כמה עוד אפשר...

[lonly9]

כמה עוד אפשר...

נשואה 4 שנים, מההתחלה לא אהבתי אותו והיו המון פערים תרבותיים ומנטליים, התחתנתי כי אמרתי שהוא אדם טוב ואולי עם הזמן ישתנו דברים. הוא עושה הכל בבית ועוזר עם הילדים, אבל אני לא מאושרת, אין תחומי ענין משותפים ולא היו מעולם, איו כימיה, ישנים בחדר נפרד, אני מרגישה כלואה ולא טוב לי, לא מבלה ונהנת שנים. כל הזמן בוכה ומקווה שאמצא אדם שיהיה לי שותף ופרטנר טוב לחיים.
אני יודעת שעשיתי טעות כשידעתי מלכתחילה שזה לא זה והוא לא בשבילי, כמה שהוא אדם טוב זה לא מספיק לי. אני מרגישה ריקנות נוראית, ממש חיה בכלוב של זהב. רוצה זוגיות פרק ב שיהיה לי טוב
רק אציין אני + 1 ובחודש 8
מה עדיף, נוחות או אושר?

 

[חובטת שטיחים]

ולפני שהוא הגיע לחיים שלך, היית בנאדם מאושר ושמח בחלקו?

 

[מריוס זכריה]

יש לי רק נחמה אחת בשבילך

את הטעות לא עשית לבד. גם הוא טעה, יחד איתך. אז אתם שותפים לטעות.
יחד עם זאת, מהטעות הזאת יצא כבר 1.8 ילד. אז זו כבר לא לגמרי טעות. זה מצב חיים.
העצה שלי? ללכת לטיפול פרטני, קודם כל.
למה? כי כל האפשרויות האחרות פחות טובות.
- להישאר ככה בסבל - לא אופציה
- להתגרש בלי טיפול - לא למדת שום לקח והטעות הבאה תגיע די מהר - ולא משנה אם תתחתני שוב עם אחד כמוהו או אם אחד שהוא ההיפך הגמור. אלו עדיין שני צדדים של אותו מטבע.
- אז אם לא להישאר ככה ולא להתגרש ככה, מה נותר? שינוי פנימי. ושינוי פנימי עושים בטיפול (והשלב הראשון שלו הוא תובנה).
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[דנדין40]

לב בודד

כשאנחנו נמצאים באמצע תהליך אנחנו אף פעם לא יכולים לראות את מה שיש סביבנו.
האם אנחנו במצב טוב יחסית לשאר או לחילופין אם המצב שלנו מצריך פעולה מיידית.
בכל מקרה אסור לנו להרגיש רע ואם נבליג ונתרץ זאת בכך שאנחנו צריכים להכיל ובטח שהכל יעבור אזיי כדור השלג של ההרגשה יגדל ויגדל.
איני חושב שאלו הורמונים ואני חושב שדווקה מפני שאת עם נסיון בזוגיות אז את גם יודעת מתיי משהו לא סביר ביחסים בנכם.
טיפול? לא יודע אם זה המקום להתחיל ולעצור בגלל הלידה.
אני חושב שקודם כל צריך לשבת ולראות לאן מכאן.שנית ובמקביל להגדיל את כמות החברים שאתם מבקרים אותם.זה נותן המון פעמים למצב אותך ביחס לשאר .
ושלישית.ליזום.אל תחכי שהוא יעשה את זה.

 

[גארוטה]

לא מצליחה להבין

למה בחורה צעירה, בת 22, ממהרת להתחתן עם בחור שהיא לא אוהבת,
שאין לה איתו כימיה, שפערים תרבותיים ומנטליים פוערים ביניהם תהום ומאמינה שאולי עם הזמן דברים ישתנו...
אני חושבת שההחלטה שלך להתחתן איתו נבעה מטעמי נוחות ועכשיו את מבינה שהזהב לא בהכרח נוצץ.
כמי שכבר בחרה בנוחות על פני אושר את היחידה שיכולה להשיב לעצמך..האם אושר לבד יספק אותך בלי הנוחות שהתרגלת אליה?
בכל אופן, לא ממליצה לך לקבל החלטות גורליות עכשיו שאת לפני לידה
חכי עם ההחלטה ובזמן שאת מחכה תנסי אולי להתקרב אליו, למצוא משהו ששניכם מתחברים אליו , ליזום בילוי משותף... בכ"ז החלטת להביא ילד נוסף עם האיש הזה.
בהצלחה

 

[Generic name]

זה תלוי. כמה ילדים את מתכננת?

כי אם הבנת מההתחלה שזה לא זה, ובכל זאת עשית 2.5 ילדים איתו, כנראה שלא כל-כך נורא לך ואת יכולה לחכות לפחות עד אחרי הלידה.

סליחה שאני ציני, אבל זה נשמע מזעזע. מרחם על האיש שלך שנשוי לאשה שלא אוהבת אותו ומתלבטת אם להשאר בגלל הנוחות.

 

[lonly9]

אני לא אענה לך אפילו

 

[Generic name]

את לא חייבת

אבל זו חכמה קטנה מאוד לרקוע ברגליים כמו ילדה בת חמש, ולסרב להגיב לאנשים אחרי ש*את* פנית אליהם ושאלת לדעתם.
תכלס, אני לא יודע לאיזה תשובות ציפית. אין לך בעצם אף תלונה על בעלך. מה שהיית רוצה שיקרה הוא שהוא יהפוך למישהו אחר לגמרי, מה שכמובן לא יקרה.
בינתיים רע לך ואת מאמללת אותו, ולסמטוחה הזאת את קוראת נוחות? מה אני אגיד לך, חיים של בכי אינסופי, ללא אהבה וסקס ובלי תקווה לשינוי. חלום.

מצד שני, כפי שכבר ציינו בפניך, ובצדק, אין שום הבטחה שתמצאי את הנשמה התאומה שלך אם תתגרשי, ובטוח שזה לא יהיה פיקניק עם שני ילדים קטנטנים.
כדאי לך ללכת לטיפול ולהבין למה טעית ואיך להימנע מכך בעתיד, כדי שלפחות יהיה לך (וגם לבעלך) סיכוי כלשהוא.

 

[הנסיך.]

בדיוק

 

[איןאריותכאלה]

כנראה עדיפה הנוחות / על האביר וארץ החלומות

את מספרת שהתחתנת בלי אהבה (בשביל הנוחות ואיזו תקווה שאח"כ יהיה יותר טוב)
את מספרת על שינה בחדרים נפרדים (בשביל אינטימיות צריך לעבוד, שוב הנוחות מנצחת)
ובכל זאת הכלוב שלך הוא מזהב

זה לא שבחוץ מחכה לך איזה אביר ומיד את נוסעת איתו לארץ החלומות. אני מבינה בקלות איך זה מצטייר כך בעינייך מעמדתך הנוכחית, אבל המציאות לא עובדת ככה.

כשקראתי את הנדריקס בפעם הראשונה (בהמלצת חכמי הפורום) הסיפור שהכי אהבתי שם היה דווקא לא סיפור זוגי, אלא סיפור על איש אחד שהיה בא להנדריקס ובוכה כל הזמן שאין לו חברים.
יום אחד אמר לו הנדריקס: אתה יודע למה אין לך חברים? כי אין בעולם חברים, יש רק אנשים זרים, שאתה הופך אותם לחברים שלך.

על אותו משקל בדיוק - אין בעולם בן זוג בשבילך, יש רק אדם זר לגמרי, שאולי תוכלי לבנות איתו זוגיות לאורך זמן - תוך שאת מטופלת בשני ילדים קטנים + צריכה לדאוג לענייני הבית והפרנסה לבדך - ארץ החלומות זה לא.

בהחלט יכול להיות שזה עדיף על מצבך הנוכחי - אבל זה לא שברגע שתיפטרי מהאיש (טוב הלב, העוזר בבית, ומגדל את הילדים) מיד תיכנסי לקשר חם אוהב מכיל וטוב שיימשך לנצח נצחים.
בשביל זוגיות טובה צריך לעבוד, אפילו לעבוד קשה, היא לא מתחוללת מאליה. ואת נשמעת פסיבית מאד וביקורתית. מה איתך? האם את בת זוג נעימה ומכילה עבורו? האם את משקיעה משהו בקשר (מלבד מרמור, אומללות וטרוניות?)

בכל מקרה חכי לאחרי הלידה (כמה חודשים לפחות) לפני שאת מפרקת את המשפחה ומתחילה את חייך העצמאיים.
מאחלת לך הצלחה בכל דרך בה תבחרי, ובעיקר שתוכלי לראות גם את מקומך ותרומתך לסיטואציה שנוצרה. כי לא מדובר בהחלטה חד פעמית אלא בהחלטה מתמשכת. זה לא שאי שם לפני 4 שנים בחרת להתחתן עם הגבר הלא-נכון, אלא גם לפני 3 שנים ו 364 ימים בחרת לחיות עם הגבר הזה, וגם לפני 3 שנים ו 363 ימים. וכך במשך כ 1500 ימים ו(כמעט) 2 הריונות. והבחירה הזו גם היא בעלת משקל.

 

[lonly9]

כמה שטויות כתבת בתגובה אחת

פורום ממש לא מועיל
כנראה שכל מי שנמצא פה הוא חי חיים חרא
מרחמת עליכם

 

[חובטת שטיחים]

אז הכי טוב שבפעם הבאה שאת פונה לפורום

תגידי מראש איזה תגובות את רוצה שיכתבו לך, ככה לא תצטרכי להתמודד עם דעות אחרות משלך, קונפליקטים, דרכי חשיבה ורעיונות שונים משלך. את לחלוטין צודקת, הרבה יותר קל לשמור על העמדה שלך ולהתבסס עמוק עמוק במקום שלך... זה אולי לא במיוחד מועיל או מקדם, אבל זה בטוח הכי נח, ונוחות כמו שכבר הבנו, זה מה שחשוב לך בחיים, אז הכל טוב, בהצלחה!

ואם את צריכה הבהרה, זה היה בציניות... ורק לציין: הדרך שבה התמודדת עם מה שכתבו לך פה בפורום משקפת באופן מדוייק את דרך ההתמודדות שלך עם הזוגיות שלך (וכנראה בחיים בכלל). המוטו שלך הוא "זה לא בסדר שהחיים (או הבעל, או הפורום) לא מיישרים קו עם הפנטזיה שלי".
את יכולה כמובן להעלב ולהמשיך עם חייך כמו שהם (הבנתי שלא ממש באושר) ולי זה ממש לא איכפת... אילו לא החיים האומללים שלי ואת אפילו לא אחותי או חברה שלי או הבת שלי... ואת יכולה לנסות לקרוא שוב את הדברים (לסנן את האגו והעלבון) ולמצוא את הטעם שיש בדברים של אנשים בעלי ניסיון שעברו דברים דומים, כלומר היו לא מרוצים (בזוגיות) ועברו או עוברים דרך כדי למצוא את האושר.

 

[alona 27]

בכל זאת "מרחם על מי שצריך לסבול אותך" זה די מעליב

יכול להיות שהיא הייתה צריכה לציין מראש "בבקשה רק תגובות ענייניות ובלי עלבונות", והיא טעתה, אבל אפשר לרחם קצת...

 

[איש המתח]

ברור שהוא לא מועיל.

נושא ענק ואינטימי כזה כמו נישואין - לא משתפים עם כל אחד, על אחת כמה וכמה לא בפורום.
&nbsp
לא לצפות לקבל פה משענת / אמפתיה / הזדהות או הדרכה פרטנית.
&nbsp
ממש ממש לא.

&nbsp

 

[שירה190]

ברור שעדיף אושר

אבל הוא נמצא בדברים הקטנים, היומיומיים, והוא חמקן במיוחד. לפעמים מבינים שהאושר ביקר אצלך רק אחרי שהוא נעלם.
כרגע את מלאה בהורמונים בגלל ההריון והמצב ימשיך ככה גם כמה חודשים אחרי הלידה. מציעה להמתין עד שהתינוק יהיה בן חצי שנה ואז ללכת לטיפול פרטני, כדי להבין מה חסר לך ולמה את לא מרוצה. את צעירה וגירושים הם צעד לא פשוט בכלל.

 

[Shamy]

תשובות

מעשה שהיה בחיי כך היה. בתיכון היינו חבורה של 3 בנות. 2 הבחורות האחרות אחת נקראת י והשניה מ. תמיד כשניסיתי ליזום פגישה עם שתיהן מ רצתה ו י לא. ותמיד התאכזבתי רציתי ש י תהיה החברה שלי ולא מ...היא נראתה לי סתמית,משעממת ושקטה במיוחד לא אחת כזאת שתקום ותספר על מה היה לה בבית ומה רע וכואב ומה היא אוהבת. י גם הייתה מתייחסת אליה לא ככ יפה - בימי הולדת הייתה קונה לה מתנות ממש זולות ומבקשת ממני להכין כרטיס ברכה ובהמשך השנים שגם אני אקנה את המתנה ואכתוב את הברכה והיא רק תתן לי כסף. אחרי שהתיכון כבר נגמר ונכנסתי לאקדמיה כבר והן למדו לפסיכומטרי אחרי הצבא יצאתי עם גבר שבאמת התלוננתי על הסיטואציה הזו בפניו והוא אמר ובצדק...את לא רואה מה כן יש לך מוח הפרצוף - יש לך את מ בחורה אחלה שבאמת אוהבת אותך ושתדעי שאת בן אדם גרוע ולא נחמד ואת משוגעת עם קבלות (זה נכון) ואם היא עדיין מסוגלת להיות חברה שלך תעזבי את י ותשארי איתה היא נראית לי בן אדם שכדאי לך להשקיע בו גם אם זה סתם נראה לך "נוח". מסתבר שהוא צדק...כבר סיימנו את הלימודים ושתינו גרות באותה העיר והיום אנחנו החברות הכי טובות - היא עדיין שקטה אבל אם ממש מתאמצים היא תספר קצת איך עבר עליה היום ומה היא אוהבת ומה פחות. בקיצור מה הלקח שלך? אל תתפשרי על נוחות אלא תלמדי להיות מאושרת בנוחות שלך. למה? כי תגידי תודה שיש לך בעל שאוהב אותך והוא אוהב אותך...הוא מטפל בילד ובך למרות שאתם ישנים בנפרד. הוא בעצם מנסה לתת לך מרחב שאת מבקשת. ומה נראה לך? גבר אחר היה נוהג בך ככה אחרי שהיית ישנה בחדר אחר ואומרת עליו שהוא מטומטם מדי בשבילך (במילים יפות)? .התשובה היא פשוט לא! יש סיכוי די טוב שגבר ממוצע היה אומר שבשביל מה החרא הזה והיה מגיש לך גט במצבך ההריוני גם...תראי מה שיש לך מול העיניים. למה את לא אוהבת אותו? זה עניין גופני שאין מה להתגבר עליו? או מה בדיוק מפריע לך? כתבת משהו על הבדלים תרבותיים...מה? הוא אוכל קובה בשבת ואת לא?...הוא דתי ואת לא?...את לא נתת הסבר מפורט למה את לא אוהבת אותו וזה גורם לי לחשוד שאין לך סיבה אמיתית ואת לא אוהבת את עצמך ומשליכה את זה על בעלך האומלל... את גם נורא מזלזלת בתגובות האנשים אלייך, את זחוחת דעת (אני אניח שזה אולי אולי טפשת הריון) את נשמעת לי גם מאוד נרקיסיסטית. עד שלא תדעי להשכיל שלא כולם חייבים להבדיל בין שופן למוצרט ובטהובן ולא כולם חייבים לדעת מה ההבדל בין מאטיס לרמברנט. אבל מה שכן כולם צריכים להיות אנשים טובים ולדעת להחכים ולא לפספס אנשים מצוינים שכן נמצאים לך מול הפרצוף אבל פשוט נראים לך כמו שרה פשוטה וגבוהה...

 

[oneofus]

זה בדיוק הסיפור על בן המלך

שלא היו לו דאגות אבל היה עצוב כש שהאיכר לקח אותו לעבודה.
= כשהשור שבע - הוא מעיף את הקש עם הקרניים !
אין לי ספק שבנות רבות היו מוכנות להתחלף איתך.
ועכשיו לעניין
לפי התגובה הילדותית שלך, אפשר להבין שאת בתקופת "טפשת הריון"
כשזה יעבור, המסכן יהיה המאושר באדם.
את לא אוהבת את ילדייך כי ילדת אותם אלא כי גידלת אותם
וגם עם בעלך - את תתרגלי ותביני שאביר על סוס לבן יש רק בטלנובלות
ושאת - "לא סחורה" לפרק ב.

 

[Shamy]

אחי הגבת לי ולא לפותחת השרשור..

טעות בזיהוי?

 

[oneofus]

אכן טעיתי, מצטער

יום נהדר !

 

[Bogen2]

עכשיו כשאת כבר בהריון את לא יכולה לחשוב רק על עצמך...

בשביל הילד- מוטב שיגדל עם אבא בבית...