משבר לקראת לידה שנייה

[חסויה 101]

משבר לקראת לידה שנייה

בעלי ואני יחד 5 שנים
בתחילת הדרך הייתה אהבה גדולה, הקמנו עסק יחד וצמחנו יחד למקומות טובים
לאחר החתונה נכנסתי להריון ולאחריה נשארתי בבית ויצאתי מהעסק לטובץ גידול הילדה
היום בתשנה וחצי ואני בחודש תשיעי עם בת נוספת בדרך
עם השיגרה וההתפתחות העסקית שלבעלי, הגענו למקום עגום
חברים טובים, לא רבים כלל... אנחנו לא זוג
אני כבר מתלוננת המון על מחסור באינטימיות וחיזור
הוא מבחינתו לשמור על התא המשפחתי, טוען שאוהב אותי ומאוד אכפת לו ממני
אך לא אהבה רומנטית ולא היה מפריע לו אם מישהו אחר היה מחזר אחרי או גורם לי להרגיש נאהבת
הוא חושב שהפערים ביננו גדולים מדי לגישור והוא לא היה בוחר בי היום, שהיום אנחנו שונים מדאני נמצאת במקום שטוב לי ואני שלווה
והוא בוער מבפנים, רוצה לעשות ולהתנסות ולהמשיך להתפתח ואלו דברים שהוא לא מרגיש שקיימים אצלי

הוא מוכן לנסות הכל כדי שנצליח להחזיר את האהבה הרומנטית אך לא מאמין שנצליח
מוכן לייעוץ מוכן לדייטים וכל מה שאבקש
מה הכיכון לנו לנסות? להעבור את ההריון ולנסות לצאת ביחד ולבלות זמן איכות, טיפול פרטני/זוגי?
חשוב לציין שאני מרגישה שהזוגיותדעכה אבל לא משהו שדייט עם קצת יין לא יכול להחזיר אצלי, אני הורמונלית ופגועה. מרגישה שאני אוהבת מישהי שלא אוהב בחזרה.

 

[חסויה 101]

מוסיפה

אין אינטימיות ויחסי מין
הוא לא מתחבר לקוספט בהריון וגם לפני היתה דעיכה מאוד גדולה
בעצם עוד מההריון הראשון.
עם הלידה הראשונה היה נוח שישן בנפרד וזה הפך להרגל רע של לא לישון יחד אפילו.
הוא לצורך התיקון חזר לישון במיטה עכשיו אחרי שנה וחצי וזה לא כי הוא התגעגע אלי, יותר כי ביקשתי

 

[מריוס זכריה]

כן, טיפול זוגי, עוד לפני הלידה

למה טיפול זוגי? כי עד שלא יתגלה אחרת, זו בעיה זוגית. הזוגיות שלכם עברה כיתה א' בהצטיינות, בכיתב ב' כבר גמרה עם ציונים לא משהו ובכיתה ג' נשארה כיתה כבר שלוש שנים...

ולמה לפני הלידה? כי אחרי הלידה שניכם כבר לא יהיה לכם ראש לזה. לך יהיה צעצוע חדש, והתנהלות אתגרית עם שני תינוקות, והוא יהיה עוד יותר עייף ועסוק. אז תתחילו עכשיו, שיהיה איזשהו עוגן לעתיד.

את אמנם הורמונלית, זה נכון, אבל זה לא הולך להשתנות כל כך מהר. בשנה ראשונה של תינוק חדש ממשיך האוקסיטוצין לזרום בדם, בייחוד אם את מניקה, אבל לא רק, ואז יש היקשרות לתינוק החדש, ומאחר וממילא רף הזוגיות ההתחלתי (לפני ההריון) לא היה משהו - זה כנראה ימשיך כמו קודם, ביתר שאת. לכן כדאי לטפל במצב כבר עכשיו, בלי קשר להורמונים.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[חסויה 101]

למערי לא נספיק, אשמח לדעתך

אני אמורה ללדת ממש בימים הקרובים
התאריך המשוער הוא השבוע ויש את פסח.. לכן לא חושבת שכבר נספיק לקבוע לפני הלידה.
מעבר לזה המחשבה של הלידה מאוד לא נעימה לי
אני כבר מרגישה בדיכאון וחוששת לשקוע יותר
עקב המצב בלב כבד אני מרגישה שאני לא מעוניינת בלידה ולא מעוניינת להתמודד עם המבחן זוגיות הזה שצפוי לי.
את הקטנה הנקתי כמעט עד גיל שנה. הפעם אני מרגישה כל כך מרוחקת שלא יודעת אם אצליח...
חשבתי שאני בונה לי קן משפחתי וילדים זה שמחה ופתאום נאמר לי שהפרטנר שלי פשוט לא טיפוס משפחתי.

המצב כזה אני מהיחה שהעצה תשאר זהה וללכת לטיפול במועד הקרוב ביותר גם אחרי הלידה? .

 

[מריוס זכריה]

כמובן

ועוד עצה קטנה: אני מבין שהלידה לא באה לך טוב עכשיו.
אבל תזכרי שהמחשבות שלך עליו שהוא לא משפחתי הן לא בהכרח האמת!!!
מחשבות הן נזילות כמו גלי הים. באות והולכות.
חוויית הלידה, ועוד יותר מכך, הילד/ה, יהיו איתך לנצח.
נסי להפריד בין המחשבה השלילית, שאיננה דבר ממשי, לבין הדבר הממשי והעצום העומד לפניך. אני חושב (למרות שלא ניסיתי זאת בעצמי

) שראוי להתייחס ללידה כמו הפלגה בים הרחב. גם אם יש סופה וגלים ענקיים, אין לנו ברירה אלא לשוט עליהם, ולחכות שהסערה תדעך ונשוב לחוף מבטחים. כמו שאין טעם להילחם בגלים, אלא יש לעמוד מולם ישר בתשעים מעלות (כדי לא להתהפך), ככה ראוי בלידה לשמור על מיקוד פנימי, למרות המחשבות שמציפות והכאבים וההורמונים וכל המהומה מסביב, לנשום ולהתמקד כל פעם בגל אחד, לחשוב חיובי, ישר קדימה, ולא לעשות חשבונות מיותרים. לשחות עם הים הזה.

מאחל לך לידה מוצלחת, בריאות לכולם, ורק אחר כך - תיגשי לשלב הבא.

חג שמח כפול ומכופל - לך ולבן זוגך למסע (גם אם כרגע לא מרגיש לך ככה)!
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[נוסעת בזמן אחר]

תתרכזי בלידה, בעצמך. תדאגי לעצמך.

זה הכי חשוב כרגע. לא חושבת שהנקה של שנה זה מה קובע בהורות טובה.
תתרכזי בללדת וחודשים ראשונים אחרי. קחי כל דבר בעיתו. אין לך אפשרות להתמודד עם הכל ביחד.

 

[אמרלדה]

המשבר - לא לקראת הלידה

המשבר התחיל להיבנות מהלידה הקודמת. ליתר דיוק - מההחלטה שלך להישאר בבית ולגדל את הילדה.
בלי פירוט רב מצדך, אני מניחה שקרה שם שינוי תפקידים/שינוי חוזה, במעמד צד אחד בלבד. ואולי במעמד שניכם, אבל לא ידעתם את המחירים.

אדם מתפתח מתוך מפגש עם אנשים אחרים, מתוך אתגרים, מתוך אחריות, אבל בעיקר מתוך מפגש עם אנשים אחרים. לך היה אתגר רציני: להיות אם ולגדל את בתך. לו היה אתגר לפרנס, להצליח בעסק ולשמר אותו, לקדם אותו. הזהות שלך הפכה להיות בעיקר אם. הזהות שלו הפכה להיות מישהו שמריץ את העסק קדימה גם כי הוא רוצה ויכול, אבל גם כי אין ברירה.

ההתפתחות שלכם הלכה לכיוונים שונים. ושלך נעצרה במידת מה. יהרגו אותי פה כולן על האמירה שלהתפתח כאם זו לא התפתחות - לא ממש אומרת את זה, אבל זו התפתחות אחרת. במושגים שלו - את נעצרת.

כשבן אדם מריץ עסק, בא בקשר עם אנשים בחוץ, עם לקוחות, עם ספקים, עם בעיות שזקוקות לפתרון, עם מציאות כלכלית שטופחת לו על הפנים כל יום, עם התמקצעות - הוא מתפתח כהוגן. הוא כל הזמן לומד. הוא כל הזמן גדל, הוא כל הזמן מרחיב את ה"אני" שלו.

ואילו את, במושגים שלו ולא רק שלו, במושגים של רבים, נעצרת. משום שההתפתחות הרגשית הענקית שלך כאם לא באה לידי ביטוי במעשה, ביום יום, מול מבוגרים אחרים. נושאי השיחה שלך אולי מוגבלים יותר לענייני הילדה והבית. ההתמודדויות שונות לחלוטין. פרשת מהמירוץ כחברה שלו, והותרת לו לרוץ לבד. הוא עושה זאת, אבל גם אין לו פרטנרית. זה לא שהוא מגיע הביתה ואת מגיעה מעבודה אחרת ושניכם מספרים בהתרגשות על מה שקרה בעבודה, על מה מעניין וחדש, שינויים שקרו לכם וכדומה. החדשות וההתרגשויות שלך נשארות ברמה של דיווח על צעד ראשון של תינוקת, שאני לא מזלזלת בחשיבותו, בשבילך. לא בשבילו.

תוסיפי לזה את האופציה - הרי אני לא יודעת, אבל אופציה - שהעול הכלכלי קשה לו והוא מרגיש שאת לא עוזרת, תוסיפי לזה את האופציה - כנ"ל - שאת מרגישה שהוא לא עוזר בבית כי כמה כבר הוא יכול לעזור כשהוא כל הזמן עסוק ועייף? תוסיפי לזה את האופציה שכשהוא מגיע כל מה שהוא רוצה זה שקט ומנוחה ואילו את רוצה להתחיל לדבר כי לא היה לך עם מי כל היום, וגם את האופציה שאת בטרנינג. אופציה. רק אופציה.

היום, בעידן המודרני, בארץ שלנו, אישה שלא יוצאת לעבוד גם מטילה עול כבד על בעלה, וגם מסיגה (מלשון נסיגה) את עצמה אחורנית.

עצתי? כמובן, טיפול זוגי. ברגע שתוכלי לצאת מהבית. תוך חשיבה על הדברים והכרה שאת צריכה לבנות את עצמך, אישיותך, הווייתך ועמוד השדרה שלך מחדש כדי שיהיה מעניין, שותף ואתגרי לאדם ש"בוער מבפנים ורוצה להתפתח" - לפי דברייך.

הוא לא משפחתי? ממש ממש לא בטוח, לא ברור. מאוד יכול להיות שזו לא המשפחה שהוא קיווה לה, כשנישא למישהי שעבדה לצדו ובנתה לעצמה קריירה.

בהצלחה וחג שמח.

 

[חסויה 101]

המון אמת וקצת מתקנת...

ברוך השם אין עול כלכלי, כרגע יש שפע ובאמת שאין צורך שאצא לעבוד לכסות גנים ועוד גמה גרושים ...
כן יש כאן עניין שהוא מרגיש שנתקעתי ואני לא מתפתחת ואני יכולה להבין זאת.
לצורך העיניין הוא חושב שאוכל להשאר בבית ולגדל את הבנות וכן להתפתח על ידי לימוד נושאחם מסויימים או לצאת קמת מההתעסקות רק בגידול תינוקות.
הוא באמת טען בשיחה האחרונה שאין לו עניין בי בגלל זה
לגבי שהשארתי אותו לבד בעסק מזה הוא מרוצה, הוא לא אהב להתייעץ איתי על הכל ולקחת החלטות ביחד
ניסיתי להסביר את הצד שלי, באמת שחשוב לילהתפתח בעצמי
כרגע באמת מבינה שזו תקופה שתחלוף
אני מסכימה איתו שאהי צריכה לעשות מעבר לצהריים ונדנדות.
עכשיוצריך לחפש מה באמת ימלא אותי.

 

[חובטת שטיחים]

שאלה - איך במצב שתארת אחרי הלידה הראשונה נכנסת שוב להריון?

האם זאת היה מתוכנן? על ידי שניכם? לא מתוכנן? רצוי?
אני שואלת כי הסיפור של בעלך על "ההתפתחות שלך" נשמע כל כך מצוץ מן האצבע שזה מרגיש כמו תירוץ... הרי ברור שאשה שרק ילדה, נכנסה שוב להריון ועומדת ללדת תהיה שקועה רובה ככולה באימהות!
גבר שבוחר במצב כזה, כלומר מתכנן יחד עם זוגתו את ההריונות ויודע שבשנים הקרובות ביתם יהיה מלא בתינוקות (ואחרי הראשון הוא גם יודע כבר כמה התעסקות זה דורש...), חייב להיות מודע לכך שזה יהיה המצב.
לכן אני אומרת שאם הוא היה חלק מהתכנית הזאת ועכשיו פיתאום לא מבין למה את שקועה רובך ככולך באימהות - הוא ילד ולא לוקח אחריות על הבחירות שלו ועל התוצאות (הלגמרי הגיוניות) שלהן.
ואם הוא לא היה חלק מהתכנית הזאת, אז ההתרחקות ממך היא אולי עונש שהוא מעניש אותך על שבחרת להרחיב את המשפחה למורת רוחו.
מסכימה עם המנהל שכך או כך צריך טיפול כדי להבין מאיפה מגיע הניכור הזה שלו, האם הוא יכול להתגבר עליו ואיך.
ועוד מחשבה שעוברת לי בראש היא שאולי בגלל שאת אמא במשרה מלאה (ובטח יודעת לתקתק את העיניינים עם הילדה הרבה יותר יעיל ממנו), הוא הרבה פחות מעורב בהורות ולכן גם פחות מוצא בזה עניין משותף איתך. אולי יותר "שעות אבא" לילדים (בזמן שאת למשל יוצאת ללימודים...) יקרבו אותו לעיסוקים וליום יום שלך ויגרמו לו להבין יותר טוב את המקום שלך (וכמה הוא לא דל).

 

[חסויה 101]

עונה

קודם ההריון הוא היה מתוכנן, אם לומר את האמת- שכנעתי אותו
אני לא חושבת שאני או הוא ידענו שזה יהיה קשה כי כשהקטנה הייתה בת חצי שנהזה היה נראה שזה לא יהיה כזה ביג דיל
אבל כמובו שאם היא עדיין בבית איתי בחודש תשיעי זה בגלל שאני מסוגלת להתמודד.
מה שיאמר לזכותו אני מתבכיינת לו הרבה בהריוו הזה, כמה קשה לי וכבד לי לרדוף אחריה כל היום וכמה אני מבקשת שיחזור מוקדם יותר כי קשה וקשה וקשה
על זה כבר דיברמו בשבלב מוקדם יותר והורדתי את המינון של ההתבכיינות ואת הבקשות
כי באמת שאול קצת נסחפתי והרי גם הוא עובד מאוד קשה ולא מתבכיין כל היום...
השיחות שלנו הפכו להיות משימות ותפקידים ואני תוהה אם זוג שאהב פעם כל כך
אם אין שנאה ואין כעסים
אפשר להחזיר את הרגש הזה? של הזוגיות והאינטימיות?

 

[אמרלדה]

אפשר. טיפול זוגי עם מחויבות ורצון אמיתיים של שני הצדדים.

בהצלחה בלידה המתקרבת.

 

[kagome10]