הרהורים...
הי חברים
אני בחורה בת 25 ובשנה האחרונה אני נמצאת בזוגיות. הוא החבר הראשון שלי. הוא זה שלימד אותי על מיניות, זוגיות וכו׳. בחור מקסים. כיף לי איתו מאוד כשאנחנו יחד, יש לנו משיכה חזקה מאוד ובכללי חיבור טוב. אבל כשאני לבד, מתחילות לי כל המחשבות בראש. אני לא כ״כ מתגעעת אליו, לא מרגישה שאני אוהבת אותו ואני בעיקר חושבת על כך שאני לא רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי. המחשבה הזו מאוד מטרידה אותי ומפחידה אותי. אני יודעת שהוא מאוהב בי וירצה גם להקים איתי בית בעתיד. מפחיד אותי שלא התנסתי עם עוד בחורים.
אני יודעת שזה בסדר להנות עם מישהו בהווה גם אם לא נתחתן בעתיד ולא נביא ילדים. אבל משום מה המחשבות על זה שחבל לבזבז את הזמן על מישהו שאני לא רואה איתו בית פשוט משגעות אותי. זה לא נותן לי מנוח. אני לא יודעת איך מתגברים על המחשבות הללו, או אולי לא צריך להתגבר על המחשבות ולסיים את הקשר אם זה כ״כ מטריד אותי?
מקווה שהצלחתי להעביר את דבריי. אשמח לשמוע מה אתם חושבים. תודה!
הי חברים
אני בחורה בת 25 ובשנה האחרונה אני נמצאת בזוגיות. הוא החבר הראשון שלי. הוא זה שלימד אותי על מיניות, זוגיות וכו׳. בחור מקסים. כיף לי איתו מאוד כשאנחנו יחד, יש לנו משיכה חזקה מאוד ובכללי חיבור טוב. אבל כשאני לבד, מתחילות לי כל המחשבות בראש. אני לא כ״כ מתגעעת אליו, לא מרגישה שאני אוהבת אותו ואני בעיקר חושבת על כך שאני לא רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי. המחשבה הזו מאוד מטרידה אותי ומפחידה אותי. אני יודעת שהוא מאוהב בי וירצה גם להקים איתי בית בעתיד. מפחיד אותי שלא התנסתי עם עוד בחורים.
אני יודעת שזה בסדר להנות עם מישהו בהווה גם אם לא נתחתן בעתיד ולא נביא ילדים. אבל משום מה המחשבות על זה שחבל לבזבז את הזמן על מישהו שאני לא רואה איתו בית פשוט משגעות אותי. זה לא נותן לי מנוח. אני לא יודעת איך מתגברים על המחשבות הללו, או אולי לא צריך להתגבר על המחשבות ולסיים את הקשר אם זה כ״כ מטריד אותי?
מקווה שהצלחתי להעביר את דבריי. אשמח לשמוע מה אתם חושבים. תודה!
