חוויה מהיום
לא כנותנת שירות ולא כלקוחה, אלא כמישהי שראתה את הסיטואציה מהצד..
הגעתי היום לבית מרקחת בקופת החולים שלי.
ערב חג, מתכונת של יום שישי, השעה 11:50, עוד שניה סוגרים ומן הסתם הכל לחץ ובלאגן. התור מפוצץ. אתם יודעים איך זה..
כל אחד מעביר את הכרטיס שלו כדי לקחת מספר. הנייר כנראה נגמר והפתקים עם המספרים לא יצאו ולכן כל אחד היה צריך לזכור את המספר שלו. עד כאן הכל בסדר.
כשרק הגעתי קלטתי שליד המכונה עמד אדם עיוור שניסה להוציא מספר ולא הבין למה הוא לא מצליח להוציא פתק. אף אחד מהסובבים לא טרח להגיד לו משהו או לעזור לו.
אם זה לא מספיק, כל אחד שהגיע פשוט העביר את הכרטיס שלו באותה המכונה תוך כדי שהוא מתעלם מהאיש העיור, והמשיך הלאה לתוך בית המרקחת.
הייתי בשוק. נגיד שאנשים אנטיפתים ולא רוצים לעזור לו. אני לא יכולה להבין את זה בשום צורה, אבל מילא..
אבל לעקוף בן אדם בתור רק כי הוא עיוור ולא יכול להבין לבד את התקלה של המכונה?? באמת שהיה לי עצוב לראות כזה דבר.
ביקשתי ממנו לבוא איתי לתוך בית המרקחת תוך כדי שאני מסבירה לו שהמספרים לא יוצאים.
היו 6 עמדות פעילות אז ביקשתי מרוקחת אקראית שכשתסיים עם הלקוחה הנוכחית, תקבל את האדם העיוור ללא תור (גם ככה הכל היה בלאגן שלם שם ואם לא הייתי עוזרת לו "להידחף" בתור הוא היה נשאר בלי תרופות).
היא ענתה לי משהו בנוסח "למה את מבקשת ממני? יש פה עוד הרבה עמדות".
באמת לא הבנתי את התשובה הזאת. הסברתי לה שבחרתי בה באופן אקראי ומן הראוי שהיא תפנה לכולם ביחד ותגיד שהראשון שמתפנה, שיקבל את הלקוח, במקום שאני אצטרך לעבור עמדה-עמדה ולבקש מכולם.
היא שמעה בקולי וכך עשתה, ובאמת כשהתפנתה עמדה הובלתי לשם את הלקוח והוא התקבל.
נשארתי בלי מילים. נדהמתי לראות איך אף אחד לא חשב לעזור לו, ואני תוהה לעצמי כמה זמן הוא עמד שם עד שאני הגעתי..
כמה אטימות וכמה חוסר אכפתיות?? לא כיף לראות דבר כזה, ולא משנה שאני לא זאת שנדפקת..
מה גם, שכל הזמן עברו ליד המכונה עובדים של קופת חולים..איך הם לא חשבו לעזור לו?
לפעמים נדמה שלאף אחד כבר לא אכפת משירות טוב או מעזרה לאחר..
באמת עצוב.
שנה טובה חברים
שתמיד תדעו לתת ולקבל שירות אמיתי ומהלב
לא כנותנת שירות ולא כלקוחה, אלא כמישהי שראתה את הסיטואציה מהצד..
הגעתי היום לבית מרקחת בקופת החולים שלי.
ערב חג, מתכונת של יום שישי, השעה 11:50, עוד שניה סוגרים ומן הסתם הכל לחץ ובלאגן. התור מפוצץ. אתם יודעים איך זה..
כל אחד מעביר את הכרטיס שלו כדי לקחת מספר. הנייר כנראה נגמר והפתקים עם המספרים לא יצאו ולכן כל אחד היה צריך לזכור את המספר שלו. עד כאן הכל בסדר.
כשרק הגעתי קלטתי שליד המכונה עמד אדם עיוור שניסה להוציא מספר ולא הבין למה הוא לא מצליח להוציא פתק. אף אחד מהסובבים לא טרח להגיד לו משהו או לעזור לו.
אם זה לא מספיק, כל אחד שהגיע פשוט העביר את הכרטיס שלו באותה המכונה תוך כדי שהוא מתעלם מהאיש העיור, והמשיך הלאה לתוך בית המרקחת.
הייתי בשוק. נגיד שאנשים אנטיפתים ולא רוצים לעזור לו. אני לא יכולה להבין את זה בשום צורה, אבל מילא..
אבל לעקוף בן אדם בתור רק כי הוא עיוור ולא יכול להבין לבד את התקלה של המכונה?? באמת שהיה לי עצוב לראות כזה דבר.
ביקשתי ממנו לבוא איתי לתוך בית המרקחת תוך כדי שאני מסבירה לו שהמספרים לא יוצאים.
היו 6 עמדות פעילות אז ביקשתי מרוקחת אקראית שכשתסיים עם הלקוחה הנוכחית, תקבל את האדם העיוור ללא תור (גם ככה הכל היה בלאגן שלם שם ואם לא הייתי עוזרת לו "להידחף" בתור הוא היה נשאר בלי תרופות).
היא ענתה לי משהו בנוסח "למה את מבקשת ממני? יש פה עוד הרבה עמדות".
באמת לא הבנתי את התשובה הזאת. הסברתי לה שבחרתי בה באופן אקראי ומן הראוי שהיא תפנה לכולם ביחד ותגיד שהראשון שמתפנה, שיקבל את הלקוח, במקום שאני אצטרך לעבור עמדה-עמדה ולבקש מכולם.
היא שמעה בקולי וכך עשתה, ובאמת כשהתפנתה עמדה הובלתי לשם את הלקוח והוא התקבל.
נשארתי בלי מילים. נדהמתי לראות איך אף אחד לא חשב לעזור לו, ואני תוהה לעצמי כמה זמן הוא עמד שם עד שאני הגעתי..
כמה אטימות וכמה חוסר אכפתיות?? לא כיף לראות דבר כזה, ולא משנה שאני לא זאת שנדפקת..
מה גם, שכל הזמן עברו ליד המכונה עובדים של קופת חולים..איך הם לא חשבו לעזור לו?
לפעמים נדמה שלאף אחד כבר לא אכפת משירות טוב או מעזרה לאחר..
באמת עצוב.
שנה טובה חברים
שתמיד תדעו לתת ולקבל שירות אמיתי ומהלב
