שבורה לגמרי

[אביבית138]

שבורה לגמרי

היי, בקצרה
אני בת 21 וחבר שלי נפרד ממני לפני כשבועיים אחרי זוגיות של שנה.
בתקופה האחרןנה היו לנו המון ריבים , תמיד התגברנו על זה אבל זה הגיע למצב שהןא אמר שהוא לא אוהב יותר ולא מסוגל יותר.
אני שבורה נפשית ברמה שהיא לא נורמלית
ביומיים הראשונים ניסיתי להחזיר אותו אלי ועשיתי טעויות שאופיניות לבחורה שזרקו אותה עכשיו.
הוא לא היה מוכן לשמוע וטען שהוא שלם עם ההחלטה . כמה שניסיתי הוא לא היה מוכן לשמוע יותר.
אנחנו בנתק כבר שבועיים. לא דיברנו לא הסתמסנו נתק מוחלט.
אני רוצה להחזיר אותו אלי והבנתי שאם אני לא אפסיק להתחנן אז זה לא מה שיעזור
בבקשה שמישהו שעבר דבר כזה יתן לי עצה. מה לעשות כדי להביא אותו להסכמה לתת עוד צאנס לזוגיות שלנו. מה שהיה בנינו הוא אמיתי אהבנו ללא גבולןת והינו הראשונים אחד של השניה בהכל. בבקשה, אני נמצאת במצב נפשי ממש קשה מאז הפרידה. אני בכל לילה בוכה ואני לא עושה כלום. מנסה לצאת מהמצב הזה ולא מצליחה.

 

[אמרלדה]

שלום אביבית, אני לא יכולה לתת לך את העצה שביקשת

לא מכירה שיטות להחזיר מישהו שהחליט סופית שהוא לא רוצה. זוגיות זה שניים.
ושום תחנונים לא יעזרו. ואם היו עוזרים - זה היה קורה שוב ושוב.

מצטערת מאוד על הכאב. אני יודעת שהוא נורא, אני יודעת שקשה מאוד מאוד להתמודד, אבל אני רוצה להסביר לך משהו: הכאבים האלה הם חלק מהחיים, בתקווה, כמובן, שיהיו לך כמה שפחות כאבים לכאוב. העניין הוא, שיש כאבים שאין להם תכלית. כמו לחזור אליו ולדעת שיכאב לך שוב כשתריבו שוב, כשתיפרדו שוב. אלה כאבים בלי סוף ובלי תכלית, כי משהו ביניכם לא עובד. את חייבת לקבל את זה כעובדה.

ויש כאבים עם תכלית, עם סיבה. במקרה שלך זה מה שקורה. הכאבים קשים, אבל יש להם סיבה. את הולכת קדימה. את נפרדת מהחבר הראשון שלך, מאהבה ראשונה, מסקס ראשון, מכל הריגושים הראשונים, אבל את מתקדמת. והכאבים שלך הם חלק בלתי נפרד מהפרידה. והם חלק בלתי נפרד מההחלמה, שאני מבטיחה לך שתגיע. אי אפשר להחלים וללכת קדימה בלי לכאוב את מה שהיה. בחיים לא תמצאי אהבה חדשה, אהבת אמת, שיאהבו אותך כפי שראוי לך, בלי לעבור את הכאב של היום.

לכן, הכאב שלך הוא עם תכלית, עם סיבה. כי הוא רק שלב בדרך. וככל שלב, הוא יעבור, עד כמה שקשה להאמין.

כדי שהעניינים יהיו קלים יותר, מציעה לך בחום לשתף אחרים. אמנם בגיל הזה "מתביישים" לספר שהוא "זרק" אותך, אבל את במצב קשה, והחובה לצאת ממנו ולהבריא חשובה יותר מכל דבר. אז אם יש חברות שאת יכולה לשתף או הורים או אחים ואחיות - שתפי את כל מי שאת יכולה. וזה בסדר לבכות להם. כי בסך הכל הם אוהבים אותך ורוצים לעזור באמת.

בכל פרידה, קשה ככל שתהיה, בכל גיל, הדבר הראשון שצריך הוא מערכת תמיכה. בגיל מבוגר יותר קשה להשיג אותה לפעמים, ואז הפרידה הרבה יותר קשה. בגילך קל יותר להשיג את מערכת התמיכה הזאת מהמשפחה או החברות. עשי זאת, זה מאוד מאוד חשוב. ובהצלחה.

 

[מריוס זכריה]

העצה שלי

אני כמובן מסכים עם אמרלדה שאין לך שום שליטה בחזרה שלו אליך, ואין שם פעולה שלך שתביא לכך. אולי זה יקרה, אם זה יקרה, כי הוא ירצה בזה. אבל זה לא בשליטתך. ועליך לקבל שהסיכוי שזה יקרה הוא נמוך למדי.

אז מה כן אפשר לעשות? כלום?

לא. יש מה לעשות, אבל זה רק במישור של היחסים שלך עם עצמך.
כשאת נכנסת לקשר עמוק, את בעצם זיהית את עצמך באופן מוחלט עם הקשר הזה. כאילו את כבר לא אדם נפרד, אלא חלק משניים. את זה בעצם את והוא גם יחד. אם כואב לו, זה כואב לך ישירות, כאילו הכאב הוא בגופך. מבחינה גופנית נותרתם, כמובן, נפרדים, אבל במיינד לא. הייתם מאוחדים.

ועכשיו זה מרגיש כאילו חצי מהמח שלך נעקר. הוא לא מגיב לך, וזה נורא כואב. זו באמת הרגשה נוראית, ולגמרי לא מתקבלת על הדעת. אינסטינקטיבית, את מנסה לתקן את המצב בכך שתחזירי את הגוף הזה שהפך להיות חלק מהמיינד שלך. זה ההרגל שלך שפועל עכשיו. אבל החלק הזה של המיינד שלך (לכאורה) לא מגיב! הוא לא חוזר. וזה בגלל שהוא (החצי השני) הפריד את עצמו ממך. הקסם פג.

מה שעליך לעשות (וכאן קצרה היריעה מלהסביר איך עושים את זה טכנית), הוא לקבל את המצב, ולא להילחם בו. הדרך לכך היא להגדיר מחדש את גבולות המיינד שלך. עליך לבטל את האיחוד שעשית (מרצונך העצמאי!!!) עם מיינד אחר, ועם הגוף שבא יחד איתו. את יכולה לעשות את זה - גם בלי שום הדרכה. נסי לדמיין את המיינד שלך ואת הגבולות שלו בתוך העולם - ותגדירי מחדש את הגבולות שלו, כך שהגוף של החבר כבר לא כלול בתוכו.

יתכן שבהתחלה לא תצליחי. ויתכן שתצליחי בין רגע! עד כדי כך!
אבל גם אם לא, אל יאוש. הזמן כבר יבוא לעזרתך. וגם, כמו שאמרלדה כתבה, אנשים אחרים. משפחה, חברים, אולי מטפלים. והזמן. אבל בסוף זו את שצריכה לעשות פעולה של הגדרה מחדש. וזה יקרה.

הפעולה הזאת דורשת שתביני שאת לעצמך מספיקה בהחלט! שאת שלמה. כי הרבה פעמים אנשים מרגישים לא שלמים, פגומים, חסרים - עד שמופיע האחר. ואחרי האיחוד מרגישים פתאום שלמים בפעם הראשונה. וזה נפלא. אבל במצב כזה, הליכתו של האחר נתפשת כאסון בלתי ניתן לתיקון - כי האני שלך זוכר את עצמו לא שלם, חסר, פגום. ואם מרגישים כך, הרבה יותר קשה להגדיר את עצמך מחדש כאדם שלם - כי אף פעם לא הרגשת ככה!

במצב כזה מומלץ (אם כי לא חובה...) ללכת לטיפול. הטיפול - בעיקרון ובגדול - יראה לך שגם אם הרגשת תחושות כאלה של חוסר שלמות וכולי - הם אינם האמת. האמת היא שאת כן אדם שלם ומספיק לעצמו, גם אם יש שם עצב גדול, חולשה, וכולי. אבל זו כבר שיחה אחרת ועמוקה יותר. אני מקווה שאת מבינה את כוונתי הפשוטה: קבלי את עצמך כמו שאת, ותאהבי את עצמך, קודם כל. אחר כך יגיע בן זוג אחר, והאיחוד איתו יהיה נפלא. אבל קודם תחזרי לשלמות שלך, גם אם היא כביכול "לא שלמה".

בהצלחה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[אמרלדה]

היי רצויה לעצמך!

השבוע נתקלתי במשהו שמישהו כתב לי לפני זמן רב, כשהתלבטתי אם ללכת לאיזשהו מקום וכתבתי לו "אני לא יודעת אם אהיה רצויה שם".

והוא ענה: "אל תתני לאנשים אחרים את הכוח להחליט אם את רצויה או לא. אם את רוצה ללכת לכי, ואם לא - לא. והעיקר - היי רצויה לעצמך, כי את ראויה".

היי רצויה לעצמך, זה כל הסיפור.

 

[חובטת שטיחים]

האם יעזור לך אם אגיד לך שאת לא הראשונה שמרגישה ככה?

כמעט כל אחד עבר פרידה מאהבה ראשונה, גדולה, דרמתית, מסעירה וגם... עם הבנאדם הלא מתאים

. בהרבה מקרים זה אפילו יותר גרוע מאצלך כי אין צד אחד החלטי (כמו החבר שלך לשעבר) וממשיכים לחזור, לריב, להיפרד ולסבול יחד עוד שנתיים מיותרות.
רוב האנשים שורדים את הפרידה הזאת ויוצאים ממנה קצת יותר מוכנים לחיים האמיתיים. סביר להניח שגם את. אבל את צריכה לקחת את הזמן, לנסות למלא את חייך תוכן (גם אם באופן שנראה מלאכותי) ועשייה ופעילות (ספורט זה מעולה).
אחרי זמן מה תקומי בוקר אחד וזה כבר לא יהיה כל כך כואב ואחר כך מישהו אחר יאהב אותך ופתאום תביני שמזל שלא נשארת לנסות ללקט שאריות ממישהו שלא מסוגל לתת לך אהבה.

 

[Mcboomy]

היי

אני מבין אותך לגמרי. אני וחברה שלי של שנה ושלושה חודשים נפרדנו גם כן עכשיו- לפני קצת יותר משבוע.
אני בן אדם אנליטי והרגשתי צורך לנתח את זה מכל כיוון בערך... המסקנה הכללית היא שעבר לה, שמאז שנכנסתי ללימודים הקשר דואך מבחינתה.
אני בן 21 והיא הייתה החברה הכי טובה שלי כמעט שנתיים לפני שנהיינו ביחד.
עכשיו אני מרגיש חור גדול בבטן, ומחפש איך למלא אותו ואת הזמן שפתאום יש לי.
היא שאלה אם אפשר שנשאר ידידים כי אני חשוב לה, היא פשוט לא אוהבת אותי בצורה רומנטית יותר. אז אמרתי לא כי לדעתי נתק מוחלט זה הדבר היחיד שעשוי לפתור את זה באמת.
תבקשי שיעטפו אותך חברים קרובים, זה הזמן להישען ולבקש עזרה.

 

[אביבית138]

תודה על העצות

בגלל שאנחנו כרגע בנתק של שבועיים, גם אם לא נחזור אני לא רוצה לנתק איתו לגמרי את הקשר.
האם זה בסדר לנסות ליצור איתו קשר עוד שבוע-שבועיים?
גם נשארו המון דברים שלו אצלי שאני רוצה להחזיר לו..
אני ממש לא רוצה להוציא אותו מהחיים שלי במאה אחוז אז אם למישהו יש עצה איך לדבר איתו ולגשת אליו ומה להגיד אחרי חודש של נתק אשמח

 

[כורדית חכמהה]

פרידה זה תמיד כואב

התרגלת להתכתב איתו, לשתף אותו
ואז ביום בהיר הוא נעלם, ולקח את כל מה שהוא הביא לך איתו.

אבל ההחלטה שלו, והוא בחר להיפרד.
וכרגע קשה להסתכל אל העתיד ולהגיד שהכל יהיה לטובה.

אבל תביני, עכשיו תחזירי אותו אליך, במצב שהוא לא אוהב. מה זה יתן לך?
ככה את רוצה לחיות עם מישהו? ממש לא!! מגיע לך אהבה אמיתית

הקב"ה נותן לך סטירה כדי שתתחילי להסתכל לכיוון אחר.
והוא לא נתן לנו לסובב את כל הראש 360 מעלות, את יודעת למה?
שיכאב לך, תבכי, ותמשיכי הלאה.

תני לעצמך עוד שבועים להתמרמר ולבכות על הפרידה.
תמצאי לך גברים אחרים שימלאו לך את החלל שהוא השאיר
ומכאן תצעדי לדרך חדשה!
בהצלחה!

 

[אביבית138]

ועוד משהו

אני באמת מאמינה שאנחנו מתאימים.
רק יומיים לפני הפרידה הוא דיבר אחרת ועשינו דברים וכייפנו ביחד.
ויומיים אחרי הוא השתנה.
אני יודעת שגם עליו עוברת תקופה לא קלה בצבא, הוא משתחרר רק עוד שלושה חודשים
אבל אני באמת ובתמים מאמינה שיש עדיין על מה להילחם.
בגלל זה אני לא יוצאת ולא רוצה לצאת מהמצב הזה

 

[נוסעת27]

יקירתי

את עוברת עכשיו את מה שכל לב שבור עבר לפנייך- שלב המיקוח.
הוא מתוח בצבא/עוברת עליו תקופה קשה בלה בלה.
גם אני, שגדולה ממך בעשור, עברתי פרידה כזאת שהכל כביכול היה כרגיל ו"יום אחד" הוא קם ונעלם. גם אני חיפשתי (ומצאתי) תירוצים שיכלו לגרום לו לעשות את זה, לחוץ, תקופה קשה וכו'. הכל כדי להימנע מלחשוב שהוא פשוט לא אוהב אותי או לא רוצה להיות איתי.
עכשיו כשאת עדיין מאוהבת ורוצה ומתגעגעת את לא מסוגלת בכלל לדמיין משהו אחר.
אבל אולי שווה להקשיב לו. הוא לא רוצה יותר. זה כואב ומבאס ונורא. אבל זה המצב.
לתקוע את עצמך במצב הזה ולהמתין לא עוזר. רק יתקע אותך במקום מתסכל וכואב.
אבל... אני יודעת שאת עוד צעירה, וזה שיברון הלב הראשון שלך, שהוא תמיד הכי קשה כי רק אחרי ששורדים אחד כזה וממשיכים הלאה מבינים להבא זה בהחלט דבר שהוא אפשרי. כשזה קורה פעם ראשונה- עוד לא רואים את הסוף ולא מאמינים שאפשר יהיה בכלל להמשיך הלאה. אני יודעת שאת לא תקשיבי לשום דבר שיגידו לך פה, ואני מאוד מזדהה איתך. גם אני עברתי שיברון כזה בגילך. לקח לי המון זמן להתגבר עליו. ובהמשך הגיעו תובנות למה הקשר בכלל לא עבד. התובנות מגיעות אחרי שהרגש נרגע. כרגע את לא יכולה לראות כלום מעבר לכאב והסבל שלך.
מציעה לך עוד חודשיים-שלושה לחזור לעמוד הזה ולקרוא שוב את התגובות. בטוחה שעד אז ייפלו לך כמה אסימונים.
ועד אז- חיבוק.

 

[מריוס זכריה]

את יכולה לפנות אליו מתי שאת רוצה

השאלה היא מה זה יועיל. לדעתי, לא יועיל, אבל גם לא יזיק מעבר למצב הסופני שבו הקשר נמצא.

את מחפשת דרכים "חכמות" להשפיע עליו. כרגע את מנסה את שיטת "לא מתקשרת", אבל זה לא עובד, אז את מחפשת את המועד "הנכון" שישפיע עליו במידה המירבית. וכתבו לך כבר כאן כל מי שכתב שאין דרך כזאת ואין זמן כזה ואין שום פטנט להחזיר את מי שלא רוצה לחזור.

את רומזת שהוא במשבר בצבא ולכן אולי זו תקלה זמנית. אני מקווה בשבילך שאת צודקת. אבל תביני שאם זו אכן "תקלה זמנית", מה שיחזיר אותו אליך זה לא מה את עושה, אלא תובנה שלו עצמו. אבל את לא בטוחה שזו תקלה זמנית, את רק מקווה שכך. היית רוצה להעביר לו את המסר שהוא התבלבל וטעה... אבל שוב: זה לא עובד ככה. רק הוא יכול להגיע למסקנה הזאת, עם עצמו. או שהוא עלול לא להגיע אליה כלל. אין דרך פה "לשתול מחשבות" או רצונות אצל אדם אחר.

אז את בהחלט יכולה ליצור איתו קשר שהוא יקח את הדברים (והוא עלול לשלוח את אחיו או חבר שלו).
ואת יכולה ליצור איתו קשר לנהל עוד שיחת סגירה, או שיחת פתיחה. אולי הוא יסכים. (נכון לעכשיו כנראה שלא, אבל את יכולה לנסות).
כל זמן שהוא לא איים שאת מטרידה אותו, זכותך להתקשר אליו.
כמו שאני חושב שאין בזה תועלת, אני גם חושב שאין בזה נזק.

הא עוד שבועיים זה יותר טוב מעכשיו? אני לא יודע. אולי. ואולי זה לא משנה כלום. תביני: אין פה חוקים ואין פה פטנטים.

אולי את באמת צריכה לנסות כל מה שאת יכולה לפני שאת מוותרת.
אני לא בעד הגישה הזאת - כי אני חושב שהיא (הגישה של "לנסות הכל") כוחנית, מאיימת, ומרתיעה. אבל אם זה מה שאת מרגישה שאת צריכה לעשות - אז אי אפשר לשנות את זה בפוסט בפורום.

אגב, אני כן בעד גישה של "לנסות הכל" לפני שמפרקים קשר משמעותי - אבל זה רק במצב שיש בו שניים שרוצים לנסות הכל. כשיש רק אחד, והצד השני אדיש, או גרוע מכך, עוין, או הכי גרוע - ברח כבר - אז זו לא שיטה טובה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[אביבית138]

תודה על התגובה

תודה על התגובה הכנה שלך
לא ציינתי שלפני הפרידה הסופית הינו במין סוג של הפסקה כמה ימים, לאחר מכן ישבנו ושוחחנו ושנינו אמרנו שאנחנו רוצים לנסות שוב
הוא אמר שהוא מרגיש שהוא צריך להתאהב בי מחדש. ושבוע בדיוק לאחר מכן קרה מה שקרה והןא נפרד סופית.
מרגישה שלא נתן לי את ההזדמנות להחזיר את הניצוץ שלנו ואת האהבה. ציינתי את זה בפניו מספר פעמים בימים של הפרידה.
הוא אמר בפרידה שהוא מרגיש שהוא צריך להיות לבד ושעכשיו הוא לא מוכן להיפגש. ככשאלתי אותו אם עוד חודש יהיה מסוגל הוא אמר יכול להיות.
לא ציינתי הוא מחק את כל התמונות שלנו מהאינסטגרפ שלו, ומהפייסבוק מחק את רובן והשאיר רק 3. למה השאיר 3?האם זה אומר שהוא לא רוצה עדיין למחוק הכל כי נשאר מבחינתו הסיכוי הזה שאולי כן נחזור?
אני יודעת שאולי אני מתעסקת בדברים שאני לא צריכה להתעסק בהם אבל אלה דברים שמטרידים אותי מאוד

 

[מריוס זכריה]

תראי: יש פה שתי אפשרויות, והשניה לא נחמדה כל כך

אפשרות אחת היא מה שקראתי לו קודם "תקלה זמנית". את מוסיפה עוד דברים שיכולים לרמוז לכך:
"הוא אמר שהוא מרגיש שהוא צריך להתאהב בי מחדש"
"כשאלתי אותו אם עוד חודש יהיה מסוגל הוא אמר יכול להיות."
"למה השאיר 3?האם זה אומר שהוא לא רוצה עדיין למחוק הכל כי נשאר מבחינתו הסיכוי הזה שאולי כן נחזור?"
&nbsp
אוקיי. התאוריה הזאת אפשרית. לא ממש מאמין בה, אבל אני גם לא יכול לסתור אותה.
&nbsp
מצד שני, חשוב שתהיי מודעת שיש עוד הסבר לכל מה שקרה:
יש אנשים שאין להם אומץ לחתוך בבת אחת. הם מרגישים או חושבים שאם ישאירו לצד השני קצוות חוט של תקווה, יהיה לצד השני יותר קל. למעשה, זו לא התנהגות כנה, כי מי שעושה כך, בדרך כלל עושה כך כדי להקל על עצמו, ולא על זו שממנה הוא נפרד.
חוץ מזה, ובהמשך לאותו רעיון, מה אכפת לו להשאיר קצה חוט פתוח? אולי בעתיד כן יבוא לו? למה לחתוך את הגשר?
&nbsp
כמו שאת מבינה, האופציה הזאת היא די אכזרית. היא לא כנה, היא מטעה, והיא לא אמיצה. ועם זאת, לצערי, רבים רבים נוקטים בה, ביחוד בגיל צעיר, כשעוד לא "רכשו את המיומנות" של פרידה... [אני לא זוכר באיזה סרט שמעתי את המשפט: כל אידיוט יכול לפתות אישה, רק גבר אמיתי יודע איך להיפרד].
&nbsp
אז קחי בחשבון גם את האופציה הזאת.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp

 

[אביבית138]

נכון

אני מאוד מאמינה בדברים שאמרת
ומעריכה את הכנות
כמו שאמרת, אני הקשר הראשןן הרציני שלו. לפניי היתה לו חברה במשך 4חודשים ולא היה כלום כמעט בניהם כי הם גרו רחוק אחד מהשניה ואפילו משהו מיני לא קרה בניהם. ממש כלום.. אז הם נפרדו.
זאת אןמרת שאני אכן היתי הקשר הראשון הרציני שלו והוא שלי, לפניו לא היה לי אף אחד
הדרך בה נפרד ממני מאוד ילדותית ופוגעת ויכול להיות שהיא נובעת מהחוסר ניסיון שלו וקצת טיפשות.
האמת שאמרת שאין לו אומץ לחתוך בבת אחת, אבל הוא די חתך בבת אחת.
הוא מחק אחרי יום את כל התמונות מהאינסטגרם ואחרי יום נוסף את התמונות מהפייסבוק.
הוא פשוט קם והחליט לנתק את הקשר.
כמה ימים אחרי שניפרדנו אמא שלו שלחה לי הודעה שהיא הבינה מהמעט שהוא סיפר לה שכרגע אנחנו לא יחד ושלפעמים המרחק מקרב. ההודעה שלה נתנה לי קצת תקווה ואני חןשבת הרבה על המשפט שלה לפעמים המרחק מקרב.
הרי היא אמא שלו ויודעת יותר מכולם מה טוב לו , היתה איתו בסוף השבוע הראשון כשנפרדנו ואולי זה מה שהיא הרגישה ממנו. הרי למה לה לשלוח לי הודעה כזאת שנותנת עדיין תקווה?
אני כל פעם נאחזת בתקוות אבל אני מודעת לאפשרות שזה נגמר לתמיד.
עם כל הכאב וכמה שזה קשה.
היה לנו טוב ביחד וכל הזמן אומרים לי שהוא יבין את הטעות שהוא עשה רק כשיתחיל להרגיש בחסרוני.
ואני באמת מאמינה בזה.
אבל לא יודעת אם עדיין אהיה שם.
אני מרגישה שזה קרה נורא מהר.
יומיים לפני הפרידה הינו במשהו ממש כיפי ונהננו ביחד.
יומיים לאחר מכן הוא קם הפוך ומשם המצב הדרדר עד לפרידה .
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

נראה לי שאמא שלו מאוד מחבבת אותך... וקצת קשה לה הפרידה

 

[חובטת שטיחים]

זה שהוא השאיר 3 תמונות לא אומר כלום

בטח לא שהוא מתכוון (או לא) לחזור. עניין של סנטימנטים... גם אם הוא כבר לא אוהב אותך עברתם יחד תקופה והיו דברים טובים שהוא לא רוצה לזרוק אלא לשמור מהתקופה הזאת והתמונות האילו הן אולי מזכרת. זה כאמור לא אומר שהוא רוצה לשחזר את התקופה הזאת ולא סותר את זה שהוא רוצה להמשיך הלאה עם הזכרונות ומה שהוא לוקח איתו מהזמן שלכם יחד.
את יודעת כמה חולצות יש לי בארון שפעם נורא אהבתי והיום קשה לי לזרוק (למרות שאני יודעת שאני כבר לעולם לא אלבש אותן כי הן כבר לא אופנתיות/ לא מתאימות לי/ לא בטעם שלי יותר...), אז זה אותו הדבר.
וכדי שהחפצים שלו לא יציקו לך, תכניסי הכל לארגז ושימי במחסן. אם הוא ירצה אותם הוא כבר ידע מה לעשות.

 

[אביבית138]

כן

שמתי את כל הדברים שלו בשקית והכנסתי לארון שאני לא פותחת..
אני די בטוחה שהוא ירצה את הדברים האלה חזרה וצודקת אולי זה לא אמור לבוא ממני. אם הוא צריך שיבקש..
אני מבינה את העיקרון שלך בזה שאמרת שזה השאיר שלוש תמונות לא אומר כלום.. מצד אחד הוא מחק באכזריות הכל כולל הכל מהאינסטגרם ובפייסבוקהשאיר ככה שאני לא מבינה מה גרם לו דוקא להשאיר בפייסבוק.
האמת שאני די לא מבינה כבר שום דבר שהוא עושה.
אני עדיין במצב שכל מה שאני חושבת עליו זה שהוא יחזור ומתי אשמע ממנו כבר ומה עוד אפשר לעשות כדי לתקן... :/

 

[אמרלדה]

משהו לגבי סימנים ומשהו לגבי אמהות

את מחפשת סימנים. מחק הכל, השאיר שלוש - זה סימן. סימן למה?
עזבי את זה. חיפוש הסימנים הזה ילדותי ואין בו שום תועלת. הוא רק משגע אותך
והוא בעיקר לא מסמל כלום. שום דבר. השאיר פינת זכרונות. זה לא אומר כלום.

לגבי אמהות: אמהות הן גם בני אדם, וגם להן יש רגשות. כשקורית פרידה כזאת
וודאי אם היא קורית אחרי זמן רב, שנים או נישואים עם ילדים וכולי - אם האם אהבה
את כלתה או את חתנה, אז היא נמצאת בעצמה בפני דילמה איך לנהוג. ולא תמיד
הן יודעות, והרבה פעמים התגובה שלהן רגשית ולא רציונלית, והרבה פעמים לא מתוך
ידיעה ברורה מה עליהן לעשות. וחוסר הוודאות הזה נמשך זמן מה, בעיקר כשמוכרז
פסק זמן ולא פרידה. המכתב שלה אומר שהיא אוהבת אותך, שהיא מאוד מצטערת על הפרידה, ושהיא מקווה שתחזרו. זה לא אומר שום דבר - שום דבר - עליו. ולא, היא
לא יודעת יותר טוב מכולם. בדרך כלל היא יודעת פחות טוב מכולם.

אגב - ארון סגור שלא מעזים לפתוח זה "פיל לבן" בחדר. והוא הולך ותופח וגדל ונעשה מעיק. זה לא הארגז במחסן שנוסעת דיברה עליו, שיוצא לך מהעיניים ומהזיכרון.

והמצב הזה שאת כותבת בסוף שאת עדיין בו - זה חלק מהאבל. לעשות - כלום. להתאבל - מותר ורצוי.
חיבוק.

 

[נישנושיט2]

היופי בתהליך אבל אמיתי, שלא הפריעו לו

בכל הקשור לפרידות בכל אופן, הוא, לדעתי, שאם עשית את התהליך כולו- כולל שלב המיקוח, הכעס, העצב וכו' וכו' ולבסוף ההשלמה- יום אחד תקומי כשהלב שלך נקי ומוכן להתחלה חדשה.
זה ייראה לך מוזר אפילו- גם עכשיו וגם כשזה יקרה- אבל אם עושים את זה כמו שצריך ככה זה עובד בעיקרון.
כל מה שאת צריכה לעשות זה לא להלחם באיך שאת מרגישה. אני לא מתכוונת לשתק את כל החיים לתקופה ארוכה, להתפטר מהעבודה ולשקוע בדיכאון. אבל לנסות לקיים שגרה מינימלית בהתחלה+ לתת לעצמך לכאוב, להתייסר, לבכות לחברות/ לאמא/ עם עצמך/ לכתוב יומן. לאוורר הכל. ללכת בקצב שלך ולא לכפות על עצמך עכשיו בילויים למשל אם כל מה שמתחשק זה להיות בבית. אז תהיה לך תקופה בבית מול הטלוויזיה עם הפופוקורן. אח"כ לאט ובזהירות תנסי להתאוורר גם מחוץ לבית. ריבאונדים ככלל לא מומלצים כי הם מסיחים את דעתך מהתהליך הזה שהוא נחוץ וחשוב.
&nbsp
זהו מקווה שנתתי צידה לדרך

 

[אביבית138]

תודה לכולם

אני מנסה לקחת את כל העצות ולהפנים אותם וליישם.
אני לא מפסיקה לחלום עליו בלילות. כל בוקר אני קמה עם מועקה בגלל זה.
אני עדיין מרגישה שאני צריכה לדבר איתו וליצור קשר ולנסות לדבר איתו ולגרום לו להבין מה יש לנו.. הדבר היחידי שעוצר אותי מזה זה הפחד מהתגובה שלו, הפחד מעוד דחייה שתשבור אותי שוב.
אני באמת מנסה לצאת מהמצב שנקלעתי אליו באמת מנסה אבל ללא הצלחה. כל הזמן מנסה להבין האם הוא חושב עליי? האם הוא בכלל מתאר לעצמו מה קןרה איתי? אם הוא כבר פגש מישהי חדשה?
אני לא יודעת איך לגרום לו להבין את זה