במצוקה

[תמר365]

במצוקה

אני יושבת פה אחרי שהמשטרה הגיעה ולקחו את בעלי לחקירה עקב תקרית אלימה שהיתה בבית. המצב קשה כבר שבוע - כל היום מריבות.. האשמות. היום ריב קטן שנסב סביב עניין שקשור לילדה התפוצץ. הא כעס מאוד וניסה לנעול אותי במזווה ובגלל שהתנגדתי לפת את צווארי וחנק, אחכ נפלתי לרצפה וניסה שוב לסגור עלי את הדלת (גרם לי למספר שריטות בזרוע ובגב) תוך צעקות מול בננו בן השנתיים שהיה מבוהל. עצבנתי אותי - אני מודה. אני לא יודעת מה עבר לי בראש - אולי השנאה היוקדת שפרצה מעיניו - אבל התקשרתי למשטרה והגשתי תלונה. עד שהגיעה הניידת הוא נכנס לחדר הילדים והתחיל לצעוק עלי שאני אלימה כלפיו וכלפי הילדים, שאני אמא איומה ושהוא מעולם לא הרים עלי יד. אמר לבתנו בת הארבע שאמא משוגעת ושהיא מסכנה שהיא צריכה לסבול אמא כמוני ושיקח אותה לבית אביו מחר. הוא תמיד עושה את זה - הופך את היוצרות ובאמת גורם לי להרגיש כמו משוגעת. הגיעה הניידת ונתתי עדות אבל ברגע האחרון השתפנתי ולא היה לי אומץ להגיש תלונה בגלל ההשלכות על חייו. בכל זאת, לקחו אותו לתחנה. אני יושבת ובוכה. אין לי אפילו למי לספר - לא יכולה לספר למשפחתי כי אני מתה מבושה וכי זה ישבור את כל הכלים. לפני שנה קרה מקרה דומה שבמהלך ריב שבו צעקתי עליו כמו משוגעת הוא חנק אותי אבל לא עשיתי עם זה כלום. מקרה נוסף הוא כשהייתי בהריון והוא נאבק בי על מנת לקחת את מפתחות הרכב והפיל אותי לרצפה ולא הפסיק להאבק עד שהשיג את המפתח. העניין הוא שאיכשהו אני תמיד מרגישה שיש לי חלק בזה (ברור לי ששום דבר לא מצדיק אלימות פיסית - אבל הוא מצליח לשכנע אותי שאני זו שאחראית). הוא פוטר מעבודתו לפני שבוע. מעשן מריחואנה בערב באופן קבע (אתמול אזל לו המלאי ואני מניחה שגם זה תרם). אני מתביישת - שנינו אנשים בשנות ה-30 לחיינו - עם מספר תארים אקדמאיים ורקע סוציואקונומי טוב. איך הגענו לכך? אני מפחדת שהלכתי רחוק מידי עם עניין המשטרה וממש מפחדת לקראת מה שהולך להיות כי ברור לי שהוא הולך לסלף דברים ולומר לי ששיקרתי או המצאתי ולכן לא הגשתי תלונה רשמית... מה עושים??? אני ממש מרגישה אבודה...

 

[tal902]

אם את לא יכולה לשתף את המשפחה וההורים

למרות שחב לשאת מתביישת. אין מה להתבייש. אז ממליץ לך ללכת ביום ראשון על הבוקר לנעמת או ויצו או שירות הרווחה. דבר אחד ברור. את לא יכולה לבד להתמודד עם זה בשלב זה.
&nbsp
לבוא להורים לכמה ימים זאת אופציה?
&nbsp
מה כל כך נורא להגיד להורים : יש בעיות בקשר הזוגי שלי? זה לא דברים שלא קורים בימינו אנו . אלא אם כן הורייך פרימיטיביים.
&nbsp
אם את שואלת אותי הורייך ישמחו על כך שאם את במצוקב (ובטח כזאת) את פונה לעזרתם.

 

[עמית לוי11]

גבול ברור

תמר, מסכים עם טל. אינך יכולה להתמודד עם המצב לבדך. את צריכה מישהו חיצוני שיעזור לך לנווט את המצב.
בכל מקרה מדובר באלימות - ואין דבר בעולם שמצדיק אותה!
גם אם את חושבת שיש לך חלק בדברים יש גבול והוא האלימות הפיסית. על פי מה שאת מתארת היא מתרחשת אחת לתקופה ארוכה אבל אני משוכנע שאלימות מילולית מתרחשת על בסיס קבוע. אני מניח שאת גם אוהבת את בעלך ומפחדת ממנו, רוצה להשאר יחד ורוצה להפרד. זה מצב מאד מבלבל וזה טבעי.
את צריכה לחלוק את המידע ולהתעייץ עם גורם מקצועי, ובעלך חייב לקבל ממך גבול ברור וללכת לטפל בעצמו. את יכולה להציב לו אולטימטום שתגישי תלונה במשטרה אם לא יכל לטיפול. זה יכול לספק את הרצון שלך להגן עליו כרגע מפני המשטרה ומצד שני להציב לו גבול ומסלול לפתרון אפשרי
בכל מקרה, האם את חשה בטוחה להיות איתו?

 

[נומלה]

העובדות הן

שאם את חושבת על עתידו ולא על עתידך, על ההשלכות עליו ולא על ההשלכות עלייך, אף אחד לא יכול לעזור לך. רק כשתחליטי שאת יותר חשובה ותפעליתחת ההנחה הזו, ניתן יהיה לעזור לך.
כשהיום הזה יגיע (בתקווה שהוא יגיע לפני שהוא יעשה משהו בלתי הפיך) הנה הכתובת של האתר שמרכז אינפורמציה, מה לעשות ולמי לפנות. בהצלחה.
http://www.kolzchut.org.il/he/אלימות_במשפחה

 

[מריוס זכריה]

לפני הכל

את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי.

את נמצאת כרגע במצב מאוד מסובך ומורכב. את אישה מוכה (כן, כן. אני לא מגזים). ויש לך ילדים איתו. ואת אוהבת אותו פחות או יותר. ובעיקר, צורת התגובה שלך מתאימה בול לפרופיל של אישה מוכה.

שימי לב: אני לא חלילה שם את האשמה עליך. את לא אשמה בכלום. הוא האלים, לא את.
אבל את כן אחראית לכיוון של חייך מעתה ואילך, ולא פחות מזה, לכיוון של חיי ילדיך.

לכן כרגע אני לא מייעץ לך לא בעד משטרה ולא נגד משטרה. אני לא מייעץ לך לעזוב ולא מייעץ לך לא לעזוב. בנושאים הללו אני משאיר את האחריות במאה אחוז אצלך, שתפעלי לפי מיטב שיקולך דעתך (ואני יודע שזה מאוד מסובך ומורכב).

הפעולה היחידה שאני רואה כחובתך ברגע זה היא כניסה לתהליך טיפולי, שבו תוכלי לקבל פרספקטיבה חדשה, תובנות, כוחות, שיקול דעת רחב יותר, וכולי.

המסגרת יכולה להיות כל מסגרת - פרטית, ויצו, נעמ"ת, קופת חולים, רשויות הרווחה. לא משנה איפה. אבל את חייבת להכניס את עצמך לטיפול.

והכוונה היא ליום ראשון בבוקר.
רק לא דחיינות, כי מדחיינות את רק הולכת ושוקעת בבוץ.
כל יום קובע. לכן תתחילי מחר.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[שילה1]

בטחונך ובטחון הילדים-קודם לכל ולכן

קחי מהמשטרה "אישור על הגשת תלונה",גשי לבית משפט ומלאי טפסים
"בקשה להרחקה בשל אלימות".
אינך יכולה?גשי לנע"מת ,ויצ"ו,או כל ארגון אחר או עו"ד פרטי,שיעשה זאת בשמך.
טיפול וכל השאר-אחרי כן.
בטחונך ובטחון הילדים קודם לכל.
&nbsp

 

[שילה1]

גשי גם להבק וצלמי את כל הפגיעות.

הכוונה-השריטות או מה שזה לא יהיה.
אני מקווה שבעלך יורחק מהבית לכמה ימים,על ידי המשטרה.נצלי זמן זה לפעול ומהר.

 

[אייבורי]

אכן מצוקה

&nbsp
תשמעי, באו כל הנשים ולהגו את המנטרה הידועה מראש, את אישה מוכה.
אבל לדעתי
את שותפה מלאה לאלימות בינכם, לא שזה מצדיק את התפרצות האלימות שלו
אבל זה לא הופך אותך לאיזו מסכנה אומללה שחוטפת מכות.
את יודעת להדליק אותו, יודעת להכאיב לו במילים, יודעת לפוצץ את הבעיות בינכם.
שותפה מלאה לאלימות
(שלך מילולית שלו מעשים, בתכלס, שניכם מתאימים זה לזו)
&nbsp
אני מסכים עם מריוס, את בהחלט צריכה טיפול אישי, ללמוד כיצד לנהוג אחרת
ומשם להחליט על המשך הזוגיות בינכם.
כי ככה, שניכם אומללים בה.

 

[shirael]

מוזר אבל אני מסכימה עם אייבורי הפעם

את לא נקראת כמו סמרטוט חסר בטחון שגבר דומיננטי השתלט על נשמתה ומנגב איתה את הרצפה, אלא כמו שותפה פעילה בבלגאן.
&nbsp
נכון שהוא עושה מניפולציות, אבל נשמע שאת עושה לא פחות. נכון שהגבול עובר במכות ושום דבר לא מצדיק אותן, אבל גם נשמע שאת יודעת בדיוק איך הכי להכאיב לו ולעקוץ אותו, וללבות את האש עד לפיצוץ. נכון שהגיעו מים עד נפש - אבל לא כי את קורבן שצריך לברוח מגבר מפלצתי, אלא כי אלה חיים אומללים ואת מוכרחה לעשות שינוי.
&nbsp
לסרב להיכנס לריב. לסרב ללבות את האש. לסרב לתגמל תקשורת שלילית בעוד ועוד אנרגיה. טיפול פסיכולוגי, תמיכה נפשית, טיפול בכעסים, גם לך וגם לו, אתמול.
&nbsp
בינתיים הקורבנות היחידים בסיפור הזה הם הילדים, שלומדים שאהבה זה כשאמא ואבא רוצים להרוג אחד את השני.

 

[אייבורי]

&nbsp
אני מרגיש כמעט מחולל, לגמרי מסכים עם מה שכתבת.
&nbsp
<לדעתי כדאי ששנינו נעשה מקלחת כל אחד לחוד ונחזור לחוסר הסכמה טובה ונוחה>

 

[Poisonous Wild Ivy]

הוא אלים, את אלימה והבעיה היא בכך שבכל סבב אלימות הוא

גובר עליך.
ממש כמו ישראל וחמאס: שניהם אלימים. בכל סבב אלימות חמאס חוטף מישראל. בשקט יחסי ביניהם החמאס מנגן על העצבים של ישראל עד היא חוטפת עליו כריזה ומתפוצצת עליו. החמאס שוב חוטף, סוג של נרגע עד הפעם הבאה.
בעלך ישראל ואת החמאס והילד COLLATERAL DAMAGE.
כמו כפפה ליד אתם.

 

[חרסינה משורינת]

שלום לך ,

בניגוד למה שאומרים לך אומר כמה דברים אחרים -
את חייבת כרגע ליצור מרחק מבן הזוג. החולשה שלך היא שאת נכנעת לחוסר השפיות (זה מושג שאשתמש בו כעת לתיאור המצב) שלו ואת משתכנעת תחת מצע כבד של שכנועים יומיומיים שמשהו לא בסדר בך ושאת במקום בו מגיע לך להיות .

יותר מזה זה אמצעי שליטה שמבטיח שלמרות מצבו - עישון סמים , עירוב הילדים בקטטות ואלימות פיזית על גופך את תשארי .

כרגע - זה חזק ממך . את צריכה דבר ראשון להתרחק- את רואה נכון ואת שפויה. זה לא משנה אם יש לך סצינות צעקות משלך, אם יש בך חרדות - בעלך:

*משתמש בילדיך כפיונים במשחק כוחות .

*מערער את תפיסת העצמי שלך - ומחבל באהבתך העצמית .

*סיכן אותך כשהיית בהיריון ונשאת את ילדו!!!.

*מעשן סמים ונוהג בחוסר אחריות כאב.

בעלך במצב קשה מאוד .

כרגע חיוני שתפרדי ממנו , ודבר נוסף אומר לך - חיוני שתשתפי מישהו שאת בוטחת בו - חברה, ידיד או אפילו בני משפחה על מנת שיהיה לך גב חזק שיגן עליך. דבר ראשון כרגע את האויבת מספר אחת של עצמך בכרסום העצמי- זה לא משנה מה את ואפילו את באמת מקושי נפשי ("משוגעת"), אין שום מקום - שום מקום להתנהגות כזו!!! ואפילו במצב של קושי נפשי בדיוק ההפך מזה .

גם אם דברים יתפוצצו כרגע אין דבר שיותר חשוב לך מהפרדת כוחות . שלב אחד ושיתוף אדם קרוב לגב - שלב שני . זה מה שצריך להיות לך בראש. בכל מקרה אחר המילים יחדרו אליך ויכלאו אותך מחדש במעגל האלימות .

בעלך *יכול* להשתנות - אבל זה תלוי בו ואך ורק בו להשתנות ולא לאפשר לחוסר השפיות הזה לחדור לחייכם שוב .

ו*בך* רק בך ולאחר שתבני את היסודות הנכונים זה תלוי לא לאפשר ולא לחזור למצב שבו אדם אחר שולט ברצונותיך ובערכך העצמי .

מעבר לטיפול פסיכולוגי -
אמליץ על כמה טיפולים שאני מכירה- ראשית אני ממליצה לך ללכת לפגישות קוד"א ולחייב את בעלך ללכת לשם - אם לא תנקטי באמצעים הולמים , שנית לשתף אדם קרוב.

http://coda-israel.org.il/&nbsp;;;;

זה האתר שלהם - מדובר על תוכנית בהשראת 12 הצעדים שהתחילה מאלכוהוליסטים אנונימים - היא מדברת על אנשים שיש בהם תלות יתר וריצוי כלפי אחרים וזה כולל גם את בעלך האלים.

http://coda-israel.org.il/דפוסים-ומאפיינים-חדש/

אלה המאפיינים שתוכלי לראות במה מדובר . הקבוצה בדרך כלל נפגשת פעם בשבוע ועוזרת לך לבנות אמונה בעצמך וביכולת שלך להמנע ממצבים כאלה, להגן על עצמך - למצוא היכן האחריות שלך בזה שאת נותרת במצבים מזיקים , בניסיון לתקן ולהטיב עם החיים ולא לחפש אשמים והכי חשוב- ביכולת לשנות.

שנית - אני ממליצה על קבוצות לבעלך לגברים אלימים שנמצא שמאוד יעילות במצבים האלה-

http://www.isragrouptherapy.co.il/טיפול-קבוצתי-בגברים-אלימים/

שלישית- טיפול פסיכולוגי רק יועיל כאן - לשניכם וזה צריך להיות בשלב הראשון תנאי סף בשבילו להמשך מגורים או חיים משותפים .

ראשית כל , אני מבקשת שתנקי את ענני המחשבות והרגשות הסותרים שאת חשה- מצאי כל דבר שידחוף אותך למוטיבציה- למען הילדים , למען העתיד, למען עצמך . כל דבר.

ותחושי בטוב. שנית אל תאבדי תקווה.
אני אומרת את זה כאדם שהיה במערכת יחסים אלימה...
אפשר להשתנות . אינני רוצה לפרט אבל ראיתי אנשים שהשתנו ואנשים שלא - בשלב הראשון מה שחשוב שתביני שאת לא מוותרת על דבר כי אם הבחירה היא או שינוי לטובה או להשאר במצב הנוכחי- מה כבר יש לך להפסיד ? את כבודך העצמי שאבד לנוכח אדם שקורא לך משוגעת? את היכולת לאהוב שוב אדם שנמצא בבור אפל לא פחות ממך ומצמית ככה אחר ופוגע בילדיו? את שמך הטוב בעוד את צורחת מבפנים ובוכה כשהמשטרה באה בלילה?

את צריכה להבין שהפיצוץ הוא לא מה שמפחיד, לא הפגיעה בשם הטוב אלא על כף המאזניים זו ההבנה - מה התדרדר ודחף את שנינו למקום ההרסני והמתעלל הזה ומה נוכל לעשות למען עצמנו ולעתיד ילדנו עכשיו ולעתיד לבוא.

גדלתי גם בבית אלים ... אני מכירה משני הצדדים את המנגנון הזה ולכן אני אומרת לך שדבר ראשון כדי לברוח מהמקום הזה שבו את רודפת את עצמך ואמונתך מתערערת בדבר שאת רואה נכון - וזה לא משנה מה מצבך - זה יהיה לך די והותר זמן לחקור ולעמוד על השורשים לדברים- עליך להפריד כוחות . עליך לפוצץ את הבלון המזויף .

ילד שגדל בסביבה בה הוריו אלימים לא יחוש בטוב, לא תהיה לו ילדות מאושרת.
אשה במצבך עלולה לשחזר דפוסים , אין מה להחזיק חזות נורמלית.

בעלך לא אדם רע- בעלך אדם במצב קשה מאוד ואני מניחה שכפי שלא היה כך כשהכרתם מצבו הנפשי הדרדר לשם וסביר להניח שחלק מזה הוא שהוא מכור ברמה כזו או אחרת לבריחה מהמציאות.

את צריכה לעבור שוב על הדברים שרשמתי לגבי בעלך - ולהבין את חומרת המצב - להרהר בעתיד ולרשום במחברת שלא תשכחי , שגם כשיערער את בטחונך - את תוכלי לראות זאת רשום שחור על גבי לבן- תחושותיך ושפיותך . זה לא משנה מה מצבך כרגע- את לא נוהגת באלימות .

את לא אבודה.
אבל את כפותה למצבך. את לא קורבן- את אישה חזקה ואת יכולה וצריכה להשתנות וכן , במקום הזה זו לא אשמתך לעולם שמישהו מרים עליך יד.
אבל זו כן אחריותך למנוע את זה ממך - לעתיד שלך, לעצמך וכדוגמא אישית לילדיך. אזרי כוחות .

ועשי את המחייב.
מאמינה בך.