי פחד וחרדה

הפחד הוא תחושה טבעית, הבעייה היא לא עם הפחד עצמו, הבעייה היא עם התגובה אליו. אפשר להשוות למשל לאדם שצריך לעבור פרוצדורה רפואית שכרוכים בה סיכונים. הוא מפחד אבל עדיין עושה זאת.

 

[מריוס זכריה]

מהבנתי לא מדובר פה בתגובה לארוע בדיד,

אלא במצב מתמשך של חיים בפחד.
ברור שתגובה של פחד לארוע מפחיד היא טבעית ונכונה.
אבל חיים בפחד זה כבר משהו אחר.
וגם לא ברור אם יש או אין סיבה אובייקטיבית, או שמא זה מצב חרדתי נטו.
לא התיימרתי לדעת, ולכן המלצתי על טיפול פרטני שיבדוק מה בדיוק קורה שם ואיך היא מגיבה לאורך זמן.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[כי אני הבוס]

פחד זה בעייה

פחד כולא אותך, מצמצם את הפרספקטיבה שלך. הפחד גדל ככל שאת מזינה אותו, חושבת עליו. לאט לאט הוא משתלט לך על החיים. לפחד תפקיד אבולוציוני חשוב, עוזר להגיב במצבי סכנה. אומרים שיש שלוש תגובות לסכנה, השתיים הראשונות יותר מוכרות, להילחם או לברוח. הבעייה שיש גם אפשרות שלישית, לקפוא במקום. וזה המצב שבו את נמצאת.

אני למשל אחד שעושה דברים די "מפחידים" מתוך בחירה, כמו לדהור ב 120 קמ"ש במורד מסלול שחור באתר סקי באוסטריה, כשחריץ בשלג שלא שמתי לב אליו יכול לשלוח אותי לנפילה שתסתיים בוודאות בפציעה קשה. או כמו להכנס לפגישה מכרעת עם המנכ"ל וההנהלה הבכירה של חברת פורבס 500. העניין עם הפחד בעולם שלנו, שלהבדיל ממפגש עם פומה בג'ונגל, הסיטואציה שבה הפחד משחק תפקיד אבולוציוני, אנחנו בעולם המודרני פוחדים יותר מתרחיש שאנחנו בונים בראש. אצלי לפחות לא עובד להגיד "זה שטויות". אצלי עוזר לי להגיד לעצמי "כן, זה תרחיש אפשרי, אבל אני מספיק טוב כדי להתמודד עם זה. קודם אעשה את כל עבודת ההכנה למנוע מתרחיש זה וגם אם הוא יקרה, יש לי פתרון". דבר אחרון, יש קו דק בין לחשוב ולהתכונן לבין לטחון למוות. כלומר, בשלב כשלהו צריך לעזוב את התכנון ולצאת לפעולה. שוב מפני שהפחד מזין את עצמו וככל שחושבים יותר, מתעסקים עם הפחד עצמו ולא עם הגורם לפחד.

קשה לי מאד לענות יותר מדוייק כי לא ברור אם הפחד הוא שהוא יפגע בך פיזית או מ"בעיות" שהוא יכול לעשות מבחינה כלכלית, משפטית וכיו"ב. לדברים האלה יש פתרונות, את לא צריכה לחוש חוסר אונים. דבר נוסף שעוזר לפעמים להתגבר על הפחד זה לפרק את גורם הפחד לגורמים קטנים ופחות מפחידים. הלכת לעו"ד לבדוק את הזכויות שלך, נטרלת חלק מהפחד. עשית תכנית איפה לגור ביום שאחרי, נטרלת עוד חלק מהפחד. פתאום הדבר הגדול והמפחיד הזה מתחלק למספר משימות יותר קטנות שאת יכולה להתמודד איתן.

בהצלחה.

 

[Cherry Bloom]

 

[Age Enhanced]

כפי שעניתי למריוס מעליך

הבעייה לא בפחד עצמו אלא בתגובה אליו. לפחד זה בסדר. רק טיפש לא מפחד בפני סכנה. לתת לפחד להשתלט עליך זאת בעייה.

 

[dayoogla]

 

[אורח לרגע112]

את לא במשבר

את בחורה שהולכת לפי רגשותיה, ורגשותיה מוליכים אותה לאן שהרוח נושבת.
התרשמתי ממך שאת חסרת כל חרדת נטישה או פירוד ביחס לבעלך.
מה שבאמת מעיק עלייך זו אי וודאות כלכלית.
את רוצה ספונסר, ולא בעל.
ציינת ש"העסק לא עובד" כך באופן פסקני, ללא הסברים.
בדברייך דילגת כליל מעל בעיות נישואייך, והתרכזת רק בפחדייך מפני הלא נודע ומפני בעלך.
את לא סובלת מבעלך, אלא שרצונך לפתע השתנה ביחס לנישואייך, זאת באופן שלא טרחת לציין.
באופן פלאי התעשתת, ולפתע בשרשור אחר, את גם מציעה עצות לאחרים... זה כבר מוזר.
מציע לך לדאוג לעצמך ולילדייך.

 

[יהיה טוב 1971]

אומרים משיאה עצות, לא מציעה עצות. מציעים הצעות ומשיאים עצות.

אז מה אם היא יועצת בשירשור אחר? אני מניחה שהרוב פה שוחים בעניינים של עצמם וגם משיאים עצות

 

[freedomseeker]

שימי את עצמך במרכז

נראה שאני ואת עומדים בדיוק באותו המצב, בשני הבדלים. ראשית אני גבר ואת אישה ושנית, לפי גילך, אם הוא נכון, ילדייך כנראה קטנים יותר מילדי כך שהם כנראה הרבה יותר תלויים בך מאשר שלי ויש לך פחות זמן חופשי מאשר לי.
אני נשוי 20 שנה. הבנתי שעשיתי טעות אחרי 4 שנים. זה לא שאישתי נוראית, היא אמא מצויינת, כזו של פעם, היא חרוצה ועובדת קשה אבל אני והיא זה שני דברים שונים. אני רגוע וחיובי והיא עצבנית (מאוד) ולחוצה. אני רואה תמיד חיובי והיא תמיד את הדברים הקטנים והמעצבנים ולא את התמונה הכוללת אני אוהב מגע אוהב לפנק ומת על סקס והיא ״פחות״ אבל הכי קשה לי זה עם העצבים שלה.
ניהלתי איתה הרבה שיחות בעשר השנים האחרונות אבל היא לא מצליחה לראות את מה שאני רואה ולא מצליחה לפתור את מה שמפריע לי. לפני ארבע שנים החלטתי שאני מתגרש והיא נלחמה כמ לביאה כדי שנשאר יחדיו ואכן הכל היה בסדר, למשך חצי שנה אבל אני עדיין כאן. במשך השנים שוחחתי עם מלא קרובים וחברים שהתגרשו וכולם אמרו לי, חיים פעם אחת, שים את עצמך במרכז, הילדים יסתגלו ואני, שאני אבא מעורב ומנסה לבלו כל רגע שיש לי עם הילדים פשוט הזנחתי את עצמי ושמתי אותם במרכז. הייתי צריך לאבד כמה אנשים קרובים כדי להבין שעשיתי טעות.
את חייבת להבין שיש כנראה סיבה לעובדה שהוא נעדר מהבית. כגבר מצליח ועסוק מאוד אני אומר לך שאם הוא היה רוצה למצוא זמן - הוא היה מוצא, למרות הכל.
אז עצתי אליך, אל תזניחי את זה - שימי את עצמך במרכז לפני שיהיה מאוחר מידי אבל קודם עשי הכל כדי להציל את נישואייך. דברי איתו בפתיחות ואם כבר עשית זאת בקשי ממנו ללכת ליעוץ, זה לא עובד למי שלא פתוח לכך אבל זה שווה לנסות. אבל אם כל זה לא עובד, פשוט לחו לגישור והתגרשו. גם אני מנסה לאזור אומץ לעשות זאת.
דעי לך, לפי מה שאומרות ידידותי הגרושות, החיים לא פשוטים שם בחוץ ולוקח כמה שנים להסתגל כי גברים גרושים כבר רואים את החיים אחרת וגם הילדים לא ממש עוזרים לפתח מערכות יחסים חדשות.
אני עומד לרשותך.
בהצלחה במציאת התשובות.

 

[יהיה טוב 1971]

 

[skickers]

מסכים לגמרי עם מריוס והבוס, אסור לחיות ולקבל החלטות מתוך פחד

את לא נותנת מספיק פרטים כדי להבין מאיפה נובע הפחד. לכן אפשר רק להניח שהפחד השתלט עליך ומשתק אותך. אביא פה ציטוט מתוך המלט, שייקספיר:

הַפַּחַד הַזֶּה הוּא יַמְסֶה לִבֵּנוּ כַדּוֹנָג;
הִבּוֹק תִּבּוֹק עֲצַת אֱנוֹשׁ מִפְּנֵי מְגוֹרַת לִבּוֹ,
וְחָפְרָה גְבוּרָתוֹ וּבוֹשָׁה מַחְשַׁבְתּוֹ
וְלֹא תַעֲבֹר לִפְעֻלַּת אָדָם לְעוֹלָם.

תביני שכולם פוחדים לפני צעד גדול, זה אנושי, אבל אחר כך צריך להתגבר על זה. את לא ילדה קטנה. אנשים מתגרשים על ימין ועל שמאל. נכון להיום הסטטיסטיקה היא שכל זוג שלישי יתגרש. ואנשים שורדים וזה לא סוף העולם והרוב רק מצטערים שלא עשו את זה קודם.
פחד הוא כמו תמרור אזהרה שמתריע שאת נכנסת למצב מסוכן. אבל בזאת סיים תפקידו. מכאן את צריכה לנשום עמוק, לחשוב בצורה בוגרת ומחושבת ולא לקבל החלטות בצורה אמוציונלית.

 

[שרון מיעצת]

יפה, ומוסיפה עוד ציטוט אחד

אל לנו לפחד אלא מהפחד עצמו! פרנקלין ד. רוזוולט.

 

[שרון מיעצת]

הפחד מהשינוי הוא טבעי

גם אני חוויתי פחדים כאלה לפני שהתגרשתי. טוב, אולי פחד זאת לא המילה הנכונה כי אני אדם מאד בשליטה ומאד לא נוטה להילחץ, אבל בהחלט לבטים קשים. את חייבת להבין מה מפחיד אותך ולהתמודד עם זה.

 

[RonspotNL]

את מציגה כאן דברים שהם די פתירים אם אתם אוהבים זה את זו

אם הבעל כמעט ואינו נוכח בקשי ממנו לפנות יותר זמן לך ולילדים את רוצה עזרה ?אז קחי עזרה קניות היום אפשר גם דרך משלוח לא חייבים להגיע לסופר אם המצב הכלכלי מאפשר קחו לכם גם קצת זמן לעצמכם נשמע לי ששניכם זקוקים לזה לא חושב שיש כאן מצב שמצריך גירושים שוב אם אתם אוהבים זה את זו

 

[שרון מיעצת]

אם היא פוחדת ממנו אז זה מצב ממש בעייתי

מבלי לדעת את הנסיבות אי אפשר לחוות דיעה אבל זה לא עניין של מה בכך.

 

[RonspotNL]

השאלה היא אם אכן מדובר בפחד

לא רואה כאן הרבה סיבות לפחד אבל...

 

[שרון מיעצת]

היא ענתה על זה

ראה למטה.

 

[יהיה טוב 1971]

בגלל זה אני תמיד ממליצה לנשים צעירות, לעולם לא לאבד

את עצמאותן הכלכלית. זה מצב לא בריא, לא בריא לאמא, לא בריא למערכת היחסים ולא לילדים. הרעיון של להיות בבית עם הילדים והבעל עובד ומממן את החיים של כולם הוא נחמד, אבל זה מביא לחוסר איזון שבו הבעל הוא בעל המאה ובעל הדעה וזה מצב לא אידיאלי.
יש כאלה שמסתדרים עם זה בסדר אבל יש הרבה שמתנכלים לצד החלש יותר כי הם יודעים שידם על העליונה ושהאישה לא יכולה לעזוב כל כך בקלות.
את צריכה לשנות את המצב שהוא לא בבית ורק את מטפלת בילדים ולצאת ללימודים ואחרי זה לצאת לעבודה ולפתח קריירה. אין לך הרבה ברירה לדעתי כי או שדברים יתאזנו בינכם כי עכשיו גם לך תהיה פרנסה, או שאם תרצי יהיה לך יותר ביטחון לעזוב.