כל עבודה מכבדת את בעליה?

כל עבודה מכבדת את בעליה?

אז אחרי שנוכחתי לגלות שיש מי שמסתובבים בפורום
אני מעוניינת לפתוח דיון על נושא חשוב בעיני, שהפוסט של שאננה גרם לי לחשוב עליו אפילו יותר:

עבודה בשירות לקוחות ובכללי מול לקוחות נתפסת ע"פ רוב כעבודה זמנית לצעירים, לסטודנטים וכדומה, או כעבודה "נחותה", באופן כזה שלרוב מצופה מאדם בשלב מתקדם יחסית של חייו ובמיוחד אם הוא משכיל, שלא יעבוד בעבודה כזאת. בפוסט שהביאה שאננה, הובא לינק לסיפור של אשה שלדעתי ראויה להערצה רבה: ברזומה שלה תוכלו למצוא משרות לא זוטרות בכלל, מדובר באשה מוכשרת מאוד שניהלה תחומים ועובדים, ובשל נסיבות שלא בשליטתה היא עובדת במשרה שנחשבת לזוטרה ואנשים מרשים לעצמם להתנשא מעליה, לפחות כפי שתואר בפוסט ואני מניחה שזה לא המקרה היחיד (אם כי זה בהחלט מקרה קיצוני).

יוצא לי לפעמים להיתקל בקופאיות לא צעירות, במאבטחים אפורי שיער, בסדרנים, מוכרים וסדרני חנייה שנראים יותר קרובים לגיל של אמא שלי מאשר לגיל שלי, ואם פעם הייתי מרגישה חמלה, היום אני יותר מעריכה את האנשים האלו, שבשביל להתפרנס מוכנים לעבוד במשרות שיהיו מי שיתנשאו מעליהם, ילעגו להם וכדומה, אבל כל אחד צריך לאכול, ועם השכלה, כישורים ואגו לא הולכים למכולת.

מה אתם חושבים על כך? כשאתם רואים נותן שירות שכזה, מה תחשבו? האם תצאו מנקודת הנחה שמדובר באדם לא משכיל או חסר כישורים? חשבתם ככה בעבר? נתקלתם במצבים שונים? מכירים אולי סיטואציות שכאלו יותר מקרוב?
 

a wild rose

New member
זלזול והתנשאות, עוד דפוס ישראלי מוכר

המקרה ששאננה שיתפה מזעזע ומקומם, אבל לא צריך להגיע למצבים כאלו בשביל לדעת שיש הרבה אנשים שרק מחפשים איך להתנשא מעל אחרים ולא נותנים כבוד למי שנראה להם כנחות מהם, רק בפורום הזה עלו הרבה סיפורים בתקופה שהיה פעיל על מקרים של אנשים שהתנשאו על נותני שירות בלי קשר לגיל שלהם.

אני חושבת שגם לאדם שהוא חסר השכלה וכישורים מגיע כבוד, ואני משתדלת להתייחס בכבוד ולהסתכל בגובה העיניים גם לאנשים כמו עובדי ניקיון, גם אם הם מבוגרים וגם אם הם צעירים. מה שיש לי לספר בנושא זה שלמדה איתי באוניברסיטה מישהי שהיה לה קטע מתנשא כזה, והיא לא הייתה מתנשאת רק על אנשים שעבדו בעבודות נחותות לכאורה כמו אלו שתיארת, היא התנשאה גם על אנשים שלמדו מקצועות שנראו פחות נחשבים בעיניה, או על אנשים שעבדו בעבודות כפיים מהסוג הנדרש, כמו טכנאים למיניהם וכדומה. אני לא הצלחתי להבין את זה מכל הבחינות - לא כולם יכולים להיות רופאים ומהנדסים, ויש אנשים שבחרו ללמוד מדעי הרוח, ויש צורך באנשים בכל התחומים אז למה לזלזל? אם תהיה לה תקלה במזגן, יעזור לה שיש לה תואר נחשב ומשכורת גבוהה? יותר יעזור לה להזמין טכנאי מזגנים "נחות", בתור דוגמה.

מהצד השני למדה איתנו מישהי ממשפחה מאוד לא אמידה, היא עבדה מאוד קשה וחיה בסגפנות בשביל לממן לעצמה את הלימודים, והייתה מוכנה לעבוד בכל דבר, ויצא לי לפגוש את המשפחה שלה כשהיא התחתנה, ההורים שלה אנשים טובים וחמים, פשוט לא משכילים בגלל נסיבות החיים - אמא שעבדה כסייעת בגן, אבא עובד בעבודה כלשהי שלא מרוויחים בה הרבה וככה גידלו 4 ילדים, אני חושבת שלזלזל באנשים כאלו גובל ברשעות.

חברה שלמדה מדעי החברה סיפרה לי שפעם מישהו בעבודה שאל אותה מה היא למדה, וכשהיא ענתה לו התגובה שלו הייתה "אז זה אומר שלא למדת כלום". היא יותר התבדרה מזה מאשר נעלבה, כי היה לה ברור שהוא רק חיפש להתנשא מעליה, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה במקומה.
 
ובהקשר הזה

במקרה היום קרה לי משהו שמתחבר לתגובה שלך: הייתי בחנות שאחת העובדות שם הייתה מאוד לא אדיבה, דיברה לא יפה לאנשים שפנו אליה, לא התנהלות שירותית במיוחד. המחשבה שישר עלתה לי לראש בהקשר הזה הייתה שהיא בטח שחוקה ומתוסכלת מכך שבגילה (להערכתי היא עברה את ה-50) היא עובדת כמוכרת בחנות בשכר שאם הוא לא מינימום, הוא לא הרבה יותר. מייד תפסתי את עצמי וקלטתי איזו מחשבה מתנשאת זו, ושאני לא יודעת מה הסיפור שלה ומה הביא אותה לעבוד בחנות הזאת, ושרק לאחרונה כתבתי פה בפורום על כך שאני מעריכה אנשים שעובדים בעבודות כאלו ושכל עבודה מכבדת את בעליה.

מהצד השני, זה אולי ישמע מתנשא מצידי, אבל אני אומרת שאם כבר מישהו כן בחר לעבוד בעבודה כזאת, שיעשה אותה כבר כמו שצריך, כשהגישה שלי היא שהתוצאה תהיה טובה יותר גם עבור אותו אדם. אם אני אתן את עצמי כדוגמה, שאפילו רלוונטית בהקשר למה שכתבת בפוסט הקודם שלך
: בתקופות אבטלה נהגתי לעבוד בעבודות זמניות דרך חברות כ"א, שהמשותף לרובן היה שהיה מדובר בעבודה לא מקצועית שבשגרה לא הייתי פונה אליהן, עבודות אדמינסטרציה וכדומה אבל לא רק - היו גם כל מיני עבודות מהסוג שעבדתי בהן כסטודנטית. השכר לא היה גבוה במיוחד, אבל כסף זה כסף, ועשיתי את העבודה בצורה הכי יעילה שיכולתי ועם חיוך וסבלנות, לפחות השתדלתי. התוצאה הייתה שבתור התחלה - בחלק מהמקומות ביקשו שאני אחזור כשהיו צריכים תגבור, כמעט בכל מקום דיברו איתי על אפשרויות לעבודה קבועה (ולא באותו תקן, שאלו מה אני מחפשת והמליצו עלי במשאבי האנוש) ו-באחד המקרים בהם הייתי פרק זמן ארוך יחסית באותו מקום עד שמצאתי עבודה, הממונה עלי נפרדה ממני בחיבוק ובתודות, וציינה שהיא מאוד העריכה שלמרות שזה לא התחום שלי ולמרות שהעבודה הייתה מתחת לכישוריי, עשיתי הכל "במאור פנים".

כתבתי את מה שכתבתי לא במטרה להשתחצן, אלא כדי להמחיש את הגישה שלי ואת מה שהוביל אותי לחשוב את מה שחשבתי במקרה הזה: אז נכון שאני לא יודעת מה זה להיות במצב של עבודה בשכר מינימום כשאת יכולה להיות אמא של הקולגות שלך, אבל אני יודעת שאם היא הייתה מחייכת ונחמדה ולא תוקפנית ומגעילה, העבודה הייתה עוברת לה יותר בכיף ובנעימות. נכון שלא כל הלקוחות שהיא תיתקל בהם יהיו נחמדים, אבל גישה כזאת מובילה לכך שגם מי שירצה להיות נחמד אליה, לא ימשיך להיות כזה, ובמקרה של אנשים מתנשאים כמו אלו שתיארת, אחרי שנתקלים במוכרת כזאת, זה רק מחזק את התחושה של שכאלו, או כמו שמישהי דומה פעם אמרה לי "אם היה לה שכל, היא לא הייתה עובדת כמוכרת בחנות בגיל 50" (אני מאוד לא מסכימה עם המשפט הזה למען הסר ספק).
 

nofi1456

New member
אמנם באיחור של כמה שבועות, אבל יש לי מה להגיד


לפני שאמהר לקטלג אנשים לפי מידת ההשכלה או הכישורים שלהם, אני רוצה לדבר רגע על עבודה "נחותה".
מה זאת ההגדרה הזאת שנתנו לעבודות של שירות לקוחות? מה הופך את העבודות האלה להיות כמעט הכי גרועות שאפשר לחשוב עליהן מתוך כל תחומי התעסוקה?
הלקוחות. רק הם יהפכו את העבודה הזאת לסיוט הכי גדול של העובד, ולמה? רק כי הם תופסים מהעובדים כנחותים ומסכנים, כאלה שאפשר להתנשא מעליהם. קטע כזה, מעגל שלא נגמר - אם מלכתחילה המערכת הזאת הייתה עובדת אחרת, ורוב אלו שמקבלים שירות היו מתייחסים יפה לאלה שנותנים להם שירות - העבודה הזאת בכלל לא הייתה נחותה.
הדוגמא החרושה - חו"ל. יש מקומות שבהם (לא יודעת אם עדיין) להיות מלצר זה מכובד, עבודה לכל החיים. למה זה קורה? עניין של תרבות כנראה..
לפעמים אני הולכת לסופר/לבנק/לדואר וכו', ועושה את הדבר ההזוי מכל - אומרת שלום לקופאי/נציג השירות...למה הזוי? כי אני לא רואה שאנשים אחרים עושים את זה, גם כשאני הולכת עם החברים הטובים ביותר שלי...אתם יודעים מה יותר הזוי? שבדרך כלל אני אפילו לא מקבלת "שלום" בחזרה...אותם עובדים ממש לא רגילים לקבל "שלום" שאין להם את הקטע של לענות..אני רק חלק מהסרט הנע שהם צריכים לטפל בו עד שנגמר היום..זה די עצוב האמת.
אז..רציתם לקטלג? בואו נדבר על זה.
נותני שירות - חסרי השכלה? חסרי כישורים?
ואם כן? ואם לא? מה זה משנה? למה אני בכלל צריכה לתייג אותם בתור אנשים כאלה או כאלה? אם אני, למשל, הייתי "לא מוצלחת", לא הייתי רוצה שלקוח יראה אותי והדבר הראשון שיעלה לו לראש זה "וואי היא בטח ממש לא מוצלחת, איזו מסכנה..". למה זה צריך להיות ככה?
לא כולם חכמים מספיק בשביל ללמוד, לא כולם מספיק עשירים בשביל ללמוד, לא לכולם יש את המוטיבציה ואת המניעים כדי ללמוד..אדם יכול להיות משכיל, ויכול להיות לא משכיל, והכל בסדר! מדוע, במעמד מתן השירות, עובד משכיל או בעל כישורים צריך לקבל יחס אחר מעובד שאינו משכיל או אינו בעל כישורים? זה בכלל לא צריך להיות איזשהו עניין עם משמעות.
הסיפור של אריאלה, מהפוסט של שאננה, באמת קשה. אבל אני חושבת שחלק ממנו לא רלוונטי.
ציטוט מתוך הפוסט: "אני המנהלת הדגולה מפעם שניהלה ביד רמה עשרות, בעצם מאות, מנהלי מכירות עובדת כיום כפקידת קבלה פשוטה בבריכה העירונית בשכר מינימום ובתת תנאים. לא פעם מגיעים למרכז הספורט עובדים שלי לשעבר ונדהמים שאני, "המנהלת הגדולה והדגולה שלימדה אותם הכל", לדבריהם, עובדת בכזאת עבודה פשוטה.".
ואני שואלת - אם היה מדובר בעובד אחר שלא היה "מנהל דגול" בעברו, אלא אדם שלא למד - עבד במשך שנים רבות בבריכה או בעבודות מזדמנות כאלה ואחרות שלא דורשות כישורים, האם היחס הזה היה מגיע לו? האם זה לגיטימי להתנשא מעליו?
ברור שלא. ואין לי ספק בכך.
השאלה "האם האדם שנותן לי שירות הוא משכיל או לא" צריכה לרדת מהפרק. כי זה פשוט לא מעניין.
יותר טוב שכל אחד יעשה בדק בית עם עצמו ויראה שאולי יש מקום לשיפור היחס ובפרט שיפור הדרך של איך אנחנו חושבים על האנשים שנמצאים מולנו, במיוחד אם אנחנו לא יודעים עליהם כלום.

האמת, הנושא הזה מאוד כואב לי. אני אמנם צעירה ועובדת בשירות לקוחות (על כל גווניו) רק 5 וחצי שנים, ולא מתחרטת על רגע אחד. פגשתי כל כך הרבה לקוחות. מהמשפילים והמבזים ביותר, שגורמים לך לרצות לבכות ולתלות את עצמך על העץ הראשון שתמצאי, דרך הלקוחות האדישים שבאמת אפילו לא יגידו שלום או בבקשה או תודה, עד לאלה שהם כל כך חמודים שיביאו לך מתנת פרידה כי הם יודעים שאת עוזבת את המקום אחרי יותר משנה שהיית שם והם נעזרו בך כלקוחות קבועים (זה קרה, נמס לי הלב!).
כבר שנתיים אני עובדת במרפאה. גם שם אני נתקלת בלקוחות מכל הגוונים. ככל הנראה זה המקום הקשה ביותר מבחינת ריצוי הלקוחות שעבדתי בו עד היום. לפני כחודשיים וחצי התחלתי לעבוד במקום עבודה מסוג אחר - לא שירות לקוחות, אלא משרה כזאת של 8:00-17:00 עם משרד וכו'. כרגע משלבת בין שתי העבודות, ולא מתכוונת לעזוב את המרפאה בזמן הקרוב. כן, תגידו שאני מוזרה, אבל אני פשוט אוהבת את זה. אני לא חייבת את זה מבחינה כלכלית, ואני כן עונה להגדרה "משכילה", ולדעתי גם "בעלת כישורים", אבל אני במרפאה כי אני פשוט רוצה. כשאת עובדת כנותנת שירות את לומדת על עצמך כל כך הרבה. את לומדת מי את רוצה להיות, ויותר מזה - את לומדת מי את בחיים לא תרצי להיות.

נותני שירות הם בני אדם. אין סיבה להכניס אותם לתוך כותרת של "משכילים/לא משכילים" או "בעלי כישורים/אינם בעלי כישורים", כי סביר להניח שהם הרבה יותר מזה. יש להם רגשות, יש להם דעות, יש להם רגע ביום שהם צריכים הפסקה, יש להם רגעים שהם סתם עצלנים, הם בעלי משפחה, הם בעלי מטענים מהעבר, ואפשר להמשיך עוד ועוד.
גם האנשים עם המשרות הגדולות והשוות ביותר הם הרבה יותר מסתם "משכילים", יש מאחוריהם עולם ומלואו.

אז..כל עבודה מכבדת את בעליה? לצערי לא. אם את עובדת בשירות לקוחות, אז מהות העבודה שלך היא לקוחות - והם, ככלל, מאוד רחוקים מלהיות מכבדים.

שירות לקוחות יכול להיות עיסוק מדהים. הלוואי שהכל היה מתנהל פה אחרת. ועד שהשינוי הזה יקרה - אל תתפלאו למה כולם בורחים.
 
למעלה