מה קורה עם התאונות -והכל סביבי !!

[eyalCBR]

מה קורה עם התאונות -והכל סביבי !!

נתחיל מהסוף להתחלה: מקרה מס´ 1 : יום רביעי שעה 16.30 מקבל טלפון מאח שלי "בוא תעזור לי ....." אחי רכוב על GS500 חדש, נוסע על בן גוריון ופתאום טמבל אחד החליט לעשות פרסה מולו, כמובן שקשה לעצור בפתאומיות והנ"ל פגע בו ועף על הכביש, אחי בבית חולים, האופנוע ניזוק משמעותית (מפליא מאוד כמה שאופנוע הוא דבר שמתפרק מהר מאוד) מקרה מס´ 2 : חבר מהמועדון שלא נחשוף את שמו, החליק בסיבוב לפני כשבועיים נפצע ברגל והרס את האופנוע כליל. מקרה מס´ 3 חבר עם CBR600 שנת 94 לפני כחודש נסע בין מכוניות בהתקרב לרמזור אחד פתח דלת ו.... אישפוז בבית חולים. מקרה 4 חבר טוב שלי לפני ארבעה חודשים עם CBR600F4 נסע במהירות לפני צומת נען רכב פנה שמאלה מבלי לראות אותו החבר נכנס ברכב וחצה אותו לשניים. החבר נהרג במקום + שני אנשים שהיו ברכב מקרה 5 אני בתחילת דרכי דצמבר 2001 מגיע לסיבוב ופתאום ילד נעמד לי באמע הכביש, בולם ונועל קידמי עף למדרכה ו שבר בקרסול השאלה: האם כל זה שקורה סביבי רק מקרי או מלמד על משהו כמו לארוז את האופנוע בתוך שקית ולזרוק אותו לפח האשפה הקרוב ביותר ???

 

[Xטיל]

האם בפורום מכוניות יש הודעות...

מסוג זה

לא! תאונות הם חלק מהחיים. ככל שתיסע יותר הסיכוי הסטטיסטי שלך להיפגע גדל. ככל שתיסע זהיר יותר, רגוע יותר, מוגן יותר הסיכוי הסטטיסטי שלך להיפגע יורד. את המסקנות תסיק לבד. ובקשר לכל המיקרים המצערים שהבאת, צא וחשוב איךהרוכב היה צריך לנהוג כדי לא להגיע למצב של אין מוצא (ותאונה...). אל תחפש מי אשם ומי צודק רק חפש את הרכיבה הנכונה שתחלץ אותך ממצב מסוכן, כי אופנוע זה מסוכן. לדוגמא המקרה שלך: האם היגעת לסיבוב במהירות גבוהה מידי? (סע לאט יותר באזורים מיושבים) בלמת ונעלת קידמי? (קורס נהיגה בטיחותית והרבה תירגולים) שבר בקרסול? תעבור למגפי רכיבה, יכול לצמצם את הנזק. שבת שלום

 

[C O L T]

נפלאות המיגון

באופן כללי אני מסתייג מהטלת אשמה גורפת על הרוכב, אם כי אנחנו תמיד מפסידים ולכן תמיד "אשמים", אז אין מה לעשות. אני רוצה לספר משהו שבדקתי לאחרונה בפועל - כמה המיגון עוזר. בעבר הייתי בהתרסקות לא נעימה בגלל שלא כולם שמעו על זכות קדימה והאופנוע כנראה שקוף. יצאתי די שלם איפה שהיה המעיל, אך רגל אחת חטפה חזק, בין היתר. לאחרונה חזרתי לרכב, בינתיים בשטח, אבל על אופנוע מפלצת אמיתי - TT600 מהסוג הישן. כמובן שבמיגון אני לא מזלזל ולכן יש מעיל , מגינים ומגפיים. כבר מגיע לנקודה. לפני כמה ימים התרסקתי בצורה אכזרית בשטח, מה שטח, היה שם פס של אספלט, לא אספר את כל הסיפור, אבל האופנוע, תוך כדי נפילה, נוחת לי על הרגל, ההיא שמחוזקת בברגים ופלטינות, כמובן, מסתובב עליה ואני נגרר עוד כמה מטרים יחד איתו. כל זה לא על חול או דשא, אספלט. נזקים? לי - אפס. מעיל דיינז קיבל עוד כמה קרעים אופנתיים שמוסיפים לאוורור, מגן ברך אחד חטף שפשוף אכזרי מאוד, בטוח הייתה הולכת חצי ברך. שפשופים נחמדים על המגף וסימני צמיג על הקסדה, כן, זה שנסע לידי וקצת אחרי, לא הצליח למנוע מפגש בין הגלגל שלו לראש שלי, אני אפילו לא הרגשתי, הייתי עסוק במחשבות על ביקור חוזר בבית חולים, כי מנסיון שלי בכביש - לא יוצאים מכזה דבר נקי. אז יוצאים. כל ההתרסקות בגלל שטויות, אבל התוצאה - אפס נזק אמיתי, קצת עיקומים ושפשופים, גם באופנוע. כמובן שמיגון לא יציל ממפגש במהירות תלת-ספרתית עם פחית שחייבת לעשות פרסה מהנתיב הימני, אבל בנפילות ה"קטנות". אני יודע שאני מטיף כאן למקהלה, כולם בפורום יודעים ולא חוסכים במיגון, אבל למה זה כשאני רואה רוכב דו"ג, הוא תמיד לובש איזה משהו מצחיק, גופיה ושורט, ראיתי כאלה גם עם סנדלים. החופם משפיע על הראש? כל העם השתגע? זה כבר לעניין ריבוי התאונות וההרוגים שנפל עלינו לאחרונה. אילו היה קורה דבר כזה בצה"ל או חיל האוויר היו עוצרים את כל האימינים עד לגילוי שורש הבעיה, לנו אין את האפשרות הזו, אבל תתחילו להפעיל את הראש, הראשון שיגלה מה לא בסדר יזכה לפרסים יקרי ערך, כולל האפשרות להציל חיים של חבריו הרוכבים על 2. ותאונות זה לא חלק מהחיים, אפשר להמנע. הם לא קורות, אתם יודעים, הם נגרמות. מספיק עם הגישה של שנות ה-50, אנחנו כבר במילניום אחר.

 

[royboy1]

COLT,קבל../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif עצבני

 

[Cody]

COLT קבל ../images/Emo45.gif

יש לך כשרון אמיתי לכתיבה .

 

[JonnyBoy]

על רוכבים ומיגונים

מתוך ההודעה שלך אני רוצה להתייחס לרכיבה ללא מיגון ולדעה המקובלת בפורום שלכל רכיבה יוצאים עם מיגון מקסימלי, אם זה על 50 סמ"ק למכולת או על 1000 לסדומרד. אז זהו, שלא. אני בעוונותי, עובד גם כשליח (והדברים הבאים מתיחסים לרכיבה עירונית בלבד). מבחינתי, אביזר הבטיחות החשוב ביותר הוא המוח שלי ואם להיות יותר ספציפיים אז אני מדבר על אופי ואופן הרכיבה וקחו לדוגמא את המשמרת של היום: 11 שעות באוגוסט, מהצהריים, חום אימים, לחות ועבודה פיזית (וגם הנגאובר מעירהבירה

) אבל בלי אף בלימת חרום, בלי תמרוני התחמקות וכמעט בלי תהיות על "מי נתן לך רישיון". איך? הכל בראש: זרימה עם התנועה, זיהוי גורמים מסוכנים מרחוק (גם מאחור), רכיבה עם מרווחי טעות גדולים (יותר מרחק מהאוטובוס שאי אפשר לעקוף, לא לעקוף בצמוד לרכב/ים...), קצב נסיעה שמתאים למצב הכביש ותיזמוני הרמזורים ועוד ועוד. נושא זה נקרא "אסטרטגית רכיבה" ואני חושב ששמירה על אסטרטגיה נכונה חשובה לאין ערוך מנעליים, מעיל וכפפות (כאמור מדובר על רכיבה עירונית בלבד). במאמר מוסגר אציין שעל קסדה סגורה לעולם אין פשרה ונזק מוחי זה לא שיפשוף שיעלם אחרי שבועיים. מבחינתי, כל אותם מוחות של הכוכבים שרוכבים עם קסדת חצי לא רכוסה אינם ראויים להגנה. "ברירה טבעית" קוראים לזה?

. ומיגון זה חוסר נוחות גופנית - (סירבול וחום). זה טירחה, וזה גוזל חלק מהריכוז ומצד שני מעלה את הביטחון - דבר שגורם לצימצום מרווחי הטעות במודע או שלא במודע. לכן אני עובד בבגדים נוחים (טישרט, מכנסי בד וסנדלים), ולוקח את הסיכון שבמקרה של תאונה הנזק לגוף יהיה גדול יותר כדי להקטין את הסיכוי שהתאונה עצמה תתרחש!

 

[C O L T]

אסטרטגיה מעניין, אבל...

השיטה של העדפת שכל על מיגון לא משתלמת בגדול. בשנות הרכיבה הרבות שלי הייתי רוכב מחושב שלא מפספס ולא לוקח סיכונים מיותרים, הייתי גאה ביכולתי לצפות מראש מצבי חירום ולצאת מהם. רוב ה"תרגילים" שפיתחתי לעצמי התגלו מאוחר יותר כידועים לרוכבים מיומנים ואף נלמדים בקורס המיומנות המפורסם. הסרבול והחום של המיגון היה מיותר כל הזמן שרכבתי, לאורך עשרות אלפי ק"ם, גם בחום של הפקקים בת"א. מעולם לא יצא לי לבדוק את עמידות המיגון והייתי בטוח שיעבור זמן רב עד שהסטטיסטיקה תשיג אותי, אם בכלל. רצה הגורל אחרת. מסדרון צר של מחסומי מע"צ, משאיות מאחורה שמתעקשות לנסוע מהר ולהצמד לאופנוע עד כדי כך שאני מרגיש את חום המנוע על גבי, צומת עם מתנחל עייף וישנוני שמבטו עלי התגלה כמיותר, כך גם הצפירה שלי והבהובי האורות היו לשווא. הוא החליט לצאת כשאני מטרים ספורים ממנו, במהירות הקרובה לשבעים, ואני בבלימה היסטרית, מקפיד לא להכנס ללחץ ולא לנעול קדמי, חושב שאצליח לחמוק בפתח שהתגלה מאחוריו, כי לעצור לא אספיק בטוח. תתפלא כמה מהר אפשר לחשב מרחק בלימה, ולראות בבירור שאתה עוצר במקרה הטוב 20 מטר לתוך המסחרית, מה שכמובן לא מתאים לי. כאשר אני בהשכבה מטורפת מפנה את האופנוע, KLE500, לא איזה R6 זריז, למעבר שנפתח מאחוריו, אני מגלה שהוא נבהל מהתנועה בצד השני וחוזר, סוגר לי את הדלת. בןז... מחשבה אחרונה והכל מתערבל, חלקי פלסטיק וניצוצות מתכת סביב. כך נשללת הבחירה החופשית, השליטה שלך בנעשה, כאן נגמרת האסטרטגיה ונוצר הצורך במיגון. כל השנים של הסבל בחום והזעה כדי להשאיר עוד יד לא שבורה ועוד מפרק מתפקד. ללא הראש לא היה עוזר המיגון - פגיעה בדופן הרכב הייתה הורגת אותי בטוח, ללא מיגון הייתי נפגע עוד הרבה, ותאמין לי שאני הייתי מוכן לסבול 10 שנים של חום, בהליכה, כם ציוד מיגון מלא, כולל מגפי שטח, ולא לראות שוב את הנעל הצבאית מתנדנדת לה בזווית לא הגיונית בעליל לשאר הרגל. לבסוף - ברגעים הראשונים אין כאב כלל, אתה רואה הכל והדם זורם, אבל לא כואב. הכאב בא אחרי זה ולא מפסיק מעולם, נחלש, מתרגלים עליו, אבל הוא לא נעלם. אני מעדיף את החום והסרבול של המיגון. אני מקווה שאתה, ידידי, תלמד מנסיון של רבים וטובים שנהרגו ונפצעו. מיגון לא תחליף לראש, הראש אינו תחליף למיגון.

 

[C O L T]

מעניין=מעניינת, כם=עם, וכ"ו

הדיסקלקסיה חוגגת

 

[גרמי]

כל כך נכון

כמוך וכמו ג´וני-בוי, גם אני משתדל תמיד להיות צעד אחד קדימה ממה שקורה בכביש, והמציאות הוכיחה שזה לא תמיד עוזר... ג´וני-בוי - קח לתשומת ליבך את דבריו של קולט. ומילה אחת ל Colt: אמרת שאתה מסתייג מהטלת אשמה גורפת על הרוכב. הנימה לא הייתה של האשמת הרוכב בכל תאונה, אלא שכמעט תמיד הרוכב היה יכול לעשות משהו אחרת על מנת למנוע את התאונה.

 

[JonnyBoy]

כאמור, דיברתי על רכיבה עירונית,

כאשר המהירות הממוצעת היא כ-40 קמ"ש, בהתאם למצב הכביש והתנועה. לרכיבה בינעירונית תמיד מתלווה אלי פק"ל השריון. במקרה שלך אני רואה שלושה תמרורי אזהרה: המשאית - לעקוף או להעקף, אין מצב לאינטימיות. מע"צ - כניסה לכוננות ספיגה. קירצוף והמדרגות בקצוות, סימוני כביש מטעים, פועלים עם משאלת מוות, תהיה בטוח שתמיד תהיה להם עוד הפתעה בשרוול. צומת - כולם נגדי (ולצערינו המקרה שלך מדגים את זה). אבל אין מסקנה. אי אפשר לומר שכל תאונה אפשר למנוע כי זו חוכמה לאחר מעשה. אני בכלל לא חושב על איך להמנע מתאונה אלא על איך לא להגיע בכלל למצב של "כמעט". ללא בלימות (ותאוצות) חריפות, ללא פקודות היגוי חדות, פשוט לרכב חלק ורגוע - בכל מהירות ובכל כלי רכב. נ.ב. הבוס הגדול שם למעלה מוסר שאם יש לו פסנתר עם שם רשום עליו אז הבנאדם יקבל אותו בראש. אפשר להיות רגועים.

 

[the_roadrunner]

בתור אחד שעבר כמעט את אותו סיפור...

לפני מספר שנים אחד מחבריי הטובים ביותר נהרג בתאונת אופנוע..

הוא רכב על GPZ והתנגש ברכב שלא ציית לתמרור עצור.. כשבישרו לי על זה נהייה לי שחור בעיניים והרגשתי איך כל העולם מתמוטט עליי. קובי היה בן בית אצלי והורי הם חברים של הוריו. באותו החודש שקדם לאותה תאונה קטלנית היו עוד כמה מקרים שבהם אחד מחבריי ריסק CBR600 כליל ויצא מזה רק בנס. גם אצלי נדלקה אותה נורה אדומה שנדלקה אצלך ובעקבות לחץ כבד ודאגה רבה מצד הורי החלטתי שלמענם אני מוכר את ה CBR שהיה לי לתקופת צינון. אחרי חצי שנה כבר לא יכולתי יותר..

הייתי כ"כ עצבני, הרגשתי כ"כ ריק, הסתובבתי עם עיניים כבויות ובכללי הרגשתי שחסר לי משהו משמעותי ביותר בחיי. החלטתי שבלי האופנוע אני לא יכול להמשיך ולמרות כל הצער והכאב שפקדו אותי חצי שנה לפני, הבנתי שהחיים חייבים להימשך. אני מכיר את התחושה הזו, ורבים חוו אותה חוץ ממני וממך, התחושה שהטבעת מתהדקת סביב צווארך ושכולם מסביב נפגעים, ההרגשה שאולי מישהו מסמן לך משהו מלמעלה. כשעברתי את אותה חוויה הייתי די צעיר וחדש בעניינים מעין אילו ולכן אני יכול להגיד לך היום-עשיתי אז טעות. אם כל אחד שיראה את המקרים שסביבו כסימנים לכך שעליו לזרוק את האופנוע לדעתי נישאר ללא אופנוענים...תאונות ונפילות הינם חלק מהעניין בדיוק כמו שהמוות הינו חלק מהחיים.. סיפור קטן מהילדות: היינו כמה חבר´ה על 50 סמ"ק בגיל העשרה. אחד מאיתנו החליט שזהו-אופנוע זה מסוכן והוא עובר לרכב. בכל פעם שהוא היה רואה אותי על האופנוע הוא היה מתלהב אבל היה אומר לי"עזוב אותך..זה כלי רצח.." אותו חבר נהרג בתאונה לפני כמה שנים....עם רכב.....

בקיצור-אתה ורק אתה תחליט מה טוב בשבילך בסופו של עניין אך עיצה שלי- אם האופנוע מהווה חלק גדול מחייך ואתה יודע שלא תוכל לחיות בלעדיו, אני מציע שכל מקרה כזה רק יגביר אצלך את המודעות על הסכנה שכרוכה ברכיבה על אופנוע, ושתזכה לשנות רכיבה ארוכות מהנות ובטוחות.

 

[Xטיל]

../images/Emo45.gif

 

[Little Max]

../images/Emo45.gif

 

[פיני007]

מכיר....

כמה נוהגי קופסאות שהבטיחו לי לפגוש את הכביש ולדאבונם גמרו את המסלול בתוך המכונית שלהם. גם אני ירדתי לכמה שנים מהדו"ש לטובת המשפחה והילדים, אבל לא יכולתי לעמוד בשינוי וחזרתי לשניים. מול המנבאים הרבים אני מתריס להם: כמה מקרים של אופנוע באופנוע הם מכירים לעומת מכונית במכונית וחוץ מהקטע של הירידות לסדום מערד לא זכור לי מפגש של אופנוע באופנוע. השבוע נתקלתי באחד שיצא מחנייה וחסם חצי כביש, ואני היתי חייב לנעול קדמי החלקתי וכמובן פגעתי בו. לא משהו רק שההוא יצא מהקופסה והתחיל לזמבר על חוסר זהירות ועוד שכאלה, אמר שנקרא למשטרה, הראיתי לו תעודה מזהה והוא נרגע.