בינתיים גם לדעתי (-:
1. הכלי עלה לי 23000 ש״ח פחות ממה שחדש מודל 2019 היה עולה. החדש הוא דגם עם טיפה שינויים שקיים מ-2018, אבל לא כאלה שמבחינתי מהווים יתרון -- להיפך, החדש הוא דגם עם פחות פלסטיקה ויותר משטחים שחורים מאט עם ניראות ממש גרועה, וגם מגיע רק בצביעות מכוערות עם ניראות גרועה עוד יותר שלא הייתי קונה בשום מקרה. הכלי שאני קניתי הוא אדום מטאלי בולט (ולכן גם מהיר יותר (-; )
בנוסף, האופנוע היגיע עם איבזור ותוספות ששווות כ-8000 ש״ח (ארגזי צד, מנשא ארגז אחורי, מושב עם ריפוד סיליקון, פנסי ערפל, משקף נוסף, מד מתח משולב בדאשבורד, קצת חלפים, ידיות ועוד כמה אביזרים קטנים בצבע האופנוע); מתוכם כחצי היו דברים שהייתי קונה בעצמי לו הייתי קונה חדש.
 
2. ראיתי בערך חצי מהכלים בשוק -- חלק היו מאד רחוקים גיאוגרפית.
מתוך הכלים בשוק, חצי היו בסוכנויות (בעיקר מטרו). אני אף פעם לא אוהב לקנות מסוכנויות: בד״כ -- וזה היה המצב הפעם -- אי אפשר לקחת לנסיעת מבחן בכלל, אין היסטוריה כתובה מלאה של הכלי, אתה לא פוגש את הבעלים הקודם ולא יכול להעריך איך הוא רכב ואיך התייחס לכלי, ולברר למה הוא מוכר. בנוסף, כמעט תמיד הסוכנויות לא משקיעות: שניים מהכלים לא עברו את הטיפול האחרון בזמן, ולאחד אפילו לא היה טסט בתוקף. מבחינתי, כלי שהבעלים לא הקפיד על טיפול לפי זמן ולא רק לפי ק״מ נחשב מוזנח.
מעבר לכל זה, לכל האופנועים בסוכנויות היה מחיר מבוקש 20% מעל למחיר לכלים פרטיים מקבילים (וזה שכל תהליך החיפוש היה באמצע החורף, כשכל שוק הדו״ג באופן כללי מת).
זה כבר פסל את כל הכלים בסוכנויות.
הכלי שראיתי בוודאות היה במצב טוב יותר מכל האחרים (כפי שאמרתי, נראה ממש חדש. המוכר אמר לי שיש על הכלי שריטה אחת, והראה לי אותה, אבל אף אחד לא היה מחשיב אותה בכלל.)
הבעלים היה רוכב מנוסה ומבוגר, מנהל מוסך מכוניות ומשאיות מהגדולים באזור הצפון, בעל רקע מכני משמעותי, ופנאט אמיתי בכל ענייני התחזוקה והאיבזור. הוא צבע את ארגזי הצד במיוחד בצבע זהה לצבע האופנוע, והשקיע יומיים יחד עם צבעי רכב בלאתר את קוד הצבע המדוייק. הוא החליף שמן בתדירות כפולה מהדרוש. היה ברור שהוא לא מישהו שמתעלל בכלי, או לא מודע לנושאים מכניים או תיפעוליים, וכבר בטלפון בשיחה הראשונה הוא אמר לי את הרג׳קטים שיש (היחיד למעשה -- שיהיה צריך להחליף לפחות צמיג אחורי ורצוי גם קדמי בקרוב). בפועל, אפשר היה לסחוב איתם עוד 2000-3000 ק״מ.
 
אם אפשר להגיד שלמוכר יש מזל שבחרתי את הכלי שלו? קשה לדעת.
העניין הגיאוגרפי בהחלט מהווה מכשול, וברור שהרבה פחות אנשים מגיעים לראות כלי בחיפה וצפונה מאשר כלי בגוש דן (אחד מהמוכרים האחרים גר בצפון, אבל אחרי שלא קיבל בכלל טלפונים, שינה את המיקום במודעה ל- ״תל אביב״ -- ואמר לי שזה עזר).
שני מוכרים אחרים מהצפון ואזור רחובות אמרו שהם לא רוכבים בכלל בגשם, אז למרות שהיו מוכנים לרכוב לת״א להראות לי את המועמד שלהם, היה צריך כל פעם שיש תחזית לגשם לקבוע מועד חדש.
המוכר של הכלי שלי אמר שהיו הרבה טלפונים; אני לא יודע כמה אנשים ממש הגיעו לראות את הכלי, אבל לא הרבה.
זו לא פעם לא ראשונה, לא שניה ולא שלישית שאני קונה אופנוע. הכוונה מראש היתה לקנות אופנוע שאחזיק שנים רבות (כפי שעשיתי בעבר), ואז ברור ששווה להשקיע זמן בתהליך אם רוצים תוצאות טובות, והייתי ערוך לזה.
 
חשוב לזכור: כל שוק הדו״ג ה״כבדים״ (כל אופנוע וקטנוע מ-250 סמ״ק והלאה) הוא קטנטן -- למיטב זכרוני יש סה״כ 12000 כלים כאלה רשומים במשרד הרישוי.
זה עוד יותר בעייתי בכל התחום של כלים בנפח הליטר +/- ויותר, וכאלה שמדובר בהם בעלות של 50000 ש״ח ומעלה. כל הכללים של סטטיסטיקה, ביקוש והיצע וחוק המספרים הגדולים לא עובדים כאן. גם הביקוש וגם ההיצע מזעריים, ויכולים לעבור חודשים עד שיוצע למכירה כלי מהסוג שמישהו היה רוצה, או שיצוץ קונה שבכלל מעוניין בכלי מהסוג שמישהו מוכר, בלי להתייחס בכלל למחיר. נסיון העבר שלי הוא שבקלות לוקח חצי שנה או יותר למכור כלי בקטגוריה הזו.
אגב, בגלל שזה שוק כזה קטנטן אין פה שום משמעות ל״מחיר שוק״, וכל המחירונים למיניהם הם אחיזת עיניים. אף אחד מהם לא מבוסס על נתוני עיסקאות אמיתיים, ואני אישית מכיר כמה מקרים של דגמים שלא בוצעה בהם אפילו עיסקה אחת במשך שנתיים (יש סה״כ 5 כלים כאלה בארץ), מה שלא מפריע למפרסמי המחירונים לעדכן אותם מדי חודש.