המשך
אתה מטפס על הכלי, ואם אתה כמוני, בדיוק יורד מ- KTM סופר דיוק 990 שחור ועצבני, כנראה שתמצא את עצמך מחפש בעצבנות את הרגליות. הן פשוט לא נמצאות במקום שבו אתה מצפה למצוא אותן. אבל זו לא בעיה של הפיירבלייד, אלא שלי כרוכב. תנוחת הישיבה מלחיצה אותי מאוד בהתחלה, שכן ב- 4 השנים האחרונות התרגלתי לטוב, לאופנועים מפנקים מבחינת תנוחה, רגליות הרחק למטה, כידון רחב ונוח, ואמנם הגב לא ממש זקוף אבל בואו נגיד שיש מרווח ביטחון בין מיכל הדלק לבין הכרס. רוכבים רזים ממני ירגישו הרבה יותר בנוח על האופנוע. מרגע שאתה עולה על האופנוע אתה מתפנה להתבונן סביבך. לוח השעונים משלב בתוכו תצוגה דיגיטאלית של מהירות + שעון סל"ד דמוי אנאלוגי. לי אישית היה חסר מחוון בורר הילוכים (אמרתי כבר שהתרגלתי לטוב?) וכן מד דלק. כשמגיעים לרזרבי, מד הדלק מתחיל לספור כלפי מעלה, ולא ברור לך איפה בדיוק הוא יעצור (מסתבר שיש לנו 3.5 ליטר דלק ברזרבי, והמספרים פשוט מטפסים מעלה עד שהם נעצרים). כאמור, שזו תהיה הצרה שלנו. בכל מקרה, התצוגה מוארת בצורה טובה ומספקת את כל המידע הנחוץ לרוכב גם בתנאי שמש ישירה. הכידון עם הקליפאונים הנמוכים שלו מספק אחיזה פנומנלית. מצד ימין, ידית הבלם הקדמי מאפשרת לרוכב לעצור בכל מצב מבלי לשדר לו אותות מצוקה כלשהם. מסתבר שהברקסים הקדמיים פה עושים עבודה נפלאה בכל מהירות. מצד שמאל, ידית הקלאץ' רכה בצורה מפתיעה אך חיובית. השתלבות ההילוכים בכל מצב היא נוחה, רכה, ומפנקת. יש קליק חזק כשמשלבים לראשון, אבל לא משהו שימנע ממך למצוא את ההילוך. אני מסתכל שוב על הידית ולפתע אני מבין שהונדה חזרו פה לקלאץ' רגיל, וזנחו, משום מה, את הקלאץ' ההידראולי שהיה בדגמים הקודמים של ה- 1000RR. בכל מקרה, החבילה, כקומפלט מרשימה מאוד ונוחה לתפעול, גם בעיר. מניע את המכונה. האגזוז עושה עבודה טובה כנראה, שכן בסל"ד נמוך האופנוע מתקתק בחרישיות עדינה. יחד עם זאת, ברכיבה בסל"ד המתאים נפלטת לו יבבה מדהימה שמזכירה בקולה טורבינת סילון. מחרמן ממש, למרות שהוא שונה מהותית מהרעש המדהים שמפיקים צמד האקרופוביצ'ים בסופר-דיוק שלי. התחלת תנועה, רגליים גבוהות (שוב, עבורי, כן?), השתלבות בתנועה הסואנת של יום שישי. בהתחלה אני נזהר, בכל זאת, אופנוע לא מוכר עם תג מחיר לא זול בכלל. אני מצליח להשתחל בין המכוניות בעדינות, ומחליט להתחיל בנסיעה של אותו יום דווקא בתנועה עירונית. המנוע מגרגר בעדינות בסל"ד הנמוך, ולמרות שאני לא פותח מצערת יותר מדי, התנועה בראשון/שני סבירה לחלוטין. לפעמים אני מעלה לשלישי, אבל ההעלאה מיותרת לגמרי, שכן מסתבר, לאחר מכן, ששני ההילוכים הראשונים מסוגלים, בקלות, להביא אותך הרבה מעל למהירות החוקית בתנועה עירונית, שלא לדבר על בינעירונית... אני לא מתאפק, ועוצר עם האופנוע ליד אחד מדוכני המזון החביבים עלי בת"א. בזמן שהם מכינים לי את המנה עוצרים ליד האופנוע לא מעט אנשים, חלקם אפילו נעמדים ועושים סיבוב שלם סביבו. האופנוע קטן, הצבע שלו לא מוכר, אין עליו שום מספר, שום מדבקה, זה מסקרן אנשים. בהמשך אני עובר דרך יפו, סתם כדי לבדוק את תגובת הקונים הפוטנציאליים (סיוויק או לא?). "כמה זה אחי? 600 או 900?" שואלים אותי שוב ושוב. אני מסתכל לשני בני הדודים היושבים ב- BMW השחורה בעיניים. משתהה, מחזיק את הרגע. ואז, כשאני רואה את האור האדום ברמזור הולכי הרגל, אני אומר "1000, אחי", ונותן גז בתזמון מושלם. (המשך)