הצילו....לא יודעת מה לעשות עם הזוגיות שלי

ugilida

New member
הצילו....לא יודעת מה לעשות עם הזוגיות שלי

היי,
נשואה כבר 15 שנה. 3 ילדים.
הקשר עם בעלי לא משהו. מרגישה כלואה. חסרת אונים
לא יודעת מאיפה להתחיל גם אני לא יכולה לפרט הכל, אבל אני ממש במצוקה.
בעלי חי בסרט, חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, להתנהג איך שהוא רוצה ולהשפיל אותי איך שהוא רוצה.
הוא מחליט מתי בא לו לדבר איתי/מתי לא ואני צריכה להתכוונן.
ההחלוקה בבית ממש לא שווה, הרוב נופל עלי+משרה מלאה.
תמיד הוא עובד או עוסק בתחביבים שלו או עובד... כשהילדים היו קטנים הוא מעולם לא עזר בלילות או עזר בכלל- בחופשות לידה הוא היה יוצא מהבית ב6 וחוזר ב20:00 כי היה לחץ בעבודה....ואני לבד....
משפיל אותי על ימין ועל שמאל, אין לי תמיכה/עזרה נפשית ממנו( אין לו כוח להקשיב למה שיש לי לומר).
בקיצור

לא יודעת איך שרדתי עד עכשיו אבל קשה לי מאד. אין לי עם מי לדבר על זה בכלל או לשתף ואני מרגישה ממש בודדה בעולם.
חיי המין- ממש לא נהנית איתו ואם אני לא מפנטזת על מישהו שמוצא חן בעיני אני גם לא יכולה לגמור.
גרושים? לא בא בחשבון. יש לנו 3 ילדים. בית . עסק. אין לי אף אחד חוץ ממנו ..אני לא הולכת להרוס את זה.
אני כן אוהבת אותו, אני כן רוצה לחיות איתו, אבל ההתנהגות שלו...כשיורדת לו הג'ננה עלי הוא פשוט הורג אותי נפשית. הוא רוצה שאהיה מושלמת. האלו, אני בן אדם ומותר לי לחשוב/להרגיש אחרת ממנו- ואם אני אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו או מעבירה ביקורת על החברים שלו אז אני אפס ואני מטומטמת והוא יעשה לי "ברוגז". והוא קר ואכזר ומתנכר אלי.
עכשיו אנחנו שוב ככה.... ואין לי כוח. נמאס לי.
לפני חודשיים הרגשתי שאני לא יכולה להכיל את ההתנהגות הזאת. אני מרגישה שאני נשברת כי אין לי כוח. לא יכולה לסבול אותו ככה. אני עייפה אחרי שנים.
פתאום קלטתי שלכל הנשים יש תכשיטים פה ושם ולי אין כלום חוץ מטבעת הנישואין( כלום. בחיים לא לא פינק אותי באיזה משהו- למרות שאני לא מתה על תכשיטים ודברים חומריים אבל קצת... בשביל התשומת לב? ביום הנישואין החארון שלנו הוא החליט שלא בא לו לדבר איתי)
בחיים לא פזלתי לצדדים אבל בזמן האחרון התחלתי להסתכל....חושבת מה יקרה אם אני "אשלים פערים" עם מישהו אחר. כי יש לי כ"כ הרבה חסכים.( מישהו מאד מוצא חן בעיני פתאום אבל לא חשבתי על להתקדם או משהו) כבר לא יודעת מה לחשוב/לעשות כדי להוציא אותי מהמצבהזה כי בזמן האחרון אני לא ישנה בלילות מרוב שאני מבואסת. אני ממש מדוכאת, רע לי.....
הוא טוען שהוא אוהב אותי, ואני רואה שכיף לו בחיי המין( כן, אני רואה איזה חרמן הוא- הוא לא יכול להתלונן). אבל הוא אומר שהוא רוצה לחיות את החיים ולהנות.
יש מישהו במצב שלי?
איך אני יכולה לשפר לעצמי את ההרגשה? לגרום לעצמי לחייך?
לישון בלילה?
לצאת מהבאסה הזאת?
אל תנסו בבקשה לפתור את הבעיה, כי זה לא ילך. היו לנו אין ספור שיחות.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
התשובה הזו לא מיועדת אליך, אלא לשאר הקוראים

בחרתי הפעם לענות אחרת, לא לשואלת, אלא לפורום.
הסיבות למה יובנו מתוך התוכן.

אני אתחיל בפרשנות שלי על מה שהיא כותבת:

בת 41, נשואה 15 שנה, כלומר מגיל 26. וודאי יצאה עם הגבר הזה לפחות שנה-שנתיים קודם לכן.
עם שלושה ילדים, כלומר, גם אם לא הייתה מרוצה מהקשר במהלך השנים, זה לא היה מספיק כדי להסיט אותה מהמסלול אליו נכנסה.
המסלול הזה כמובן מוכר לכולנו: להתחתן בזמן הנכון, לרכוש מקצוע או תפקיד, לעשות ילדים, להעמיד בית, וכולי וכולי.
זה מסלול שהחברה די מכתיבה, ומי שלא נולד בשול כזה או אחר של החברה, ירגיש עול די כבד מהכיוון הזה.
והבעייה העיקרית היא שזה מדכא במידה רבה את הקול הפנימי.
ומי שלומד מילדותו לדכא את הקול הפנימי שלו (שזה בעצם כולנו, למעט כמה פסיכופטים), יתקשה להגיב למצבים לא רצויים כמו נישואין לא מאושרים.
שוב, זה תאור שמתאים להמון אנשים.

וגם המצב הזה לא צומח סתם ככה. כמעט כל אדם יש לו ספקות באהבה העצמית שלו, בתחושת הערך, אצל חלקנו יותר ואצל חלקנו עוד יותר.
וכשההורים, ואחר כך המורים, ואחר כך בני או בנות זוג מכופפים אותנו לצרכיהם (להזכיר: הם לא רעים יותר מאתנו, הם באותו מצב כמונו...) - אז הקול הפנימי של חוסר האהבה העצמית משמש כ"גיס חמישי" ועוזר להם בעצם לדכא אותנו.

---

ועכשיו, נניח, מישהו כותב באיזה פורום כמה רע לו/לה.
ובפורום הזה מציעים כל מיני הצעות.
הסיכוי הוא שכמעט כל ההצעות יידחו, כי הן לא מתאימות לדפוס שפותח כל כך הרבה שנים.

ההצעה הכי גרועה שאפשר לתת לאדם במצב הזה, מבחינתו הסובייקטיבית, היא ללכת לטיפול (במקרה של השואלת, הייתי ממליץ לה ללכת לטיפול פרטני קודם כל).
זאת ההצעה הכי גרועה, סובייקטיבית מבחינתה, כי זה נתפס כהזמנה לפתוח את כל השדים הפנימיים שהנסגרו כל כך הרבה שנים מאחורי חומות גבוהות.
מי יכול לעמוד בדבר כזה?
לכן רוב ההצעות ללכת לטיפול יזכו להתעלמות, והרבה פעמים גם לכעס.

האם זה אכן המצב האובייקטיבי? האם טיפול יפתח את כל שערי הגיהנום?
ברוב המקרים, לא. וזה חבל מאוד!
כי שום דבר לא נפתח איפה שהאדם לא רוצה לפתוח.

אבל אולי חלק נפתח. ולכן טיפול הוא תהליך, לא זבנג וגמרנו.

ובכלל, היא כותבת: "אל תנסו בבקשה לפתור את הבעיה, כי זה לא ילך". לכן אני לא כותב אליה, אלא לפורום.

---

לגבי הסיפור הספציפי שלה, יש שתי אפשרויות עיקריות:
1. או שבעלה הוא מפלצת אנוכית, משפילה, וכולי, ואז העצה הטיפוסית (וחסרת התועלת) תהיה "תברחי משם כמה שיותר מהר".
2. או שבעלה הוא אדם מן השורה, וגם הוא סובל בקשר זוגי, כשהוא מתסוכל, אשתו מתוסכלת, הוא מוציא את זה עליה, היא (למרבה הפלא) מוציאה את זה עליו, בדרכים אחרות.

מה אתם חושבים? 1 או 2?

ברור שאני חושב 2. עוד לא ראיתי זוג במאבק שלא מרגישים בו ככה. זה בדיוק הצבע, הריח, המלים, של מי שנמצא שם.
גיהנום בשניים, עם שלושה ילדים, אולי כלב ואולי לא, אולי דירת פאר ושתי מכוניות חדשות, ואולי בשכירות ומכונית אחת ישנה. זה לא ממש משנה.

במצב הזה בורחים לאן שהכי קל: לפנטזיה.
האם הפנטזיה תפתור משהו? לא. אבל היא תתן הקלה זמנית. ובימינו, גם זה משהו...

והשאלות שלה באמת צנועות: איך לחייך? איך לישון בלילה?

בא לי לכתוב לה באירוניה: קחי סמים, אלכוהול.
כי זו בדיוק המטרה לשמה החומרים הללו נמכרים.

או תרופות פסיכיאטריות? אולי, אבל בשביל זה צריך ללכת לפסיכיאטר... ובכל מקרה, גם אם זה יביא הקלה, זה לא ילך בלי טיפול עומק במקביל.

אז מה אני אציע לה?
שתתגרש? לא חושב ששום בעייה תיעלם.
שיהיה לה רומן? אותו כנ"ל.
שתעשה מדיטציה ותחשוב מחשבות חיוביות? לא מאמין שיעבוד. זה כמו לצבוע קיר מתמוטט.
שתלך לטיפול? היא לא תלך.

אז לפחות כתבתי לה משהו. אני מקווה שזה איכשהו יעזור במשהו.
לפחות היא תדע שמישהו זר טרח בשבילה (וגם בשביל עצמו, כמובן)
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

ugilida

New member
תודה על הטרחה


הסיבה שאמרתי לא להציע הצעות זה שרוב ההצעות זה טיפול זוגי ובעלי לא מוכן.
הוא אומר שהוא לא ישתנה, לא הולך להשתנות ולא מתאים לו להשתנות.
הוא אומר לי שאני צריכה להתרגל כי הוא לא משתנה ....
לא, הוא לא מפלצת , אבל הוא לא מודע לעצמו והוא לא מודע לאיך מתנהגים עם בת זוג או כל אחד, חי בסרט ממש ככה.
הוא יודע שאני לא אלך.
מרגישה כ"כ לבד ואני בזוגיות....
נמאס לי לבכות..... אני לא יודעת מה לעשות כדי להוריד את זה מהלב.
סמים ואלכוהול אמרת?
אז אלכוהול- חזק מידי
סמים קלים? גם ניסיתי....לא בקטע של להתמסטל ולתפוס סטלה, אלא בקטע של להרגע- זה באמת מרגיע אבל גויינטים גורמים לסרטן ולצרוך באופן יוםיומי? לא נראה לי.....
ציפרלקס? גם ניסיתי. בהתחלה הופך אותי לזומבי ואח"כ כבר לא משפיע. מה גם שזה דופק את התאבון וגם ככה רזיתי. אולי אנסה שוב- ולא צריך פסיכיאטר- רק רופא משפחה
יש אחד שממש מוצא חן בעיני...נראה לי שבמצבי הנוכחי אם הוא רק היה מציע הייתי נופלת לזרועותיו ולו רק לחצי שעה. חצי שעה של אושר ...
לא מאמינה לאן הגעתי ):
 
אני מרגיש אמפתיה למצבך

אני לא יכול לתמוך ברצונך לבגוד בבעלך, גם לא באופן חד פעמי. זה החלטה שלך שיכולה להיות הרסנית מאוד לנישואים שלך.
כבר ציינת שאת תלויה בבן זוגך, ותיאלצי כנראה גם לשקר לו בנושא הזה.
גם נראה לי שתחזרי להרגיש את מה שאת מרגישה כעת.
&nbsp
דיברת על טיפול תרופתי, ואני בעד.
היה לך ניסיון לא טוב עם תרופות, אבל לעתים צריך לנסות תרופות שונות עד שמוצאים את התרופה שבאמת עובדת.
&nbsp
מה דעתך על נופש לבדך, או לגור שבוע אצל ההורים או אצל אחות או חברה?
&nbsp
בכבוד רב
 

ugilida

New member
הבעיה שלי עם התרופות היא ש...

זה לא זה שיש לי בעיה כימית במוח שאני צריכה את זה.
יש אנשים שבאמת שהם בדכאון ללא סיבה או סובלים מחרדות ללא סיבה ואני זה לא המקרה.
אני עצבנית/מדוכאת/מתוסכלת כתוצאה ממשהו חיצוני משהו שבאמת מציק וזה מכעיס אותי אשני צריכה לקחת תרופות כדי להרגע.(גם יש כל מיני עניינים בעבודה במקביל- מתוסכלת גם מזה שבשנים האחרונות בגלל הילדים לא התקדמתי מספיק אבל זה בקטנה)
ועכשיו כל רופא שאני אלך אליו יראה שאני לוקחת ציפרלקס (זה קופץ להם -תרופות קבועות) וזה מביך אותי.
אז נכון למזלי זה לא עשה לי תופעות לוואי אבל אחרי כמה חודשים התרופה לא ממש "עובדת" הגוף כאילו מתרגל אליה, אבל הציפרלקס כן מצליח להרגיע אותי קצת- להוריד לי כאילו רמה אחת מהעצב והתסכול. אבל זה עדיין שם.
ע
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
כמה הערות קטנות

אכן רופא משפחה יכול לרשום את רוב התרופות הפסיכיאטריות (למעט החזקות ביותר), ואני חושב שזה די סקנדל. הם עושים את זה בלי לחשוב יותר מדי, בלי להבין, ובלי לוודא שזה חלק מטיפול מערכתי. האמת שיש גם פסיכיאטרים כאלה - (נכנסת שניה ויצאת עם מרשם). אבל רובם לא כאלה.

אז זה פעם אחת.

פעם שניה, כן המלצתי לך המלצה ספציפית: טיפול פרטני, ולא זוגי.

ולסיום, אני מבין שבאת לשחרר לחץ, וזה לגיטימי וסבבה.
לרוב אני לא מסכים עם אורח לרגע112, אבל במקרה זה כן. החצי שעה הזאת שאת מפנטזת עליה תחלוף מהר מאוד ותעלה ביוקר. למרות מצבך הקשה, ומוסר השינה שגם משגע את המערכת, ועומס הרגשות הקשים, אני כן ממליץ לעצור ולפעול באופן בוגר ואחראי. טיפול פרטני.

בדימוי, הייתי אומר שטיפול נפשי הוא דלת שמובילה דרך מסדרון מאוד ארוך, במעלה מדרגות עולות ויורדות, לפעמים בחושך, לפעמים בפחד.

לצידה יש עוד הרבה דלתות, שמבטיחות הרבה יותר כיף, הנאה, או לפחות הרבה פחות מאמץ וסבל.

יש רק בעייה אחת: שהדלת המעצבנת של הטיפול היא (לרוב) יחידה שמגיעה ליעד, או לפחות מתקרבת אליו.

אבל עד שלא הולכים בדרך, לא יודעים את זה בוודאות. אז ברור לי למה לרוב לא בוחרים בדרך הזאת.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

alongrin

New member
אם את מחפשת אישור כדי לבגוד..

אז קיבלת אותו שחור על גבי לבן.
את מוזמנת בחום לבקר בקהילה המקבילה "בגידות ואהבה אסורה" ותוך יום יומיים מקסימום את מסודרת עם מאהב..
&nbsp
ולגבי מה שמריוס כתב..
העובדות והאמת ממש לא משנות.
יכול להיות בכלל שבעלך מלאך לבן כנפיים ואת מפלצת יורקת אש.
&nbsp
הדבר היחידי שמשנה זה המציאות שבראש שלך.
והמציאות שבראש שלך אומרת שאת סובלת בנישואים שלך וסובלת הרבה.
&nbsp
אני מבין שיש הרבה שיקולים כלכליים שלא להתגרש - אבל מהו כסף לעומת החיים שלך?
איזה כסף בעולם יוכל לפצות אותך על שנות הסבל שחיית ותמשיכי לחיות אם תישארי בנישואים האלה?
עוד לא נולד האדם שיכול לקנות זמן בכסף (ותשאלי את סטיב ג'ובס).
&nbsp
אז אני מציע לך לחסוך זמן, כסף והרבה עוגמת נפש - לדלג על הקטע של הבגידה, הטיפול הזוגי וכו' ולהגיע ישר לתכלס.... להתגרש וכמה שיותר מהר!!!
&nbsp
בין כה וכה, רוב אלה שבוגדים בסופו של דבר נתפסים ומתגרשים (בתנאים הרבה פחות טובים).
&nbsp
ואני מכיר מעט מאד זוגות שהלכו לטיפול כזה או אחר ורכבו ביחד משם לתוך השקיעה.
יכול להיות שהם הרוויחו עוד כמה חודשים של "לנסות לתת לזה סיכוי" שלאחריהם הם הצטרפו גם כן לסטטיסטיקה.
&nbsp
אז תעשי לעצמך טובה קחי מגשר טוב ותתחילי בתהליך כמה שיותר מהר.
 

שילה1

New member
בדיוק.ולפני הכל-תתיעצי ים עו"ד

לדיני משפחה. גם תלונה במשטרה,באה בחשבון ואוליי קצת תכניס אותו לפרופורציות.
 

ugilida

New member
אבל על מה תלונה?

הוא לא מרביץ לי.
כן, הוא התעלל בי נפשית- משפיל הרבה פעמים, מבקר, מחליט שהוא לא מדבר איתי...אבל מכאן ועד תלונה?
 

alongrin

New member
לא חושב שיש פה בסיס לתלונה

זוגות לא מסתדרים בינהם וזה בסדר גמור.
לא על כל דבר צריך לרוץ למשטרה, ביחוד אם אין עניין של אלימות פיזית או איומי
לא כל שני אנשים נועדו להיות ביחד, ולפעמים מה שהתאים לפני 20 שנה כבר לא מתאים עכשיו.
&nbsp
הפיתרון הוא פשוט הפרדת כוחות, כמה שיותר מהר וכמה שיותר נקי.
 
על אלימות מילולית מתלוננים אצל המורה בכיתה ב'.

אלימות מילולית היא דוחה מאין כמותה כמובן, אבל היא לא עבירה על החוק בנתיים.
 
בדר"כ מאוד מתחברת לדברייך, אבל הפעם זה מזעזע בעיני

הקטע הזה שזה נהיה סוג של המלצה גינרית וגורפת לכל אישה שרוצה להתגרש
לחפש משהו ולהגיש בגינו תלונה נגד הבעל במשטרה זה פשוט דבר דוחה.
זה מעשה כל כך חמור, שאין ממנו דרך חזרה.
לתקן את זה אח"כ פשוט אי אפשר... והפגיעה בילדים היא בלתי ניתנת לתיאור.

ושלא לדבר על כמות תלונות השווא האלו ומה שהן עושות ליחס שנותנים בממשטרה לתלונות נשים- ואיפה זה שם את הנשים שבאמת זקוקות להגנה הזו.

בקיצור- ממש ממש לא!!!
 

ugilida

New member
אני לא מחפשת מאהב רק ציינתי ש...

נדלקתי על הבחור ההוא. וגם לא מיד...... ועכשיו באמת אם הוא היה בא ומציע לא יודעת מה הייתי עושה, אבל אני כ"כ כמהה אליו, ממש, בחיים לא רציתי מישהו ככה.
אבל אני לא אלך לחפש מאהב ברשת. זאת לא אני... אני לא יכולה....לא יכולה להכיר ככה גבר זר ולקפוץ איתו למיטה. ועוד כשאני נשואה.
מה שקרה לי עם ההוא זה במקרה בלי שהתכוונתי וברשת זה ממש במודע.
אתה צודק כ"כ במה שכתבת רק שאין לי כוח נפשי עכשיו- לא יודעת איך אסתדר לבד ויש לנו עליות ומורדות.
תודה לך. אני יודעת שאתה צודק
 
אם את מסוגלת לחשוב על זה...

את מסוגלת להגיד את זה...
ואם את מסוגלת להגיד את זה, את מסוגלת לעשות את זה.

הבעיה היחידה שלך תהיה שלא תוכלי לחזור אחורה.
אחרי גבר טוב, סקס טוב, אהבה טובה- כבר לא תוכלי לחזור לפח הזה שיש לך בבית.
 
לאן הגעת? הגעת לקצה. יאללה- תקפצי!

גם אם בעלך יתפוס אותך- רק טוב יצא מזה.
הסטגנציה הבלתי נסבלת של חייך תיפסק.
או שהוא יבין שחייבים לעשות איזשהו שינוי, או שתיפרדו.
שתי האופציות יותר טובות ממה שיש לך עכשיו.

אגב, אני מאמינה שבעלך לכוד בדיוק באותו כלוב כמוך.
הבעיה היא שאחד עבור השני אתם כבר סוסים מתים. אין מה לעשות...
 
למעלה