אשמח לעזרה והכוונה
שלום,
יש לי בעיה עם בן הזוג שלי ואשמח לשמוע חוות דעת על הקשר וכיצד לפעול...
בפורום הזה אומרים את כל האמת בפרצוף, אז אני מבקשת ביקורת בונה ובצורה עדינה...
קצת פרטים טכנים:
שנינו צעירים, אני בת 24 והוא בן 25.
אני באר שבעית והוא אשדודי, כל אחד גר בנפרד עם ההורים.
אנחנו ביחד כבר במשך שנה וחמישה חודשים.
רוב הקשר שלנו מתנהל בוואצאפ ואחת לשבוע גג פעמיים נפגשים בשבוע, בדר"כ מתראים בסופ"ש ואם מתאפשר אז גם במהלך השבוע.
הדבר הראשון שיש לי לומר, אני אוהבת אותו!..
אני רוצה להתחתן איתו ולהקים ביחד משפחה.
אני לא רוצה שניפרד..
בספטמבר אני והוא מתכננים סופ"ש באילת ובדצמבר אנחנו מתכננים לטוס ביחד לתאילנד למשך חודש. כפי שזה בטח מובן, הולכים לבזבז המון כסף.
אני אמנם גרה עם ההורים אבל אין בידי הרבה כסף ואני חושבת על כל שקל שאני מבזבזת... הוא גם לא בא ממשפחה עשירה אבל מצבו יותר טוב משלי כי הוא איש קבע שעושה יומיות וחוזר כל יום לבית והמשכורת שלו מגיעה ל -8 בחודש נטו.... ואני אם אני עובדת 12 שעות יום ולילה, חגים ושבתות רק אז אגיע ל- 6 גג 7 ואחרי ביטוח לאומי כמובן שזה פחות.
קודם עבדתי בעבודה אחרת שאפשרה לי להיפגש איתו בסופשים אך כעת כיוון שהחלפתי עבודה למען שכר גבוה יותר, אין לי כבר סופשים ואנחנו מתראים פחות.
מצד אחד, חשוב לי לטוס איתו ולחוות איתו יחד את כל החוויות אך מנגד אני מפחדת שבגלל העבודה והמרחק הפיזי אנחנו נתרחק. הוא הציע לעזור לי מבחינה כספית אבל אין שום סיכוי בעולם שאני אבקש ממנו כסף.
היתה לו יום הולדת לא מזמן, ואני בחורה שמאוד אוהבת להשקיע בחבר שלה... אז הוצאתי סכום נכבד של כסף וביחד עם הוצאות נוספות שקשורות אליי אני במצב שמאלץ אותי רק לחסוך ולהכניס כסף.
חשוב לי לציין שעד כמה שאנחנו מסוגלים לדבר לאורך כל היום, שום שיחה לא משתווה ומתקרבת לרמת הקרבה שאני מרגישה כשאני נוכחת לידו בצורה פיזית.
בקיצור, יש לקחת בחשבון את העובדה שאנחנו לא גרים באותו עיר, אני רוב הזמן בעבודה וגם תכף מתחילה קורס לקראת לימודים אקדמאיים אז בכלל לא אדע איפה בכל הלוח זמנים שלי יהיה לי זמן בשבילנו ולמען הקשר שלנו...
אז זו בעיה אחת, אני מפחדת שנתרחק בגלל האילוצים...
והבעיה השניה היא, שאנחנו פשוט מתנהגים כמו ילדים קטנים!
כשאנחנו רבים, כל ריב ניצת בגלל סיבות שטותיות וסתם יש דרמה ובלאגן..
הריבים דיי חוזרים על עצמם שוב ושוב...אותה הגברת בשינוי אדרת...
הסיבות לריבים הם שונות ומשונות אבל תמיד אותו תהליך מריבה ואותו תהליך התפייסות..כועסים ומתרחקים עד שאחד מאיתנו נשבר ואז מדברים על הכל ומשלימים... לפעמים זה נגרר מריב אחד לשני אבל לרוב זה נפתר.
למשל, הריב הנוכחי.. אני כעסתי עליו שהוא לא נותן לי מספיק תשומת לב והוא מעדיף לבזבז את הזמן שלו בדברים אחרים כמו סוני פלסטיישן או צפייה בכדורגל מאשר לדבר איתי במיוחד עכשיו שאין לנו הרבה זמן לדבר והוא כועס עלי שאני לא רואה שאני מתנהגת בדיוק אותו הדבר ונותנת לו הרבה פחות יחס ממה שהוא נותן לי... העניין שאם אני עושה דברים פעולות הכי מינימלאיות כמו למשל לעשות כביסה ולאכול ולעשות כושר כדי להתחטב הוא אומר שאני עסוקה ולא נותנת לו יחס ואז מתעצבן עליי ואומר שאני אף פעם לא מסופקת ממה שהוא עושה בשבילי כשאני בעצמי לא נותנת לו מספיק יחס אבל הוא כשהוא עסוק בדברים שלו אז מותר לו להיות עסוק ולא להתייחס אליי.. מה רציתי בסה"כ? לקבל הרבה יחס מחבר שלי? אני צריכה הרבה תשומת לב!! כל המצב הנוכחי רק גורם לי להשתגע מגעגועים ונראה שהוא לוקח את זה יותר בקלות ואני לא כל כך חסרה לו כמו מה שאני מרגישה כלפיו...
אז אני כעסתי והחלטתי שאני לא אדבר איתו והוא פעל בדיוק אותו דבר כלפיי אז כבר יומיים שאנחנו לא מדברים... הוא היה אמור לבוא אליי היום וכששאלתי אם הוא בא אמר שהוא לא יודע אז אמרתי לו שישאר בבית ושלא יבוא...
מרוב כעס מחקתי את התמונה שלנו ביחד בוואצאפ והוא ראה שאני מחקתי אז הוא גם מחק... יש לי את הפייסבוק שלו אז הייתי קצת סטוקרית וראיתי שהוא עקב לאורך כל היום אחרי הפרופיל שלי....בקיצור אנחנו שני מפגרים!
מצד אחד, אני מרגישה שאני לא חסרה לו כל כך אז בגלל זה התרחקתי, שירגיש בחסרוני.. יש לו מלא זמן עכשיו לדברים שלו... מצד שני, אני בטוחה שהוא גם מרגיש ככה כלפיי... הוא בטח גם רוצה להרגיש שהוא חסר לי.. והוא מרוב שיש לו קטע של "להיות הגבר" ולהיות
"הבוס" אז הוא לא ישלח הודעה ויאמר שהוא מתגעגע, הוא יעדיף לגלות מה קורה איתי בעקיפין דרך אנשים ופייסבוק או לראות ולעקוב אחר מה אני עושה כשאנחנו נפגשים... הוא לא אוהב לצאת נקניק..אם מפריע לו משהו שאני עושה הוא יחזיר לי באותו מטבע ואז רק יגיד לי כמה אני אשמה....וזה בעצם הבעיה בקשר שלנו, כל ריב שלנו כשאנחנו כועסים אנחנו מצד אחד אוהבים ומצד שני לא מתקשרים.. כל אחד מתבצר בעמדתו ומחכה שהשני יעשה תצעד של הפיוס או שגורם שלישי כמו משפחה וחברים מגשרים בנינו.. היו פעמים שידעתי מה הפריע לו ולמה הוא כועס רק כי חבר לעבודה מהצבא דיבר במקומו... אני לא מחפשת להיות "צודקת" אני בהס"כ רוצה שיגיד לי הוא שאוהב אותי...היו הרבה פעמים שויתרתי לו ויזמתי את ההתפייסות בכךל שהשקשבתי חלו לכל הכעס שלו תוך כדי שאני רק שותקת ומנשקת ותו ומרגיעה אותו ואז הכל היה בסדר...אבל עכשיו נמאס לי כבר ! שיוריד פעם אחת מהאגו שלו ויגיד "אני צריך אותך, אני מצטער"...
זה מרגיש שרק אם הוא יראה אותי בוכה או שאני ממש אהיה עצובה ואציע פרידה אז הוא יתייחס אליי...בד"כ בהרבה ריבים אין לי בעיה לוותר לו...אבל הפעם, כשאני מרגישה שהוא לא צריך אותי בכלל אז אפילו כמה שאני רוצה שנדבר ונשלים אין מצב שאני עושה את זה..
אז זהו בעצם, יש לנו קשר ילדותי..ושנינו דפוקים ואשמים...
מה עושים?
שלום,
יש לי בעיה עם בן הזוג שלי ואשמח לשמוע חוות דעת על הקשר וכיצד לפעול...
בפורום הזה אומרים את כל האמת בפרצוף, אז אני מבקשת ביקורת בונה ובצורה עדינה...
קצת פרטים טכנים:
שנינו צעירים, אני בת 24 והוא בן 25.
אני באר שבעית והוא אשדודי, כל אחד גר בנפרד עם ההורים.
אנחנו ביחד כבר במשך שנה וחמישה חודשים.
רוב הקשר שלנו מתנהל בוואצאפ ואחת לשבוע גג פעמיים נפגשים בשבוע, בדר"כ מתראים בסופ"ש ואם מתאפשר אז גם במהלך השבוע.
הדבר הראשון שיש לי לומר, אני אוהבת אותו!..
אני רוצה להתחתן איתו ולהקים ביחד משפחה.
אני לא רוצה שניפרד..
בספטמבר אני והוא מתכננים סופ"ש באילת ובדצמבר אנחנו מתכננים לטוס ביחד לתאילנד למשך חודש. כפי שזה בטח מובן, הולכים לבזבז המון כסף.
אני אמנם גרה עם ההורים אבל אין בידי הרבה כסף ואני חושבת על כל שקל שאני מבזבזת... הוא גם לא בא ממשפחה עשירה אבל מצבו יותר טוב משלי כי הוא איש קבע שעושה יומיות וחוזר כל יום לבית והמשכורת שלו מגיעה ל -8 בחודש נטו.... ואני אם אני עובדת 12 שעות יום ולילה, חגים ושבתות רק אז אגיע ל- 6 גג 7 ואחרי ביטוח לאומי כמובן שזה פחות.
קודם עבדתי בעבודה אחרת שאפשרה לי להיפגש איתו בסופשים אך כעת כיוון שהחלפתי עבודה למען שכר גבוה יותר, אין לי כבר סופשים ואנחנו מתראים פחות.
מצד אחד, חשוב לי לטוס איתו ולחוות איתו יחד את כל החוויות אך מנגד אני מפחדת שבגלל העבודה והמרחק הפיזי אנחנו נתרחק. הוא הציע לעזור לי מבחינה כספית אבל אין שום סיכוי בעולם שאני אבקש ממנו כסף.
היתה לו יום הולדת לא מזמן, ואני בחורה שמאוד אוהבת להשקיע בחבר שלה... אז הוצאתי סכום נכבד של כסף וביחד עם הוצאות נוספות שקשורות אליי אני במצב שמאלץ אותי רק לחסוך ולהכניס כסף.
חשוב לי לציין שעד כמה שאנחנו מסוגלים לדבר לאורך כל היום, שום שיחה לא משתווה ומתקרבת לרמת הקרבה שאני מרגישה כשאני נוכחת לידו בצורה פיזית.
בקיצור, יש לקחת בחשבון את העובדה שאנחנו לא גרים באותו עיר, אני רוב הזמן בעבודה וגם תכף מתחילה קורס לקראת לימודים אקדמאיים אז בכלל לא אדע איפה בכל הלוח זמנים שלי יהיה לי זמן בשבילנו ולמען הקשר שלנו...
אז זו בעיה אחת, אני מפחדת שנתרחק בגלל האילוצים...
והבעיה השניה היא, שאנחנו פשוט מתנהגים כמו ילדים קטנים!
כשאנחנו רבים, כל ריב ניצת בגלל סיבות שטותיות וסתם יש דרמה ובלאגן..
הריבים דיי חוזרים על עצמם שוב ושוב...אותה הגברת בשינוי אדרת...
הסיבות לריבים הם שונות ומשונות אבל תמיד אותו תהליך מריבה ואותו תהליך התפייסות..כועסים ומתרחקים עד שאחד מאיתנו נשבר ואז מדברים על הכל ומשלימים... לפעמים זה נגרר מריב אחד לשני אבל לרוב זה נפתר.
למשל, הריב הנוכחי.. אני כעסתי עליו שהוא לא נותן לי מספיק תשומת לב והוא מעדיף לבזבז את הזמן שלו בדברים אחרים כמו סוני פלסטיישן או צפייה בכדורגל מאשר לדבר איתי במיוחד עכשיו שאין לנו הרבה זמן לדבר והוא כועס עלי שאני לא רואה שאני מתנהגת בדיוק אותו הדבר ונותנת לו הרבה פחות יחס ממה שהוא נותן לי... העניין שאם אני עושה דברים פעולות הכי מינימלאיות כמו למשל לעשות כביסה ולאכול ולעשות כושר כדי להתחטב הוא אומר שאני עסוקה ולא נותנת לו יחס ואז מתעצבן עליי ואומר שאני אף פעם לא מסופקת ממה שהוא עושה בשבילי כשאני בעצמי לא נותנת לו מספיק יחס אבל הוא כשהוא עסוק בדברים שלו אז מותר לו להיות עסוק ולא להתייחס אליי.. מה רציתי בסה"כ? לקבל הרבה יחס מחבר שלי? אני צריכה הרבה תשומת לב!! כל המצב הנוכחי רק גורם לי להשתגע מגעגועים ונראה שהוא לוקח את זה יותר בקלות ואני לא כל כך חסרה לו כמו מה שאני מרגישה כלפיו...
אז אני כעסתי והחלטתי שאני לא אדבר איתו והוא פעל בדיוק אותו דבר כלפיי אז כבר יומיים שאנחנו לא מדברים... הוא היה אמור לבוא אליי היום וכששאלתי אם הוא בא אמר שהוא לא יודע אז אמרתי לו שישאר בבית ושלא יבוא...
מרוב כעס מחקתי את התמונה שלנו ביחד בוואצאפ והוא ראה שאני מחקתי אז הוא גם מחק... יש לי את הפייסבוק שלו אז הייתי קצת סטוקרית וראיתי שהוא עקב לאורך כל היום אחרי הפרופיל שלי....בקיצור אנחנו שני מפגרים!
מצד אחד, אני מרגישה שאני לא חסרה לו כל כך אז בגלל זה התרחקתי, שירגיש בחסרוני.. יש לו מלא זמן עכשיו לדברים שלו... מצד שני, אני בטוחה שהוא גם מרגיש ככה כלפיי... הוא בטח גם רוצה להרגיש שהוא חסר לי.. והוא מרוב שיש לו קטע של "להיות הגבר" ולהיות
"הבוס" אז הוא לא ישלח הודעה ויאמר שהוא מתגעגע, הוא יעדיף לגלות מה קורה איתי בעקיפין דרך אנשים ופייסבוק או לראות ולעקוב אחר מה אני עושה כשאנחנו נפגשים... הוא לא אוהב לצאת נקניק..אם מפריע לו משהו שאני עושה הוא יחזיר לי באותו מטבע ואז רק יגיד לי כמה אני אשמה....וזה בעצם הבעיה בקשר שלנו, כל ריב שלנו כשאנחנו כועסים אנחנו מצד אחד אוהבים ומצד שני לא מתקשרים.. כל אחד מתבצר בעמדתו ומחכה שהשני יעשה תצעד של הפיוס או שגורם שלישי כמו משפחה וחברים מגשרים בנינו.. היו פעמים שידעתי מה הפריע לו ולמה הוא כועס רק כי חבר לעבודה מהצבא דיבר במקומו... אני לא מחפשת להיות "צודקת" אני בהס"כ רוצה שיגיד לי הוא שאוהב אותי...היו הרבה פעמים שויתרתי לו ויזמתי את ההתפייסות בכךל שהשקשבתי חלו לכל הכעס שלו תוך כדי שאני רק שותקת ומנשקת ותו ומרגיעה אותו ואז הכל היה בסדר...אבל עכשיו נמאס לי כבר ! שיוריד פעם אחת מהאגו שלו ויגיד "אני צריך אותך, אני מצטער"...
זה מרגיש שרק אם הוא יראה אותי בוכה או שאני ממש אהיה עצובה ואציע פרידה אז הוא יתייחס אליי...בד"כ בהרבה ריבים אין לי בעיה לוותר לו...אבל הפעם, כשאני מרגישה שהוא לא צריך אותי בכלל אז אפילו כמה שאני רוצה שנדבר ונשלים אין מצב שאני עושה את זה..
אז זהו בעצם, יש לנו קשר ילדותי..ושנינו דפוקים ואשמים...
מה עושים?
