../images/Emo7.gif עצוב , מבוהל , מבולבל כואב
אין לי מילים לתאר את תחושת הפחד והכאב. איבדתי הרבה חברים לרכיבה במהלך חיי. רכבנו אני וטל , טילנו יחד , פיטפטנו וגם שתפנו חוויות. שנינו מאותו דור של רוכבים וותיקים , ואני לעולם לא אגיע בגילגול הזה לרמת הרכיבה והיכולות של טל. תמיד ידעתי שהמוות אורב לנו , תמיד ידעתי שאין מחר , יש רק היום . אני חי כך שנים כי אין מחר. אבל כאשר נפגשים במוות של חבר שרוכב פי אלף יותר טוב ממני - זה הרבה יותר מוחשי ומפחיד. כשאני וטל רכבנו יחד לפני כמה שנים לחרמון פגשנו בדרך את נתנאל ושקד ז"ל סיפרתי לו כמה אני חושש לחייהם וכעבור כה שעות נודע לנו על מותם. אז יכולתי לתרץ את המוות שלהם בחוסר זהירות ....אין לי תרוץ וקצה הסבר למותו של טל הרוכב הזהיר ביותר מאיתנו. אז אם טל מת , איך אני עם יכולות רכיבתי העלובים יכול לשרוד את הרוצחים בדרכים?