קנאה/אלימות מילולית

[תמרה 448]

קנאה/אלימות מילולית

אני בקשר זוגי כחודשיים וחצי עם מישהו שהיה לפני כן מספר חודשים ידיד. קשר שנראה מאוד טוב וחזק מהרבה בחינות, גם דובר כבר על עתיד משותף. היה איזשהו משבר ממש בהתחלה כשהיה חשוב לו לדעת עם כמה גברים שכבתי ולי צרמה מאוד השאלה הזאת. זה הוביל לאיזשהו קצר שבסוף נשכח והמשכנו הלאה. סיפרתי לו על מערכות יחסים רציניות ואורכות שהיו לי בלבד. היו גם כמה סימנים נוספים בדרך של קנאה והיו מריבות עקב כך, אבל אני ניסיתי כל הזמן להשקיט את העניינים ולא לשים על כך דגש. בסה"כ הסתכלתי על מה שיש ולא על מה שאין. למותר לציין שהייתי נאמנה לו לחלוטין וגם השתדלתי לתת לו כל הזמן את ההרגשה שאני איתו בלבד.
לאחרונה קרה אירוע ששבו נכנס למחשב שלי ללא רשות וקרא התכתבויות ישנות מאוד לפני 6-7 שנים עם גברים שכללו פלירטוטים ותכנים מיניים. זה הוביל להתפרצות זעם מאוד קיצונית מצידו בצורה של קללות כגון זונה...מזדיינת עם כל הבא ליד, שקרנית מסריחה וכו', עזיבה בטריקת דלת.. בעקבות המקרה הזה סיימתי את הקשר מיידית והוא אחרי זמן קצר מאוד התחרט, התנצל, הבטיח ללכת לטיפול, אמר שהוא מודע לכך שיש לו בעיה שחזרה בכל הקשרים ושהוא רואה בי את אישתו ולא רוצה להפסיד אותי.
אני כביכול סלחתי והמשכתי אבל הלב לא שקט. האמון נפגע ויש לחץ מאוד גדול מצד המשפחה שלי (שקודם אהבו אותו) להפרד. אני חוששת מאוד מאוד על אף שאני יודעת שכבר פנה לפסיכולוגית. לא יודעת האם באמת יהיה לי טוב עם אדם שמסוגל לכך ובאופן כללי המזג שלו מאוד עצבני. דעתכם?

 

[אמרלדה]

אנא עארף?

מעניין אותי למה את פה עכשיו, ולמה לא היית כאן בזמן המשבר ממש.
כי בזמן המשבר ממש היית מאוד מקלה עלינו. היינו הופכים למשפחה אחת עם המשפחה שלך...

אבל עכשיו קורה משהו מעניין:
1. את סלחת, אבל לא באמת. רק מעל פני השטח.
2. הוא התחיל ללכת לפסיכולוגית
3. את חוששת מאוד.
4. פנית לפורום.

למה דווקא עכשיו, באמת? מה את מחפשת פה שלא היה לך קודם? חותמת להמשיך? חותמת להיפרד?
את יודעת, לפי שיטת ה-nlp האופנתית לתפארת שידה בכל ויד כל בה, את שומעת את קולך הפנימי בחוץ, אצל אחרים. מה הקול הפנימי שלך אומר לך? מה באמת את רוצה?

טוב. אז אני אגיד את דעתי: אי אפשר לדעת. תחילתו של טיפול פסיכולוגי עדיין לא אומר כלום על סופו. זה מעיד על רצון טוב ואמיתי. זה יכול לשנות התנהגות אבל פחות את האופי. זה יכול לגרום לבן אדם להבין מאיפה באות הטעויות ולרצות לשפר אותן. לתת הזדמנות שנייה. מישהו אמר: לחוות את הילדות מחדש, עם הרבה פחות פאקים.

ולכן - אולי. בהחלט אולי. אני בן אדם שמאמין בטיפול פסיכולוגי עם המטפל הנכון. כמובן, לא בטוח, אבל סיכוי.

אבל - וזה ממני אלייך, כי את זו ששאלת ולא הוא - חובת ההוכחה עליו. בכל נושא אחר הייתי אומרת לך: התחיל ללכת? יופי. תני לו צ'אנס. אבל בנושא הזה של אלימות מכל סוג שהוא - אף פעם לא נותנים צ'אנס שני סתם כך. צ'אנס שני זו תסמונת האישה המוכה. לא, אלף פעם לא.

אז מה כן? כיוון שכבר "סלחת" (שטויות), וכיוון שכבר טעית והמשכת וכיוון שאת כבר בפנים - הואילי נא לחשב מסלול מחדש ולצאת משם, תוך מתן הזדמנות שנייה:
"חשבתי על זה שוב, יקירי, ועם כל האהבה שלי אליך - אהבה זו תמיד רק התחלה. זה לא מספיק. מקווה בכל לבי שתצליח להחלים, לעבור, להתגבר וללמוד איך אפשר אחרת בעזרת הפסיכולוגית, קודם כל למענך. ואם תישאר שם זמן מספיק כדי שדברים באמת ישתנו - אני אהיה פה כדי להקשיב. עכשיו - אני בחוץ. אחר כך - אללה יודע. בהצלחה".

ובהצלחה.

 

[מריוס זכריה]

דעתי

האם הוא הלך לטיפול מתוך רצון כנה להשתנות? או שהוא הלך כמהלך טקטי להרגיע אותך?
אי אפשר לדעת, כמובן. אבל העיתוי רומז לכיוון הטקטי. במלים אחרות, המניע הוא כנראה חיצוני ולא פנימי.

אני לא מדבר על שקר מצידו, או העמדת פנים. אני מוכן להאמין שהוא באמת חושב שהוא רוצה שינוי. השאלה היא כמה הרצון הזה עמוק, וכמה הוא יעמוד לו ברגעים הקשים בטיפול. וזאת לדעת, שכמעט כל טיפול משמעותי מגיע לרגעים הקשים שלו. לכן הנחת העבודה שלך חייבת להיות worst case scenario.
עליך להניח שגם אם הוא כנה בכוונתו לשינוי, הרי שהשינוי עלול לא להצליח לו.

שוב - יכול להיות שאני עושה לו עוול, והוא באמת הבשיל להכרה עמוקה שיש לו בעיה שגורמת לו להתנהגות אלימה, קנאית וכולי. והוא יתגבר ויצליח. יכול להיות.

אבל כך או אחרת, אני חושב שעליך לעבוד על פי עקרון AS-IS.
כשקונים בית ישן או מכונית ישנה, נהוג לכתוב בחוזה שהדבר נמכר AS-IS, כלומר על כל פגמיו. הקונה מצהיר שהוא בדק את הנכס ומצא אותו לשביעות רצונו. בכך המוכר מגן על עצמו מטענת פגם נסתר (אלא אם כן המוכר טרח באופן פעיל להסתיר פגם כלשהו, דבר המהווה הונאה).

המשך הקשר שלך איתו מבוסס על ההכרה שראית את הפגמים שבו, וקיבלתם אותם על עצמך. מכאן ואילך זה רק בינך לבין עצמך.

דעתי האישית היא שבהתפרצות האלימות (פיזית או מילולית) הראשונה תחתכי ולא תחזרי. זכרי: עיקרון הסליחה כבר נקבע: הוא אלים ואת סולחת. זה התקדים. זה החוק שקבעת במו ידיך. בדרך כלל יחסי כח שנקבעו בשלב מוקדם כל כך לא משתנים בהמשך.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[חובטת שטיחים]

אני נוטה לתת לזה צ'אנס

הרי מהר מאוד יתעורר שוב משהו: תהיי לא זמינה כמה שעות, יעלה עניין של איזה אקס וכו' ואז תוכלי לראות איך הוא מתמודד עם זה, עכשיו שהוא בטיפול.
נכון שברוב המקרים אנשים לא משתנים, אבל אני מכירה לא מעט אנשים שחטפו איזה פטיש בראש וכן עשו שינוי גדול בחיים. אולי ההתפרצות הזאת והתגובה שלך היו הפטיש בראש שלו.

 

[batmea]

משהו כאן לא מסתדר לי

מצד אחד מדובר בקשר בן חודשיים וחצי בלבד, מצד שני את כבר רצת לדבר איתו על עתיד משטתף כשמצד שלישי יחסית לקשר זוגי צעיר כבר עברתם משבר כזה אנורמי שמבוסס על אמון. יחד עם כל זאת, הייתם ידידים לפני כן. כך שלא מובן לי מאיזה מקום נולד הקשר הזה אם לא מאצון וחברות עמוקה ששינתה פאזה.

נוסיף לעניין האמון את העובדה שהוא הרגיש לחטט לך בהתכתבויות לצד העובדה שאת בעצמך שמרת אותן קרוב ל -7 שנים. נשאלת השאלה : למה?
למה את שמרת התכתבויות בעלי תכנים כאלה שבע שנים ו-למה הוא הרגיש ואיך הצליח לגשת לארכיון כל כך ישן ולצלוח לבלוש אחרייך ולמצוא מה שמצא.

אחרי שתסבירי לי את העובדות התלושות שחיברת לסיפור אחד, אוכל אולי לדון בפרופורציה שהוספת לסיפור ואת מידתך בלהחליט ולהרגיש מה שאת חשה היום.

דבר אחד מאוד ברור והוא הרצון שלך לצייר את עצמך כצופה מן הצד ומאוד אדישה לנוכח תגובות שאת לא נשמעת סובלת מהן אלא מנסה לסחוט מהן את הרגש שאת מחפשת בבחור הזה וכל זאת מלבד בלפתור את הבעיה ולדבר עליה.
ושוב, מבלי לשכוח את העובדה שהיתה ביניכם ידידות לפני כן, כשכאן אין שום זכר לתקשורת בין שני חברים שהפכו לזוג.

 

[kagome10]

את אשכרה מוחקת התכתבויות שלך?

כי אצלי שמורים כל האימיילים שנשלחו לי מאז ומעולם (חוץ מספאם) וכל ההודעות שנשלחו לי בתפוז, ובאופן כללי - אני לא מוחקת הודעות טקסטואליות.
בשביל מה? המקום שהן תופסות הזכרון הוא זניח.
&nbsp
למצוא התכתבויות כאלו במייל שלי זה טריביאלי - עם מילות חיפוש מתאימות. ולהיכנס למייל שלי? אני לא נועלת את המחשב שלי, כך שכל מה שצריך זה להיכנס לג'ימייל ולחפש.
&nbsp
כך שלו הייתי מנהלת התכתבויות כאלו, היה אפשר למצואן בקלות.
&nbsp
ובנוגע לתקשורת בין ידידים - כשהתקשורת עם מישהו טובה הוא עובר למעגל החברים, כך שידידים, לפי ההגדרה, הם אנשים שהתקשורת איתם לא עמוקה או טובה במיוחד.
&nbsp
העובדות כפי שמתארת אותן פותחת השרשור נראות לי הגיוניות בהחלט, כך שנשאר לשאול דבר אחד -
&nbsp
מה היא הסיבה בגללה חשוב לך כל כך לתקוף את פותחת השרשור, לנסות להציגה באור לא מחמיא, ולהטיל ספק באמינותה?

 

[batmea]

לא נשמע סביר ש-7 שנים נשמרו שרשורים בסגנון הזה ללא תכלית?

אגב, חתיכת זיכרון יש לתיבת מיילים שלך...(וזה לא הגיוני לתיבת ג'ימייל פעילה)
מלבד זה, אם זה לא אקטואלי ואני כאדם שכן משתמש בתיבת המיילים האישית שלי, למה לי לשמור התכתבות של 7 שנים אם הקשר היה וטוב שהיה? ועוד מיניות? יתרה מכך, איך הבחור יודע את הסיסמא לג'ימייל שלה כשהם בקשר של סך הכל חודשיים?

אף אחד לא תוקף את אף אחד אבל כשיש דיסוננס וביחוד בין הנתונים והעובדות לבין התגובות שלהם שם בקשר, זה אמור להיות מוסבר נכון לפחות.
לי זה לא סביר ולא הגיוני, למה את בוחרת לפסול דעה שאת לא חושבת כמוה?
זכותי לדעתי כשם שזכותך לדעתך, אין כאן התקפה או פסילה לדעה או רגש של האחר.
גם בהנחה ואין דופי בגרסה, היא בחרה לצייר אותו באופן הזה, האם היינו מחפשים לראות אותו, כגבר, באור אחר במידה והמקרה היה הפוך והוא זה שהיה אדיש ביחוד להיסטריה שלה כשהוא נתפס עם פורנו או בהתכתבויות גסות עם נשים בשרשורים של 7 שנים אחורה במייל הפרטי שלו? לא יודעת, לא נראה לי בואי נחשוב לאור כל המקרים שקרו כאן. זה אולי לא מצדיק חטטנות ולקריאות גנאי אבל.. נשמע לי מוזר כל הסיפור, זה הכל. ערב טוב!

 

[kagome10]

תגידי, איזה מיילים את שולחת?

אני שולחת מיילים טקסטואליים. הגודל של תיבת מייל בג'ימייל מספיק כדי להכיל ספרייה שלמה, ועוד ישאר מקום!
(אלא אם כן התכתבויות טקסטואליות בלבד לא נחשבות תיבת מייל פעילה מבחינתך).
&nbsp
ובנוגע למיילים - למה *כן* למחוק? יש לי מיילים מאנשים שהיו איתי בתיכון ואני לא זוכרת מי הם, ואפילו את הקבצים של העבודות מאז. ה לחלוטין לא רלוונטי, אבל למה שאקדיש זמן למחיקה של מיילים. מי יודע מתי אתחרט וארצה פתאו לקרוא מייל ישן?
&nbsp
ובנוע לססמא - מאיפה הלטת שהוא יודע מה הססמא. הדפדן שלי שומר את הססמא, כל מי שיש לו גישה למחשב שלי יכול לקרוא את המיילים שלי.
&nbsp
את תוקפת. לו לא רצית לתקוף, היית פשוט שואלת כדי לדעת, ולא מניחה מראש שהשואלת עושה מניפולציות בעובדות.
&nbsp
הדבר היחידי שנשמע מוזר בסיפור זה מידת הפרמיטיביות של הגבר - כל בן זוג שהיה מחטט במיילים שלי היה צריך להסביר היטב את הסיבה לפעולה הלא ראויה שלו. וכל גבר שהיה שופט אותי על פעילותי המינית לפני ההיכרות בינינו היה נזרק מייד. למה שיהיה אכפת לו ההתכתבות שלה לפני 7 שנים? אבל לצערי יש לא מעט גברים כאלו. כך שזה לא באמת מפתיע.
&nbsp
במקרים הקודמים שהיו כאן אמרו לחטטניים למיניהם (כולל לאחד שמצא ראיות לבגידה. עכשיו, ולא לפני שבע שנים) שהוא יוצא רע, ושהוא במצב ביש, ושיש לבת זוגו את כל הסיבות לכעוס עליו.
&nbsp
אז מי שראה מכתבים מלפני שבע שנים? היו אומרים לו ללכת לפסיכולוג. אבל גבר שהיה נכנס לפורופ כדי לשאול הוא לא מהסוג שהיה יוצא בהתפרצות אלימה על משהו שקרה לפני שבע שנים.
&nbsp
המצב פשוט וצלול, ואם את חושבת שיש דיסוננס בין העובדות לנתונים, אז משהו בתפיסת העולם שלך משובש.
&nbsp
&nbsp

 

[batmea]

נסכים שלא להסכים,

שנית, אני לא חושבת שקיימת שיטה או דרך בלעדית להציג סתירה או ספק מלבד "שאלה".
קיימות שיטות ודרכים שונות ועדיין, זה לא פסול ולא תקיפה.
איני יודעת בת כמה את אבל 7 שנים אחורה בג'ימייל... נשמע לי תמוה. כל שכן, שרשורי מיניות עם קשר שנס ליחו- מוזר. מה גם, לא נראה לי שהוא ישב וגלש לו בתמימות דרך המחשב שלה וחיפש מיילים מלפני 7 שנים בתיבת ג'ימייל פרטית של חברה בקשר של חודשיים מבלי סיבה וביסודיות ומצא את שמצא.
אני לא אמצא ואקרא סתם מיילים בג'ימייל של מישהו שעות על גבי שעות על היסטוריה של 7 שנים אחורה אם לא רציתי למצוא היסטוריה כזו.
מה גם, יש הבדל בין ראיות לבגידה שמוצאים לבין מה שהוצג כאן ועדיין, אולי הדרך שהתנהג לא מקובלת ולא נכונה אבל אי אפשר לבטל רגש או להציג אותו כמבוטל ולקבול עליו, כי הוא שלו. טיפול או לא טיפול- זה עדיין שלו.
את יכולה גם לבוא נגדו כמה שתרצי ולקרוא לו פרימיטיבי וכמתנהג מוזר, אבל הבחורה בחרה אותו ולהשאר איתו ועל זה לא הבאת דעתך ועדיין, הדעה היא נטו נגדו.
לי באופן אישי לא מובנת ההתנהגות שלו בקשר צעיר לעומת ההתנהלות שלה.

נו, שויין.

 

[kagome10]

אבל זה בדיוק העניין

ראית משהו מוזר בסיפור. יש כל מיני דברים שאפשר לעשות. אפשר לשאול כדי לברר עוד פרטים שיבהירו את העניין. אולי הסיפור סופר בקצרה ולא הבנת משהו, ואולי הוא מוזר מטבעו. ואפשר להניח מראש שהתשובות שתקבלי לא מספקות, שההתנהלות של פותחת השרשור תמוהה.
זה, בעיניי, לא רק לא הגיוני, אלא גם שיפוטי.

אני מסכימה שההתנהלות של בן הזוג תמוהה. אבל למה להניח שפותחת השרשור לא סיפרה משהו, במקום להניח שבן הזוג פרמיטיבי? לי אישית הסיפור נראה הגיוני לחלוטין. הכותבת, מתוך תמימות או טמטום או אופטימיות או חוסר ניסיון או סיבה אחרת כלשהי, בחרה בן זוג פרמיטיבי וקנאי (קנאי לעבר, בהקשר הנוכחי).
הוא, ככל קנאי, מחפש ראיות ל"בגידה". ובאמת שהיו לו מספיק סיבות לחשוד.

ההתנהגות של בן הזוג נראית לי הגיונית תחת ההנחה הזו. מגעילה, אבל הגיונית. הכותבת לא עשתה שום דבר מוזר (אלא אם כן לא להתנתק מהמייל שלך, ולא למחוק מיילים ישנים נראה לך מוזר. לי זו נראית התנהגות נורמלית לחלוטין. למען האמת, להתנתק תמיד נראה לי פרנויה, ומחיקת מיילים קודמים התנהגות מטופשת (אם זה למען היעילות) או פרנואידית (אם זה כדי למנוע הפללה עתידית).)

לכן אני לא רואה סיבה להניח מראש שהיא לא סיפרה את כל הסיפור.
בתור מי שנתקלה בקנאים פרמיטיביים פתולוגיים, ההתנהגות שלו הגיונית.

בנוגע לרגשות ואנשים - אי אפשר לבטל רגשות. אבל זכותי המלאה להחליט שמי שמרגיש כל מיני דברים, הוא פרמיטיבי ושוביניסט, ולהתרחק ממנו. אני מייעצת מכל הלב לפותחת השרשור לעשות זאת, ולהבא לא להתעלם מסימני האזהרה, ולהמנע מראש להיכנס לקשר עם קנאים פרמיטיביים.

למען האמת, החלק התמוה היחידי בכל הסיפור זו ההתעקשות של הלהישאר עם בן הזוג. אבל כבר נתקלתי בהתנהגויות מטופשות מאלו מצד נשים, אז אני כבר לא מופתעת.

 

[batmea]

בלי כל קשר.. אני ממליצה...

אני ממליצה בחום לקרוא שני ספרי עיון בפסיכולוגיה חברתית של פרופ' דן אריאלי הנקראים:
"לא רציונלי ולא במקרה" (רב מכר)
"לא רציונלי אבל לא נורא".

הם ספרים שישנו לך את דרך ההסתכלות על האנושות, לא כי הוא פלצני ומתיימר ללמד אותך ולשנות בך משהו אלא כי הוא מפתח בך זווית ראייה מאוד גמישה על מה שקורה לנו, אנשים, כיצורים אנושיים.
זה שינה בי הרבה ומיקד אותי אחרת.

 

[kagome10]

למה אני לא מופתעת מזה שאת שוב מניחה בלי לשאול.

קראתי את הספרים האלו, ולא למדתי שום דבר חדש. אם כבר, אני ממליצה על "לחשוב מהר, לחשוב לאט". ספר הרבה יותר מעמיק בנושא, ואותו כתב כהנמן, שראוי לקצת יותר כבוד מאשר אריאלי. מהספר הזה למדתי לא מעט (ועדיין נותרו נושאים מעניינים בפסיכולוגיה חברתית שנתקלתי בהם במקרה בכל מיני מקומות והייתי שמחה להרחיב עליהם. ולא כי אני חושבת שהם ישנו אותי - הם לא. אלא פשוט כי זה מגניב)
&nbsp
&nbsp

 

[batmea]

אני חושבת באופן עצמוני

 

[חיית בוקר]

בתור אחת שגם חוותה אלימות מילולית...

וגם אלימות נפשית מצד הגרוש שלי, אני יכולה להגיד לך, שמניסיוני האישי- מאוד מאוד קשה לשנות דפוס שכזה...במיוחד אם את טוענת שהוא גם כך טיפוס עצבני.
אני מסכימה עם הנאמר כאן, שאם שוב ישנה התפרצות כזו- כדאי להפרד לחלוטין!!! זה לא ישתפר בעתיד... זה רק ילך ויחמיר כי ה"סליחה" שלך היא ה"לגיטימציה" להתנהגות המחפירה שלו נגדך פעם אחר פעם.
המשפחה שלך צודקת לדעתי, ורוצה לטובתך!
את צריכה תמיד להאמין שאסור שמישהו יקלל אותך או לא יכבד אותך, ולא משנה מה עשית ועד כמה הוא כועס. תמיד חשבי על העתיד... איך היית מרגישה אם הבת שלך הייתה שומעת את המילים הנוראיות האלה מופנות נגדך? מה היא הייתה לומדת? שלאבא מותר ככה לדבר ולקלל את אמא? כי זה מה שאני למדתי מהוריי, שלאבא מותר לקלל את אמא- וגם אני "הרשיתי" שהגרוש שלי יקלל אותי, שלא יכבד אותי (בתת המודע בחרתי בגרוש שלי שהוא שתי טיפות מים דומה לאבא שלי). את צריכה לבחור בן זוג שאת תוכלי להסתכל בעיניי ילדייך העתידיים ולהיות גאה שבחרת בו להיות אבא שלהם. את יכולה לעשות את זה עם בן זוגך הנוכחי?

 

[A לוןA]

אני רק הערה קטנה

למה המשפחה שלך מעורבת לעזאזל בכל האיכס הזה?
את בת 35 (לפי הכרטיס) לא בת 17. הגיע הזמן שהקשרים הזוגיים שלך, ובוודאי סיומם, ישארו בינך לבין בן הזוג שלך.
עכשיו בישלת לעצמך דייסה נאה- גם אם את רוצה לסלוח (ולפי מה שאת כותבת, סלחת רק ב"כאילו")- המשפחה שלך, שהורעלה נגדו, לא מאפשרת לך- ואם הקשר ימשך הוא תמיד יהיה בעינהם "ההוא ש...".
&nbsp
טעים?

 

[kagome10]

 

[we are borg]

אנשים אלימים מעדיפים לא להוציא כביסה מלוכלכת החוצה

זה מאפשר להם להמשיך בלי ביקורת.
זה שהמשפחה לא מקבלת זה כי יש להם סיבה מוצדקת - אתה היית רוצה שמישהי שאכפת לך ממנה תהיה במערכת יחסים אלימה, גם אם זו רק אלימות מילולית (שלא בטוח שתישאר רק מילולית. יש נטייה להסלמה כשיש אפשור)?
הסטטיסטיקה מראה שאלימות היא לא מקרה חד פעמי, ואם כבר היה מקרה, והיא קיבלה אותו בחזרה, יש סיכוי לא נמוך שיהיו עוד מקרים של אלימות. זה שהוא פנה לטיפול יכול להוריד את הסיכוי, אבל עדיין עדיף במקרה כזה להיות מודעים, עם אצבע על הדופק.
אז כן, זה שהיא סיפרה למשפחה מוריד את הסיכוי שהקשר יצליח, ומעלה את הסיכוי לפירוק הקשר, אבל גם מורידה את האפשרות שלו להישאר אלים במחשכים.

 

[A לוןA]

אני לא אמרתי לנתק את המשפחה

ואם יש אירועים חוזרים של אלימות- כמובן שלספר ולחתוך מיד בלי להסתכל אחורה.
מה שקרה כאן, להבנתי, שונה מאוד.
היתה בינהם מריבה, אפילו מריבה קשה. במהלכה נאמרו מילים פוגעות. אחרי כל מריבה לרוץ לספר לאמא'לה על הילד הרע מהגן? מי יכול לנהל מערכת יחסים בצורה כזו?

מה גם שצריך לקחת בחשבון דבר חשוב- מי שנמצא בתוך המערכת הזוגית יכול לסלוח על טעויות ולנסות לשקם. הורה שפגעו בילד שלו לעולם לא יסלח, ולעולם ינטור טינה לפוגע- גם אם הילד שלהם כבר שכח על מה היתה המריבה.

בקיצור- יש הבדל גדול בין להסתיר אלימות ולבודד נפגע, לבין לרוץ להתבכיין על כל מריבה אצל ההורים.

 

[we are borg]

המדריך לאישה המוכה

אירוע אלים אחד זו בהחלט אינדיקציה לאירועים אלימים נוספים. גם אחד זה אחד יותר מדי. גם לא לספר זו אינדיקציה שאפשר לעשות כזה דבר ולצאת מזה בלי השלכות משמעותיות (הרי היא קיבלה אותו בחזרה).
אולי אתה לא חושב שאלימות מילולית זו אלימות, או שקללות כמו "זונה ... מזדיינת עם כל הבא ליד, שקרנית מסריחה" וכו' זו לא אלימות (ועוד שהסיבה להתפרצות הזו היא שלאישה יש עבר מיני). דעתי היא אחרת.

 

[A לוןA]

נו באמת

איפה בדיוק כתבתי את כל הגבבה הזו?
אני כתבתי או רמזתי שההתנהגות שלו היתה מוצדקת?
אני כתבתי שאירוע אלים זה משהו שיש לעבור עליו לסדר היום?
אני כתבתי שעבר מיני של מישהו הוא איזשהו טיעון נגדו?
&nbsp
אם אתה רוצה לקרוא ולהגיב למה שכתבתי- אתה מוזמן
אם אתה רוצה לטעון טיעונים מופרכים משלך ואז להראות למה הם מופרכים- אתה לא צריך אותי בהצגה הזו, נכון?