To be or not to be
יש לי בעיה. אולי זו בעית תקשורת בינינו. היינו כמעט 20 שנה יחד, יש לנו שני ילדים מקסימים צעירים, ותכננו לבנות עכשיו בית ביחד. אנחנו חברים טובים. היו לנו בשנה- שנתיים האחרונות קשיים בזוגיות של התרחקות, ואובדן אינטימיות. לעיתים חיים כמו שותפים לדירה. עניינים שאפשר לעבוד עליהם עם מטפלת זוגית, ואף פנינו לעזרה לזמן מה. סה"כ היה לי נוח וטוב, ושווה להציל את היחסים האלו, עם ציפיה רבה לעתיד משותף, שהתרגשתי לקראתו.
ואז כל הקלפים נטרפו שכגיליתי שבשנים האחרונות הוא שיקר ובגד, הרבה פעמים עם הרבה נשים. מתוכנן, כפייתי, שקרן.
עכשיו חודשיים בדיוק מאז הגילוי, אנחנו חיים ב"נסטינג", שהחלטנו עליו בתור פתרון זמני לכמה חודשים, עד שנדע מה לעשות. לא רציתי להיפרד מייד, הפחד שלי היה גדול מדי מהלא נודע, ולא יכולתי להישאר איתו באותו הבית. אנחנו נמצאים ביחד פעם בשבוע לכמה שעות יחד עם הילדים.
עם התקדמות הזמן, הפחד שלי פני פרידה והלבד יורד, ואני רואה שאני לא יכולה לחזור למערכת היחסים הזו. משהו נשבר, אני לא רואה אותו כמו פעם, אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו, אני לא סומכת ולא מאמינה לו, ובאופן כללי, הפכתי כרגע לפסימית ולא בוטחת באנשים. מצפה לשקרים, מחפשת הוכחות. ספקנית. זו ממש לא אני.
הוא מצד שני מאוד רוצה לחזור למערכת יחסים שלנו, ולתקן את מה שלא היה בה בסדר כדי שנוכל לשמר את העתיד שרצינו. הוא רוצה להפסיק לבגוד ולשקר, הוא רוצה שאסמוך עליו שוב, והוא רואה את כל מה שעשה עד היום כמשהו שייקח לי זמן, אבל אוכל לסלוח עליו ולהמשיך הלאה, לקראת בניה מחדש איתו. במיוחד- אם לא נחזור, הוא יאבד את הסיכוי לבנות את בית חלומותיו. הוא גם מזכיר לי שאם אבחר לא לחזור "זה יפגע בילדים, ויהרוס לו את החלומות". הילד היה איתנו בבית, אז לא אמרתי לו שהחלומות שלי כבר נהרסו ברגע שגיליתי.
אז לסיכום- האם זו בעית תקשורת בינינו? האם הוא לא רואה את העבר כמשהו כל כך גדול ומקיף שאי אפשר לסלוח עליו?
או שאני טועה ואפשר להתגבר על זה?
יש לי בעיה. אולי זו בעית תקשורת בינינו. היינו כמעט 20 שנה יחד, יש לנו שני ילדים מקסימים צעירים, ותכננו לבנות עכשיו בית ביחד. אנחנו חברים טובים. היו לנו בשנה- שנתיים האחרונות קשיים בזוגיות של התרחקות, ואובדן אינטימיות. לעיתים חיים כמו שותפים לדירה. עניינים שאפשר לעבוד עליהם עם מטפלת זוגית, ואף פנינו לעזרה לזמן מה. סה"כ היה לי נוח וטוב, ושווה להציל את היחסים האלו, עם ציפיה רבה לעתיד משותף, שהתרגשתי לקראתו.
ואז כל הקלפים נטרפו שכגיליתי שבשנים האחרונות הוא שיקר ובגד, הרבה פעמים עם הרבה נשים. מתוכנן, כפייתי, שקרן.
עכשיו חודשיים בדיוק מאז הגילוי, אנחנו חיים ב"נסטינג", שהחלטנו עליו בתור פתרון זמני לכמה חודשים, עד שנדע מה לעשות. לא רציתי להיפרד מייד, הפחד שלי היה גדול מדי מהלא נודע, ולא יכולתי להישאר איתו באותו הבית. אנחנו נמצאים ביחד פעם בשבוע לכמה שעות יחד עם הילדים.
עם התקדמות הזמן, הפחד שלי פני פרידה והלבד יורד, ואני רואה שאני לא יכולה לחזור למערכת היחסים הזו. משהו נשבר, אני לא רואה אותו כמו פעם, אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו, אני לא סומכת ולא מאמינה לו, ובאופן כללי, הפכתי כרגע לפסימית ולא בוטחת באנשים. מצפה לשקרים, מחפשת הוכחות. ספקנית. זו ממש לא אני.
הוא מצד שני מאוד רוצה לחזור למערכת יחסים שלנו, ולתקן את מה שלא היה בה בסדר כדי שנוכל לשמר את העתיד שרצינו. הוא רוצה להפסיק לבגוד ולשקר, הוא רוצה שאסמוך עליו שוב, והוא רואה את כל מה שעשה עד היום כמשהו שייקח לי זמן, אבל אוכל לסלוח עליו ולהמשיך הלאה, לקראת בניה מחדש איתו. במיוחד- אם לא נחזור, הוא יאבד את הסיכוי לבנות את בית חלומותיו. הוא גם מזכיר לי שאם אבחר לא לחזור "זה יפגע בילדים, ויהרוס לו את החלומות". הילד היה איתנו בבית, אז לא אמרתי לו שהחלומות שלי כבר נהרסו ברגע שגיליתי.
אז לסיכום- האם זו בעית תקשורת בינינו? האם הוא לא רואה את העבר כמשהו כל כך גדול ומקיף שאי אפשר לסלוח עליו?
או שאני טועה ואפשר להתגבר על זה?
