רילוקיישן

[Brave Spirit]

רילוקיישן

שלום,

הסיפור שלנו ארוך מאד אבל אשתדל לקצר מתוך התחשבות בקוראים. אנחנו נשואים 16 שנה עם שני ילדים. הנישואין ידעו עליות וירידות וכרגע מדובר במין שלום קר, מתפקדים, לא בוגדים, משתפים פעולה אבל אין כמעט רגש.

אני גדלתי בארה"ב (לא אזרח אמריקני) והחלום שלי תמיד היה לחזור לשם. השנים חלפו, החיים לקחו אותי לכיוונים אחרים ומאז אני פה בארץ. לאחרונה הוצעה לי משרה בחוף המזרחי של ארה"ב שהיא בגדר הגשמת חלום, גם מקצועית, גם מיקום. וזאת עוד בתקופה כשקשה מאד מאד לקבל אשרות לארה"ב. בהתחלה כשטיפלתי בבקשה, אשתי לא התנגדה. עכשיו כשהכל הסתדר ונשאר רק לארוז ולנסוע. היא החליטה שלא מתאים לה והיא לא רוצה. אציין שהיא עצמאית בתחום שבו אין לה בעייה לעבוד בארה"ב. להיפך, תוכל להתפתח מבחינה מקצועית עם הרבה יותר הזדמנויות. ניסיתי לשכנע ככל יכולתי, הצעתי שניסע לראות בתים ובתי ספר ואת הסביבה שתראה כל מה שאנחנו יכולים להרוויח מהמהלך. היא מתבצרת בעמדתה שזה לא מתאים לה בשלב הזה בחיים. ברור שגם פרידה לא תעזור בגלל הילדים.

יש לי עוד שבוע להחזיר תשובה, עד 1 בספטמבר ונדמה לי שאצטרך לוותר על החלום. תמיד במהלך הנישואין אני וויתרתי הרבה יותר ממנה ותמיד באתי לקראתה בכל דבר, אנחנו גרים בעיר שבה היא רוצה להיות למרות שאני לא אוהב, נתתי לה לבחור את הבית למרות שאני לא אהבתי אותו אף פעם, לרהט אותו לטעמה, לבחור את השמות של הילדים, אפילו חופשות תמיד עשינו איפה שהיא רצתה. הפעם אני פשוט מרגיש שזה יותר מדי ואם היא תמנע ממני את הדבר היחיד שבאמת חשוב לי, אז לא ארצה להישאר עוד ביחד. ושוב, נכון שזה חשוב לי אבל אני משוכנע לחלוטין שזה לטובת כולם, לטובתה ובעיקר לטובת הילדים.

דיעות?

 

[מריוס זכריה]

איך אני רואה את זה

קודם כל, רילוקיישן הוא משימה קשה וטלטלה גדולה, לכולם - לבן זוג העובד, לבן הזוג השני, שצריך למצוא את עצמו מקצועית במקום החדש, וגם לכל הילדים - כל אחד בדרכו האישית צריך להלחם למצוא מקום חדש.

שנית, עובדתית, רוב המשפחות שעברו רילוקיישן מוצלח, עברו שנה ראשונה קשה מאוד לכולם. ה"כיף", אם הגיע כזה, התחיל בשנה השניה והשלישית, וזה רק לגבי המשפחות שבכלל הצליח להן. על האחרות אני בכלל לא מדבר.

האם שתי הנקודות הללו הן סיבה לא לעשות רילוקיישן? לא. אני באמת חושב שזה יכול להיות גם טוב למשפחה כולה, ולכל אחד מחבריה. יכולים מאוד להיתרם ולהתפתח מזה.

א-ב-ל - זה דרש שהמשפחה תהיה במצב טוב ומגובש, מלכתחילה. משפחה שיש בה סדקים תתקשה להתמודד עם המצב. תאורטית, זוג בלי ילדים שיש לו בעיות יכול אולי לקוות שמזלו הזוגי יתהפך בארץ החדשה. לרוב זה לא יקרה, אבל לפעמים כן. אבל זוג עם ילדים, ועם בעיות רציניות - לא יהיה טוב. יהיה רע יותר.

אתה וזוגתך חיים עם בעייה זוגית מתמשכת. זה אמנם לא מצב חריג - אני מאמין שאחוז גדול מהמשפחות עם ילדים בגילאי בית הספר יתארו חוויה דומה. זה גם לא מצב סופר-חמור, של אלימות, השפלות, שנאה ובגידות. אבל זו עדיין מספיק בעייה, כשאתה כותב "אין כמעט רגש". הרבה זוגות מתארים מצב כזה כ"בית חרושת לגידול ילדים", או כ"זוג קרייריסטי מתפקד, אבל בלי הרבה רגש.

מה שבדרך כלל עומד מאחורי המצב הזה מספר נקודות קונפליקט רגשיות, צרכים שלא נענו של כל אחד מכם, אולי גם אי התאמות בעדיפויות האישיות (כגון עיר מגורים...) ועוד. הקונפליקטים הללו מובילים למה שקרוי "מאבק כח זוגי", שאצל חלק מהזוגות הולך לכיוונים אלימים, מוחצנים ומתפוצצים, ואצל אחרים, לכיוון של המנעות ממאבק לכאורה, כלומר לקפאון רגשי לטובת התפקוד, בריאות המשפחה (לכאורה, כי זה לא הכי בריא), הקריירה, המשפחה המורחבת, התרבותיות, וכולי.

העניין הוא שהנחת למצב הזה להתמשך, כי לא היה שום משבר מוגדר שיגרום לכם ליזום שינוי. זה, שוב, מה שקורה לרוב האנשים. קמים בבוקר, מכינים את הילדים לבית ספר, ממהרים לעבודה דרך הפקקים, חוזרים בערב עייפים, וגומרים את הערב על הספה מול הטלוויזיה (יחד) או המחשב (לחוד). למי יש כח במצב הזה ליזום משברים, או ללכת לטיפול?

אתה, למשל, יצרת לעצמך דפוס שאתה לא נלחם על מה שחשוב לך, וחווה את הקשר כסדרה של פשרות וויתורים לטובתה. אתה אולי חשבת שאתה עושה משהו טוב בזה שאתה מוותר לה, שזה מקדם את שלום המשפחה או משהו. אבל זה לא באמת היה טוב. זה היה החלק שלך ביצירת "הקפאון הגדול" (או הבינוני, אם אתה מעדיף פחות דרמה). ברור שגם לה היה חלק בזה. וברור שגם היא לא מרוצה מהרבה דברים.

וזה באמת קלאסי להמשיך ככה עד שמגיע משבר. מבחינתך כרגע זה רילוקיישן, אצל הרבה אחרים זה מישהו או מישהי בעבודה שמרגישים אליהם פתאום משיכה רומנטית, או תשוקה מינית, או שניהם - ואז או שקופצים לרומן, או שפשוט תקועים בפנטזיות ולבטים.

אז אני מניח שעניין הרילוקיישן, כמו שאתה כותב, אבוד בשלב זה.
צר לי בשבילך שאתה צריך לוותר על חלום גדול, בדיוק כשהוא מוצע לך על מגש של כסף..

העצה שלי כמובן תהיה לנצל את המשבר על מנת להחזיר את הקשר שלכם לחיים, על ידי טיפול זוגי. אני מקווה בשבילכם שתעשו את זה, כי זה הדבר הנכון והטוב.

אם לא תעשו את זה, הטינה שלך אליה תגדל. אתה תהיה יותר מתוסכל, ואולי תמצא נחמה וגם נקמה בקשר אחר... אז אולי באמת עדיף לעצור את ההידרדרות עכשיו, כשזה עוד אפשרי.

מה יקרה בטיפול זוגי? הדבר העיקרי שיקרה הוא שיעלו כל הקונפליקטים שגרמו לקפאון מלכתחילה, ותצטרכו להתמודד איתם לגופו של עניין. זה לא יהיה קל, אבל יש סיכוי טוב להצליח. לא חייבים לפתור הכל במאה אחוז, כדי ליצור תפנית לטובה. זה כן עובד להרבה זוגות, בעיקר לאלו שנחושים לשפר את מצבם ומוכנים להשקיע אנרגיה בזה.

הרחבתי כאן, למרות שאתה קיצרת, כי אני חושב שזה באמת תרחיש מאוד אופייני, שמדבר להרבה מאוד אנשים.
אמנם כל מקרה הוא שונה וייחודי, אבל זה בכל זאת מצב מאוד ארכיטיפי.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[skickers]

אני לא חושב שזה כל כך קשה למי שיש שם עבודה

זה קשה לאלה שמהגרים ורק שם מתחילים לחפש עבודה ורואים את החסכונות הולכים ואוזלים. גם המשפחה שלי גרה זמן מה בארה"ב ואני זוכר את זה כאחת התקופות היפות בחיי.

 

[זה מה יש10]

זה לחלוטין לא נכון.

זה קשה גם לעובדים , גם לבני זוגם.....
ואגב, הרבה פעמים מגלים שגם כשעובדים, החיים שם (במקומות הטובים) כל כך יקרים שהחסכונות בכל מקרה הולכים ואוזלים.

אתה אולי זוכר את זה כחויה יפה בתור ילד... אבל שאל את הוריך אם לא היו קשיים? בטח שהיו...

 

[skickers]

מה בדיוק לא נכון?

את אפילו לא אשתי ואת קובעת לי מה החוויות שלי? מצטער בשבילך שלך זה לא הסתדר. לי זה היה מדהים.

עשיתי את זה גם כמבוגר, אמנם כרווק, אבל עדיין. נהניתי מאד ויש לא מעט זמנים שאני מצטער שלא נשארתי שם.

 

[זה מה יש10]

בתור רווק אתה לא מבין את המורכבות המשפחתית

ואגב, אני ממש לא פוסלת את החוויה. זו חוויה מדהימה מדהימה מדהימה- אבל היא גם חוויה לא קלה. לפחות בשנה - שנתיים הראשונות.
ולצאת לחויה משפחתית כזו עם משפחה לא מתפקדת יכול להפוך להגיהנום.

לרוב זה גם כרוך בהתחייבות על זמנים שאם אתה מפר אותה אז יש קנס..... שזה גם משהו שצריך לקחת בחשבון עם כל ההמלצות פה של "אז תנסו קצת ותראו..."

אגב, אשתך כן קובעת לך מה החוויה שלך? אם כן.... דחוף תור אצל מריוס!

 

[YoniS007]

את לא יודעת מה זה יעשה למשפחה

יכול להיות שזה דווקא יקרב אותם כי יצטרכו להסתכל פנימה, לתוך התא המשפחתי. הכל יכול לקרות.

כאן בארץ הם בכיוון של פרידה כאשר הוא הולך להאשים אותה גם בהחרבת החלום שלו וגם בפירוק המשפחה. מתכון לצרות ארוכות טווח. מצד שני אם ייסעו, זה לפחות ייתן להם סיכוי. מה הכי גרוע שיכול להיות אם ייסעו? שיחזרו מוקדם מהמתוכנן וייפרדו? כשכאן הם בטוח ייפרדו. נשמע לי ששווה ניסיון.

 

[danakama10]

הכי גרוע שיכול להיות אם יסעו

זה שהוא יתגרש ממנה שם, והיא לא תוכל לחזור לישראל כי הילדים כבר יהיו שם וזה יהיה מרכז החיים שלהם. בתי המשפט לא ירשו לה לקחת אותם לישראל ללא הסכמת הגרוש.
יכולים להיות דברים גרועים אחרים כשאשה נוסעת לארץ אחרת בלי רצונה, אבל זה באמת הכי גרוע.

 

[alongrin]

ברוב המקרים שאני מכיר

אם העסק מתפרק זמן קצר לאחר הרילוקיישן, שני בני הזוג מקפלים את העניינים וחוזרים לארץ.
&nbsp
אחרי שנה או כמה חודשים שאתה נמצא שם, הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתמודד עם הרשויות ובתי המשפט המקומיים.
&nbsp
אני לא אומר שאנשים לא מתגרשים שם, אבל לרוב אלו זוגות שחיים שם כבר כמה שנים טובות והזיקה שלהם לארץ כבר הרבה יותר קטנה.

 

[danakama10]

אם כך, באמת אין לאשה ממה לדאוג.

הרי אלוןגרין מודיע שאם מתגרשים בתקופה הראשונה כולם חוזרים לארץ.
אני מקווה שהיא קצת יותר פיקחית מלהאמין לסיפורי עליבבה באנשים אנונימיים ברשת, ותבדוק את מה עלול לקרות בפועל אם התחזית הגרועה מכל תתממש.

 

[YoniS007]

אם ככה אז היא צריכה לדאוג מאד גם מגודזילה ונחיתת חייזרים

בכל הסרטים שראיתי, הם מגיעים לניו יורק ולא לגבעתיים. ההפסד כולו שלהם כמובן אבל לך תסביר להם.

 

[danakama10]

תשובה משעשעת

והלוואי שאפשר היה לפטור את הבעיה שהעליתי בבדיחת גודזילה.

 

[YoniS007]

הוא לא יכול להתגרש ממנה שם

התרת הנישואין לאזרח ישראל שהתחתן בארץ (וגם אלה שלא) היא רק ברבנות בארץ.

 

[danakama10]

זה פשוט לא נכון מה שאתה אומר

אם רוצים שהגירושים יהיו מוכרים בארץ, צריך שזה יעבור דרך הרבנות (ולא צריך לבוא לארץ עבור זה, ניתן לבצע את התהליך עם רבנים אורתודוכסים בחו״ל). כדי שהגירושין יהיו מוכרים בארה״ב, צריך לעשות את התהליך הרגיל לגירושים בסטייט שאתה גר.


תהליך הגירושים בארה״ב ימנע מהאישה לקחת את הילדים חזרה לישראל ללא הסכמת הגרוש.

 

[כי אני הבוס]

אני מקווה מאד שהוא לא יעסיק אותך בתור עורכת דין שלו

אם הוא יתגרש ממנה, הוויזה שלה תפקע אוטומטית והיא תיאלץ לעזוב את ארה"ב תוך 30 יום והסיכוי שבימ"ש כלשהו יאשר לילדים להישאר עם האבא בערך כמו הסיכוי שלך לזכות בפרס נובל לפיזיקה.

 

[danakama10]

אתה טועה

ואתה גם מניח שזה יקרה כשהם יהיו על ויזת עבודה ולא על גרין קארד. אבל אתה בכל מקרה טועה גם אם זה קורה על ויזת עבודה.

 

[שרון מיעצת]

זה הזוי

מאיפה את יודעת שבית המשפט יפסוק לטובתו? הוא לא אזרח אמריקאי אז השופט יענה לו שאם אדוני רוצה לחיות עם ילדיו, אז יואיל לנסוע הבייתה. אגב, ברירת המחדל היא שלא מוציאים את הילדים מהמדינה והאשה היא זאת שצריכה להגיש תביעה לאישור לרילקיישן. הוא כמובן יוכל לטעון שלהשאר בארה"ב זאת טובת הילדים, שזהו ביתם החדש, אבל גם אם הוא היה אזרח אמריקאי אי אפשר היה לצפות מה תהיה תוצאת משפט זה. היות והוא לא, הסיכוי שלו שיאשרו לו להישאר עם הילדים עוד יותר נמוך. ואני לא נכנסת אפילו למורכבות שהחוקים משתנים ממדינה למדינה ולא ברור איפה הם יגורו. גם משך הזמן שהם שהו בארה"ב ישפיע ואם הילדים גדולים, טינאייג'רים, אז גם רצונם נלקח בחשבון. ולא אכנס אפילו לסיבוכיות שברוב המדינות לזוגות עם ילדים יש גירושין מותנים לפני שהם סופיים ויש גירושין עם עלה או בלי עילה. ועוד בעייה, אם היא כבר בארץ עם הילדים ומודיעה שאינה רוצה לחזור לארה"ב, הוא צריך לפתוח בהליך הבאת הילדים לפי אמנת האג, הליך מאד בעייתי שיכול להשפיע לרעה גם על האשרה שלו או על תהליך ההתאזרחות.

וגם מבחינה פרקטית, לא משפטית, זה מהלך שגוי. אם האשרה שלה לא מאפשרת לה לעבוד, מה שבדרך כלל קורה, אז כמעט בודאות שיחוייב במזונות אשה לצד מזונות ילדים. ובסכום גבוה, כולל ביטוח הבריאות היקר כי הספונסור שלו כבר פטור מכל התחייבות כלפיה. את בטוחה שיהיו לו אמצעים לזה? והם לא זכאים לשום צורה של סיוע ציבורי, להיפך, אם הופכים למקרה סעד ושירותי הרווחה מתערבים, זה דיפורטיישן כמעט ודאי. ולא התייחסתי לעלות המאבק המשפטי עצמו.

 

[danakama10]

באמת תשובה אחרונה בנושא

כי בזבזתי מספיק זמן על השטויות האלו שלא קשורות אלי.
ברגע שמרכז החיים של הילדים נמצא בארה"ב, וזה קורה לאחר כשנתיים שלוש, קשה מאוד מאוד מאוד להוציא אותם משם ללא הסכמת שני ההורים, גם אם הורה אחד חייב או רוצה לחזור לארץ. ברוב הסטייטס (אם לא בכולן כבר) לא צריך להראות עילה לגירושין, מספיק שצד אחד רוצה. ונהדר שאת ממליצה לחטוף את הילדים לארץ כי זה יסבך את ההורה שנשאר בארה"ב. הזוי.
יש ביטוחי בריאות זולים מאוד למי שידם אינם משגת, אז מכאן לא תגיע הישועה שלך.
וכן, עלות המאבק יקר מאוד, אבל בפעמים רבות הצד המפסיד צריך לשלם לצד המנצח את עלויות המאבק הזה. ומעניין אם לאשה יהיה את הסכומים בכלל להתחיל במאבק. אה, אבל התוכנית שלך שהיא בכלל תחטוף את הילדים (סליחה! תבקר בארץ ופשוט לא תחזור עם הילדים... נהדר!).

זהו, פרשתי מהשטות הזו.

 

[YoniS007]

כמה שטויות את מסוגלת לפלוט?

לא ימנע ולא נעליים. הם לא אזרחי ארה"ב. להיפך, הם יקבלו הזמנה לעזוב את ארה"ב כי הויזה היא על האבא. אולי פשוט תשלימי עם זה שאין לך מושג על מה את מדברת?

 

[KallaGLP]

במקרה של גירושין רשמים, זה בכלל לא שאלה של תוכל לחזור לישראל

היא תהיה חייבת לחזור לישראל מיד, כי כל עוד אין להם גרין קארד, ויזת הנלווה שלה בתוקף רק אם היא נשואה לבעל הוויזה הראשי. אם היא תישאר בארה"ב לאחר שתוקף הוויזה שלה יפוג, היא תיחשב לשוהה בלתי חוקית, עם כל ההשלכות של זה.
באשר לילדים - זו כבר שאלה קשה שאין לי תשובה עליה. בגיל הזה אני מניחה שהם אלה שיחליטו עם מי ואיפה הם מעדיפים לחיות.