איך שוכנעתי בפורום לא לקנות אופנוע
כן, כן. בסופו של דבר, מה ששכנע אותי שלא לקנות אופנוע, היה הפורום הזה. כך התגלגלו הדברים: פרק א´ בסיפורנו הסתיים בהחלטה להשאר עם סידור כלשהו של קטנוע 50 + רכבת, בעקבות מכבש הלחצים שהופעל עלי מצד דאגנים למיניהם. החלטה זו עוררה כאן בפורום גל של תגובות מרגשות, שתמציתן היתה - לכי עם החלום שלך. בעקבות התגובות הללו נשארתי לשוטט כאן מדי פעם, בעיקר כקוראת פסיבית, וטיפחתי את הפנטזיה של אופנוע. פרק ב´ הסתכם בהחלטה לקנות אופנוע, אחרי שגנבו לי את הקטנוע שהשארתי בתחנת הרכבת. ואז באתי לכאן לקבל תמיכה נפשית לקראת הרכישה של אופנוע, ויש לציין שהיו מספר אנשים שהציעו תמיכה לא רק נפשית - כלומר, ממש לבוא ולעזור לי לחפש אופנועים. אבל... המשכתי לשוטט כאן בפורום (ומאוד נהניתי), ואט אט התחוורו לי מספר דברים. התחוור לי שאני כנראה לא אופנוענית בנשמה. אני אוהבת את הרוח, את המהירות, את החופש, את התחושה הבלתי-אמצעית של הרכיבה, את האין-פקקים ואת האין-בעיות-חניה. אבל אני לא יכולה להעביר שעות (או אפילו דקות) בדיונים על פלאגים, בוכנות ושמנים (ובינינו, אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה להגדיר מה זה פלאג בצורה משביעת רצון). אני לא מתכוונת לנסוע להשכיב בנס הרים, ולשלוח לכם תמונות משם. אני כן מסובבת את הראש אחרי אופנועים יפים, אבל אחרי שהם עוברים התיאור העיקרי שאני יכולה לתת עליהם הוא מה היה הצבע שלהם. בקיצור, החיידק הזה לא תפס אותי עד הסוף. רק עד האמצע. אז החלטתי שאין לי כוח להטלטל חודשים בחיפוש אחרי אופנוע משומש, ואחר כך לבלות ימים במוסכים כי מי שימכור לי את האופנוע ידפוק אותי בגלל שאני לא מבינה כלום בעניין הזה (ואני לא מסוג האנשים שאוהבים לבקש טובות מאנשים אחרים בכלל, ומזרים בפרט, ולכן - למרות ההצעות שקיבלתי, לא ראיתי את עצמי מרימה טלפון למישהו זר ביום שישי בצהריים ואומרת לו - "זוכר אותי? אני האוסטרלית מהפורום. בא לך לראות איתי איזה GN250 מודל 92, שמור כחדש, שמוצע למכירה בקרית אונו?" זה פשוט לא אני.) אז ויתרתי. ויתרתי על האימג´ הקוּלי של אופנוע. אבל . . . . לא ויתרתי על החופש, והרוח, והאין-פקקים והאין-בעיות-חניה והאושר הכללי הנלווה אליהם. לכן אני גאה, שמחה ומאושרת לספר שהחל מהיום אני הבעלים החוקי של B&W כסוף !! והוא יפה, והוא חדש, והוא חמוד, ולדעתי, אם לא תגלו לאף אחד - הוא אפילו די קוּלי (במיוחד עם המעיל הממוגן שהצטרף למלתחתי לרגל הרכישה). אז שאו ברכה, ו.... עוד 963 ק"מ למנייאק (סוף ההרצה)!
כן, כן. בסופו של דבר, מה ששכנע אותי שלא לקנות אופנוע, היה הפורום הזה. כך התגלגלו הדברים: פרק א´ בסיפורנו הסתיים בהחלטה להשאר עם סידור כלשהו של קטנוע 50 + רכבת, בעקבות מכבש הלחצים שהופעל עלי מצד דאגנים למיניהם. החלטה זו עוררה כאן בפורום גל של תגובות מרגשות, שתמציתן היתה - לכי עם החלום שלך. בעקבות התגובות הללו נשארתי לשוטט כאן מדי פעם, בעיקר כקוראת פסיבית, וטיפחתי את הפנטזיה של אופנוע. פרק ב´ הסתכם בהחלטה לקנות אופנוע, אחרי שגנבו לי את הקטנוע שהשארתי בתחנת הרכבת. ואז באתי לכאן לקבל תמיכה נפשית לקראת הרכישה של אופנוע, ויש לציין שהיו מספר אנשים שהציעו תמיכה לא רק נפשית - כלומר, ממש לבוא ולעזור לי לחפש אופנועים. אבל... המשכתי לשוטט כאן בפורום (ומאוד נהניתי), ואט אט התחוורו לי מספר דברים. התחוור לי שאני כנראה לא אופנוענית בנשמה. אני אוהבת את הרוח, את המהירות, את החופש, את התחושה הבלתי-אמצעית של הרכיבה, את האין-פקקים ואת האין-בעיות-חניה. אבל אני לא יכולה להעביר שעות (או אפילו דקות) בדיונים על פלאגים, בוכנות ושמנים (ובינינו, אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה להגדיר מה זה פלאג בצורה משביעת רצון). אני לא מתכוונת לנסוע להשכיב בנס הרים, ולשלוח לכם תמונות משם. אני כן מסובבת את הראש אחרי אופנועים יפים, אבל אחרי שהם עוברים התיאור העיקרי שאני יכולה לתת עליהם הוא מה היה הצבע שלהם. בקיצור, החיידק הזה לא תפס אותי עד הסוף. רק עד האמצע. אז החלטתי שאין לי כוח להטלטל חודשים בחיפוש אחרי אופנוע משומש, ואחר כך לבלות ימים במוסכים כי מי שימכור לי את האופנוע ידפוק אותי בגלל שאני לא מבינה כלום בעניין הזה (ואני לא מסוג האנשים שאוהבים לבקש טובות מאנשים אחרים בכלל, ומזרים בפרט, ולכן - למרות ההצעות שקיבלתי, לא ראיתי את עצמי מרימה טלפון למישהו זר ביום שישי בצהריים ואומרת לו - "זוכר אותי? אני האוסטרלית מהפורום. בא לך לראות איתי איזה GN250 מודל 92, שמור כחדש, שמוצע למכירה בקרית אונו?" זה פשוט לא אני.) אז ויתרתי. ויתרתי על האימג´ הקוּלי של אופנוע. אבל . . . . לא ויתרתי על החופש, והרוח, והאין-פקקים והאין-בעיות-חניה והאושר הכללי הנלווה אליהם. לכן אני גאה, שמחה ומאושרת לספר שהחל מהיום אני הבעלים החוקי של B&W כסוף !! והוא יפה, והוא חדש, והוא חמוד, ולדעתי, אם לא תגלו לאף אחד - הוא אפילו די קוּלי (במיוחד עם המעיל הממוגן שהצטרף למלתחתי לרגל הרכישה). אז שאו ברכה, ו.... עוד 963 ק"מ למנייאק (סוף ההרצה)!
