הרהורים על "איכות התמונה"
אחרי שנים של התפתחות טכנולוגית מואצת בצילום הדיגיטלי, חשבתי שהגיע הזמן לבחון מחדש את המושג "איכות התמונה". העניין הוא בכך שנקיון מרעש דיגיטלי, חדות ופירוט הם במידה רבה non issues. כל מצלמה מתקדמת שייצורה החל אחרי 2011 מסוגלת לעמוד בקריטריונים נוקשים במרבית הסיטואציות (בתצוגה של כל התמונה ובהתבוננות ממרחק נוח). מה שאני מחפש כיום בתצלומים הוא גרדיאנטים ארוכים מכהה לבהיר ומחד למטושטש, צבעים שקטים ותחושה של מרקם במשטחים רלוונטיים. כל אלה מעניקים לתצלום תחושה אורגנית, זורמת וריאליסטית.
אמש נכנסתי לאתר המצוין flickriver.com והתבוננתי במאות, אם לא אלפי תצלומים שהופקו באמצעות מצלמות שונות ומשונות. כוונתי היתה לאתר שילוב שמפיק תצלומים הקרובים לטעמי. עלי להודות שהתקשיתי בכך: רוב התצלומים שעלו לנגד עיני מעובדים באופן שמשחית טקסטורות (חידוד והסרת רעש) ומקצר גרדיאנטים (עקומות S). התוצאות נראות פלסטיות כדבעי. ובכל זאת, שתי מצלמות התבלטו מעל כל השאר: ניקון Df ולייקה M9. אינני יודע האם הן אכן מפיקות תוצאות שונות או שמא בעליהן נוטים לעבד את התצלומים אחרת (אני חושד שגם לאופטיקה יש תפקיד, כי משתמשי שתי המצלמות האלה מרבים להשתמש בעדשות פריים משובחות-אבל-לא-חדשות). עוד משהו מעניין: כמעט כל התצלומים שאהבתי צולמו בצמצם f/4 או סגור יותר.
את המצלמה שברשותי, אולימפוס E-M1, הייתי מדרג במקום טוב באמצע (עם עדשה טובה). התוצאות של פוג'י X-T1 לא רעות, אבל נראה שרבים מהמשתמשים בה לא ממצים את הפוטנציאל. את התוצאות של מצלמות סוני A7 למיניהן אהבתי פחות (נקיון וחדות מופרזים ותחושה של HDR בחלק מהתמונות). כמובן שאף מצלמה מאלה שבחנתי לא מתקרבת למה שאפשר להפיק מפילם איכותי (נניח Portra 400) בפורמט 120.
אז הנה כמה שאלות:
1. אילו פרמטרים של "איכות התמונה" חשובים בעיניכם יותר מהאחרים?
2. האם יתכן שפריט ציוד מסוים יפיק בעקביות תוצאות הקולעות לטעמכם או שמא לדעתכם הכל עניין של עיבוד?
3. איזו מצלמה/עדשה לכדה את עינכם בהקשר הזה?
אחרי שנים של התפתחות טכנולוגית מואצת בצילום הדיגיטלי, חשבתי שהגיע הזמן לבחון מחדש את המושג "איכות התמונה". העניין הוא בכך שנקיון מרעש דיגיטלי, חדות ופירוט הם במידה רבה non issues. כל מצלמה מתקדמת שייצורה החל אחרי 2011 מסוגלת לעמוד בקריטריונים נוקשים במרבית הסיטואציות (בתצוגה של כל התמונה ובהתבוננות ממרחק נוח). מה שאני מחפש כיום בתצלומים הוא גרדיאנטים ארוכים מכהה לבהיר ומחד למטושטש, צבעים שקטים ותחושה של מרקם במשטחים רלוונטיים. כל אלה מעניקים לתצלום תחושה אורגנית, זורמת וריאליסטית.
אמש נכנסתי לאתר המצוין flickriver.com והתבוננתי במאות, אם לא אלפי תצלומים שהופקו באמצעות מצלמות שונות ומשונות. כוונתי היתה לאתר שילוב שמפיק תצלומים הקרובים לטעמי. עלי להודות שהתקשיתי בכך: רוב התצלומים שעלו לנגד עיני מעובדים באופן שמשחית טקסטורות (חידוד והסרת רעש) ומקצר גרדיאנטים (עקומות S). התוצאות נראות פלסטיות כדבעי. ובכל זאת, שתי מצלמות התבלטו מעל כל השאר: ניקון Df ולייקה M9. אינני יודע האם הן אכן מפיקות תוצאות שונות או שמא בעליהן נוטים לעבד את התצלומים אחרת (אני חושד שגם לאופטיקה יש תפקיד, כי משתמשי שתי המצלמות האלה מרבים להשתמש בעדשות פריים משובחות-אבל-לא-חדשות). עוד משהו מעניין: כמעט כל התצלומים שאהבתי צולמו בצמצם f/4 או סגור יותר.
את המצלמה שברשותי, אולימפוס E-M1, הייתי מדרג במקום טוב באמצע (עם עדשה טובה). התוצאות של פוג'י X-T1 לא רעות, אבל נראה שרבים מהמשתמשים בה לא ממצים את הפוטנציאל. את התוצאות של מצלמות סוני A7 למיניהן אהבתי פחות (נקיון וחדות מופרזים ותחושה של HDR בחלק מהתמונות). כמובן שאף מצלמה מאלה שבחנתי לא מתקרבת למה שאפשר להפיק מפילם איכותי (נניח Portra 400) בפורמט 120.
אז הנה כמה שאלות:
1. אילו פרמטרים של "איכות התמונה" חשובים בעיניכם יותר מהאחרים?
2. האם יתכן שפריט ציוד מסוים יפיק בעקביות תוצאות הקולעות לטעמכם או שמא לדעתכם הכל עניין של עיבוד?
3. איזו מצלמה/עדשה לכדה את עינכם בהקשר הזה?
