אני פשוט מפורק
אני גבר גרוש עם ילדים שיוצא עם אישה גרושה עם ילדים.
היחסים בינינו היו מעולים עד לפני כשבוע.
היינו בקטע איניטימי לאחר ששתינו אלכוהול.
גלשנו גם למשהו שבעבר הבהירה לי שהיא לא אוהבת.
עוד באותה סיטואציה שאלתי אם זה בסדר והיא ענתה שכן.
כעבור יום עלו לה הבזקים מאותו לילה והיא אמרה לי שהיא כועסת ומרגישה שבגדתי באמון שלה,לא יכולתי להשחיל מילה.
היא כנראה כועסת על עצמה שנסחפה לסיטואציה ולא עצרה זאת.
היא טענה שאני הגבר הכי טוב בעולם ואני לא אדם רע,אבל הרגשתי שהיא הופכת אותי לאויב תוך שניה בגלל אותו מקרה.
למרות שאיני מרגיש אשם,ביקשתי סליחה,כי כך היא מרגישה.
יש לציין שהאהבה שלנו גדולה ואמיתית.
בגלל שהיא אישה רגישה ומחמירה עם עצמה,היא הסתגרה בתוך עצמה בזעם וכעס כלפי וכלפי עצמה.
היא ביקשה ממני שאניח לה לכמה ימים ולא אצור קשר בכלל,כי זה לא עוזר לה להשתחרר מהרגשת הגועל שהיא מרגישה.
יש לציין שיש לי מפתח לביתה ויש לי שם ציוד ובגדים.
והחיים שלנו ממש מעורבבים אחד בתוך השני.
היא לא ביקשה להיפרד,רק שאתן לה כמה ימי פרטיות.
אני ממש מרגיש שהפרידה בדרך.
אוסיף ואומר שהיא אומרת לי כל הזמן כמה שאני טוב אליה,לילדיה ולבית.
השאלה שאני רוצה להפנות אליכן ואליכם,האם השקט שאני אתן לה יגרום לה להיזכר בכל הדברים הטובים שלנו?
האם הכעס כלפי יתרכך קצת בשעה שהיא לא תראה ותשמע ממני?
האם על דבר כזה מפרקים זוגיות טובה ומתאימה?
אין לי אנרגיות לכלום,לא תאבון..ממש אבל.
בבקשה,אשמח לעצות.
אני גבר גרוש עם ילדים שיוצא עם אישה גרושה עם ילדים.
היחסים בינינו היו מעולים עד לפני כשבוע.
היינו בקטע איניטימי לאחר ששתינו אלכוהול.
גלשנו גם למשהו שבעבר הבהירה לי שהיא לא אוהבת.
עוד באותה סיטואציה שאלתי אם זה בסדר והיא ענתה שכן.
כעבור יום עלו לה הבזקים מאותו לילה והיא אמרה לי שהיא כועסת ומרגישה שבגדתי באמון שלה,לא יכולתי להשחיל מילה.
היא כנראה כועסת על עצמה שנסחפה לסיטואציה ולא עצרה זאת.
היא טענה שאני הגבר הכי טוב בעולם ואני לא אדם רע,אבל הרגשתי שהיא הופכת אותי לאויב תוך שניה בגלל אותו מקרה.
למרות שאיני מרגיש אשם,ביקשתי סליחה,כי כך היא מרגישה.
יש לציין שהאהבה שלנו גדולה ואמיתית.
בגלל שהיא אישה רגישה ומחמירה עם עצמה,היא הסתגרה בתוך עצמה בזעם וכעס כלפי וכלפי עצמה.
היא ביקשה ממני שאניח לה לכמה ימים ולא אצור קשר בכלל,כי זה לא עוזר לה להשתחרר מהרגשת הגועל שהיא מרגישה.
יש לציין שיש לי מפתח לביתה ויש לי שם ציוד ובגדים.
והחיים שלנו ממש מעורבבים אחד בתוך השני.
היא לא ביקשה להיפרד,רק שאתן לה כמה ימי פרטיות.
אני ממש מרגיש שהפרידה בדרך.
אוסיף ואומר שהיא אומרת לי כל הזמן כמה שאני טוב אליה,לילדיה ולבית.
השאלה שאני רוצה להפנות אליכן ואליכם,האם השקט שאני אתן לה יגרום לה להיזכר בכל הדברים הטובים שלנו?
האם הכעס כלפי יתרכך קצת בשעה שהיא לא תראה ותשמע ממני?
האם על דבר כזה מפרקים זוגיות טובה ומתאימה?
אין לי אנרגיות לכלום,לא תאבון..ממש אבל.
בבקשה,אשמח לעצות.
