ממש קשה לייעץ בנושא הזה,
זה כל כך אישי שבעצם רק את יכולה להחליט, בסופו של דבר. בתכלס.
אבל לשאלתך - כן, זו הרגשה שאני לגמרי יכול להתחבר אליה.
בעיקר הקטע של "צריך" את זה על הגוף שלי.
זה מה שהרגשתי עם כל קעקוע וקעקוע שעשיתי - מהראשון ועד האחרון.
בנוסף לכך, למרות שאני אוהב כל אחד ואחד מהם וחושב שהם יפים, אני לא חי בסרט. אני רואה מה הולך סביבי, אני מכיר את הטעם של האנשים האחרים ואני יודע יפה מאוד: הקעקועים שלי לא
נחשבים ליפים.
שזה על הזין שלי, כן? הם בדיוק מה שרציתי. זה הסגנון האהוב עלי. הוא מאוד מובחן ומאוד מסוים ולא כולם אוהבים אבל אני כן. וזה מה שחשוב.
(ולא שאף פעם לא קיבלתי עליהם מחמאות - קיבלתי. אבל בגדול אני יודע שהסגנון שלי הוא לא פופולרי במיוחד אצל מתקעקעים)
עכשיו - אני יכול להגיד לך שני דברים - שיש מצב שרק יבלבלו אותך יותר, אבל אני אגיד אותם בכל זאת כי גם ככה אני הזהרתי מראש (ואם לא הזהרתי או שזה לא היה ברור מספיק - אז אני מזהיר עכשיו!) שאני
לא מתיימר לייעץ בנושא הזה. רק לשתף את המחשבות שלי:
1. בחיים לא התחרטתי על קעקוע. ויש לי כבר עשרה כאלה (ואתמול התחדשתי בעוד אחד
). לא רק שלא התחרטתי, אני פשוט לא יכול - לא מסוגל בשום פנים ואופן - לדמיין את עצמי בלעדיהם.
כן, אולי הייתי משנה קו פה, קו שם, אבל על הקעקוע עצמו אני בשום אופן לא מתחרט. להיפך, אם כבר - יש לי קעקוע מסוים (הראשון שעשיתי) שאני רוצה להמשיך ולהגדיל אותו עוד יותר.
הקעקועים הם בעיניי חלק בלתי נפרד ממני. חלק ממי שאני, או חלק ממי שהייתי באותה תקופה שבה עשיתי אותם, או שמייצגים דברים מסוימים שעברתי או שהרגשתי והיה חשוב לי לבטא אותם.
הם גורמים לי להרגיש טוב. ממש כך. אני אוהב אותם ויש לי חיבור עצום אליהם. הרבה פעמים שואלים אותי המשמעות שלהם ואני פשוט לא מסוגל להגיד - לא רק כי זה אישי מדי, לא כי זה סודי או משהו כזה - כי אני פשוט באמת מרגיש - באמת ובתמים - שאת החיבור שלי עם הקעקועים
אי אפשר לבטא בכלל במילים, וכל ניסיון יהיה ביטוי חיוור מאוד למה שאני באמת מרגיש בפנים.
זה כמו לנסות להסביר למישהו - במילים שכלתניות - עד כמה אתה אוהב מישהו או משהו. זה לא באמת יבטא את ההרגשה הפנימית, לא משנה כמה תנסה.
2. Having said that - אני לא עשיתי קעקועים גדולים כל כך. לפחות לא נראה לי שהם נחשבים לגדולים (אולי רק אחד, אולי!), ואני גם לא יודע מה נחשב אצלך לגדול, אבל אני מניח שאת מדברת על משהו גדול, אם את רוצה לעשות אותו על הגב. ככה שאולי אני בכלל לא מוסמך לייעץ כאן (ושוב, אני באמת לא מנסה לייעץ. נראה לי).
עוד כמה דברים:
* עזבי רגע את כל הכבדות - לעשות קעקועים זה פשוט אדיר! קשה לתאר את תחושת האופוריה שיש אחר כך. זה מדהים. אתה מרגיש נפלא. לפחות אני ככה.
למה? כי זה כיף, קודם כל. דבר שני - כי זה נותן לך מין תחושת שליטה אדירה כזאת, שליטה על החיים שלך. תמיד הורג אותי - ממש הורג אותי! - שאנשים מתבכיינים ש"אוי אבל זה לנצח, זה נורא מפחיד" - הממ...על מה לעזעזל אתם מדברים? קודם כל - זה לא לנצח! אנחנו פה - כמה? 80 שנה? - עושים את כל השיט שלנו, עובדים בשביל הבנק, ואז מתים ונרקבים במשך - כן, הפעם זה באמת נצח.
אז למה לעזעזל שלא נעשה דברים כייפיים בשביל עצמנו בזמן הזה? למה שנתחשבן עם עצמנו על כל דבר (אני לא מדבר על ללכת למסע שופינג כשאתה במינוס, אני מדבר על דברים שלא מזיקים באמת לאף אחד, כמו קעקוע)? למה שנמנע מעצמנו משהו שבהרגשה הכי פנימית שלנו מרגיש נכון?
ויותר מזה: כל מה שטוב פה מבחינתי זה שזה "לנצח"! זה מה שנותן לי את ההרגשה של ההעצמה והכוח שבקעקועים - שאתה פאקינג לוקח החלטה, מחויב לעמוד בה (כי זה "לנצח") ויאללה - קופצים למים ומקסימום נטעה. זה מה שיפה בחיים.
* חלק מכל הכיף ומתחושת ה-Pאנק שבלעשות קעקוע זה בכך שוואלה, אולי תתחרט על זה יום אחד. אבל על הזין שלי. לא התחרטתי על שום לילה כייפי רק בגלל שלמחרת היה לי הנגאובר ואני לא אתחרט על שום קעקוע רק בגלל שאולי בגיל 40 אני כבר אהיה "במקום אחר" (קלישאה בורגנית).
יש מין אמירה כזאת, או דעה מקובלת, שרוב האנשים, כשהם זקנים ועל ערש דוויי, לא מתחרטים כמעט אף פעם על דברים שהם עשו. רק על דברים שהם לא עשו.
אם אני מתחרט על משהו בחיים שלי זה רק על אם...לא יודע, פגעתי במישהו שלא לצורך. אכזבתי מישהו שחשוב לי. או שלא אמרתי למישהי שאני אוהב אותה כשעוד יכולתי.
אבל על קעקוע? שאני אתחרט על קעקוע? עזבו אותי באמאשלכם מהפולניות הזאת, יש לי דברים יותר חשובים להתעסק איתם.
* את חוששת שמתישהו תרגישי שהצורך הזה יעבור?
א. אם הוא אמיתי הוא לא יעבור לעולם.
ב. מחרפן אותי, באופן אישי, אנשים שלא אוהבים קעקועים ישנים שלהם. קעקועים ישנים הם הכי מדהימים שיש! זה כמו פיסת היסטוריה נוסטלגית ומרגשת במיוחד. אין דבר כזה מבחינתי קעקוע שהוא טעות (נו, בסדר, אם קעקעת שם של אהובה לשעבר או צלב קרס - כן, כנראה שזו הייתה טעות, אבל אני לא מדבר על שני המקרים האלה). אם קעקוע הוא טעות אז כל החיים שלנו הם טעות. קעקוע הוא חלק מהחיים שלנו, וזהו. חלק קטן ממי שהיינו בנקודת זמן מסוימת בחיים שלנו - ובאותה נקודת זמן מסוימת - היה חשוב לנו לציין את זה. אם זה היה חשוב לנו אז, חשוב לנו באמת, זו לא יכולה להיות טעות. ככה אני רואה את זה. מקסימום זה היה משהו שגדלנו והתבגרנו ויצאנו ממנו, אבל אז מה? פעם אהבתי את נירוונה והיום אני בקושי שומע אותם. האם זו הייתה טעות? לא. כשאהבתי אותם - באמת באמת אהבתי אותם! שלא לדבר על הספייס גירלז, כן?
* לגבי הדבר האחרון שאת מתייחסת אליו - שאת לא מצליחה למצוע מקעקע שיבטא את זה בצורה שהכי מתאימה לך ומקובלת עלייך, אני
ועוד איך הולך לייעץ לך:
א. לא לעשות עד שתמצאי ציור שכן התחברת אליו! עזבי יפה, לא יפה, נחשב או לא נחשב ליפה - ש
את מתחברת אליו! ושאת מרגישה שהוא מבטא את הרעיון שלך - אם לא בצורה הטובה ביותר (כי אין דבר כזה, גם אם אנחנו פרפקציוניסטים חולניים במיוחד) אז לפחות משהו שקרוב לזה מספיק.
ב. משהו שיכול לעזור לך - וזו כנראה העצה המעשית היחידה שאני אתן פה בעצם, ושהיא לא רק התפלספות חפרנית - לפנות למאיירים, ולא רק למקעקעים. כן, אני יודע, כל המקעקעים (טוב, בעולם מושלם) הם גם מאיירים. אבל אני מתכוון לאנשים שעוסקים באיור. או אפילו סטודנטים לאיור (בצלאל, שנקר, ווטאבר).
לפעמים אנשים שבאים מחוץ לתחום הקעקועים דווקא יכולים להבין את הראש שלך יותר. ואז את פשוט באה למקעקע עם האיור הזה ואומרת לו שאת זה את רוצה על הגוף שלך. הסקיצה כבר מוכנה, עכשיו רק תקעקע אותה עלי.
הממ. זהו.
בהצלחה?
