../images/Emo41.gif יום רוכבים לעבודה, היה...
יומני היקר
אתמול רכבתי לעבודה, מתוך רצון להעלות את מודעות הציבור לגבי אופנוענים. התחלתי את הבוקר בטקס הרגיל של פתיחת השרשראות. השכנה ממול עם הכלב המעצבן, סוג מדובלל מעורב עם אשפה ביולוגית, התקרבה שוב לאופנוע במבט מוזר כזה. ריח השתן בשרשרת האחורית הבהיר לי את העניין, אבל היות והיום זה היום מודעות החלטתי שלא לכעוס. המתנתי עד שהכלב הגיע לאחורי האופנוע והנעתי את האופנוע עם המשנק משוך. שתי פיצוצים נשמעו עת הדלק העודף התפוצץ במפלט ובזמן שהתחלתי לרכב, ראיתי אותה במראה האחורית עדיין מנסה לשכנע את הכלב לרדת מהעץ. הדרך לעבודה עוברת מספר רמזורים. הראשון עבר דווקא ללא אירועים, חוץ מגברת באה בימים (שלא תבוא לי בלילות רק) שהחליטה שהיא עוברת את הכביש דווקא כאשר הרמזור התחלף לירוק וכולם נוסעים. תחילת הנסיעה גרמה למפלט שוב להרעיד את המכונית ליד, והיא זינקה בסלטה משולשת חזרה אל המדרכה. כביש "דורי" מתפתל לו קלות למטה ונהג המונית שהיה מעט "שחום עור", ניתן לומר, נוסע ספק בימני, ספק בשמאלי עם היד המגורמטת שלו המסתיימת בסיגריה על חלון הסקודה החבוטה. צפירה, איתות, הבהוב עם האורות ואני עובר בבטחה כאשר בולמים מעט לרמזור, רק שהרמזור שלי התחלף מהר יותר ואני פתחתי שוב מצערת בדיוק כאשר הוא הכניס את היד לרכב חזרה. מוזר היה לי אבל לראות את היד שלו זזה במהירות כלפי מעלה, כי הסיגריה כבר לפתע לא הייתה שם. מת על הקוסמים החובבנים האלה. אחר כך הוא עשה איזה תרגיל עשן מהמכנסיים, אבל לא היה לי יותר מדי זמן לראות כי הייתי צריך לנסוע כבר. העיר התחתית... בהחלט קדירה מהבילה של מכוניות ואנשים שנוסעים לעבודה בתוך פקק אחד גדול. פיאט אונו מימיני ואיזה אוטו אמריקאי שהייתי בטוח שהוא על טייס אוטומטי עד שבמקרה ממש ראיתי איזה יד קטנה נשלחת לרדיו. פתיחת גז חזקה וההילוכים הקצרים שילחו אותי קדימה אל לפני האונו. קצרים מדי אולי... לא הייתי בטוח שהאחורי יספיק לפנות את הפגוש של האונו, אבל רעש הבלימה מאחור הבהיר שהוא שם לב אלי ונתן לי לעבור באדיבותו הרבה. בתור הרכב האמריקאי ישבה גופה. כך זה היה נראה. משהו מיובש ומקומט מעבר למה שהדמיון האנושי מסוגל לקלוט. רק זוג המשקפיים בגודל הפנס הקדמי שלי הבהיר לי שזה עדיין מנסה לראות משהו. זוג הידיים לפות סביב ההגה בזוית חדה כפי מטה ועם עצם החזה דבוקה להגה עצמו. המחשבה על פתיחת כרית האוויר במכונית הזאת הפחידה אותי היות והיא פשוט תפרק את העצמות של אותה הנהגת. הרמזור הפך לצהוב פתאום ואני בלמתי בהדרגה. היא מצד שני לא נראתה מוטרדת מדי מהעניין והמשיכה היישר קדימה לתוך הצומת ואל ערוגת הפרחים בצידה השני. קול מחאתם של הנהגים "הירוקים" כנראה צפרו קשה על דריסת הפרחים, אך הרעש הטריד אותי. לא יפה לצפור ככה בבוקר. מכיוון שהצופר שלי לא מרעיש כל כך, אז השתמשתי במפלט האופנוע לתוספת. צרחת הילדים שזינקו לתוך התעלה בפזצטה מרשימה בהחלט הבהירה לי כי הבינו את כוונתי. נהגי המכוניות סגרו את החלונות למרות החוסר במזגן. משהו עם סאונה אישית כנראה. הרמזור התחלף שוב ואני עברתי לי בין המכוניות התקועות בפקק תוך כדי צפירות קלות, על מנת שישימו לב אלי. בכל זאת הם בפקק והיום זהו יום "רוכבים לעבודה" ויש להקים מודעות לנושא. מדי פעם עצרתי לשאול נהג רכב אם מפריע לו הפקק. אחד אפילו קילל אותי נמרצות. תמיד אמרתי שאין בארץ הזאת תרבות נהיגה... הגעתי לעבודה. רעש המפלט בין הבניינים הפעיל מספר אזעקות בחניות ובשביל שישימו לב אלי, אז צפרתי ועצרתי בחריקת בלמים קלה למול השומר בחניון שמיהר לרוץ לעבר הבוטקה ואחר כך לשירותים. כנראה הוא שפך על עצמו איזה משקה בקדמת המכנסיים כשהגעתי. מה שכן חייבים לדבר עם האחזקה כי הכניסה שם הסריחה משתן. טוב. יום רוכבים לעבודה הסתיים בהצלחה. רכבתי לי לעבודה (כמו בכל יום) ובהחלט אני יכול לומר, ששמו לב אלי! T