Il Sole Sorgera
New member
זוגיות רעה, נמאס לי ממנה
הי, אנחנו נשואים 16 שנה, שני ילדים וכלב. כבר הרבה זמן שהזוגיות מקרטעת והולכים מדחי אל דחי. היא טיפוס מאד ביקורתי, שום דבר אף פעם לא מספיק טוב לה, מדברת בהתנשאות ובזלזול ובעיקר לא מפסיקה למתוח ביקורת. כמעט כל הטיפול בילדים (ובכלב), לפחות החלקים הטכניים, נופל עלי. היום הילדים כבר בגיל ההתבגרות אבל כבר מזמן היא צמצמה את המעורבות שלה "כי היא עסוקה מדי". בתרגום לעברית היא מוצאת לעצמה תעסוקה כדי לא לקחת חלק בעבודות הבית, ובכלל לא להיות בבית. כשהיא כבר במקרה בבית, היא שוכבת על הספה עם פרצוף חמוץ בתוך הטלפון. אז יוצא שכל העול נופל עליי. ותמיד יש לה ביקורת. הכריכים שאני מכין להם לא טובים, הם לבושים לא טוב" אין לך עיניים???"), לא הלכו לישון בזמן - באשמתי, וכך הלאה. אם אני בפגישה עם לקוח והיא בבית, היא מתקשרת לצרוח עליי למה לא השארתי אוכל מוכן לילדים. היא עורכת דין בחברה ציבורית. יוצאת מוקדם לעבודה ומסיימת מוקדם ואז בערבים יוצאת שוב לכל מיני השתלמויות, הדרכות, מפגשים, הרצאות ואני לא יודע מה. ואני כמובן רק נטל בעינייה. אני לא מרוויח מספיק (בשביל הפרוטוקול, אני מרוויח בדיוק כמוה), אני לא מספיק חברותי אז היא מתביישת להזמין חברים בגללי, אם אני רוצה להחליף רכב אני סתם זורק כסף (לה יש רכב מהעבודה). אנחנו כבר לא עושים כמעט שום דבר ביחד כי לא בא לה לעשות שום דבר איתי וממילא "אין לה זמן". כבר מזמן הפסקתי להציע בכלל. אם אנחנו יוצאים לחו"ל, היא חייבת להחליט הכל, יעד, מסלול, בתי מלון, אטרקציות. מה שמעניין אותי.... זבש"ך. כבר שנים שאני מנסה להגיד לה שזה לא ייגמר בטוב, שהיא לא הוגנת כלפיי, שרע לי והיא תמיד מסובבת את זה נגדי, שאני אשם, שאני לא מספיק טוב ומונה אלף ואחת טעויות "ענקיות" בעיניה שעשיתי. היא כמובן מושלמת. והיא גם משסה את הילדים נגדי. מדברים קטני, אם נגמר הקטשאפ זה בגלל שאבא לא קנה ועד גדולים, אם הגדול מבקש אופניים חשמליות או טלפון חדש, מכל הסיבות שהיא יכולה לתת כדי לסרב, זה בגלל שאבא לא מרוויח מספיק ואין לנו כסף לזה. המצב הזה כבר נמאס לי ברמות שאני לא יכול לתאר. לפעמים נדמה לי שהיא צודקת מרוב שאני שונא כבר את החיים שלי. אני כבר לא בטוח לאן אפשר להמשיך מכאן.
הי, אנחנו נשואים 16 שנה, שני ילדים וכלב. כבר הרבה זמן שהזוגיות מקרטעת והולכים מדחי אל דחי. היא טיפוס מאד ביקורתי, שום דבר אף פעם לא מספיק טוב לה, מדברת בהתנשאות ובזלזול ובעיקר לא מפסיקה למתוח ביקורת. כמעט כל הטיפול בילדים (ובכלב), לפחות החלקים הטכניים, נופל עלי. היום הילדים כבר בגיל ההתבגרות אבל כבר מזמן היא צמצמה את המעורבות שלה "כי היא עסוקה מדי". בתרגום לעברית היא מוצאת לעצמה תעסוקה כדי לא לקחת חלק בעבודות הבית, ובכלל לא להיות בבית. כשהיא כבר במקרה בבית, היא שוכבת על הספה עם פרצוף חמוץ בתוך הטלפון. אז יוצא שכל העול נופל עליי. ותמיד יש לה ביקורת. הכריכים שאני מכין להם לא טובים, הם לבושים לא טוב" אין לך עיניים???"), לא הלכו לישון בזמן - באשמתי, וכך הלאה. אם אני בפגישה עם לקוח והיא בבית, היא מתקשרת לצרוח עליי למה לא השארתי אוכל מוכן לילדים. היא עורכת דין בחברה ציבורית. יוצאת מוקדם לעבודה ומסיימת מוקדם ואז בערבים יוצאת שוב לכל מיני השתלמויות, הדרכות, מפגשים, הרצאות ואני לא יודע מה. ואני כמובן רק נטל בעינייה. אני לא מרוויח מספיק (בשביל הפרוטוקול, אני מרוויח בדיוק כמוה), אני לא מספיק חברותי אז היא מתביישת להזמין חברים בגללי, אם אני רוצה להחליף רכב אני סתם זורק כסף (לה יש רכב מהעבודה). אנחנו כבר לא עושים כמעט שום דבר ביחד כי לא בא לה לעשות שום דבר איתי וממילא "אין לה זמן". כבר מזמן הפסקתי להציע בכלל. אם אנחנו יוצאים לחו"ל, היא חייבת להחליט הכל, יעד, מסלול, בתי מלון, אטרקציות. מה שמעניין אותי.... זבש"ך. כבר שנים שאני מנסה להגיד לה שזה לא ייגמר בטוב, שהיא לא הוגנת כלפיי, שרע לי והיא תמיד מסובבת את זה נגדי, שאני אשם, שאני לא מספיק טוב ומונה אלף ואחת טעויות "ענקיות" בעיניה שעשיתי. היא כמובן מושלמת. והיא גם משסה את הילדים נגדי. מדברים קטני, אם נגמר הקטשאפ זה בגלל שאבא לא קנה ועד גדולים, אם הגדול מבקש אופניים חשמליות או טלפון חדש, מכל הסיבות שהיא יכולה לתת כדי לסרב, זה בגלל שאבא לא מרוויח מספיק ואין לנו כסף לזה. המצב הזה כבר נמאס לי ברמות שאני לא יכול לתאר. לפעמים נדמה לי שהיא צודקת מרוב שאני שונא כבר את החיים שלי. אני כבר לא בטוח לאן אפשר להמשיך מכאן.