מבין אותך
ותודה גם לך על הקריאה המעמיקה וההבנה. אבל כשאתה אומר "אני חושב שהם צריכים למצוא דרך למצוא ריגושים שלא יסכנו אותם ואת הסביבה. לדוגמא - אנדורו, קרטינג מקצועי, גלישת רוח או מה שלא יהיה", אתה מפספס פואנטה מאוד חשובה. למעשה, החשובה ביותר: הם לא רוצים. הם לא רוצים אינדורו, לא אוהבים קרטינג, לא מדבר אליהם גלישת רוח, ממש כמו שלא מעניין אותם גם כדורסל,טיפוס חופשי או קרב-רב. הם אוהבים אופנועים. ספורטיביים. אם היה נאמר לך המשפט: אני חושב שאתה צריך לרדת מאופנועים ולמצוא ריגושים שלא יסכנו אותך ואת הסביבה. לדוגמה - מקרמה, כדרות, דארט, פיסול בקרח, ובאנג'י כשאתה קשור לארגז מלא בעפרונות... לא מעניין אה?.. עכשיו את המתחיל להבין אותי? אז נכון, זה יותר מסוכן. אתה צודק. אבל זו החלטה ש-ל-ה-ם. בדיוק כמו ההחלטה שלך לרכב על אופנוע, איך שאתה מוצא לנכון ואוהב. קבל את זה. קבל אותם. יש לכם בדיוק את אותה נפש, הם פשוט מוכנים לקחת יותר סיכון ממך. אתה לוקח סיכון, הם לוקחים יותר. זכותך, זכותם. בשביל הנהגים, אתה מתאבד. בשבילך, משחיזני הברך הם מתאבדים. בשבילם, מי שמתאבד זה בכלל ההוא שדופק ווילי בעמידה על R1 בין הנתיבים באיילון, עם קסדת חצי. או שליח שרוכב עם כפכפים בין הגלגלים של האוטובוסים והמוניות. הכל תלוי בנקודת המבט ובפרופורציות. אף פעם אל תהיה כל-כך בטוח שהפרופורציה שלך היא זו הנכונה. לא רק בשרשור הזה. אלא בכלל. בברכת רכיבה מענגת ובטוחה.