שוב סחתיין על ההשקעה כרובי.
נדמה לי שהמאפיינים עתיקי היומין, הישנים וה"טובים" המגדירים לנו את סוגי הרוכבים שאנו פוגשים בכביש ובשטח (ומתוך כך מגדירים גם את מה שהם רוכשים...), עדיין שרירים וקיימים.
הרוב השולט הוא רכוב קטנוע. הוא לא אופנוען בכלל והכלי משמש אותו לצורך התמודדות עם פקקי מדינת דן, אם לשם התניידות גרידא ואם לצורך עבודה כזו או אחרת. הם - כפי שאמרת - בכלל במספרי רכישה מעולם אחר.
הבעייה היא שדי מסוכן להסיק משהו בקטגוריית האופנועים, כשמספרי הרכישה האופייניים נעים בין 5 ל...50.
האופנוענים האמיתיים ירכשו בד"כ BMW אם הם גם אמידים, או משהו אחר שאופיין בקפידה ע"פ נסיונם ארוך השנים, בד"כ לא כלי זול. הם יתמידו הכי הרבה.
היאפים החדשים יתנסו באופנוענות מוחצנת כמובן וירכשו רק אקזוטיקה איטלקית. חלקם הגדול ינטוש את התחום לאחר מספר שנים...בהעדר מזגן, DVD ומסך מגע גדול ובעיקר, כשימאס להם להתארגן לקראת רכיבה המתרחשת פעם בחודש...
מיעוט זניח מהם, שיסתגל לאופנוענות בזכותה של רכיבה יומיומית, יתמיד זמן ארוך יותר.
גילאי הביניים שאינם אמידים דיים, ירכשו אופנוע קטן וזול יחסית או גדול ולא חדש, ע"מ למצב עצמם בפוזה האופנועית...עד שיתעייפו, או יחוו ארוע לא נעים ויקבלו רגליים קרות. הם יתמידו בתחום מעט יותר מאשר היאפים אבל ינטשו בזמן כזה או אחר.
נותרו הפרחחים. בד"כ בבונים נטולי משהו הראוי לתיאור, שדרכם זימנה להם בוכטה המספיקה ל RRR + קאמלבק וציוד מלא. הם זמניים על הכביש...
אני די בטוח שבחלוקה הזו, תוכל בנקל להסביר מי קנה 15 כאלה או 18 מההם. בשטח אגב, זו תמונה דומה. רק היצרנים הם אחרים והגיל הממוצע של הרוכבים נמוך יותר.