אני והמצלמה, פרקים 1-3

[nat992]

אני והמצלמה, פרקים 1-3

לאחרונה הבנתי עד כמה היו משמעותיות בשבילי המצלמות שאחזתי, רכשתי, קניתי, שאלתי, חשקתי, וכולי.
אז... כתבתי עליהן! על כולן, נראה לי לא שכחתי אף אחת מהן!
תודה למנהל הפורום, שאישר לי בשמחה להעלות את הסיפורצ'יק.
לעת עתה אני מעלה 3 פרקים, מחכה לפידבק!
שלכם, נתן.

פרק 1
מאז הייתי ילד קטן ומנוזל, רציתי מצלמה. מצלמה אמיתית, לא כזו מפלסטיק שלוחצים והיא משפריצה מים על החברים המופתעים. לא ולא. מצלמה אמיתית!

בגיל 12 קיבלתי את הראשונה. היה מבצע כלשהו של פפסי, ובתמורה קיבלנו פחית קטנה מפלסטיק זול. בלחיצה על פינה מסתורית כלשהי על הפחית, כל מיני חלקים קפצו החוצה, והפחית התגלתה כמצלמת פילם פשוטה וביתית. משעשע.
ההורים קנו לי לי פילם, שתלתי אותו בשמחה בפנים, ונסעתי עם הכיתה לטיול. צילמתי וצילמתי. בזבזתי את כל התמונות. 36, למי שזוכר.
כמה שבועות אחר כך הסרט נשלח לפיתוח, ו.. אכזבה, שומו שמיים. אללי לי. הכל נשרף. כל התמונות יצאו שחורות. איזו אכזבה...

ההורים המרחמים נתנו לי מצלמה אחרת, גרוטאת מתכת עתיקה. אבל- תקינה ועובדת. מוכחת.
אהבתי אותה מאוד. צילמתי בה כמה וכמה סרטי צילום. אורך המוקד היה קצר, כלומר: כל התמונות יצאו מרוחקות למדי. שום זום ושום נעליים, זה מה שהיה. אהבתיה!

פרק 2.
יום אחד בשנת 2002 הלכתי עם אימי לפוטו. חנות מאובקת וקודרת, עם מוכר חלקלק במיוחד. לאחר שהגיש לנו את סרטי הצילום המפותחים, הציג בעינינו המופתעות את חידוש העשור: מצלמה דיגיטלית! רואים על המסך את התמונות, וחסל סדר פילם! התמונות נשמרות על כרטיס זעיר ויקר יקר. מדהים!
המוכר הסביר: כל תמונה עשויה מפיקסלים. יש מליוני פיקסלים. יש אפילו מצלמות עם 2 מליון פיקסל! 'פחות מזה אל תקנו', לחש כממתיק סוד: 'התמונות יוצאות ממש גרועות. אבל 2 מליון פיקסלים.. אחחח...שם זהו עולם אחר לגמרי'
'זה העתיד ממש', לאט המוכר בקול סודי.
שמענו!

פרק 3
תקופה עברה לה. עברה וחלפה. ידידים ומכרים התחילו לקנות מצלמות דיגיטליות. ויום אחד- הגיע גם תורנו. מצלמת הפילם המשוכללת של הוריי- הלכה פייפן, כמו שאומרים. נפלה, נשברה, משהו כזה. אימי ספדה למצלמה: "זאת מצלמה של קודאק!! אבא שלי קנה לי אותה כמתנת חתונה.. היא הייתה כל כך טובה..."

למחרת הגענו שוב לפוטו. אותה חנות, אותו מוכר חלקלק, עוד טיפה אבק באוויר.
הוריי אמרו כאיש אחד ובלב אחד: הגיע הזמן למצלמה חדשה. על מה אתה ממליץ, אדון מוכר: על פילם, או על דיגיטלית?....
המוכר כל כך שמח!
"רק דיגיטלית, גברתי ואדוני. רק דיגיטלית. זהו העתיד!!!"
נו, המוכר אמר, המוכר יודע.
"על מה אתה ממליץ? יש לך אולי מצלמה של קודאק?..."
מצלמת קודאק לא היה לו. מה כן היה לו? מצלמה נפלאה, של סאניו! SANYO S4

בתוכה קיננו להם בשמחה 4 מליון פיקסלים. המוכר זרח: לא 2 מליון, ולא 3. ארבעה מליון פיקסלים! המצלמה הכי חדישה בעיר!...
ההורים התמקחו קצת על המחיר, בסוף אמא ממש לחצה, ואבא גנח ונתן כמה צ'קים. "למה כל כך יקר, למה".
1400 שקל היא עלתה, הגברת הקטנה. כסופה, קטנה קטנה. "כמו קופסת סיגריות". דיגיטלית, מרנינה.

כרטיס זכרון עלה עוד 120 שקל. כרטיס ענק בנפח שערורייתי ובלתי נתפש. 128 מגה! "יספיק לכם כמו כלום ל- 200 תמונות" קרן המוכר. כמו 6 פילמים ביחד!...

המצלמה הייתה מגניבה ברמות. נדלקה בשניה, התמקדה מהר. והתמונות? היו חדות במיוחד! נהדרות, מעולות. אחת אחת. רזולוציה בלתי נתפסת: 4 מליון פיקסלים!... שוו בנפשכם.

היה למצלמה גם מצב וידאו. לא מלהיב בכלל. בלי קול, ובאיכות מזעזעת של ממש. לא שמיש, פסק הדוד המשופם.

המצלמה משכה הרבה עיניים. היא עדיין הייתה חידוש מרעיש באותה התקופה.
החבר'ה מסאניו התגלו כאנשים חכמים מאוד. המצלמה שלהם הייתה כמעט על טבעית. קלה לשימוש, נעימה, צנועה. לבבית. ועם עדשה- חדה חדה.
היא עבדה ועבדה, צילמה מאות ואלפי תמונות טובות, ועד היום.. ובכן, היא תקינה ופעילה עד היום! בהנחה ויש לכם 2 סוללות AA, וכרטיס SD מיושן במיוחד.
הנה היא, הגברת.

 

[eliyaho155]

נהדר כול הכבוד ,כול התחלה חדשה היא יקרה,גם מרגשית וגם כספית

 

[steiff]

סיפור נהדר

מעלה זכרונות מהמצלמות הראשונות שלי...

 

[nat992]

תודה תודה

נדהמתי בעצמי עד כמה אני זוכר אותן טוב. (אני עובד כעת על פרקי ההמשך)
הרבה יותר מכל גאדג'ט אחר שיה לי אי פעם.
קדימה, ספר לנו עם המצלמות שהיו לך...

 

[steiff]

המצלמה הראשונה שלי

בעצם לא שלי. זו היתה המצלמה המשפחתית...

בראוני ״פיאסטה״ של קודאק.

http://www.brownie-camera.com/19-4.shtml

סרט 127 שהצריך טעינה בחדר חושך. פורמט בינוני...

צמצם קבוע 11 למרות שאני זוכר גם מתג צמצם שאיפשר שני מצבים. כנראה גם 5.6.
מהירות תריס קבועה 1/40
אורך מוקד לא מוגדר.

היו גם סרטי צבע 127 אבל בגלל החשיפה הקבועה היה לא ריאלי לצלם בצבע. צילומים ש׳ל אפשר היה ״לדחוף״ או ״לשרוף״ בפיתוח. בצבע זה היה בלתי אפשרי.

12 תמונות בסרט.

לא מעט מהילדות והנעורים שלי מצולמים במצלמה הזו.

רק כשהתגייסתי וחתמתי קבע היה לי כסף לקנות מצלמה של ממש. אספר עליה פעם אחרת.

 

[steiff]

המצלמה השניה שלי. הרפלקס הראשונה

כשנכנסתי לקבע בראשית שנות השמונים התחיל להישאר לי עודף תקציבי והחלטתי לממש את הרצון לצלם במצלמה ממש. זיכרונות טיולי התנועה בנופי הארץ עם המחשבה ״אם היתה לי מצלמה״ עלו ובסופו של דבר הגעתי לחנות בתל אביב באיזה ״אפטר״ ויצאתי ממנה עם מינולטה יד שניה. לא זוכר את הדגם המדוייק. משהו מסדרת SR-T-300 עם מצבים ידניים וחצי אוטומטים. צירפתי לה עדשת 50/1.7 שהיתה, מסתבר, דווקא עדשה מצויינת, והתחלתי ללמד את עצמי לצלם. גם את תורת החשיפה וגם קומפוזיציה. זכור לי לטובה אריק אפרת, צלם חובב שלימד אותי את כל מה שידע. הוא צילם בפנטקס. נדמה לי KE. מצלמה קטנה וחמודה. בהמשך רכשתי עדשת זום של וויוויטר. 28-80 וגם מכפל. רחוקות מלהיות פנינים אופטיות אבל זה מה שהיד היתה משגת.
שנה אחר כך הוספתי לרשימה את ה-X700 המפורסמת של מינולטה. המצלמה הראשונה עם מצב ״פרוגרם״ שמאפשרת לקבוע לבד את השילוב של צמצם ותריס גם יחד.
לחבילה התוספו גם פלאש של וויוויטר עם TTL ובהמשך גם פלאש ״פטיש״ של מץ מדגם CT-45 עם חיבור סינק. זו היתה הזדמנות ללמוד על מספרים מנחים ולחשב עוצמת הבזקה מול מרחק.

המצלמות הללו ליוו אותי משך כמה שנים עד שיום אחד...

טוב. את הסיפור של המעבר לניקון אשאיר לפעם אחרת.

 

[steiff]

הניקון הראשונה שלי

באמצע שנות השמונים, בעקבות קיצוצים עמוקים בתקציב משרד הביטחון, יצא חיל האוויר לתקופות הדממה ממושכות, מה שנתן לי לא מעט זמן להסתובב בין חנויות הצילום של רחוב אלנבי וסביבותיו. הזדמנתי לחנות קטנה בניהולו של אדם מרתק - עולה טרי יחסית מאיראן שנחלץ ממנה במטוס האחרון שיצא מהרפובליקה, חודשים לאחר עלייתו של שלטון האייטולות של חומייני. את החודשים האחרונים הוא בילה בכלא האיראני ושרד בזכות יכולותיו כצלם - הנציח את הרגעים האחרונים של המוצאים להורג. לכלא הוא הגיע בעקבות מעורבותו במשלוח של ערודים, חמורי בר, לאיקלום מחדש בישראל. פעילות זו גם העירה את תשומת לב השלטונות הישראליים וסייעו בחילוצו מהכלא והגעתו ארצה.

טוב... אני נסחף... סיפור מרתק, אבל הקשר שלי לעניין הוא מפגש מקרי בו למדתי ממנו על סגולותיהן המופלאות של המצלמות של ניקון: שילוב של מיעוט תקלות, מבנה משובח ואופטיקה מצויינת. במיוחד התריס האנכי שעשוי רפפות, בשונה המתריסים בשאר המצלמות בשוק שהיו אופקיים ועשויים רצועת בד. היתרון הגדול בעיקר: מהירות סינכרוני 125 ו-250 לפלאש כאשר שאר המותגים הגיעו למהירות סינכרוני מירבית של 60.

חיכיתי כמה שבועות עד שמצאתי גוף FE2 עם 50/1.4 יד שניה. שמתי את הציוד של מינולטה בקונסיגנציה והיגרתי לניקון. בהמשך נוסף לו, בהזדמנות, גוף FM2, עדשת 24/2.8, עדשת 105/2.5 ואפילו 200/4 מסדרת Q שעם קצת עיבוד שבבי הפכה להיות תואמת AI.

עכשיו... ניקון כאמור מצלמות בלי תקלות. עובדות לנצח...
אז התריס של ה-FM2 נשבר יוום אחד. בעיצומו של טיול באירופה. אחת הרפפות של התריס נשברה. ראיתי את התוצאות בסרט שפיתחתי - פס זהב בצבע כסף בכל התמונות... שמתי את המצלמה לתיקון אצל פוטו ״בוק״ בחיפה ואחרי שבוע הוא אומר לי שפרצו לחנות וגנבו את המצלמה המקולקלת. הוא טיפל מול הביטוח ונתן לי גוף משומש אחר במקומו. היתרון היה שהגוף הראשון היה מהדגמים הראשונים עם מהירות סנכרון 125 והגוף החלופי היה מדגם קצת חדש יותר עם מהירות סנכרון 250. יצא מתוק מעז.

המצלמות של ניקון ללא תקלות. במיוחד התריסים שלהן עמידים. וככה קרה שבנסיעה לארצות הברית וקנדה התריס של ה-FE2 נתקע ליד מפלי הניאגרה. כנראה גמר שעות. הגעתי לבוסטון ומצאתי חנות צילום באזור המזחים. החלפת תריס לא היתה רלוונטית מבחינת לוח הזמנים של הטיול אז ביצעתי במקום החלפה ראש בראש (עם תוספת ללא קטנה) של המצלמה קרוסת התריס עם FA. למי שמכיר - FA היתה הדגם הראשון של ניקון עם מצב ״פרוגרם״ שמאפשר מעבר למצבים הידני (שהיה הרף העליון של FM2) ועדיפות צמצם (הרף העליון של FE2) גם עדיפות תריס ומצב משולב של תיאום בין שניהם. בדיוק מה שהיה במינולטה X700 האגדית.

הכל היה טוב ויפה בעשרת הסרטים הראשונים. אחר כך המצלמה התחילה לעשות שטויות. צריך היה למתוח את הידית כמה וכמה פעמים עד שהתריס היה מואיל להידרך. כי ניקון מצלמות בלי תקלות...

שלא יובן כאילו הכל היה תקלות. בין לבין המצלמות שירתו אותי נאמנה. צילמתי טיולים, משפחה, אירועים. עשרות סרטים שקוטלגו לפי תאריכים. המצלמות עבדו קשה והיו נטולות בעיות מלבד אלו שפירטתי. אפילו התקלה המעצבנת של דריכת התריס ב-FA, שאף מעבדה בארץ לא הצליחה לתקן (הדגם לא הגיע לארץ דרך היבואן) היתה מעצבנת,, אבל לא משביתה.

אוסף התקלות שבא יחד עם עומס גדול בעבודה הביא לדעיכת העניין שלי בצילום והמצלמות ישבו רוב הזמן בארון באחד המדפים העליונים. כשהגיע העידן הדיגיטלי עברו תחת ידי כמה מצלמות דיגיטליות קומפקטיות ושימשו אותי נאמנה לא מעט. מה היה שם? איזו פוג׳י פיינפיקס מעוצבת עם 3.2 או 4 מ׳פ, קאסיו זערורית ובהמשך גם פוג׳י 5600 שנראתה כמעט כמו מצלמת רפלקס.

ואז, יום אחד קריר באוסטין, טקסס, נכנסתי להפשיר את האוזניים בחנות של Ritz ויצאתי ממנה עם D70 ועדשת 18-70. אומרים שלא נכנסים לחנות רעבים, אז כנראה שגם לא קפואים... לא הרבה אחריה הצטרפה לארסנל 70-300VR ומשם ההדרדרות לא נעצרה... מ-D200 ל-D300, חיישן CMOS ראשון. משם ל-D3 חיישן FF ראשון. D700 וממנה D800E. גם באופטיקה הצטיידתי במיטב שבמיטב. מ-14 מ׳מ עד 400 מ׳מ עם כל מה שבאמצע. זום, פריים, מאקרו. ידני ואוטומטי. במקביל היו לי גם מערכות קטנות יותר - D3100 עם 16-85 וכמה קומפקטיות כיס s90 של קנון וכמובן RX100 האגדית של סוני (שעדיין משמשת אותי).

אבל אז התחיל לדגדג לי חיידק הפילם מחדש, והתפעול הידני...

על התקופה הקצרה (והיקרה) של לייקה בתיק הציוד שלי, והמעבר הטבעי ממנה למל׳מ של פוג׳י - בפוסט הבא...

 

[prizman]

סיפור מרתק וכתוב היטב.

צריך לציין שנושא הערודים שבה את ליבי יותר מנושא המצלמות
שהוא מעניין לא פחות.

 

[אילן די]

אחלה סיפור!

גם אני התחלתי ממינולטה אבל בתקופה יותר מאוחרת.

 

[winner999]

הניקון שלי

בהמשך לסיפור על המצלמות שלי, את הזניט קיבלתי עם שתי עדשות - 44 מ"מ לא רעה ו-135 מ"מ שהוציאה תוצאות גרועות

באחד הטיולים ביקשתי לראות מצלמה עם עדשת זום של חבר ומייד נדלקתי ורציתי גם... הבעיה היתה שלהברגה של הזניט לא היו קיימות עדשות כאלו. באחת מחנויות הצילום הציעו לי עדשת Tamron 35-135 Adaptall-2 שאפשר היה להשיג עבורה מתאמים לגופים שונים והמתאם של פנטקס היה אמור להתאים. רק כשהגיע המתאם שהוזמן, התברר שפיזית הוא מתחבר, אבל לא ניתן לסגור את הצמצם (לזניט יש צמצם ידני - צריך לפתוח אותו לקימפוז ומיקוד ולסגור לצילום...) בחנות הסכימו להחליף את המתאם אך לא את העדשה

. בשלב זה החלטתי שהגיע הזמן לעבור למערכת מודרנית והתייעצתי עם חבר שהמליץ לי על "ניקון FM או FE", חמוש בידע המעמיק הזה (אז לא היה אינטרנט ולא היו פורומים ועוד לא גיליתי את מגזיני הצילום) יצאתי לשוטט בין חנויות הצילום ברחוב אלנבי. באף אחת לא מצאתי את מה שחיפשתי ולבסוף התפשרתי על ניקון F301 יד שנייה עם אחריות ב-"הדר", עברו עוד כמה ימים עד שהגיע המתאם לעדשה ואז התחלתי להנות - זו היתה קפיצת מדרגה עצומה בכל המובנים - מסך בהיר וברור עם פריזמה חצויה למיקוד, טעינת וקידום סרט אוטומטיים - באדיבות 4 סוללות AAA, מד אור מובנה ומדוייק וחשיפה ידנית, A ו-P. בינתיים גיליתי את מגזיני הצילום - גם את "עולם הצילום" הישראלי וגם את Popular Photography הלועזי (ז"ל) ולמדתי מהם על התקדמות הציוד וכניסת ה-AF שבהתחלה נראה לי שיקוץ, עד שקראתי על ה-F801s והמצלמה קסמה לי, לא בגלל ה-AF אלא בגלל התכונות המתקדמות האחרות שלה - כמו מהירות תריס 1/8000 עד 30 שניות, מדידת מטריצה, משוקללת מרכז וספוט, מבנה ארגונומי ועוד... ולבסוף רכשתי את המצלמה - SLR ראשונה "מהניילונים", בהתחלה זווגה לטמרון הידנית ובהמשך כשהיה תקציב, נרכשה עדשת ניקון 28-85 AF נהדרת ששימשה אותי עוד הרבה. המעבר ל-F801s היה שוב קפיצת מדרגה ופתח אפשריות חדשות בצילום. ה-F301 נשארה כגוף שני אבל כבר התחילה להגביל אותי וחיפשתי לרכוש גוף נוסף - על כך בפרק הבא...

 

[winner999]

המשך - גופים מתקדמים ולבסוף - דיגיטאלי

כאמור התחלתי לחפש גוף שני שיהיה דומה ביכולות ל-F801s וחשבתי על F801 משומשת. התחלתי לחפש בחנויות צילום ואז ראיתי אותה... ניקון F4 משומשת (מאוד) שהוצעה למכירה באחת החנויות בירושלים. ב-F4 כבר הייתי מאוהב מאז שיצא לי למשש אחת

אבל המחיר היה בשמיים ולא חשבתי על אופציה כזו, במקרה זה המחיר היה גבוה (נדמה לי שדומה לזה של F90 החדשה שבדיוק הוצגה) אבל בהישג ידי ואחרי הרבה התלבטויות נרכשה ה-F4 וה-F301 עם עדשת הטמרון שהתחילו הכל נמכרו.
ה-F4 היתה שוב קפיצת מדרגה - מצלמה מקצועית אמיתית עם יכולות אדירות, עינית גדולה ובהירה עם כיסוי של 100%, מערכת מדידה רגישה ומדוייקת ותריס מופלא שאיפשר חשיפה ידנית במהירויות שלא חשבתי שאפשריות ותחושה מוצקה ומשרת ביטחון.
במשך כ-10 שנים הייתי מרוצה מהמערכת שברשותי, אבל התחלתי לעקוב אחרי התפתחות הצילום הדיגיטאלי. בהתחלה המצלמות היו יקרות מדיי ואיכות התמונה עלובה. כשהוצגה ה-D70S ב-2005 היא כבר נראתה סבירה גם מבחינת המחיר וגם מבחינת איכות התמונה אבל השוק המתין למחליפת ה-D100 והחלטתי שגם אני אמתין.
כשהוצגה ה-D200 בסוף אותה שנה, הסתבר שזו מפלצת אמיתית, גם מבחינת התכונות וגם מבחינת המחיר שחרג בהרבה ממה שהייתי מוכן להוציא ובלית ברירה חזרתי ל-D70s שנרכשה עם עדשת הקיט 18-70.
שוב התחלתי תהליך של לימוד ולאט לאט למדתי איך אוכלים את המדיה הדיגיטאלית

אבל עם הזמן התחלתי להבחין גם בחסרונות של המצלמה - הבולטים ביותר היו העינית הקטנה והחשוכה וגלגלת תכניות הצילום שהיתה מסתובבת בעצמה וכל פעם הייתי מוצא את עצמי בתכנית שונה מזו שהתכוונתי

לקראת סוף 2006 הוצגה ה-D80 ששיפרה את נושא העינית, אבל עוד לא הייתי מוכן להחלפה אבל שנה אחריה, הוצגה ה-D300 והבנתי שזו המצלמה הבאה שלי...
המתנתי כמה חדשים ואז כשהמחיר ירד מעט רכשתי אותה ולא התאכזבתי.
על הדרך נרכשו גם כמה עדשות שהתאימו לעידן הדיגיטאלי וכבר חשבתי שאני מסודר מבחינת מערכת עד ש...
המשך יבוא...

 

[winner999]

תיקון - D300

למעשה, כשהוצגה ה-D300, היה ברור שתגיע גם מצלמה ברמה נמוכה יותר עם אותו חיישן ולכן המתנתי עד שכצפוי, הופיעה ה-D90, לאחר התלבטות ארוכה החלטתי שאני לא מתפשר על איכות הגוף ונוחות השליטה ורק בסוף 2008 (יותר משנה אחרי שהוצגה) רכשתי את ה-D300.

 

[winner999]

סגירת מעגל וכמה תובנות...

לאחר כל השתלשלות העניינים, מצאתי את עצמי מסתובב ביום-יום עם תיק ובו מצלמה ושתי עדשות ששוקלים יחד למעלה מ-2ק"ג, בנוסף, מצאתי שבהרבה מצבים, המצלמה נמצאת עם העדשה הלא נכונה וצריך החלפה מהירה ולמרות שאני כבר מתורגל, לפעמים הרגע המכריע חלף ונשארתי עם העדשה ביד

התחילה להתגבש החלטה שליום-יום אני רוצה מצלמה קטנה וקלה עם טווח זום גדול יחסית. התחלתי לקרוא מבחנים ולהתייעץ בפורומים ונדלקתי על ה-Panasonic FZ1000 שלפי כל המבחנים וההשוואות נראתה לי מתאימה למטרה, רק שאז התחילו הדיבורים על סדרת ה-DL הצפוייה של ניקון, כולל ה-DL 24-500 שעל פניו נראתה עדיפה ואפילו כבר הוצעה במכירה מוקדמת בכמה אתרים

כמובן שהשהתי את ההחלטה עד שהמצלמה תצא לשוק ואפשר יהיה לדעת אם היא עומדת בציפיות. הבעיה שזה אף פעם לא קרה - ניקון ביטלה את כל הסדרה וחזרתי למשבצת הראשונה. בסופו של דבר רכשתי את ה-FZ1000 ואני בתהליך למידה וממה שראיתי עד עכשיו, המצלמה עומדת בציפיות ולא התאכזבתי ממנה.

ולתובנות - כאשר אני סוקר את תהליך קבלת ההחלטות והרכישה לאורך השנים, אני רואה את ההתפתחות - מקבלת החלטות על סמך המלצות של חברים ומוכרים בחנויות, דרך לימוד מקריאה במגזינים (שלפעמים מוטים מסחרית) כאשר הקפיצה המשמעותית היא בהופעת האינטרנט, קבוצות הדיון והפורומים שמנגישים כמות עצומה של מידע שכמובן צריך לדעת לסנן כדי לקבל החלטות מושכלות.
בהזדמנות זו, אני מודה לכל החברים שתורמים מנסיונם וזמנם כדי לעזור למתלבטים כמוני ומקווה שאוכל לעזור לאחרים בתורי

 

[steiff]

Why I didn’t like my Leica

משלב מסויים מצאתי את עצמי מתגעגע לפעול הידני הפשוט של מצלמות הפילם הישנות של ניקון. את שתיהן מכרתי בפרוטות אבל העינית עם הפריזמה החסרה לי. קניתי מחדש מצלמות פילם יד שניה. F3 ו-FA (עם תריס תקין) ואפילו F6 שהיא המילה האחרונה במצלמות פילם בעלות פוקוס אוטומטי של ניקון. צילמתי לא מעט פילמים ואפילו רכשתי סורק די מקצועי. הבעיה היתה ההתעסקות מסביב, פיתוח, סריקה. הדפסות עשיתי מעט.
ואז הגיע שגעון הלייקה. ההילה סביב המצלמה הזו והאופטיקה האגדית של לייץ גרמו לי לצייר ולכבוד יום הולדת חמישים החלטתי לבזבז חלק ניכר מה בונוס השנתי על לייקה M9. יחד איתה קניתי בהתחלה צייס 35/2 משום שזה מה שהיתה היד משגת. בכל זאת מדובר במצלמה של 7000 דולר...
חיישן 18 מ׳פ CCD. החיישן הכי מפורט בשוק באותה עת (טרם ימי D800, ועל 24 המ׳פ של D3x פסחתי). אבל בכל זאת CCD. מצד אחד צבעים עזים. מצד שני החיישן מפסיק לתפקד מעל איזו 400 וגם שם הוא כבר לא במיטבו.
לאט לאט הצטרפו עדשות. כל אחת שווה את משקלה בזהב. ולעסק הצטרפה בהמשך גם M6 עם TTL לעבודה נוחה עם פלאש. בהמשך הצטרפה לחבורה גם M3 משופצת במצב כמו חדש עם מד אור חיצוני תקין. לא משנה כמה כסף הושקע במערכת. מה שחשוב יותר זה כמה ממנו ירד לטמיון כשמכרתי את כל החבילה אחרי שלוש שנים כדי להגר לפוג׳י. אם הייתי יודע, כשמכרתי את הציוד, ששגיא יתחיל להתעניין בלייקה - הייתי ממתין קצת ומוכר לו בהרבה יותר כסף ממה שמחלקת יד שניה של ״אדורמה״ הסכימה לתת לי. מה שהשארתי אצלי מכל העסק היה את ה-M3 עם סומילוקס 50/1.4 וסומיקרון 90/2.
אני קצת מקדים את המאוחר. חווית הצילום בלייקה היא אחרת ממצלמות רפלקס ובוודאי שאחרת ממצלמות עם עינית דיגיטלית. רינג׳פיינר לא מציג את התמונה כמו שהיא נראית על הסרט אלא מציג תמונה באורך מוקד מוכתב מראש (תלוי בדגם המצלמה). ב-M9 זה אקוויוולנטי ל-28 מ׳מ. כאשר מצלמים בעדשה בעלת אורך מוקד ארוך יותר - יופיע בתוך הריינג׳פיינדר מלבן שמציג את האזור שנלכד בעדשה. כאשר מצלמים בעדשה בעלת אורך מוקד קצר יותר - צריך לנחש את הקומפוזיציה או להתקין עינית חיצונית על הרגל החמה של הפלאש. וכך צריך לדלג בין העינית הפנימית באמצעותה ממקדים לעינית החיצונית באמצעותה מקמפזים.
אחת הבעיות העיקריות של המערכת היתה, אם לא ניחשתם, העובדה שרכשתי אותה בגיל חמישים. מי שעוד לא הגיע לגיל ידע כשיגיע - בגיל הזה מי שאין לו משקפיים הוא יוצא הדופן. כל עוד מדובר בדיאופטר פשוט - אפשר לתקן את זה. במצלמות מודרניות יש כבר אפשרות לכוון את הדיאופטר בעינית. במצלמות ישנות יותר - צריך לחבר דיאופטר על העינית ואצל לייקה הדיאופטר עולה, ועולה הרבה. אפשר כמובן לצלם עם המשקפיים אבל אז המשקפיים מתמלאים בסימנים, וחמור מכך - בשריטות מהמסגרת המתכתית של העינית. כאשר לדיאופטר מצטרף גם צילינדר העסק נעשה הרבה יותר מורכב וכבר אי אפשר לקמפז ולפקס בלי משקפיים.
בלי להכביר מילים - התפעול הפך לסיוט. אומרים שצלמים של לייקה מכירים את נתוני החשיפה מהבטן ולא צריכים מד אור, וגם מפקסים היפר-פוקאלי בלי צורך בפריזמה, כך שמה שנשאר זה רק הקומפוזיציה. אז אומרים. כנראה ששלוש שנים זה לא מספיק כדי להיקרא ״צלם של לייקה״.

וכך תם לו עידן לייקה בצילום שלי. היה נחמד סימנתי ״וי״ והמשכתי. התחושה שלי היא שמדובר במערכת שבימינו היא בעיקר ״שופוני״. אם אני מצלם במצלמה שעולה 7000 דולר אז אני צלם טוב ופורטרט סתמי אמור לסחוט קריאות התפעלות. חס ושלום להשמיע ביקורת... לא.. לא שגיא.. אבל תקופה קצרה בקבוצת פייסבוק של לייקאים ישראלים הספיקה לי. כשהעזתי להעביר ביקורת על הקומפוזיציה של אחד הצלמים הוא חסם אותי בבוז.
רכשתי במקום הלייקות X-E1 וכמה עדשות והשארתי לעצמי זיכוי של סכום לא קטן אצל אדורמה לרכישות עתידיות. הסכום הזה שימש אותי לרכש של X-T1 ועוד אופטיקה בהמשך הדרך.
אחד הדברים ששמתי לו לב כשתליתי את הפוג׳י על הכתף היה הפרש המשקל העצום יחסית ללייקה. הלייקה מצלמה ״דחוסה״ מאד. חתיכת משקולת. הפוג׳י מרגישה הרבה יותר מתאימה למימדיה. אני יודע שאין מדד ״משקל סגולי״ למצלמות אבל לייקה, כולן, כבדות מאד יחסית למימדיהן.

זהו - מלייקה המשכתי לפוג׳י. הציוד של ניקון עדיין נמצא אצלי. לא מספיק דחוף לי למכור אותו. המצלמות מתיישנות בהדרגה. D800E ו-Df. האופטיקה שומרת על ערכה ואיכותה. אולי יום אחד יחזור לי החשק להרים משקולות... באיזה מקום קורצת לי ה-D850 ואני לא בטוח למה...

על פוג׳י בפוסט הבא.

 

[winner999]

מדהים שבמערכת כזו אין תיקון דיופטר ואין גומי לעינית

כמשקפופר מגיל צעיר אני מכיר את הבעיה. בגופי הפילם של ניקון (שבאו עם טבעת גומי סביב העינית) הוספתי את משפך הגומי האופציונאלי נגד השתקפויות. הגופים הדיגיטאליים כבר הגיעו עם גומי ידידותי למשקפיים ול-D300 גם כיוון דיופטר מובנה ולא היה צורך בתוספת אביזרים

 

[steiff]

או פוקוס אוטומטי או עינית דיגיטלית

אבל בעצם ה״פיץ׳״ של לייקה זה בדיוק היעדר כל אלה - מצלמה ספרטנית. פעם היה בזה יתרון גדול - מצלמה ידנית לגמרי בלי אף חלק חשמלי (מד האור מבוסס הסלניום היה החלק היחיד שהצריך סוללה וגם הוא היה רכיב חיצוני נפרד מהמצלמה. מרבית צלמי לייקה היו מצלמים ״לפי תחושת בטן״ ונסיון בלי מד אור). מרגע שנכנסה ה אלקטרוניקה למצלמה. - מה ההגיון התפעולי בספרטניות?

 

[winner999]

נשמע ממש כמו הזניט

מצלמה מכאנית לגמרי בלי אף חלק חשמלי למעט מד אור סלניום
על תיקון דיופטר אפשר לוותר אבל על מינימום של גומיה לעינית ???

 

[winner999]

המצלמות שלי

כנראה שאני קצת יותר קשיש ממך

חוויות של מצלמות ראשונות הן כנראה דבר שלא שוכחים...
המצלמה הראשונה שלי (למעשה היתה של אימי ז"ל) היתה מצלמת פילם - Taron אוטומטית שהיה לה גם מצב "B" שעשיתי איתו כמה נסיונות משעשעים... זו היתה מצלמה יקרה, גדולה וכבדה והרשו לי להשתמש בה בבית בלבד.
המצלמה הזו התקלקלה לבסוף ואף מעבדה לא הצליחה לתקנה והיא הוחלפה בקודק Instamatic שהוזנה בקסטות סגורות של פילם 135 עם מסגרות מרובעות שלא היה צורך להשחיל את הסרט. אז כבר הייתי "גדול" (בתיכון) וקיבלתי את המצלמה בהשאלה לצילום בטיולים ויש לי הרבה צילומי ש"ל ומעט בצבע של החבר'ה מאותה תקופה.
כשנכנסתי לקבע והתחלתי לקבל משכורת, החלטתי שהגיע הזמן שתהיה לי מצלמה משלי וכדאי שתהיה קטנה וקלה כדי שתהיה איתי תמיד. הפור נפל על אגפא מיני שהוזנה בקסטות של פילם 110 עם מסגרות קטנטנות שהוציאה תמונות דיי מחורבנות

היו לה גם "קוביות פלש" שטוחות וחד פעמיות שעלו ביוקר ולכן קניתי לה פלש חיצוני נפרד, הכל נכנס לתיק קטן ונחמד שקיבלתי במתנה עם המצלמה ונמצא איתי רוב הזמן אך כאמור, התמונות עצמן לא היו משהו.
הזמן עבר ויום אחד קיבלתי במתנה מצלמת ריפלקס "אמיתית" - Zenit-E עם שתי עדשות - 44 ו-135 מ"מ, תפעול ידני בלבד ומד אור חיצוני. עם המצלמה הזו למדתי לצלם "באמת" - ללמוד על היחסים בין צמצם, מהירות, עומק שדה וטישטוש, כלל Sunny 1/16 ועוד הרבה.
מאז עברו אצלי עוד כמה מצלמות חלקן פילם וחלקן דיגיטאליות (אם זה מעניין, אולי אכתוב עליהן בהמשך) ולאחרונה "סגרתי מעגל" ברכישת פנסוניק FZ1000 כמצלמה שיכולה ללכת איתי כל הזמן.

 

[prizman]

פתרת לי בעיה לגבי המצלמה השניה, זו הייתה זורקי 6.

ניסיתי להזכר ולא הצלחתי.
איך מה שכתבת פתר את הבעיה?
העולים מבריה"מ באמצע שנות ה 70 הביאו איתם מצלמות למכירה כי היה אסור להוציא מזומן מבריה"מ.
הם הביאו שני סוגי מצלמות, זורקי וזניט.
מאחר ואחי קנה זניט אני קניתי זורקי כדי שיהיה גיוון בבית.
הגיוני יותר כמובן היה שלשנינו יהיה גוף של אותה חברה עם אותו ביונט כדי שנוכל לחלוק בעדשות
אבל בגיל 14-15 לא חושבים על זה.
הראשונה הייתה משהו שנקרא דיאנה. הצלחתי למצוא אותה ברשת לפני זמן מה. לא משהו ששווה להרחיב עליו את הדיבור. פילם 35 מ"מ, פלסטיקית, עדשה קבועה כמובן,
אבל צילמה.
קינאתי בחבר שהייתה לו יאשיקה באמת מתקדמת.

 

[JacB]

זורקי 4, כנראה

קראו לה כאן "לייקה רוסית".