זהו, יש לנו תחת מברזל!

[mushdubi]

אבל לך אין בעיה של קיבולת. כל כמה זמן תדלקתם?

או ליתר דיוק- כל כמה ק"מ תדלקתם?

 

[Pumi]

תדלוק בין 150 ל 200 ק"מ (פלוס מינוס).

 

[פרארי1]

גמע

אולי גמא יותר מרחק בזכות מיכל גדול יותר.

 

[Pumi]

אין לי מיכל דלק של יריקה וחצי כמו שלך ../images/Emo3.gif

אל תשכח שיש לי מיכל של 18.5 ליטר (מתוכם 3.5 ליטר רזרבי). וגם לא רכבנו על הכסכס, כך שעשיתי 1-16, שאין מצב שאני עושה את זה ביום יום או בטיולי סופשבוע. כמעט כל הזמן על הילוך שישי בסל"ד יחסית נמוך. הכי הרבה מלאתי 12.9 ליטר אחרי קטע ארוך. בסופשבוע של טיול "רגיל", אני עושה במקרה הטוב 1-11 או 1-12 לפני שאני מגיע לרזרבי. פה אפילו לא הייתי קרוב.

 

[כורש הגדול]

התכוונת שלא רכבתם על הקשקש*

 

[yoshi6]

חולים בראש ועכשיו גם בתחת, שאפו../images/Emo24.gif

 

[כאילו יש מחר]

../images/Emo45.gif מעולה. עכשיו תעשה את זה על אינובה ../images/Emo3.gif

 

[איל מוסתאש]

כבוד

 

[fazer600]

היה מעולה!!לא יודע למה אבל התחת לא כואב

חוץ מזה כואב לי כל הגוף

הנה לינק לתמונות מפלאפון בפייסבוק

 

[איל מוסתאש]

תיכף יבוא אהוד א1 ויסביר לך למה לא כואב לך.

 

[מיצו]

ואני מתנצל ששכחתי להגיד תודה לינון

העייפות, אני מתנצל מאוד. תודה רבה לימון ממוטושופ אילת על האירוח הנדיב בשעת הבוקר המוקדמת. זה היה ממש מציל חיים ומחייה נפשות, נתן את הכוח להמשיך על כביש הערבה הארוך והמונוטוני. תודה רבה אח שלי, יש לך אחלה עסק!

 

[מיצו]

בודק האיות המחורבן... ינון כמובן... סליחה

 

[cafesito]

../images/Emo45.gif

 

[the jewish hummer]

../images/Emo70.gifBEEN THERE - DONE THAT

מאמץ גופני אדיר אך יותר מכך, מאמץ מנטלי מאתגר באופן בלתי רגיל. 22 שעות של רכיבה אינטנסיבית, עם ריכוז מירבי, במעברי אקלים אינטנסיבים, בין לילה מדברי, לבין צהריים בבקעה,עד לערב צפוני ברמת הגולן, וכניסה ללילה שני בדרום הארץ. סוגי כבישים שונים, עומסי תנועה משתנים, תוואי כבישים מצריכים עירנות ותפעול האופנוע בצורה אינטנסיבית עד אגרסיבית, והצורך להיות במיטבך בשעה החמישית בכביש סדום ערד, ובאותה המידה בשעה התשיעית בכביש החוף העמוס בתנועה, וגם בשעה ה- 18 בכבישי רמת הגולן המפותלים, כמו בשעה השלישית בירידות לאילת. לא קל בכלל, יש יגידו קשה ויש כאלו שגם יגידו "בלתי אפשרי". 22 שעות עם

על הראש, אתה עם עצמך, לבד, עם המחשבות

, עם החששות, עם ההתמודדויות, עם הרצון לעצור הכל ולהפסיק את הסבל הבאמת מיותר הזה מצד אחד, לבין הרצון להוכיח לעצמך, שאם האחרים עומדים בזה, אין סיבה שאתה לא מהצד השני. בין הרצון הטבעי לא להתאמץ מעבר לנדרש ובטח שלא ברמה הזו, לבין הידיעה שלקחת על עצמך אתגר, ואתה יודע בתוכך, שכל וויתור, הוא תוצאה של עצלות וחולשת אופי נטו. אך בשבילי, זו היתה חוויה של

ONCE IN A LIFE TIME

, שעכשיו, עם התשישות שתגמר רק בעוד שלושה ימים

, אני יכול לומר: אחד מרגעי השיא שסיפק לי אופנוע בחיי. כפי שכתבתי בתפוצת מייל של הקבוצה שהתגבשה ופורסם בהודעה של מיצו, הערכתי לחברים המשתתפים והתומכים, בלי האלמנט החברתי, לא הייתי עומד באתגר, קל וחומר שלא הייתי עושה את הקילומטר הראשון.

. כשאתה עוצר את האופנוע בסוף, ויודע שזהו

זה נגמר

עשית את זה

תחושת התעלות הרוח והנפש, תחושת הנצחון, ושביעות הרצון - אין תחליף לרגע המזוקק הזה

של הנאה עילאית. אין יותר כיף, מלראות, קבוצה של אנשים (בינהם אישתי שהפכה עולמות וחיכתה לי בנקודת הסיום), שבשעה 1:30 בליל שישי, שפתחו את המקום, הטריחו את עצמם והגיעו לכבודנו, כדי לקבל את פנינו, לעודד, לחייך, לשאול "איך היה?", להביע הערכה על המאמץ והעמידה באתגר הקשה הזה, ולהכין לנו ארוחת סיום מכל הלב והמנגל, מתוך רצון טוב והנאה משותפת בהנאתנו, בשבילנו זה היה "המון"- תודה לריינו טאייר. לא פחות מכך, "מוטושופ" באילת, שאירח עם מאפים קפה ושתיה קרה, ופתח את בית העסק שלו בפנינו, כאילו היה ביתנו אנו, הערכתנו המלאה ותודתנו, לא מתקבל כמובן מאליו. ובשורה התחתונה: זה היה וואחד פאקן סשן רכיבה

 

[iec]

כבוד!...מקנא ../images/Emo72.gif

בכוונה עשיתם את זה באמצע ההרצה שלי

 

[amirttnn]

Bravo לכולכם.

 

[מיצו]

נקודת ההתחלה

 

[מיצו]

הזריחה בדרך למצפה רמון

 

[מיצו]

בדרך לאילת

 

[מיצו]

גבי נהנה, על אופנוע שכזה הוא צחק כל הדרך...