כשהאלטרנטיבה היא...?
בלימה באמצעות כוח המנוע והורדת הילוכים?
השאלה היא, לטעמי, על איזו רכיבה אנחנו מדברים. האם זו רכיבה מנהלתית, רגועה, ללא יומרות וניקוד על "ביצוע"? או האם זו רכיבה במטרה להגיע לאיזה שהם ביצועים ספורטיביים כהגדרתם?
בראשונה, אין הרבה משחק בהילוכים, אתה לוקח אותו בהילוך שהכי נוח לך מבחינת המהירות שבה אתה נמצא, כשהמהירות קבועה ככל האפשר בכניסה, בסיבוב, וביציאה. אתה לא ממהר לשום מקום, אף אחד לא מצלם אותך, אתה לא רץ נגד שעון, ואין סביבך רוכבים שרוכבים מהר יותר ואתה מרגיש שאתה צריך להדביק אותם.
בשניה המצב שונה, כיוון ששם אתה מנסה, גם אם זה אתה מול עצמך, לייצר איזו רכיבה שהיא מהירה יותר, ספורטיבית יותר, מביאה את האופנוע להטייה גבוהה יותר, ואותך לאיזה סוג התרגשות גדול יותר. לכן שם אתה תכנס למוד "קרבי", ושם אתה (בהתאם לסיבוב שעומד מולך) ככל הנראה תגיע במהירות גבוהה אל עשרות המטרים שלפני הכניסה לסיבוב. שם אתה תבלום בצורה הדרגתית מתגברת (כדי לא לזעזע את הבולמים ולא לייצר חוסר יציבות על הצמיגים), תעביר מה שנקרא משקל הדרגתי אל הקדמי כדי להביא לשיא יכולת הבלימה שלך, תוך כדי גם תוריד הילוך אחד או יותר בהתאם לסיבוב שעומד מולך כדי להיעזר בכוח בלימת המנוע (אם כי באופנועים עם קלאץ' מחליק הכוח הזה שונה מאופנועים ללא כזה קלאץ').
הבלימה היא אמנם הדרגתית, אבל היא אגרסיבית, ויכולה להוריד אותך למהירות שהיא אפילו חצי מזו שהיית בה בקטע שקדם לסיבוב, הכל תלוי בתנאי הסיבוב.
המהירות שאתה רוצה להגיע אליה, וההילוך שאתה רוצה להיות בו, צריכים להיות כאלה שהאופנוע ימשיך לנוע ללא האטה או האצה בסיבוב עצמו, בהטייה הנכונה, ומבלי לשבור את הקו (פנימה - כלומר אתה איטי מדי, או החוצה - כלומר אתה מהיר מדי).
יש לציין שיש כמובן הבדל בין רכיבה "ספורטיבית" על כביש ציבורי, לבין רכיבה חזקה על מסלול סטרילי במרדף מול השעון. על כביש ציבורי בכל זאת יש מגבלות רבות, ורק אידיוט מוחלט לא ידע להבדיל בין השניים. בסופו של דבר יש הממליצים על שימוש בהילוך אחד גבוה יותר ממה שמרגיש לך נכון בזמן ההטיה, וזאת כדי למנוע מצב שבו כל מכת גז עלולה להביא את האופנוע שלך לחוסר יציבות, ועלולה לגרום להחלקת אחורי שבמקרים רבים תביא להתרסקות. הכל תלוי במנוע של האופנוע, וכמובן באופי הרכיבה.
ברגע שאתה נמצא במהירות הנכונה ובהילוך הנכון, אתה מתחיל את ההטייה של האופנוע כדי לקחת את הסיבוב בהתאם לקווים הנכונים. רוכבים מנוסים יהיו כבר בהטייה עוד בזמן הבלימה, אם כי ללא ספק שיא ההטייה יהיה ללא שימוש בבלמים (אלא אם אתה ממש במירוץ ואז המשחק שונה).
בתוך ההטייה אתה רוצה להיות על גז קבוע, עם מתח שרשרת קבוע, ללא בלימה, וללא משחק על הבולמים - האופנוע אמנם בהטייה אבל הוא יציב ולא מתנדנד לא לפה ולא לשם. קו קבוע, הכל קבוע כדי להביא למקסימום ניצול של המהירות מבלי לגרום להחלקה.
ברגע שרואים כבר את שיא הפניה זה הרגע שבו אפשר להעביר כוח מתגבר לגלגל האחורי ולהתחיל להאיץ. ההאצה כמובן תלוייה במה שאתה מנסה לעשות, בכוח הזמין לך בהילוך הרלוונטי, ובמה שקורה מיד לאחר הסיבוב (האם יש ישורת, האם עוד סיבוב?). כאן יש חשיבות להיותך בהילוך הנכון. אתה רוצה שבעת ההאצה, אתה תהיה בערך על אותה נקודה של ההילוך שבוא פתיחת גז קלה כבר תביא אותך לאזור של שיא הכוח. למשל, את הסיבוב עצמו תעשה (סתם דוגמה) בשלישי על 6000 סל"ד, אבל ההאצה תביא אותך מיד לאזור ה- 7000 וצפונה ששם מגיע רוב ההספק של המנוע, ומאפשר לך להאיץ יפה החוצה מהפנייה לעבר שיא הכוח של המנוע באותו הילוך - עד להחלפת ההילוך כלפי מעלה.
כשמגיעים לסוף ההילוך הנוכחי מעלים לבא אחריו תוך כדי האצה, בהתאם לצורך. ברכיבה "חזקה" זה יתרחש בעת שהאופנוע עדיין בהטייה, ורואים את זה במירוצים שבהם הגלגל הקדמי של האופנוע מתרומם למעין "מיני וילי" עוד בזמן שהאופנוע נמצא עדיין בהטייה (אם כי אחרי האפקס כמובן). אגב, זו הסיבה שבאופנועי מירוץ רגלית ההילוכים מסודרת הפוך - דחיפה כלפי מטה מעלה הילוך ולא כמו באופנועים רגילים.
כל זה כמובן רלוונטי רק לתסריט השני. לרכיבה מנהלית כל זה לא רלוונטי, וכל מה שצריך שם זה לעשות את הסיבוב בהילוך שהכי נוח לך.
לבסוף, זכור שכל זה לא שווה כלום בלי הדרכה נכונה בשטח. המילים כתובות, אבל זה כמו לימוד שחייה בהתכתבות. רצוי לעבור קורסי רכיבה מתקדמת כדי לשלוט ברזי הרכיבה הספורטיבית טוב יותר.