הודעה ראשונה, אבל סיפור מנצח ../images/Emo122.gif
בתקופה שהיה איום של מתקפה מצד עיראק, טסתי לחו"ל, יום החזרה המיועד היה יום זיכרון כלשהו. ביום החזרה, אני לא מדבר עם אף אחד... עייף, מה לעשות? אחרי שינה טובה אני קם מתארגן ורוכב לבקר את החברה. באמצע הנסיעה אני שומע את הצפירה, ואני שלא הייתי בארץ והספקתי לשכוח לגמריי מיום הזיכרון נכנס להיסטריה. מאבד שליטה לגמריי מהלחץ ונמרח על הכביש לכמה (הרבה) מטרים טובים וזה לא נגמר פה... ברוך חוכמתי (או שמא טיפשותי) סוגר את פתחי האיוורור של הקסדה כי אמרו שתיתכן מתקפה אטומית
(מה אני אעשה... עדיין לא מעקל את הנפילה אז גם לחשוב שטילים נופלים עליי?!) אני שוכב לי, מרוח על הריצפה ולא מבין "וואוו משהו בטח קרה לישראלים שלא הייתי פה... כולם נחמדים פתאום! כולם עצרו לראות מה שלומי! אפילו האנשים בנתיב הנגדי!" ואז, נפל לי האסימון... היום יום זיכרון! וזה לא אזעקה זה צפירה... בקיצור, יצאתי פארש.
עשיתי לעצמי פאדיחות אבל לפחות אני מנצח עם הסיפור הזה