קבלתי פילטר היום בדואר

מחיר

שלום
המחיר באשר הוא מוצג - זה המחיר שנקבע ע"י החנות. אני יכול לקבל אותו ולשם או לחפש מקור זול ממנו משמעותית.
כפי שציינתי, כאשר הדבר מגיע לעדשות אנחנו (ישראל) מתומחרים סביר+.
גם במצלמות זה די סביר, למעט דגמים חדשים.
בנוגע לאביזרים, כמו זכרון, פילטר, תיק וכו' אנחנו במצב לא טוב.

בנוגע ל-CD, אני חיפשתי הפוך. חיפשתי את ההקלטות המובחרות, כמו צ'סקי, מוביל פידלתי וגם SACD וכו'. הם היו יותר יקרים מהרגילים. בקלאסי לא עניין אותי השקל אלה הביצוע וההקלטה.
אני עכשיו בקטע של להחליף רמקולים ברכב (מאזדה 2 שנת 2016). בדלת הקדמית יש מגבלת עומק, והרמקול שמתאים לשם (סדרה של ALPINE) עולה בארץ בזאפ 580 ש"ח ואצל המתקין כ-600 ש"ח. בחו"ל הוא נמכר ב-40$!
בביקורות, הוא מקבל ציון טוב לרמקול (קומפוננט) של 40$. עבור 600 ש"ח אני מניח שהשביאות רצון תפחת משמעותית...
 

חכםפסח

New member
"המחיר נקבע ע"י היד הנעלמה" הוא מיתוס

למיטב ידיעתי, מלמדים את זה בתואר לכלכלה כמודל מופשט שבדרך כלל לא תופס במציאות בה אנו חיים.
 
לא ממש

שלום
תחשיב התמחור הוא תורה בפני עצמה. בחברות היטק יש תמחירנים שבונים הצעות מחיר להצעה הטכנית. הצעה שגויה יכולה לעלות באי זכיה במכרז.
בחנויות זה קצת שונה. למשל בקונפקציה יש מיצוב. החומרי גלם או העבודה של מותג כמו Lacost לא עולה פי 3 או פי 5 ממותג עממי כמו GAP (בארה"ב).
(חולצת פולו של Lacost מגיע ל100$+ ואילו של GAP נמכרת ב-20$ עד 35$).
יש גם את מה שהשוק החופשי מוכן לשלם. מותגים בזכינות זה שונה. גם שם ראה הבדלי מחירים של אותה מנה (Big Mac) במקדונלדס בארה"ב ובישראל! מתורגם לשכר שעת מינימום...שאגב, נחשב כמדד עולמי.
למשל, מחירי הדיור בסינגפור עלו מאוד לפני שהחזירו את הונג-קונג, מפני שהרבה בעלי ממון משם חיפשו מקלט בסינגפור לפני שהונג-קונג תמסר לסין.
גם טובין עלו באופן ניכר בשל התירות היפנית (במיוחד בדיוטי - JFS). מחירם לא
עלה כך באותה תקופה באירופה או נתב"ג.
למחיר יש מודלים שונים ויש גם התפרעות ישראלית חסרת רסן.
מסעדות למשל. כמי שלמד את הנושא, תחשיב מנה במסעדה מבוסס על 1/3 - עבור עלות חומרי הגלם. בחלקם מקפידים להביא את זה יותר לכיוון ה-1/4. (25%)
זה לא תופס כאשר במקומות מסויימים מוכרים לך פלפל ב-12 ש"ח ואחרים ב-20 ש"ח. זה גם לא תופס במסעדות בעלות שם...
ראה דוגמאות לתמחור ישראלי חסר רסן, במחירי שטראוס/עלית לחטיפי שולוקלד בארץ לעומת חו"ל או למעדנים והקוטג'. כאשר דעת הקהל מוקדה עליהם המחיר ירד פלאים. הצרכן שכך, המחיר עלה חזרה. היד הנעלמה פה די ברורה וגלויה.
שלא לדבר על מחירי הדיור. במוצר (דירה/בית) הממשלה לא יכולה להתנער מהמחירים כאשר 2/3 מהעלויות זה מיסים ישירים (על הקרקע) ועקיפים (על הקבלן ושכר העובדים, על חומרי הגלם, ומס רכישה בהתאם למחיר הנכס המנופח.
גם פה היד לא נעלמה. אז שר האוצר עם החיוך החולני שמופיע מקומות תמוהים, אולי במקום להתכחש לכוונתו להוזיל את הדיור או לטפל בסוגיה כמובטח, מתנער ומחפש להיטיב עם האזרח בהקלות מס במקומות אחרים. 2 משאבות המיסים הגדולות של האוצר הם בדיור ובדלק (גם ברכב).
דיור: אם כחלון יצליח להוזיל את הדיור, ומחירי הדיור ירדו לכדי 50% ממחירם המנופח היום, השוק עלול לקרוס! זה כולל את הבנקים והמדינה. ראה וונקובר בשנות ה-80.
 

חכםפסח

New member
ממש ממש, שזאת הסיבה שהממשלה צריכה מפקחים על מגוון

תופעות אנטי-תחרותיות בשוק, כמו המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח, המפקח על ההגבלים העסקיים, וכך הלאה.

התחרות החופשית בה היד הנעלמה מופיעה כמעשה קסם מתקיימת בתנאים מאוד מוגבלים, שעסקים מנסים להמנע מהם במידת האפשר.

מדד ה big mac הוא עוד דוגמא למשהו (ויקיפדיה אומרת "דוגמה מצחיקה") שאנשים שלא מבינים בכלכלה מעניקים לו מעמד מיתולוגי. המחירים המנורמלים לכח הקנייה של הביג מק לא יוצאים זהים בכל שוק ממגוון סיבות לגטימיות, כמו כשרות - בישראל צריך להכשיר את הבשר ולהפריש מעשר מהחיטה שמשמשמת להכנת הלחמניה, מה שמעלה את מחיר המוצר באופן ייחודי לשוק המקומי.

למעשה, יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על מחיר הביג מק (מחירי הנדל"ן, שכר המינימום, מיסים מקומיים כמו ארנונה, עלויות רישוי עסקים, וגו') שנאיבי להניח שמחיר הביג מק המנורמל יהיה אחיד, מה שכמובן לא קורה.

אבל הדיון סוטה מנושא הפורום. אם עוד לא השתכנעת שהטענה "ככלל, היד הנעלמה פועלת בשוק בו אנו חיים" היא שגיאה גסה, תפנה לפרופ' לכלכלה שיסביר לך את הנקודה.
 
יצא דיון מעניין מאוד

אבל לא רלוונטי לפורום כאן... אולי המסקנה העיקרית (שרבים כאן בפורום כבר פועלים לפיה) זה לא לקנות מה שמציעים בכמה שמציעים, אלא לבדוק את האופציות בחו״ל שקצת התרחבו עכשיו שאמזון שולחים יותר ויותר מוצרים לארץ.
 

steiff

New member
שיטת ״מצליח״

כמה הערות לעניין הפרשי מחירים בין ישראל לארה׳ב:
א. נכון יותר להשוות מחירים לאירופה. ישראל מתומחרת בהתאם לשוק האירופאי, שעל פי רוב יקר לא במעט מזה האמריקאי.
ב. המחיר בחנויות לא בהכרח נובע מעלויות+מרווח. הוא מכסה כמובן את העלויות, אבל מעבר לכך הוא גם מבטא את הערכת בעל העסק על יכולתו למכור את המוצר במחיר זה. בהערכה הזו משוקללים עניינים כמו האפשרות של הלקוח לרכוש את הפריט בחו׳ל בנסיעה (כולל תשלום מס) ולהביא במו ידיו ארצה, מול האפשרות לרכוש באינטרנט ולשלוח לארץ, מול מידת הרצון ״למשש״ את המוצר לפני הקניה, מול הרצון לקבל את המוצר מיד בלי המתנה למשלוח שיגיע מחו׳ל, מול שיקולי אחריות, שרות ותיעוד בעברית.
ג. כל אלה מביאים את המחירים של ציוד צילום ואלקטרוניקה בארץ להיות סביב 30% יקר יותר מהעלות בארה׳ב. לפעמים אפילו יותר. לפעמים פחות.

מכיר את זה, אגב, גם במקומות אחרים בעולם. למשל מדד מחירי האייפון בהונג-קונג הוא ״עלות מחירון ארה׳ב + מס ארה׳ב״. בהונג-קונג אין מע׳מ ומחירי ציוד אפל בחנויות הרשמיות והמפיצים המורשים זהה אחד-לאחד למחיר בארה׳ב, מה שהופך את הקניה בחנות בהונג-קונג לכדאית לעומת קניה בחנות בארה׳ב (בארה׳ב נוסף למחיר מס מדינה שנע בין 5-10%). זה נכון לגבי כל המוצרים פרט לאייפון. מחירי האיפון בהונג קונג, באתר הרשמי של אפל, הם 10% מעל המחיר בארה׳ב. למה? כי אפשר.
גם מחירי ציוד צילום בהונג קונג נשמעים פחות או יותר ל״חוק״ הזה. למה? כי אפשר! פעם הייתי מוצא שם מציאות. היום זה מורכב, כי המחירים של אדורמה זמינים באינטרנט, וכשאני מראה למוכר את המסך של הנייד שם כתוב שבחנות המקוונת המחיר בארה׳ב נמוך ב-10% הוא אומר לי בפשטות: ״אז סע לארה׳ב ותקנה שם. תצטרך לשלם כרטיס טיסה ועוד כמה אחוז מס״.
אז בארץ הלקוחות, רובם, כנראה קצת פחות מתוחכמים מהונג-קונגים, וגם הציבור בארץ כנראה נוסע פחות לחו׳ל, ויש מע׳מ ועוד כמה סיבות, אז במקום %10 לוקחים 30%. למה? כי אפשר!
 
למעלה