"ידין ענתבי"
אחד מהצוררים הגדולים ביותר שקמו לענף הדו-גלגלי בישראל מאז ימיה של ציפי סמט ואנטיוכוס אפיפנס לפניה. בגזרותיו, הטיל אפלה גדולה על הענף עד כדי סכנה ממשית לקיומו בצורה שבה אנו מכירים אותו היום. בחלומותיו האפילם, רקח מזימה ובה שמד וכליון על כל רוכב ורוכבת והוא תכנן לממש את תוכניתו הסופית ע"י העלאה שיטתית וחדה של תעריפי ביטוח החובה עד לרף הסיכון הטהור שעומד לדבריו על בין 10 ל- 14 אלף ש"ח בשנה, לכל רוכב.
ידין ענתבי שראה שגזרותיו לא עוברות בצורה חלקה בכנסת ואינן אהודות ע"י הציבור, פעל ללא לאות, בחתרנות, בשיטתיות, יש שאומרים מתוך אינטרסים אישיים, והתעלם מכל תחינה, בקשה, דרישה, או הוראה של גורמים כאלה ואחרים להפסקת גזירות השמד. כיוון שידין ענתבי היה בעל סמכות בלעדית על קביעת תעריפי הביטוח, ולמרות שהפחתתם לשיעור רציונאלי לא היה עולה לקופת המדינה אף לא שקל אחד, לא היה ביכולתו של אף גורם אחר לשנות את דעתו.
ב- 15 בנובמבר 2009 נכנסו גזרות השמד לתוקפן, למרות הפגנת האלפים שכונתה "ת"א עומדת".
מרגע שביצע את זממו, השאיר הנ"ל הנחיות ברורות לעושי דברו, בראשם לי דגן ואסף מיכאלי, והללו המשיכו את מזימתו השטנית למרות תחנוני הציבור. ידין ענתבי, מדושן עונג, פרש משירות המדינה לתקופת צינון שנכפתה עליו באחד מהאיים הקאריביים (או משהו באזור), בעודו נהנה מפנסיה שמנה המתאימה לתפקידו הבכיר. בסיימו את הקוקטייל עם המטרייה, חזר ארצה ומיד מונה, כבדרך פלא של ממש, ליו"ר ד"ש ניירות ערך. שם הוא ממשיך לבחוש ולעשות בכספי הפנסיה של חלקנו כברצונו בעודו נהנה ממשכורת של מיליונים.
כל האמור לעיל משקף את דעתי הפרטית כמובן.