1. בטאייפה יש יותר קטנועים מאשר זבובים בישראל. המוןXמלאן. הרוב 125 CC ומטה, חלקם מרופטים למדי. כמעט ואינם מצויידים בארגזים ייעודיים כפי שאנחנו מכירים.
2. מתנהלים בסדר ובכבוד הדדי - מתחשבים ורגועים - אבל זה ביטוי לכלל התרבות ואורח החיים.
3. בחזית הצומת/רמזור יש "מגרש" מוגדר לדו"ג ושם הם מתקבצים ברגוע עד להנתן הרמזור הירוק. בחלק מהכבישים יש נתיב צר מימין לדו"ג.
4. לא נדיר לראות משפחה של 3/4 נפשות על קטנוע - כמקובל באסיה. גם קשישות מתנהלות ע"ג דו"ג בטבעיות.
5. נכים משתמשים בקטנוע 4(!) גלגלים.
6. הרבה צעירים וגם מבוגרים מטיילים עם הקטנועים לשמורות הטבע וההרים (ראו תמונת קטנוע לפני חצית גשר).
7. יש אופנועים אבל בסדר גודל % פרומילי, אם כי כבישי ההרים הם גן עדן של ממש באיכות ובטופוגרפיה.
8. למעט קסדה - ה"מיגון" כפי שאנחנו מכירים נדיר מאוד אם בכלל - בד"כ משמש רוכבי אופנועים מודעי רכיבה.
הבהרה: היינו בטאיפיי ובחלק המרכזי צפון מזרחי.
כבוד
