לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1205712,057 עוקבים אודות עסקים

פורום תוכים

 ברוכים הבאים לפורום תוכים וציפורי נוי!
 
פורום התוכים מהווה פלטפורמה לגולשים לחוות דיעה ולהעלות שאלות בנוגע לתנאי גידול של תוכים, מחלות תוכים, רפואת תוכים וכל מה שקשור לממשק גידול חיות אלה.
 
 

אודות הפורום תוכים

 ברוכים הבאים לפורום תוכים וציפורי נוי!
 
פורום התוכים מהווה פלטפורמה לגולשים לחוות דיעה ולהעלות שאלות בנוגע לתנאי גידול של תוכים, מחלות תוכים, רפואת תוכים וכל מה שקשור לממשק גידול חיות אלה.
 
 
x
הודעה מהנהלת הפורום
 שלום לכל אוהבי התוכים המדהימים 

שמי דר' גדי שרביט רופא  ווטרינר העוסק בתחום רפואת תוכים מזה כ 8 שנים .

הנני מתרגש לנהל פורום זה ובטוחני שבפורום זה נפרה אחד את השני ונגביר את ידיעותינו בתחום הטיפול בתוכים.

פורום התוכים מהווה במה להעלאת דעות ושאלות בתחום הטיפול הרפואי בתוכים ורפואת תוכים בלבד. דעתכם והשתתפותכם הפעילה בפורום חשובה ביותר ואני מבחינתי אשמח לכוון , לעזור ולחוות דיעה בכל נושא שיעלה, ואולם ,אין פורום זה מהווה תחליף לבדיקה ווטרינרית מקצועית ומלאה ובשום מצב איננו מהווה תחליף במקרי חירום.

 
 שלום לכל אוהבי התוכים המדהימים 

שמי דר' גדי שרביט רופא  ווטרינר העוסק בתחום רפואת תוכים מזה כ 8 שנים 

הנני מתרגש לנהל פורום זה ובטוחני שבפורום זה נפרה אחד את השני ונגביר את ידיעותינו בתחום הטיפול בתוכים.

פורום התוכים מהווה במה להעלאת דעות ושאלות בתחום הטיפול הרפואי בתוכים ורפואת תוכים בלבד. 

דעתכם והשתתפותכם הפעילה בפורום חשובה ביותר ואני מבחינתי אשמח לכוון , לעזור ולחוות דיעה בכל נושא שיעלה, ואולם ,אין פורום זה מהווה תחליף לבדיקה ווטרינרית מקצועית ומלאה ובשום מצב איננו מהווה תחליף במקרי חירום.

המשך >>

לצפיה ב-'מצביעים לסיפור הפעם הראשונה המנצח!'
מצביעים לסיפור הפעם הראשונה המנצח!
09/01/2011 | 14:52
144
12

תודה לכל הגולשים שפרסמו סיפורים נפלאים על התוכים שלהם, ועזרו לנו להתחיל את שנת 2011 באופטימיות מתוקה במיוחד!
כעת הזמן להצביע ולפרגן לסיפור הכי מקסים, מרגש ומדהים, ולזכות את בעליו בפרסים שווים מתנת זוארץZOO!

כל שעליכם לעשות הוא להצביע לסיפור החביב עליכם ע"י שרשור האייקון כתגובה לאותו סיפור.

שימו :

ההצבעות הנחשבות הן כאלו שפורסמו החל מהיום 9.1 בשעה 12:00, ועד ליום רביעי הקרוב, 12.1, בשעה 12:00.
כל גולש יוכל להצביע עד 3 פעמים, לשלושה סיפורים שונים (פעם אחת לכל סיפור).
גולש לא יוכל להצביע לסיפור שהוא עצמו העלה.

שלושה זוכים, שייבחרו על ידי שילוב הצבעות הגולשים לבחירת הנהלת הפורומים, יזכו בפרסים על פי הפירוט הבא:
מקום ראשון: 500 ₪ לקניה בחנות
מקום שני: 300 ₪ לקניה בחנות
מקום שלישי: 200 ₪ לקניה בחנות

זווארץzoo היא הרשת הגדולה ביותר לבע"ח באיזור השרון. הרשת מונה כיום שישה סניפים- סניף כפר מל"ל, כפר סבא, שוהם, שפיים, סגולה ורעננה. משלוחים יוצאים מכל אחד מהסניפים- לכל איזור השרון והמרכז מהיום להיום.
בראש מעייננו נמצא השירות, המחירים הטובים והאהבה הגדולה לבעלי החיים- שילוב מנצח לכל הדעות!
http://www.zooeretz.co.il/

אנא עיינו בתקנון התחרות המלא
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...
תוכים >>
לצפיה ב-'איך נראתה הפעם הראשונה שלכם?? '
איך נראתה הפעם הראשונה שלכם??
05/01/2011 | 22:37
142
9
התחרות עוד בעיצומה והסיפורים שלכם נפלאים ומרגשים, תמשיכו לעלות סיפורים ולשתף אותנו בחוויות הראשונות והמיוחדות שלכם.
נותרו לכם עוד מספר ימים להשתתפות בתחרות , ואז מתחילות ההצבעות , קדימה!

בהצלחה לכולם
תוכים >>
לצפיה ב-'אז איך נראתה הפעם הראשונה שלכם? '
אז איך נראתה הפעם הראשונה שלכם?
<< ההודעה הנוכחית
02/01/2011 | 12:18
123
152
תוכים הם ציפור מדהימה שמאוד נעים לגדל ולאהוב מן הרגע הראשון
לכבוד השנה החדשה, אנחנו רוצים לשמוע מכם סיפורי התחלות וחוויות ראשונות הקשורות בתוכים שלכם.
הגולשים שישתתפו בתחרות יכולים לזכות בפרסים נפלאים מתנת רשת חנויות זוארץzoo !

אז מה עושים?
החל מהיום ועד ה-09.09 בשעה 12:00 כתבו לנו, כתגובה להודעה הזו  - סיפורי התחלות הקשורים לתוכים שלכם. לדוגמה: סיפור על התוכי הראשון שלכם, המילה הראשונה שהתוכי שלכם אמר או הפעם הראשונה שבקעו אצלכם בבית גוזלים.

בין התאריכים 9-12/1 יוזמנו הגולשים להצביע עבור הסיפור שהכי אהבו ולהשפיע על בחירת הזוכים (עד ה-12.1 בשעה 12:00).

שלושה זוכים, שייבחרו על ידי שילוב הצבעות הגולשים לבחירת הנהלת הפורומים, יזכו בפרסים על פי הפירוט הבא:
מקום ראשון: 500 ₪ לקניה בחנות
מקום שני: 300 ₪ לקניה בחנות
מקום שלישי: 200 ₪ לקניה בחנות

פרטים נוספים על זוארץzoo

זוארץzoo היא הרשת הגדולה ביותר לבע"ח באיזור השרון. הרשת מונה כיום שישה סניפים- סניף כפר מל"ל, כפר סבא, שוהם, שפיים, סגולה ורעננה. משלוחים יוצאים מכל אחד מהסניפים- לכל איזור השרון והמרכז מהיום להיום.
בראש מעייננו נמצא השירות, המחירים הטובים והאהבה הגדולה לבעלי החיים- שילוב מנצח לכל הדעות!

http://www.zooeretz.co.il/

אנא עיינו בתקנון התחרות המלא
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...

מחכים לסיפורים שלכם!


תוכים >>
לצפיה ב-'הפעם הראשונה שלמדתי מהם אומץ,ומסירות עד איןקץ'
הפעם הראשונה שלמדתי מהם אומץ,ומסירות עד איןקץ
02/01/2011 | 16:18
13
5
את אפצ'י הקטנה הבאתי לפני 4.5 חודשים...זו הפעם הראשונה בה הבתי תוכי הבייתה וההתרגשות הייתה גדולה מאוד.
היא מיד כבשה אותי באופי המיוחד שלה, וכל מי שראה אותה מיד התאהב.

אחרי כחודשיים וחצי שהייתה אצלי, התנפח לה מאוד הזפק וזה נראה רע מאוד. רצנו לוט' והתברר שהקטנה הורעלה ובאופן חמור.
רמות האבץ שבגופה עלו מרמה 4 תקינה, לרמה של 130.
אני מגדלת הרבה מאוד בעלי חיים כבר שנים, אבל למזלי אף אחד מהם מעולם לא חלה בצורה כ"כ חמורה.

מרגע זה נכנסתי להוצאות כלכליות כבדות מאוד ולמשטר של זריקות ותרופות. 4 פעמים ביום זריקה לשריר, ופעם אחת תרופה לפה.
זריקות איומות ונוראיות, שכל פעם שנאלצתי להחדיר את המחט לגופה - הבטן התהפכה לי...אבל לא ויתרתי...

עוד לא סיימנו את הטיפול ויש עוד דרך ללכת, אבל זו הפעם הראשונה שנוכחתי  בפועל מהי מסירות עד אין קץ לחיה כ"כ קטנה. למרות הקושי, התסכול ואינסוף הדמעות  - לא לוותר על מישהו שאתה אוהב...

והקטנה הזו...כמה קטנה - ככה גדולה - שלימדה אותי לראשונה מהו אומץ אמיתי, ואיך פצפונת כזאת,נלחמה כמו אריה על חייה וניצחה במקום שבו גדולים ממנה נפלו.
ולמרות כל הכאב מהטיפולים עדיין קיבלה את פניי בכל פעם בקריאות שמחה.

תוכים >>
לצפיה ב-'טוטס ריגשת אותי עד דמעות'
טוטס ריגשת אותי עד דמעות
07/01/2011 | 18:28
3
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 12:48
2
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 13:05
3
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 13:16
1
2
לצפיה ב-' טוטס יקרה, ריגשת אותי עד דמעות'
טוטס יקרה, ריגשת אותי עד דמעות
09/01/2011 | 14:25
5
כמי שמכירה אותך יודעת היטב, שאת עושה הכל מהלב מהנשמה לקטנטנים המתוקים האלה, עד כמה שזה קשה
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 15:15
1
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 17:57
1
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:45
3
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 19:52
3
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 23:56
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 15:14
לצפיה ב-''
11/01/2011 | 08:59
1
לצפיה ב-''
12/01/2011 | 00:21
2
לצפיה ב-'התוכי הראשון שלי'
התוכי הראשון שלי
02/01/2011 | 16:38
8
פעם לפני כמה שנים היתה לי תוכי קוקוטל פנים לבנות היא היתה הכי יפה שבעולם היא אהבה את כולם והיא ידעה לתת לי כיף לתת נשיקה ואפילו התחילה קצת למלמל מילים. היא אהבה לטפס וגם לאכול הכול:). עד שהיום אחד היא עפה לה :(.
תוכים >>
לצפיה ב-'תוכי-סיפור התקלות אמיתי !!!'
תוכי-סיפור התקלות אמיתי !!!
02/01/2011 | 16:54
4
18
|זה היה בערך לפני 3 שנים, הייתי בהריון וחזרנו לפנות בוקר מלילה באשפוז בתה"ש-ליל שימורים ממש.
בבוקר כשכולם התפזרו נשארתי לבד בבית ,החלונות והמרפסת היו פתוחים היה יום שמש בלי זכר לערב הקודם,בזוית העין קלטתי תוכי בצבעי ירוק על ארון המטבח
שלי ,כמובן שנכנסתי להיסטריה,לא הבנתי מה הוא עושה שם,הוא טס אלי ואני כל עוד רוחי בי נעלתי עצמי בחדר השינה וסגרתי חלונות, חיכיתי מעט וניסיתי לפתוח את הדלת
אולי הוא התעופף לו? הוא חיכה לי בפרוזדור על המראה !!!!טרקתי את הדלת,ועכשיו כבר הייתי ממש בלחץ-מה עושים? ודלת הבית נעולה מבפנים,למזלי או שלא כל כך היה הסלולארי איתי בחדר, כולם ניסו לעזור אבל גם אם מישהו יבוא לעזרתי איך אני אגיע לדלת? אחרי כמה שעות בחדר שינה גיסי הגיע מעיר אחרת לעזרתי ועכשיו הייתי צריכה לפתוח את הדלת-מה עושים? אחרי המון שכנועים התעטפתי בפוך ומשקפי שמש ויצאתי רועדת לכוון הדלת-רק שלתוכי כבר לא היה זכר-עכשיו לך תסביר שהיה פה תוכי !!!!
עכשיו יש לי   
תוכים >>
לצפיה ב-'חח סביר להניח שזה היה דררה'
חח סביר להניח שזה היה דררה
12/01/2011 | 17:55
3
8
שחיה בטבע...אז טוב שלא ניסיתם לתפוס אותו או משהו...
ואין ממה לפחד, בסך הכל תוכי חמוד...
תוכים >>
לצפיה ב-'עכשיו סיקרנת אותי אדם קוף להריץ גוגל על "דררה'
עכשיו סיקרנת אותי אדם קוף להריץ גוגל על "דררה
13/01/2011 | 07:31
2
19
מוזר,הוא נראה כמו מי שברח מכלוב של מישהו,בכל מקרה אני בחיים לא הייתי לוכדת שום ציפור. אגב,השבוע ראינו ציפור יפיפיה על האדנית של השכנים ,לא יודעת מה זה,צילמנו לפני שהיא התעופפה לה,אני יעלה את התמונה.
תוכים >>
לצפיה ב-'בכ"מ שום תויכ\ציפור'
בכ"מ שום תויכ\ציפור
13/01/2011 | 10:49
1
7
לא יזיקו לך
ואם זה היה תוכי של מישהו שברח מכלוב , זה דווקא היה עוזר ואף חשוב ללכוד אותו.
תוכים >>
לצפיה ב-'לפי מה שראיתי בגוגל...'
לפי מה שראיתי בגוגל...
13/01/2011 | 11:30
4
זה בדיוק התוכי שהגיע לבקר אותי בבית,ואת יודעת מה,אני שמחה שלא לכדתי אותו, גם אין מצב שהייתי לוכדת,אם אלוהים היה רוצה שהם יהיו בכלוב בטח לא היו להם כנפיים...זה מעניין בזכות הגובה של "אדם קוף" למדתי משהו על תוכים...(ויקפדיה)
תוכים >>
לצפיה ב-'בהצלחה לכולם! '
בהצלחה לכולם!
02/01/2011 | 18:28
5
לצפיה ב-'הפעם הראשונה שהבנתי שאני מאוהבת '
הפעם הראשונה שהבנתי שאני מאוהבת
02/01/2011 | 18:55
13
ביצור המדהים והירוק הזה שכמעט חטפתי התקפת לב אצל הוטרינר כשהיא אמרה שאין
ברירה וחייבים ללכת לניתוח ואני מגובה אומנם בבעלי שנמצא איתי במרפאה נופלת על החזה
שלו מזל שהחזיק אותי כמעט התעלפתי.

המחיר הגבוה גם הוא לא גרם לי לוותר על הטיפול ועשינו אותו.
לא אשכח את כמות הפעמים שהורשיתי להציץ מפינת ההמתנה לתוך חדר הניתוח ומה עושים
שם.
לא אשכח את הפרצוף שהביט בי כל פעם עם חיוך מחדש שהכל בסדר והוא בידיים טובות ואני
יכולה להרגע.

לא חלפו שבועיים חלפו כמעט 3 המקום נפתח וזאת מאחר והוצאנו תפרים מוקדם מדי.
שוב נסיעה מבהילה למרפאה, מנהל המרפאה מאוד אדיב וחביב, הסביר שזה לא סוף העולם
אשפז והביא לו כלוב ענק ואוכל ומים - אני בדמעות מתחננת שיעשה את התפירה עכשיו הוא
בשלו מסביר שאין לו מרדימה כרגע להקפצה והניתוח יעשה בבוקר.

אין לכם מושג איך עברתי את השעות עד שהתקשרתי למרפאה ב-11 בבוקר והתבשרתי שהוא
אחרי והכל תקין והוא כבר בהתאוששות ואפשר לבוא לקחת אחרי הצהריים או מיד איך שאנחנו
רוצים ומחליטים.

הציפיה לבעלי שיגיע  מהעבודה מעולם לא היתה יותר נחשקת וארוכה.
את הקפיצות והקריאות והמלמולים (שיש מישהי שקראה לזה תפילות ויהודי טוב) בחיים לא
אשכח.
אפילו הילדים שלי היו בהלם מקבלת הפנים שזכיתי לה. עד היום הוא הראשון לברך אותי
בצפצופים ושריקות כשאני נכנסת הביתה.

אם זה לא לימד אותי דאגה ואכפתיות והשקעה ואהבה עד אין קץ בתוספת מסירות אני כבר
לא חושבת שיש עוד משהו שילמד אותי כמה הדבר הקטן הזה זקוק לכל כך הרבה השגחה.




וסיפור נוסף על תוכי אחר:
את רוזי קבלנו בגיל 5.5 חודשים.
רוזי לא היתה נחמדה בכלל. לקחה לה כמעט חודשיים להתרגל לבני הבית ואלי בפרט.
חודשיים דיברתי והשקעתי וליטפתי והבאתי צ'ופרים ממינים שונים עבורה. נסיעה מיוחדת
למושב לקנות לה אוכל חדש ולהעביר אותה אליו.
בקיצור ממש לא עשתה לי נחת וחיים קלים.

והנה חלפה כמעט שנה שהיא  אצלנו ואת הדיבורים והשריקות והקריאה המיוחדת שאני
זוכה לה לאורך כל שעות היום ברגע שהיא מגלה שאני פנויה אין עליה. חולה עליה.

אבל - גם היא זקוקה כרגע לאותו הטיפול שקיבל התוכי הראשון שלנו וזאת מאחר והוא
הצליח לנשוך אותה. הפצע כבר נרפא כמה פעמים אבל לצערי כל פעם שמגיעים לכמעט
ריפוי סופי ואפס פצע היא פותחת אותו מחדש לעצמה. אין לי מושג למה.
אני מקווה שאחרי התפירה מחר וההחלמה היא תרגע.
מה שכן מעולם לא התקבלתי בכזה אושר בביתי לפני שהיו כאן התוכים.




תוכים >>
לצפיה ב-'לא זוכר, הייתי שיכור...'
לא זוכר, הייתי שיכור...
02/01/2011 | 20:37
5
לצפיה ב-'למה לגדל חיה שנועדה לעוף בתנאי שבי'
למה לגדל חיה שנועדה לעוף בתנאי שבי
03/01/2011 | 00:37
4
תוך קיצוץ כנפיה?
תוכים >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי'
הסיפור שלי
03/01/2011 | 00:59
2
10
זה יותר סיפור של אח שלי, אני מקווה שמותר לספר בכל זאת.

אח שלי היה ילד שהיה לו ממש בקשה בבית ספר. הוא סובל מדילסקציה ודיסגרפיה ברמה ממש חמורה, ובנוסף יש לו גם הפרעת קשב של היפראקטיביות (ADHD). בתור ילד הוא סבל נורא בבית ספר כי המורים לא ידעו להתמודד איתו באותה תקופה, גם כשהיו לו הקלות היו מורים שלא הסכימו לתת לו, ובנוסף גם עברנו לעיר אחרת פעמיים בגלל שההורים התגרשו, וכל פעם להתרגל לבית ספר חדש זה קשה, הוא היה בורח הרבה מהבית ספר ושונא ללכת לשם...

כשהוא היה בכיתה ה' או ו' (לא זוכרת בדיוק), כשעברנו לראשון לציון, החליטו להביא לבית ספר שלו בימי שישי אדם שהוא מגדל של הרבה חיות (ובעיקר תוכים), שהוא היה לוקח כמה ילדים כמו אח שלי להיות עם החיות במקום ללמוד. הם היו עוזרים לו עם החיות ומשחקים איתן בימי שישי בזמן ששאר הילדים היו בכיתה, וזה היה מן סוג של טיפול.

אח שלי היה אחד מהילדים האלה, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא באמת רצה ללכת לבית ספר. הוא היה ממש נהנה עם החיות, ונקשר שם בעיקר לתוכים. הוא היה יושב איתם שעות וזה ממש עזר לו ונתן לו מוטיבציה להמשיך ללכת לבית ספר.

לאותו מטפל היה גם תוכי מסוג קוקוטייל שהיה לבקן (לבן לגמרי, אחד לכמה מאות נולד כזה אם אני לא טועה, הוא גם עולה יותר), שהוא קרא לו שלג. אח שלי ממש נקשר אליו והיה מלטף אותו ומשחק איתו הרבה.

אחרי תקופה מסויימת שחשבנו על זה, אמא שלי החליטה עם המטפל לקנות לאח שלי תוכי. הם רצו קוקוטייל לבקן כמו זה שאח שלי נקשר אליו, אז הם חיכו תקופה מסויימת עד שיבקע אחד כזה. כשבקע, המטפל גידל אותו קצת, ואז הם החליטו להביא אותו לאח שלי בהפתעה.

המטפל הביא את התוכי בנפרד מהכלוב כי הוא אסף את הכלוב ממקום אחר, אז באותו יום שישי הוא הביא אותו ביחד עם אפרוחי תרנגולת. אח שלי הגיע לבית ספר, ובין החיות הוא ראה כלוב מלא באפרוחים צהובים, וביניהם גוזל קוקוטייל אחד לבן ולא קשור. אח שלי לא הבין מה לעזאזל עושה שם קוקוטייל, אבל כמובן שמכל החיות שהיו הוא החליט לשחק דווקא איתו. הוא לקח את הגוזל לידיים, ולמרות שהגוזל היה ממש קטן, הוא לא פחד מאח שלי. כשילדים אחרים ניסו להתקרב אליו הוא היה פחות חברותי ופחד מהם, אבל לאח שלי הוא נתן להחזיק אותו והיה רגוע בידיים שלו. אח שלי ישב וליטף אותו במשך שעות, והתוכי נח בידיים שלו ומדי פעם הסתכל עליו במבט שאח שלי תאר אותו כמבט של "אתה חבר שלי, אני סומך עליך", כאילו התוכי נקשר אליו חזרה והרגיש ממש בטוח איתו. לאח שלי בשלב הזה לא היה שום מושג שהתוכי הזה הולך להיות שלו.

הכמה שעות עברו ויום הלימודים נגמר, והגיע הזמן להחזיר את החיות למקום וללכת הביתה. אח שלי כמעט בכה מזה שהוא היה צריך להיפרד מהגוזל. התוכי נהנה מהליטופים שלו ורצה להיות איתו, ואח שלי לא ידע איך הוא יהיה מסוגל להיפרד ממנו עכשיו, והתחיל לשאול את עצמו אם התוכי בכלל יזכור אותו עד שבוע הבא, ואם יהיה מישהו שישב ללטף אותו כשאח שלי לא יהיה, ואיך הוא יחזיר אותו שוב להיות בין כל האפרוחים... הוא ממש ממש נקשר אליו.

תוך כדי שהוא מנסה להיפרד ממנו, פתאום אמא שלי ודודה שלי נכנסו לחדר. אח שלי לא הבין מה הן עשו בבית ספר שלו. הוא הראה להן את התוכי וסיפר להן עליו ועל זה שקשה לו להיפרד ממנו, ואז שאלו אותו "אתה רוצה אותו?". אח שלי היה בהלם ולא הבין מה הכוונה, אבל ברור שהוא ענה שכן. התשובה שהוא קיבל הייתה "הוא שלך". הוא היה מאושר!

הם שמו אותו בכלוב החדש שלו, ובאותו יום היה גם עוד ילד שקנה תוכי מסוג לורי קשת (הגוזל שלו היה הרבה יותר גדול). הוא היה בכלוב לידו. בשלב מסוים שני התוכים נפלו לתחתית של הכלוב. המטפל אמר שהם עדיין קטנים ולא רגילים לכלוב, ושבמקרה כזה צריך לשים להם מקל כדי שיוכלו לטפס למעלה עד שילמדו לעלות לבד. הלורי ישב בתחתית הכלוב ובכה שירימו אותו, ובזמן הזה הקוקוטייל לא בכה, אלא פשוט טיפס לבד למעלה, בלי מקל ובלי עזרה. אפילו המטפל עצמ הופתע, זאת פעם ראשונה שהוא בכלל היה בכלוב. הוא אמר שרואים עליו שהוא תוכי חכם.

אח שלי מלא באושר לקח את התוכי הביתה, והחליט לקרוא לו שלג, על שם הקוקוטייל הלבקן של המטפל. בבית כמובן שגם אני נקשרתי אליו לפחות כמו אח שלי.

מאז עברו הרבה שנים. היום אח שלי כבר חייל בן 19, ושלג הוא כבר בן בית לכל דבר. הוא מדבר איתנו, אוכל איתנו, שותה איתנו, משחק... ועדיין מתרגש בכל פעם שאח שלי בא. :)

אני מצרפת תמונה של שלג שותה מכוס מים (ומשפריץ על כל הבית על הדרך).
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:03
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 20:01
1
לצפיה ב-'סיפור התוכים שלי! '
סיפור התוכים שלי!
03/01/2011 | 19:33
3
12
גידלתי תוכים במשך 10 שנים.
התוכים הראשונים שלו היו זוג תוכונים אוסטרליים בכלוב קטן מחוץ לדלת הבית. הייתי בכיתה א' ולא הבנתי דבר או חצי דבר בתוכים... לאט לאט למדתי ולא הבנתי מדוע הם לא מטילים ביצים, למרות שהיה להם תא הטלה וכו'.
אחרי בערך שנה גיליתי ששניהם זכרים, מכאן הבנתי למה אין גוזלים...
החלטתי להתרחב ואבא שלי בנה לי כלוב גדול בגינה. הבאנו עוד שני תוכים,
קראתי לכחול בטהובן ולנקבה הצהובה שמש. הם מיד התחילו במלאכה
והכלוב התאכלס מבטהובן ומשמש בעשרות תוכים! אהבתי אותם מאוד.
סיפורים על התוכים... יש לי כל כך הרבה, אני אספר בקצרה.
לשמש היו את הצאצאים המוכרים שלה, כלומר המועדפים עליי: זהבית, שהייתה צהובה כמו אמא שלה, סיגלית (כי היא סגולה), הצבעונית כי היא הייתה ממש מגוונת! היה את דוס, כי הוא נולד כולו צהוב עם עיגול שחור על הראש! היו את שלג ושלגייה... שתיהן לבנות. שלגייה ברחה יום אחד מתחת ליד שלי והותירה אחריה שלושה גוזלים רעבים, ושלג נהרגה בקרב עם אחת הנקבות בכלוב.
הכנסתי לכלוב קצת דם חדש והבאתי את מוצרט ואת הירוקה. שניהם היו ירוקים. הירוקה ומוצרט הטילו בקצב מרשים כמו שמש ובטהובן.
משום מה, הצאצאים של שמש לא היו פוריים במיוחד, הבת שלה זהבית לא הטילה ולו ביצה אחת למרות שחיה במשך 4 שנים בתא הטלה משלה.
הבת של שמש, סיגלית, נולדה שמנה מאוד ולא יכלה לעוף! היא תמיד הלכה על הקרקע בכלוב ולא הצליחה להתרומם. בנינו לה סולם, וזה עזר קצת אבל תמיד היא הייתה נופלת חזרה למטה... עד שיום אחד היא החלה להרזות!! זה נשמע מצחיק, אבל היא התארכה ונהייתה יפה מאוד, והיא הייתה פוריה אפילו יותר מאמא שלה! סיגלתי עשתה הרבה למען הכלוב.
יום אחד, הייתי בכיתה ה' אני חושב, ירדתי למטה והכלוב היה פרוץ. כל הציפורים ברחו מלב כמה שלא הספיקו לצאת, ואמא שלי אמרה שהיא הספיקה לראות את הגנבים בורחים בחמש בבוקר. כילד, זה שבר אותי והייתי עצוב במשך הרבה זמן. שמש ובטהובן נעלמו, הירוקה נשארה אבל מוצרט נעלם וכך גם הרבה אחרים! דוס נשאר למשל, וגם זהבית וסיגלית והבת של סיגלית - סיגל שלא ממש עזרה. הצבעונית גם נשארה.
הכלוב חזר לתפקד ואני הייתי מלא תקוות וחשבתי על הרחבה :] שמחתי במיוחד כשנולדו הרביעייה לירוקה ועוד אחד חדש שהבאנו. נולדו שני ירוקים ושני כחולים יפהפיים והם כולם היו מאוד פוריים. אחריהם נולדו השלישייה המפורסמת שלי, כולם ירוקים! שני זכרים כהים יפים ונקבה ירוקה בהירה.
אני לא יכול לתאר לכם כמה שעות ישבתי והשקעתי בתוכים שלי, אהבתי אותם וטיפחתי אותם כל כך... ישבתי שעות במיוחד בשבתות ורק הסתכלתי עליהם, אני ממש הכרתי אותם! יום אחד ישבתי מול הכלוב בדיוק כשסיגלית שלי מתה. היא עלתה על אחד הענפים הגבוהים פרשה את הכנפיים והשמיעה שריקה שמעולם לא שמעתי... ואז היא פשוט צנחה למטה ונשארה על הקרקע מאובנת, מתה. פרט חשוב, את כל התוכים שמתו לי בכל השנים קברתי בחלקת אדמה אחת לא רחוק מהכלוב... כולם נמצאים שם עד היום, או מה שנשאר מהם...
הכלוב התמלא שוב ואז הגיעה הפריצה השנייה שזה ממש שבר אותי, אני חושב שהייתי בכיתה ז או ח'. הגעתי למטה והכלוב היה ריק כמעט לגמרי! נותרו בו שבעה תוכים: השלישייה הירוקים (כולם!), הצבעונית שעמדה ממש על הפתח ולא רצתה לצאת!, דוס (שרד שתי פריצות!), סיגל הבת של סיגלית ועוד אחד. ממש התייאשתי, כל כך נקשרתי לתוכים שלי וכולם נעלמו! הייתי שבור לגמרי ואני זוכר שממש עמדתי ליד הכלוב ודיברתי לצבעונית, שעמדה על הפתח: "תצאי, נו תעופי..." ככה אמרתי לה אבל היא רק נכנסה פנימה... והיא הייתה השריד האחרון שלי משמש, היא ודוס.
המשכתי לגדל את התוכים אם כי החשק ירד מאוד... הרביתי אותם וידעתי את השושלת של כולם וזה היה מדהים... אף אחד לא היה מבין אותי כשהייתי מדבר עליהם ומספר איך הירוקה, הבת של זאת וזאת הטילה ביצה, אבל הלבן הראשון לא נותן לה להיכנס אז הלבן השני התערב... וכולם ממש אהבו את התוכים שלי.
ואז הגיעה התקופה של המלחמה (לבנון השנייה) וזה היה בעייתי. למזלי, שכן שלי שעובד בחברת חשמל ונשאר בעיר הסכים להאכיל בשבילי את התוכים.  
התגוררנו בירושלים בתקופת המלחמה וכל הזמן הייתי דואג לתוכים. נכון  שזה מצחיק? אבל באמת דאגתי והייתי מתקשר אליו. הקטיושה הראשונה שנפלה בעיר שלי נפלה לא רחוק מהבית שלי! התקשרתי לשכן שלי והוא אמר שכמה מהתוכים פשוט מתו ברגע שהקטיושה נפלה! מההלם, או מה שזה לא יהיה... פשוט התאבנו ונפלו לקרקע בכלוב. נסעתי הבית כדי לבדוק מה קורה וגיליתי מי מתו... ממש הצטערתי כמובן. אחד מהם היה פצוע - דוס הבן של שמש ז"ל. הוא היה על הרצפה ולא נראו עליו סימני פציעה... אני חושב שהוא פשוט היה משותק מפחד או משהו כזה. לקחתי אותו איתי בכלוב קטן לירושלים ונתתי לו אנטיביוטיקה במשך המון זמן.
במהלך הזמן הזה נפלה לו הרגל וגם בזה טיפלתי. לבסוף הוא מת...
וממש הצטערתי אבל זה כבר היה שחזרנו הביתה וקברתי אותו ליד הכלוב של התוכים.
בכיתה י' נותרו מעט מאוד תוכים... ועוד קוקטייל אחד שקיבלנו וזה כבר היה בגרויות וכו', החלטתי שמספיק ואין לי כוח לעוד פריצות בכל מקרה. מכרתי את הנותרים לחנות חיות בעיר, לא לפני שסימנתי את כולם בטבעת על הרגל בצבע ירוק.
וכאן מגיע משהו מדהים: אחרי שנה וחצי, בכיתה יב', נכנסתי לבית של ילד בכיתה א' שאני לפעמים שומר עליו והוא התלהב שאמא שלו קנתה לו תוכים. הוא הראה לי אותם וישר זיהיתי את הצבעונית שלי, אני יזהה את התוכים שלי בכל מקום! היא הייתה ממש זקנה, כבר בת 5 או 6 שנים, והיא נראתה לא טוב. הטבעת הירוקה עוד הייתה לה על הרגל. כל כך התרגשתי לראות אותה ... אני לא יכול להסביר את זה. ישבתי ליד הכלוב הרבה זמן באותו יום ורק הסתכלתי עליה. אין לי מושג איך היא הגיעה לשם אחרי שנה וחצי אבל זה היה נפלא לראות אותה ולהיזכר בכולם שוב!
אולי הסיפור שלי הוא לא מרגש במיוחד כמו המילה הראשונה שאמר התוכי וכו', אבל אם מישהו באמת ינסה להבין... 10 שנים שהכרתי כל אחד ואחד מהתוכים שלי ואהבתי אותם כל כך! זה היה כמו חלום ואני פשוט אוהב להיזכר בזה. בשבילי זה הכי מרגש שיש :)
תוכים >>
לצפיה ב-'תמונה '
תמונה
03/01/2011 | 19:46
1
4
בתמונה:
במרכז הקוקטייל שקיבלנו... התמונה מ2007 שזה בחודשים האחרונים שלי עם התוכים.
מימין לקוקטייל על תא הטלה יושב תכלת השני, נכד של שמש.
מתחתיו אחד הזכרים של השלישייה הירוקה, ומשמאל הנקבה מהשלישייה הירוקה ולידה הזכר השני (חתוך קצת).
מתחת לירוקים יושבת תוכית סגלגלה, זאת סיגל הבת של סיגלית שמתה זקנה מאוד.
לידה יושב אחיין שלה - תוכי כחלחל-סגלגל שהיה בן לאחד הנקבות של סיגלית.
זהו
תוכים >>
לצפיה ב-'לא עלתה... עכשיו כן :] '
לא עלתה... עכשיו כן :]
03/01/2011 | 19:54
12
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 17:57
3
לצפיה ב-'הפעם הראשונה שלי עם הפינקי '
הפעם הראשונה שלי עם הפינקי
03/01/2011 | 22:03
29
9
שלום לכולם,משפחתי מגדלים בבית כלבה וחתולה שמסתדרים בבית היטב.גידלנו גם חולדה שמתה מזיקנה אחרי 3 שנים שהיא חיה אצלנו.

אז גם בין לבין גידלנו תוכי, והפעם הראשונה שגידלנו תוכי,
היה שקנינו את פינקי, כן פינקי, תוכי יפה ובעל קול מיוחד.

אימא שלי בהתחלה לא אהבה את הקול, אך בהמשך ממש התחברה אליו.בבוקר, לארוחת בוקר, היא קמה בשימחה, עם השמעת הקול של הפינקי.בערב חזרה מעבודה, מותשת, אך הקול של הפינקי, נתן לה הרגשה נפלאה. שהיא יכולה להמשיך בשיגרה היומית ולהנות מהערב הנפלא. ועם שירת הפינקי נרדמנו, לילה טובה לכולם!!! וכך הלאה...

אבל עוד משהו... חתולה הסיאמית שלי היא מאוד חברותית.
אז לא חששנו, קצת לשחק איתם, וזה היה ממש כיף
כמובן שהשגחנו, כי, חתולים וציפורים אסור להשאיר לבד.
כי ציפורים הם חלק משרשרת המזון, בדיק כמו החולדות והעכברים....
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 17:40
1
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 17:41
2
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:07
שושנה
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:09
2
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:18
2
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:22
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:57
3
לצפיה ב-'lכןך'
lכןך
09/01/2011 | 19:05
1
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 19:11
2
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 19:52
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 21:49
2
ממש גן חיות
פינקי ידע לדבר?
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 22:00
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 22:03
1
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 09:32
2
לצפיה ב-'[כן]'
[כן]
10/01/2011 | 12:06
5
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 12:19
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 12:36
1
לצפיה ב-'איזה סוג תוכי פינקי?'
איזה סוג תוכי פינקי?
10/01/2011 | 12:51
5
259
לצפיה ב-'זה סוג תוכי חדש'
זה סוג תוכי חדש
10/01/2011 | 13:34
5
שהמציאו בשביל התחרות
תוכים >>
לצפיה ב-'"פינקי" או זברה פינק שבטח את מכירה'
"פינקי" או זברה פינק שבטח את מכירה
10/01/2011 | 16:40
3
39
זו ציפור ולא תוכי
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%91%D7%A8%D7...

אם אכן על זה מדובר, אכן לא תוכי
תוכים >>
לצפיה ב-'אני מכירה..ואני יודעת שזה לא תוכי לכן שאלתי'
אני מכירה..ואני יודעת שזה לא תוכי לכן שאלתי
10/01/2011 | 18:42
2
9
לצפיה ב-'יודעת שאת בטח ידעת'
יודעת שאת בטח ידעת
10/01/2011 | 21:23
1
5
לכן כתבתי אבל שידעו כולם
תוכים >>
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 21:38
5
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 12:58
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 13:01
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 17:09
1
בהצלחה!
תוכים >>
לצפיה ב-'כן'
כן
10/01/2011 | 22:37
1
בהצלחה ד.
תוכים >>
לצפיה ב-''
11/01/2011 | 19:58
לצפיה ב-''
12/01/2011 | 08:58
2
לצפיה ב-'הסיפור שלי '
הסיפור שלי
03/01/2011 | 23:52
5
הסיפור שלי מתחיל עוד מילדות. לי ולאחי הקטן היו הרבה קלטות שאהבנו לראות שוב ושוב, אבל האהובה מביניהן הייתה סרט הילדים של דיסני "פולי". הסרט מספר על תוכי ירוק ויפהפה עם יכולות דיבור נדירות. הוא מתחבר לילדה קטנה עם דיסלקציה אבל לאחר מכן נלקח ממנה, והסרט מספר על המסע שלו בחזרה אליה אחרי המון שנים שבהן עבר בכל העולם.

שנינו פשוט התאהבנו בסרט וראינו אותו בלי סוף, וזה הוביל לאינסוף הפצרות בהורים ואז לקניית התוכי הראשון שלנו, פולי, ירוק בדיוק כמו האחד בסרט. הוא היה מאוד חברותי ושיחקנו איתו כל היום במסירות גדולה. לאחר כמה שנים הוא מת אבל זה לא היה הסוף. מאז עברו אצלנו המון תוכונים, רובם כאלה שאבדו ברחוב והיו קצת פגועים. לפני 3 שנים הבאנו לאבי כמתנת יום הולדת תוכי ג'קו שהוא מאוד רצה. הוא איתנו עד היום ואנחנו נהנים מכל רגע.

בהחלט יש סיפור אהבה בין התוכים למשפחה שלי, ואני בטוחה שהוא לא הולך להיגמר בקרוב
תוכים >>
לצפיה ב-'היי עד ה9.9?! עד ספטמבר הכוונה? '
היי עד ה9.9?! עד ספטמבר הכוונה?
04/01/2011 | 02:50
1
5
יש לי סיפור למרות שהיו לי המון תוכים הראשונים זכורים היטב, הסיפור בוא יבוא :)
תוכים >>
לצפיה ב-'עד ה9.1 מחכים לסיפור... '
עד ה9.1 מחכים לסיפור...
04/01/2011 | 05:00
4
לצפיה ב-'ליור המקסים'
ליור המקסים
04/01/2011 | 08:52
3
4
חזרתי מהלימודים אחרי יום ארוך...
כן היה לי יום הולדת אבל מי שם לב בכלל? כיתה י"ב אמצע מבחנים... נקיונות לפסח ומי זוכר את היום הולדת..
אבל אז ראיתי משהו צהבהב מבצבץ מבין הידיים של אחי הקטן בן ה11.
הוא היה יפיפה..
תמיד אהבתי בע"ח... אבל לא ממש התחברתי לבעלי הכנף. אהבתי יותר את ההולכים על 4.
אולי כי פשוט לא הכרתי אותם?
בכל מקרה הבטתי בתוכי החמוד והביט בי בעיני עיגול שחורות עם ציצית מתוחה חזק חזק בראש ואמר "wiwit"
באותו רגע כל המחסומים והסטיגמות על בעלי הכנף למיניהם ירדו.. פשוט התאהבתי בו!!
הוא תמיד אהב לאכול לנו את הכפתורים והוא היה מצליח לפתוח לנו את רוכסני החולצה ולהביך אותנו מול כולם....
יום רדף יום... אומנם לא הכרתי תוכים אבל לא היה קשה לנחש שהתוכי הזה מיוחד במינו...
בטיולים הוא היה מברך לשלום אנשים עם ילדיהם... הוא היה בא איתי לכל מקום ומאד מאד נהנה
הוא היה אוהב לבקר אצל סבתא ולבוא בבוקר למטבח ולבקש רק "לטעום" את הביגלה....
אם הוא היה צמא הוא לא היה מתבייש לקפוץ לחברה שלי על היד ולשתות מהכוס מיים שלה במבט "מה רק הייתי קצת צמא"
הוא היה אוהב לשתות מהברז. ממש כמו ילדון ביסודי ששותה מ"הקולר" בבית ספר....
שהייתי הולכת למנוחת צהריים על השטיח הוא היה אוהב לשבת לי על הראש... לא היה עוזר שום דבר, 10 פעמים נחזיר אותו למקום והוא חוזר אלי.. לא פחות ולא יותר.. על הראש!!
החברה הכי טובה שלו הייתה טולה הכלבה.. הוא היה מאוהב בה ורודף אחריה לכל מקום... היא הייתה מלקקת אותו ושומרת עליו ואפילו לימדה אותו לנבוח...
המשחק האהוב עליהם עליהם היה לשחק בצפצופים. הוא היה משמיע צפצוף בדיק כמו הצעצוע שלה והיא הייתה מחזירה כמין יללה מיוחדת כזאת ושניהם מבסוטים שאנחנו מוחאים להם כפיים בהתלהבות כאילו הם מינימום עשו תרגיל מורכב באולימפיאדת כלב-תוכי.
להתקלח הוא לא אהב... הוא שנא כל מה שקשור במיים!!
המילים שהוא היה אומר זה "אורית"(המילה הראשונה שלו, זאת חברה שלי טובה) "אי לאב יו"(היה לנו צעצוע כזה שאמר I LOVE U והוא היה אחריו) והוא היה שר "פורים בא פורים בא"

היינו חברים טובים. כאשר טולה מתה הוא היחיד שניגב לי את הדמעות עם המקור הקטן שלו (כן הוא היה מנער אח"כ את הפרצוף) אבל הוא הבין וידע הכל.
לא להאמין שככה תוכי יכול להבין ולהיות כ"כ מיוחד.

יום אחד הוא חלה ולא עזר שום דבר ושום וטרינר...
ואיבדתי את החבר שלי
אבל אני מעדיפה לזכור את הימים הטובים והיפים איתו... את השנים המאושרות

ליור המקסים
תוכים >>
לצפיה ב-'ותמונה...'
ותמונה...
04/01/2011 | 09:04
5
השם שלו נגזר מהמילה TAILOR שזה חייט בגלל שהוא היה אוהב כפתורים ורוכסנים...
כיום אני יודעת שכמעט כל התוכים אוהבים...
תוכים >>
לצפיה ב-'מה זה, למה כל הסיפורים פה עם סוף עצוב :('
מה זה, למה כל הסיפורים פה עם סוף עצוב :(
04/01/2011 | 09:51
3
נהיו לי דמעות בעיניים. :(
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:03
4
לצפיה ב-'התוכונים הראשונים '
התוכונים הראשונים
04/01/2011 | 12:18
בהתחלה רציתי כל כך תוכים אבל אמא לא הסכימה ! בשום אופן לא ..... , אבל דיברתי ודיברתי ודיברתי ולבסוף שכנעתי אותה לתוכונים כי הם קטנים ... , לאט לאט היא התחילה להתחבר אליהם אפילו כמוני היא הייתה מכסה אותם דואגת להם להכל ,  אני שמחתי כי אני יכול להשאיר אותם ,אבל אני רציתי תוכי קצת יותר רציני , האכלת יד.. , והיא כמובן הסכימה לי , הייתי צריך להפרד מהתוכונים ולמסור אותם למישהו שיטפל בהם יפה , הייתי צריך להפרד מהם ביום שבת אבל היא ממש לא רצתה להפרד עד שלא יגיע התוכי האכלת היד וגם לי היה קשה למרות שהם קטנים יצא סוג של חיבור ממש טוב... אז זהו הסיפור שלי.
תוכים >>
לצפיה ב-'טאקו שלנו '
טאקו שלנו
04/01/2011 | 12:57
20
9
טאקו איתנו כבר יותר משנה וחצי והיא ממש כמו התינוקת שלנו.

אני רוצה לספר על איך טאקו הגיעה אלינו הביתה, וגם על איך היא נכנסה לנו ללב.

אהבת בעלי חיים אף פעם לא היתה אצלי צד חזק במיוחד, חלילה לא שנאתי אותם, אבל אהבתי אותם רחוקים.
לעומת זאת, בעלי כמעט תמיד הגיב אליהם בחיבה יתרה, וכמעט בכל פעם שעברנו ליד חנות חיות, נכנסנו, והוא כמובן הוקסם.

ביום בהיר אחד הוא הציע שנקנה תוכי. אני הגבתי בכך שאין לי בעיה אבל באותה נשימה אמרתי לו שהוא לוקח על עצמו את כל הטיפול בו.
לרגע לא חשבתי שזה ישתנה. הוא כמובן לא הסכים ואמר שאם אנחנו קונים תוכי, שנינו צריכים לטפל בו באופן שווה.

הנושא ירד לגמרי מהפרק, וכעבור זמן מה החלטתי שלמענו אני מוכנה לטפל בתוכי, לנקות לו וכו'.
אז התחלנו לחפש, לקרוא קצת חומר ולראות במה כרוך גידול תוכי.

אחרי לא הרבה זמן הגענו למגדל תוכים שהכניס אותנו לתוך חדר מלא כלובים ורעש...
התרשמנו ממנו, ואמרנו לו שאנחנו מעוניינים בתוכי ג'אקו.
אם אני לא טועה לאחר כיומיים הגיעו אליו 4 גוזלים גמולים. הוא נתן לנו להתרשם מהם ולבחור לנו את האחד שלנו.
הסתכלנו עליהם, ניסינו מעט לשחק איתם, וטאקו שהיתה הכי ידידותית כבשה אותנו!

החלטנו שאנחנו לוקחים אותה ומאז היא אצלנו, מקבלת יחס של נסיכה ולאחרונה שודרגה לוילה מפוארת ביותר!

כמובן שאני מטפלת בטאקו, מנקה לה ומתה עליה באופן כללי ללא שום תנאים.
מה גם שהאהבה הגדולה שלי לטאקו והשמחה שהיא מביאה הביתה גרמה לי לחיבה יתרה כלפי שאר בעלי החיים, ודוגמה טובה לכך היא הכלבה הנפלאה של השכנים שלנו
שבכל פעם שאנחנו נפגשים, היא מתרפקת עליי ומחכה לליטופים.

אני רוצה לספר גם על המילים הראשונות של טאקו שמרגשות אותנו כמו הורים לילדה שזה עתה התחילה לדבר - טאקו כבר יודעת להגיד את השם שלה
וגם את המילה "שלום". לרוב כשאנחנו נכנסים הביתה היא מקדמת אותנו בברכת שלום

בקיצור, אנחנו מאוהבים בה עד מעל לראש ואפילו ההכנות ליום החתונה שלנו תואמו כך שנוכל להצטלם יחד עם התינוקת שלנו.

טאקו, אנחנו אוהבים אותך מאוד
תוכים >>
לצפיה ב-'שאלה '
שאלה
04/01/2011 | 14:14
12
3
שמתי לב לשרשור שלכם אבל אני לא ממש קשור לפורום.
אני מפורום זכויות בעלי חיים אבל אין לכם מה לחשוש .
לשכנים שלי עד לא מזמן היה תוכי שהיה מוזנח מאוד מאוד מאוד ונראה שמאוד משעמם לו בכלוב הקטן שהוא היה בו ותמיד חלמתי לשחרר אותו .
בכול מקרה האם אתם נותנים לתוכים שלכם חופש ואפשרות לצאת מהכלובים מדי פעם?
האם בדקתם מה הצרכים הפסיכולוגיים של תוכים ?
אני לא יודע מה הם הקריטריונים של "נוחות" של עופות .
פשוט מדאיג אותי המחשבה של הזנחה של בעלי חיים.

תודה וסליחה אם זה נשמע שאני מטיף לכם מוסר זאת לא הכוונה  גם אני אוהב מאוד בעלי חיים ויש לי כלבה וחתולה

אביעד
תוכים >>
לצפיה ב-'אני יכולה לדבר רק בשם עצמי'
אני יכולה לדבר רק בשם עצמי
04/01/2011 | 14:35
2
אנחנו מאוד דואגים לטאקו, וכמו שכתבתי, ממש לאחרונה קנינו לה כלוב גדול יותר שיהיה לה מקום גם כשאנחנו לא בבית.
כשאנחנו בבית, רוב הזמן היא בחוץ, והיא ממש חלק מאיתנו.
אנחנו מביאים אותה אלינו למיטה ומשחקים איתה כמו ילדה.

אני לא יודעת הרבה על צרכים פסיכולוגיים אבל אני כן יודעת שתוכים מהזן הזה צריכים המון עניין ושהם בעלי אינטיליגנציה גבוהה, ולכן אנחנו משתדלים לעניין אותה ככל האפשר עם צעצועים ושאר דברים מדליקים.

טאקו ממש לא מוזנחת, וברגע שאנחנו רק חושדים שיש לה משהו,
היא רואה את הוטרינרית שלה.

כמו שאנחנו לא חוסכים על עצמנו, אנחנו לא חוסכים על טאקו. בוודאי לא בכל מה שקשור לאורח חיים תקין ובריאות.
תוכים >>
לצפיה ב-'תציץ בסרטון של טוטו ותראה שהוא בכלל לא בכלוב'
תציץ בסרטון של טוטו ותראה שהוא בכלל לא בכלוב
04/01/2011 | 17:24
24
רק בלילה כשהוא הולך לישון.
תוכים >>
לצפיה ב-'כמובן שזה משהו שחשוב'
כמובן שזה משהו שחשוב
04/01/2011 | 17:50
1
7
להקפיד עליו, איכות החיים.
ובכל פעם שפונים אלינו ושואלים אנחנו נותנים את הנתונים על הצרכים, כמו גודל כלוב מתאים, תזונה נכונה, יחס נכון, פעילויות וכדומה..
וכמובן שאם יוצא לנו להתקל במישהו שלא ידע אנחנו דואגים לתקן ולעזור.
מי שחשוב לו יקח את הדברים לתשומת ליבו וישנה, בס"כ רובנו פה מאהבה לבע"ח וחשוב לנו איכות החיים שלהם, אפשר כנגד להציד את אלו שמזניחים כלבים או חתולים אומנם לא כלוב אבל חצר סגורה ושרשרת וכו..
תוכים >>
לצפיה ב-'אוקי תודה'
אוקי תודה
04/01/2011 | 18:42
לצפיה ב-'זה לא רק הגידול'
זה לא רק הגידול
05/01/2011 | 00:26
7
1
הרוב המוחלט של מגדלי הציפורים שמים אותן בכלובים שבהן הן לא יכולות לעוף אפילו חצי דקה ברצף בלי להתנגש בדפנותיו,
וזה לא הכל כשאדם קונה בע"ח הוא בעצם מעודד את התעשיה.
כשאדם קונה תוכי מחנות הוא אולי מרגיש שהוא "הציל" את התוכי. אך מה שהוא עשה זה לתת כסף עבור החיה
כלומר לשלם למגדל/מוכר וכו. עכשיו מה האינטרס של אותו מגדל או מוכר להפסיק לגדל ולהרבות
את החיות למטרות שבי?
תוכים >>
לצפיה ב-'לא הבנתי מה הנקודה.'
לא הבנתי מה הנקודה.
05/01/2011 | 11:23
2
5
בסה"כ באופן כללי בני אדם כבר שנים עושים שימוש בבעלי חיים.
אני חושב שהשימוש שלהם בבעלי חיים כחיות מחמד הוא הכי פחות גרוע ואולי גם הכי טוב השימוש בבעלי חיים כחיות מחמד עורר את המודעות הגלובלית לזכויות בעלי חיים באופן כללי. אנשים שמביאים חתול הביתה בחיים לא ייסתכלו על חתולי הרחוב באותה צורה שהסתכלו לפני כן. וזה עובד ככה הלאה ובאופן רחב יותר. זו הקירבה והאינטימיות שלנו איתם שהובילו את המאבק נגד פיטום האווזים וכד'. "רחוק מהעין רחוק מהלב" לא יכול לעבוד כשיש לך כלב בבית - זה בלתי אפשרי.

מעבר לזה, דעתי המבוססת (והמלומדת, לא רק ניסיון) היא שדווקא המרחב המופחת גורם לבעלי החיים האלה להרגיש בטוחים יותר ולשגשג. הדאיגה לטרטוריה גדולה וגידול הצאצאים בתנאים קשים מייצרים סטרס ומשברים שמקצרים את החיים שלהם באופן משמעותי - לא הייתי ממהר לטעון שהאחד עדיף על השני... אבל הנה ההסתייגות:

ולסיכום חשוב מאד, בכל מה שבני האדם מתעסקים בו יש את ה-"ניצול לרעה" ובכל עץ יש את התפוחים הרקובים שלו. בגלל זה אני מאמין שבכל הנוגע לבעלי חיים אנחנו תמיד צריכים לדרוש מעצמנו יותר ברמת מה שאנחנו מציעים להם. ואנחנו תמיד () צריכים להסתכל גם מחוץ לצלחת שלנו ולדאוג ללמד אחרים את הדרך הנכונה.

ואגב, לא פחות חשוב, אני תמיד טענתי שגם אנשים קיצוניים כמוך הם ברכה מהסיבה הפשוטה שתמיד טוב שמישהו ינשום בעורף לאנשים בתחום הזה (כמוני), ככה התפוחים הרקובים נופלים מהר יותר. בסה"כ אנחנו לא מתעסקים בשולחנות מטבח.. אלה יצורים חיים ויש להתייחס לעיסוק בהם בהתאם.

שבוע טוב.
תוכים >>
לצפיה ב-'תודה על התשובה '
תודה על התשובה
05/01/2011 | 16:47
1
1
הנקודה שלי היתה לא לקנות חיות וכך לתרום לעסק הפורח שבו הרוב המוחלט של הציפורים מגיעות לבתים לא ראויים.
תוכים >>
לצפיה ב-'זה לא שחור ולבן.'
זה לא שחור ולבן.
05/01/2011 | 17:24
2
שלוש נקודות עולות מדבריך:

א. לא לקנות ממגדל שמגדל לשם מכירה - מטעם היותי כזה, אני לא מסכים איתך, אני לא חושב שיש בזה משהו פסול. כל מקרה לגופו. טוב שיש שיתוף מידע - ככה אנחנו משפרים את עצמנו למען התוכים.

ב. הרוב המוחלט של הציפורים מגיעות לבתים לא ראויים - זה משהו שאתה לא יכול לבדוק מבחינה אמפירית וזו בעיקר הצהרה שנועדה לשרת את הטענה המרכזית שלך. אם היא נכונה - אין לך מושג, לא יכול להיות לך. אני מאמין שהיא לא - לפחות לא ברמת ה-"רוב".

ג. לא לקנות ממוכר בחנות - זה בהחלט משהו שאני יכול להבין כי להבדיל מהטענה הקודמת - את התנאים הלא ראויים בהם מוחזקים תוכים בחנות אפשר לראות בעיניים וגם למדוד.

אל תתעקש לתאר את המציאות באופן כל כך כללי ומכליל, היא הרבה יותר מורכבת מזה - וטוב שכך.
תוכים >>
לצפיה ב-'חבל שאתה מגיב סתם בלי שמץ ידיעה'
חבל שאתה מגיב סתם בלי שמץ ידיעה
05/01/2011 | 16:58
2
5
"שמים אותם בכלובים שבהן הן לא יכולות לעוף אפילו חצי דקה........." מראה שאין לך בכלל מושג בגידול תוכים
רוב התוכים שמגדלים מוכרים מוחתמים, זאת אומרת בין היתר גם מקצצים להם כנפיים בין השאר כדי שלא יברחו או יפגעו בעצמם בהתנגשות עם חפצים או בתוך הכלוב

באותה מידה, אתה יכול לבוא בטענות לכל החנויות בעלי חיים ששמים כלבים\חתולים\אוגרים\חמוסים וכל חיה ביתית בעצם בכלובים קטנים...לא ברור למה ההיטפלות דווקא לגידול תוכים. אתה יכול לטעון שכל חיה שקונים, מעודדת תעשייה כלכלית של מכירה/קנייה של בעלי חיים, כשבעלי החיים מנוצלים

וכמו שדיוויד אמר, יש מגדלים לא מקצועיים שהאינטרס העיקרי שלהם הוא רווח כלכלי, והתוכי מבחינתם הוא רק כלי, אבל אם תסתכל על כמה הודעות בפורום הזה , תבין כמה מסתייגים כאן ממגדלים כאלה או חנויות בעלי חיים שפועלות מאותם אינטרסים ומביעים ביקורת על אנשים שמתייחסים לתוכים שלהם בזילזול ובאי אחריות.
אז או שאתה לא מבין שהפורום הזה הוא לא הפלטופרמה הנכונה לטיעונים שלך ( תנסה אולי את אותו שכן שאמרת שהתוכי שלו מסכן ) או שאתה כל כך נלהב להראות את האהבה והרגישות שלך לבעלי חיים ( כביכול ) שלא איכפת לך על מה ומי אתה מעביר ביקורת, ובגלל זה גם לא איכפת לך שאתה אומר דברים מתוך בורות...

תוכים >>
לצפיה ב-'עכשיו ראיתי שמישהו אחר כתב על התוכי של השכנים'
עכשיו ראיתי שמישהו אחר כתב על התוכי של השכנים
05/01/2011 | 17:00
2
שלו, אבל אני משער שגם אתה מפורום בעלי חיים
תוכים >>
לצפיה ב-'נכון כל חנות שמוכרת בע"ח בכלובים היא לא מוסרי'
נכון כל חנות שמוכרת בע"ח בכלובים היא לא מוסרי
05/01/2011 | 18:35
3
*מוסרית. ויש התאגדות למען החרמת החנויות הללו. אני בהחלט טוענת שזה כך גם בנוגע לחיות אחרות,
ויוצאת כנגד זה.

תוכים >>
לצפיה ב-'אצלנו הם תמיד בחוץ'
אצלנו הם תמיד בחוץ
07/01/2011 | 10:22
6
אצל אמא שלי החלון נשאר אטום עם רשת נגד ג'וקים גם בחורף כשלא צריך. תאמיני לי שהיה יכול להיות לנו הרבה יותר טוב בלי, אבל אנחנו סובלים בשביל התוכים. כבר הפסקנו לקצוץ להם כנפיים קבוע. ואנחנו בודקים בלי סוף אם החלונות והדלתות סגורים. התוכים חיים יותר טוב מאיתנו!
תוכים >>
לצפיה ב-''
08/01/2011 | 10:56
5
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 18:07
5
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 22:04
1
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 14:41
3
לצפיה ב-''
11/01/2011 | 08:05
5
לצפיה ב-''
11/01/2011 | 08:53
3
לצפיה ב-''
12/01/2011 | 09:10
לצפיה ב-'טוטו שלנו הוא התינוק שלנו'
טוטו שלנו הוא התינוק שלנו
04/01/2011 | 13:47
4
4
טוטו הגיע אלינו בגיל ששה חודשים לאחר שעבר התעללות בבית שהיה לו לפנינו.
קיבלנו אותו ממגדל שנתן לנו אותו אחרי שהיה לנו אלכסנדרין שצעק ללא הרף
והשכנים התלוננו...

כשטוטו הגיע היה לנו כלב, טוטו ומקס התחברו בצורה מופלאה, הם שמרו אחד
על השני...טוטו למד לקרוא למקס, לשרוק לו ולשאול אותו שאלות...
מקס הלך לעולמו עקב מחלה....טוטו סרב להיפרד ממנו ולא הפסיק לקרוא לו ולשרוק
לו עד היום....
היום טוטו נובח כמו כלב כשחתול ניכנס לחצר...

http://il.youtube.com/watch?v=K8QP04ygDdk

http://il.youtube.com/watch?v=XRRy9MPTTRU&feature=...

אגב, עדו זה הנכד שלנו....

תוכים >>
לצפיה ב-'איך אפשר להתעלל בחיה כזאת מקסימה'
איך אפשר להתעלל בחיה כזאת מקסימה
07/01/2011 | 10:30
3
3
לצפיה ב-'אתה מוכן להסביר היכן כאן ההתעללות?'
אתה מוכן להסביר היכן כאן ההתעללות?
07/01/2011 | 12:04
2
3
טוטו שלנו חופשי כל היום אוכל מהיד, מטייל חופשי בבית
הוא קולט כל מה שאנחנו מדברים בבית - הוא מחקה את שיחתי בהונגרית
עם אמא שלי בטלפון - בלילה הוא ניכנס לכלוב לישון....

אז היכן ההתעללות? הרי אם הוא ישוחרר לטבע (כמו הדררות) הוא ימות מייד...
תוכים >>
לצפיה ב-'הוא לא התכוון אליך'
הוא לא התכוון אליך
07/01/2011 | 15:19
1
1
אלא לבעלים הקודם שספרת עליו בתחילת ההודעה
תוכים >>
לצפיה ב-' תודה'
תודה
07/01/2011 | 17:59
1
לצפיה ב-'כשהייתי קטן'
כשהייתי קטן
04/01/2011 | 17:50
2
1
אבא שלי קנה תוכי קוקטייל.
אני נורא רציתי ללמד אותו לדבר והייתי עומד מולו כל יום שעות וחוזר על אותן המילים אינסוף פעמים.
כמובן שההורים שלי לא טרחו לי לספר שקוקטייל בכלל לא מסוגל לדבר
תוכים >>
לצפיה ב-'מסוגל, קצת '
מסוגל, קצת
04/01/2011 | 17:51
1
1
אתה בסדר
תוכים >>
לצפיה ב-''
05/01/2011 | 10:03
2
טוב, לא נראה שהעובדה שהוא אמור להיות מסוגל קצת הטרידה אותו במשהו...
תוכים >>
לצפיה ב-' צוציק,התוכון הטיפולי המדהים שלי'
צוציק,התוכון הטיפולי המדהים שלי
04/01/2011 | 20:35
4
צוציק היה תוכון מדהים. הוא הגיע אליי פצוע אחרי שננשך ע"י תוכי אחר. הוא פחד מאוד ולא העז להתקרב. הוא היה מורגל לבני אדם אבל עדיין לקח הרבה מאוד זמן עד שנוצר בינינו הקשר. כמעט שנה עברה עד שישב לי על הכתף ולא עף. הוא היה שובב מאוד, אם אכלתי משהו והוא היה בתוך הכלוב, הוא היה עושה הכל כדי שאוציא אותו ואז הוא היה מטפס או עף וחוטף לי מהפה. צוציק למד להגיד את השם שלו ואם היה חי עוד כמה שנים, אני בטוחה שהיה לומד עוד כמה מילים.
למדתי טיפול בעזרת בעלי חיים והייתי צריכה לעשות פרקטיקום בבית אבות, כמובן שלקחתי את צוציק. לא היה אחד שלא התאהב בצוציק. הוא כבש את הבמה, לפעמים הרגשתי שאני יכולה ללכת ולחזור בעוד שעה. היה לי מטופל שסיפר לבת שלו על התוכי שבא לבקר אותו,היא חשבה שהוא השתגע וסיפרה לאחות, האחות אישרה שבאמת באה בחורה עם תוכי, כשסיימתי את הפרקטיקום, הבת שלו אמרה לי שאני לא יכולה לעזוב אותו כי זה מה שמחזיק אותו בחיים ומעורר אותו.
צוציק נגע בהרבה אנשים, צעירים ומבוגרים. הוא עם המוח ציפור שלו ידע בדיוק מה לעשות.
לפני שנתיים, נסעתי לחו"ל לתקופה ארוכה ולמרות שהוריי טיפלו בצוציק, הוא הלך ודעך. הוא כבר לא צייץ וכבר לא שיחק. צוציק אהב ליסוע באוטו כשהוא עומד הפוך ואני לא הייתי שם ואז יום אחד אימא שלי מצאה אותו מת בכלוב. כנראה שמת משברון לב. אתגעגע תמיד לצוציק, לציפור השובבה והמקסימה והיפה הזו ואף פעם לא אשכח אותו.
תוכים >>
לצפיה ב-'קוקו,התוכון המדהים והאבידה הגדולה '
קוקו,התוכון המדהים והאבידה הגדולה
05/01/2011 | 01:44
5
הסיפור שלי לא מתחיל בקוקו דווקא, אלא בתוכונית ציפי, שהיתה לי לפניו.
זה קרה לפני זה קרה לפני 8 שנים, כשהייתי בת 9.

תמיד רציתי כלב, תמיד חלמתי על כלב ותמיד ביקשתי מאמא שתרשה לי כלב, אבל היא אף פעם לא הסכימה למרות התחנונים, נסיונות השכנועים והשאלה "למה?" ותמיד, במשך שנים, היא חזרה ואמרה לי בטון חמור שכלב לעולם לא יכנס אליה הביתה (עכשיו כבר יש לי כלב, קספר, הכלב הכי מדהים בעולם, אבל זה כבר סיפור אחר ).
אז כתחליף היו לי אוגרים, ארנבים, צב מים, דגים ולבסוף גם תוכונים.
התוכונית הראשונה שלי הובאה לי כהפתעה ע''י אחותי הגדולה, והיא אכן היתה הפתעה. מאוד אהבתי אותה והתלהבתי מיופי הצבעים שלה והשריקות שלה (תזכרו, הייתי בת 9 בסה''כ). היא הייתה צהובה וקראתי לה ציפי, הייתי מוציאה אותה לעתים תכופות ומשחקת איתה. אבל יום אחד יצאתי עם ההורים מהבית לכמה שעות ואחותי הגדולה הוציאה אותה מהכלוב לשחק איתה ושכחה לסגור את הכלוב שלה אחר כך, אז היא התעופפה דרך החלון הפתוח. כשחזרתי וגיליתי את זה ממש התעצבתי ובכיתי, אהבתי אותה מאוד ובגלל שהייתה קצוצת כנפיים לא האמנו שיכלה לעוף רחוק והלכנו לשכנים מתחתינו ובדקנו במרפסות אם היא שם. גם בחניה ובסביבה למטה חיפשנו ולא מצאנו. כאב לי עליה מאוד כי פחדתי שלא תשרוד.

אחרי כמה שבועות של געגוע, אבא שלי בא הביתה עם כלוב ובתוכו תוכון תכלכל כמעט קירח לחלוטין, נוצות רבות חסרו לו ועורו היה פצוע, עיניו חצי עצומות.
הוא אמר לי "נאדין, זו ציפי. מצאתי אותה מתחת לעץ קרוב לכאן". שאלתי אותו איך זה יכול להיות, שהרי ציפי הייתה צהובה - ירוקה והתוכי הזה כחול וכמעט ללא נוצות. הוא אמר לי שזו היא, אלא שהצבע שלה פשוט דהה מהשמש והיא הפכה כחולה, ובגלל שהתגעגעה אליי נוצותיה נשרו. הייתי עוד קטנה אז די קיבלתי את ההסבר שלו, אבל לא לחלוטין, זה עדיין לא נראה לי ממש הגיוני. בכל זאת, די נקשרתי אל התוכי הזה מהשניה שראיתי אותו. הוא היה ממש חלוש ועירום מנוצות, לא עומד ביציבות, בקיצור, נראה ממש גוסס. החלטתי שאני אטפל בו במסירות שיבריא, ממש כאב לי עליו.
ואכן, האכלתי אותו כמה שבועות כמו שצריך בזרעונים ופירות, החלפתי לו את מצע העיתונים שבתחתית הכלוב כל כמה ימים, שמתי לו מים חדשים בכלי כל יום והוצאתי אותו מהכלוב הרבה וליטפתי כדי לנסות לעודד אותו.
לאט לאט ראיתי איך הנוצות מתחילות לצמוח, העניים נפקחות, הוא נעמד יציב יותר על המוט ואפילו החל לשיר ולצייץ (וזה לא שלקחנו אותו לווטרינר, הוא הבריא בזכות הטיפול שלי). ממש שמחתי לראות אותו כך, זה סיפק אותי מאוד וגם הבנתי כמה הוא יפייפה (ושזו לא ציפי בסוף, אבא שלי הודה לבסוף), החלטתי לקרוא לו קוקו.
ולא רק שהוא הבריא לחלוטין והצמיח נוצות, אז התגלתה גם האישיות המדהימה שלו. אני לא יודעת אם זה היה פשוט האופי שלו או שהוא הכיר לי תודה על הטיפול והדאגה ולכן התנהג כך, אבל הוא פשוט היה כזה - הוא מאוד אהב שאני מוציאה אותו ומלטפת אותו, וכשהייתי מלטפת אותו בראש הוא היה ממש עוצם עיניים בתענוג ולפעמים אף נרדם כך, על האצבע שלי, הוא לעולם לא נשך אותי כמו שתוכונים אחרים, כולל ציפי, עשו לי. הוא מאוד אהב לשיר ולצייץ וכל היום היינו שומעים אותו שר. הוא גם היה אקרובט מצטיין ועשה תרגילי היפוכים על הטבעת שלו בכלוב ועל שאר הצעצועים (ממש היפוכים מלאים ומהירים, שוב ושוב ושוב ) תוך כדי קרקורים נלהבים, הוא אהב להסתכל על עצמו במראה ולנקר את דמותו בה, הוא אהב לעוף עליי מהכלוב שלו ולחפש ליטופים, כשדודה שלי הביאה אלינו פעם את התוכי הקוקטייל שלה וקוקו ראה שהחזקתי אותו הוא התחיל להתרגז ולעוף אחריי כשניסיתי להתחמק ממנו, הסתובבתי והוא אחריי, מנסה לנשוך את התוכי השני וצווח. וכשהחזרתי את קוקו לכלוב ואת הקוקטייל הנחתי על הכלוב קוקו נשך אותו ברגליים, אני די בטוחה שהוא קינא. בנוסף, פעם אחת בצהריים כשהוצאתי אותו הוא התחיל לקפוץ עליי ולעוף עליי מכל מני מקומות ולצווח, קופץ עליי וממני על הרצפה ושוב עליי, לא הבנתי מה קרה לו, הןא אף פעם לא התנהג כך. אח''כ, כשבאתי לשים אותו בכלוב כי הוא עצבן אותי עם כל הקפיצות האלה, ראיתי שכלי המזון שלו ריק והלכתי למלא אותו. נתתי לו והוא אכל. אח''כ, כשהוא סיים הוצאתי אותו שוב והוא לא חזר על הקפיצות והצווחות. אמא שלי אמרה לי שהוא פשוט ניסה להסב את תשומת לבי כדי שאשים לו אוכל ועד עכשיו אני בטוחה שזה נכון.
עוד משהו מצחיק שהוא היה עושה זה שכל פעם שאחותי הגדולה השנייה החזיקה אותו הוא חירבן עליה. כ - ל פעם. נשבעת. זה תמיד הצחיק אותי, חשבתי שככה הוא מראה לה מה הוא חושב עליה (עלי הוא אף פעם לא חירבן)

אחרי כמה חודשים הבאנו הביתה עוד תוכונית, כי הוא נראה לי קצת בודד ולא רציתי שישתעמם. מאותו רגע הוא הפסיק להיות קשור אליי. הוא שיחק עם התוכונית ואהב אותה ודי שכח ממני. הוא כבר לא רצה שאלטף אותו, כשהוצאתי אותו הוא עף חזרה לכלוב ולתוכונית ובקיצור, די שכח אותי. מאוד התעצבתי מכך.
בשעת צהריים אחת, כשהוצאתי אותם מהכלוב להתאורר, אמא שלי פתחה את התריסים לנקות בלי ששמתי לב. אחרי כמה דקות כשחזרתי, גיליתי שאין קוקו ואין תוכונית. הם עפו, פשוט נעלמו. אני די בטוחה שהיא עפה והוא אחריה כי הוא אף פעם לא גילה עניין בחלונות, גם אם היו פתוחים. כעסתי וצרחתי על אמא שלי שהשאירה כך את החלון, וכמה שהתאבלתי ובכיתי על התוכי המדהים הזה, יחד במינו, שכ''כ אהבתי והוא היה כלכך מיוחד, מתפנק וחכם. ממש נשבר לי הלב מכך ודי הייתי בדיכאון. בכיתי עליו וציפיתי שישוב אלינו, ראיתי בעיניי רוחי שוב ושוב איך הוא חוזר הביתה ועומד על התריס, רואה אותי ומתעופף אליי, ככה כמה שבועות, ניסיתי לשכנע את עצמי שאם אדמיין את זה זה יקרה בסוף, אבל זה לא קרה..
בסוף התאוששתי, אבל עד היום אני מתגעגעת אל התוכי הזה, היחיד במינו, ששיקמתי והבראתי במו ידיי והוא הודה לי על כך.
התוכי המדהים, המיוחד והראשון שלי.

ותודה לכל מי שטרח לקרוא עד עכשיו, אני פשוט נוטה להאריך במילים..
תוכים >>
לצפיה ב-'קוקוטיילים הסיפור שלי'
קוקוטיילים הסיפור שלי
05/01/2011 | 11:08
13
9
הסיפור שלי אינו נוגע רק לתוכי אחד אלא לכמה וכמה.
לפני שנתיים החלטתי שאני מקים בית גידול קטן לתוכים. הפעם הראשונה שלי עם תוכים תיזכר מבחינתי תמיד כפעם הראשונה בחיי שיצור חיי היה תלוי בי לחלוטין, יצור שצריך לדאוג לו לחום בטמפ' נכונה, לדאוג לו לארוחות מסביב לשעון, לדיסה בצורה ובכמות הנכונה, ללמד אותו בעצמי מא' ועד ת', כיצד להיות עצמאי ולאכול לבד.. ואז.. לצפות בו כשהוא עוזב בכלוב של משפחה חדשה, אחרת - שפותחת איתו דרך חדשה, אפילו ארוכה יותר מזו שעבר איתי.

מפעם לפעם, מגוזל לגוזל, שקעתי יותר ויותר בחוויה. על אף כאבי הראש, החרדות והפחדים ולפעמים גם האכזבות שבעיסוק הזה, יש קסם אדיר בלהתחיל ממשהו שנראה כמו צ'יקן ווינג קטן ולסיים עם יצור מנוצה ומקסים שאתה עזרת לעצב את האישיות שלו ונתת יד בהפיכה שלו למקור גאווה למשפחה החדשה שלו.

לאורך התקופה הזו שבה החתמתי תוכים שונים, חוץ מהקוקוטיילים, עברו בבית הגידול שלי פיץ' פייס, פרסונטות, גרין צ'יקים, פיונוסים ואקלקטוסית אחת מדהימה. לאורך כל הזמן הזה הופנתה תשומת ליבי לא פעם על ידי אנשים שבאו לבית הגידול, ש-"הגיע הזמן להתקדם ולהפסיק עם הקוקוטיילים". התפיסה היא שמגדל תמיד צריך לכוון לתוכים הגדולים. אצלי כבר היה מאוחר מדי.

לאורך התקופה שלי כמגדל, קוקוטיילים שונים גדלו פה וביניהם תמיד אפשר היה למצוא את המוזרים והמצחיקים, המפונקים ובעיקר ה-"טמבלים" החמודים שהפתיעו בכל מיני יציאות הזויות. זה התחיל מקוקוטייל אפור אחד שלימדתי לשקשק בזנב בכל פעם שהייתי אומר לו "שיקשוקי", הבעיה הייתה שאיפשהו בתהליך פיספסתי את השיטה ויצא שהוא פשוט היה משקשק בזנב כל הזמן רק כדי לקבל יחס.

קוקוטייל פנינה נוסף שגדל פה היה ממוקם בכלוב הגמילה הנמוך ביותר והיה צופה בחתולים מסתובבים סביבו כל היום. בסופו של דבר הוא התאהב לגמרי בזואי החתולה והיה מטריד אותה ללא סוף, מנסה לשחק איתה ומביא לה חפצים במתנה. לאורך כל התקופה נתקלתי באין סוף קוקוטיילים שהתאהבו בעכבר המחשב שלי והיו מוכנים לריב איתי מכות עליו. באחד מהסרטונים ביוטיוב אפשר לראות כיצד אחד מהם מתעקש שוב ושוב לגשת לעכבר למרות ניסיונות ההרחקה שלי.

אבל, בסופו של דבר, מעבר לכל היציאות החמודות יש קסם מסוים בקוקוטיילים שקשה לפספס ברגע שפוגשים בהם. משהו בתמימות הבלתי נתפסת שלהם לעומת תוכים אחרים, בהתמסרות הטוטאלית שלהם לידיים ולפינוקים וכמובן גם בשריקות ובמנגינות שהם מוכנים להשמיע לכל מי שיהיה מוכן לשרוק בחזרה.

אין ספק שאת הפעם הראשונה שלי - אני חייב לקוקוטיילים

תוכים >>
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'קייפי מוסרת שהיא לא נעלבת'
קייפי מוסרת שהיא לא נעלבת
05/01/2011 | 16:03
1
9
לצפיה ב-'ברור שלא...'
ברור שלא...
05/01/2011 | 16:51
2
הבובה האדומה.. אבא שלי רוצה שאני אביא עוד אחת ...
תוכים >>
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 19:31
3
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 19:42
1
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 19:49
1
לצפיה ב-' LIKE '
LIKE
09/01/2011 | 21:03
1
לצפיה ב-''
09/01/2011 | 21:43
2
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 13:13
2
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 13:37
1
לצפיה ב-' '
11/01/2011 | 01:07
2
לצפיה ב-''
11/01/2011 | 21:59
1
לצפיה ב-''
12/01/2011 | 00:19
2
לצפיה ב-'לייק '
לייק
13/01/2011 | 14:37
3
לצפיה ב-'היו לי כמה קוקטיילים אבל תמיד רציתי '
היו לי כמה קוקטיילים אבל תמיד רציתי
05/01/2011 | 21:14
4
תוכי גדול... והכי אהבתי את הצבעים של הקוניור שמש.
יש לי גם כלב, ושני קוקטיילים, והחנות שממנה אני קונה את הדברים לחיות שלי היה בבעלות של בחור שאחותי הכירה מהצבא. וביקשתי ממנו קוניור שמש...
יום אחד, אני ובן זוגי הולכים לטייל, והוא מתקשר, אומר לי בואי עכשיו, יש לי קוניור שמש מדהים.
הגעתי לחנות ראיתי ציפור מדהימה, שאיך שהיא ראתה אותי התחילה לצרוח. בעל החנות הרים את התוכי על יד, ונתן לי לשחק איתו קצת... נקשנו, זהו, בן זוגי כבר הבין שאין לו סיכוי להגיד לא, וזה היה המתנה שלו ליום ההולדת שלי. בערב בעל החנות כבר הקפיץ לי את התוכי הביתה, וכל הערב שיחקתי איתו, הוא היה לי על הכתף וכמעט עד חצות שיחקתי איתו... ובבוקר, שוב לשחק איתו... הוא עדיין אצלי, והוא פשוט תוכי מקסים
תוכים >>
לצפיה ב-'התוכי הראשון'
התוכי הראשון
05/01/2011 | 15:42
2
התוכי הראשון שלי,קנו לי ליום-הולדת לפני כמה שנים,וכבר שנים רבות לפני זה רציתי תוכי,עוד מהיסודי,

לבסוף קיבלתי תוכי קוקטייל האכלת יד,אפור.

כשהמוכר אמר לי לנסות להוציא אותו מהכלוב בהתחלה,כדי שיתרגל אליי,כמובן שניסיתי ועדיין לי הייתי עם ניסיון,כך שחטפתי ביס רציני ביד,וירד לי דם,מה שהשאיר לי טראומה להרבה זמן,כמובן שעם הזמן אני והתוכי התחברנו,והוא ממש התרגל אליי,עד כדי כך-שכל פעם שעברתי לידו,הוא התחיל בצרחות,עד שהוצאתי אותו,ושמתי אותו עליי
תוכים >>
לצפיה ב-'האהבה הראשונה שלי [לתוכי] :P'
האהבה הראשונה שלי [לתוכי] :P
05/01/2011 | 23:51
3
לתוכי הראשון שלי, מסוג דררה, קראנו צ'יקו, כי הוא היה ממש קטן, וצ'יקיטיקו זה קטנטן בספרדית..
קנינו אותו כגוזל מקן התוכי, וכל יום האכלנו אותו עם מזרק דייסה, ממש כמו תינוק,
הוא היה אצלנו 7 שנים, הוא היה מדבר, מביא צבעים, מנשק, ממש מאהב..ושמישהו ינסה להתקרב אליי, היה ישר מגן,
לפעמים הייתי עושה כאילו אני בוכה, והוא היה בא ומביא נשיקה..:)
הוא היה כל הזמן משוחרר בבית, עף לו מחדר לחדר, עד שיום אחד, הוא בא לחפש אותי בחדר, ואני ישנתי אצל חברים,
והוא יצא מהחלון של האמבטיה, שאיכשהו נשאר פתוח..
הקטע הוא, שביום שהוא ברח, לא סיפרו לי, ובלילה, קמתי בבכי, כי חלמתי שהוא ברח, ושקמתי וסיפרתי את זה, ובאמת אמרו לי שזה קרה, הייתי בהלם..
וכמה ימים אחר כך, היה כל כך שקט בבית, הלכנו וקנינו תוכי חדש, מאותו סוג מדהים, וקראנו לו פולי, כי בדיוק יצא סרט כזה על תוכי, הוא למד הכל, אפילו להפחיד
את הגולדן שלי, ודיבר ממש יפה, למרות שאומרים על הסוג הזה שהוא לא יודע לדבר..הוא היה אצלנו 11 שנים, עד לפני פחות משנה, שהוא פשוט פתח את הכלוב שלו, ולא שמנו לב ויצא החוצה, כי הדלת הייתה פתוחה, ועד היום אני רואה אותו ליד הבית, אבל לצערי, תוכים לא יודעים לחזור, אבל אני רואה שטוב לו, הוא הצטרף ללהקת דררות..:)

ועכשיו, יש לי אלכסנדרוני, תוכי מהמם, שמדבר לא פחות יפה וברור מהג'אקו, והוא כזה עדין, ומתוק!!
יש לי אותו שנה וחצי כמעט, והדרך עוד נטויה :)

טוב, זו הייתה חפירה, מי שקרא עד כאן - תודה |מסמיק|
תוכים >>
לצפיה ב-'זהו אומנם לא סיפור על תוכי שלי, זו בדיחה'
זהו אומנם לא סיפור על תוכי שלי, זו בדיחה
06/01/2011 | 13:36
3
מחלק בלוני גז הגיע לבניין
עם 2 בלוני גז
המיועדים לדייר בקומה הרביעית
הבניין היה ללא מעלית ומחלק הגז
התבעס שעליו לעלות ברגל 4 קומות
כשירד עם 2 הבלונים הריקים
שמע קריאה בחדר המדרגות
"10 בלונים לקומה שביעית"
"רק זה חסר לי" חשב מחלק הגז
בלית ברירה סחב את הבלונים זוג,זוג לקומה השביעית
כשגמר להעלות את כולם צילצל בדלת.
פתחה לו גברת ושאלה
"כן, במה אפשר לעזור לך"?
"הבאתי עשרה בלוני גז לבקשתך" ענה המחלק
"הו" אני לא הזמנתי, "זה כנראה התוכי שלי שחמד לצון"
ענתה האישה והוסיפה, "נמאס לי מהטריקים של התוכי הזה
קח אותו והענש אותו כרצונך"
מחלק הגז לקח אותו הביאו לביתו והחליט להענישו
ע"י צליבתו על לוח עץ
נעץ לו מסמרים בכנפיים וכח השאירו.
התוכי המסכן ראה בחדר ממולו צלב עם הצלוב, ישו
שאל התוכי "מי אתה"?
ענה הצלוב "אני ישו"
"וכמה זמן אתה על הצלב"?
שאל התוכי
"אלפיים ואחת עשרה שנה", ענה הצלוב
"וואו" אמר התוכי
"כמה בלונים הזמנת"?
תוכים >>
לצפיה ב-' תוכית החופש הראשונה והיחידה שלי '
תוכית החופש הראשונה והיחידה שלי
06/01/2011 | 23:45
2
1
ציפינקה הקטנה הגיעה אליי בלי שממש תכננתי.
באותה תקופה התנדבתי בחוות תוכים ליד הבית שלי, אך לא הרגשתי שזה הזמן לתוכי משלי.
תחילת פברואר הגשום לפני ארבע שנים, הסתובבתי בכלובים ובדקתי את תאי ההטלה, הכנסתי את היד לתוך תא שציפיתי שיהיו בו גוזלי ציפור אהבה קטנטנים, אך כשהוצאתי אותה הופתעתי לגלות שאחת מהן נתפסה לי על האצבע ומסרבת להרפות. הסתכלתי משועשעת על היצור הורדרד והכה חמוד הזה ופשוט התאהבתי. לא היה לי ניסיון בגידול תוכים ובטח שלא ביצור כל כך קטן שמצריך האכלה צמודה ממזרק, אבל פשוט החלטתי שהקטנטונת הזו, שעדיין מסרבת להתנתק לי מהאצבע הולכת לחזור איתי, ואכן זה מה שקרה.
היא הייתה כבת שבועיים, הכנתי לה מצע חם במגירה שליד המיטה שלי וריפדתי את כל החדר בכריות וסדינים ולמקרה ותיפול. כשקמתי בבוקר מצאתי אותה ישנה לי על הצוואר, למרות שזה הדבר הכי חמוד שנתקלתי בו בחיי הגבתי בעיקר בבהלה על כך שבדרך לא ברורה היא עשתה את דרכה אל המיטה שלי, שזה די מסוכן בסה"כ
השבועות חלפו מהר, כל בוקר מצאתי אותה (במיטה שלי!) הופכת לאט לאט לציפור יפיפיה, חכמה מאין כמותה. היא הלכה איתי כמעט לכל מקום, מעולם לא קצצתי את כנפיה ולא כפיתי עליה שהייה בכלוב, היא הסתובבה חופשייה בבית והיתה בת משפחה לכל דבר. בעיקר אהבה לרבוץ במטבח ולהצטרף לכל מי שאכל שם בניקורים עדינים בצלחתו.
כשהייתי חוזרת הביתה היא הייתה עפה אליי בציוצים שובי לב, גם אם הייתה בקומה העליונה או עסוקה בפיצוח גרעין איכותי, הבעות הפנים שלה הן הדבר הכי קסום שהייתי עדה לו אצל חיות, אפשר היה לראות עליה הכל.
בשלב מסוים התרתי לה לצאת ולהתעופף בשכונה, הרגשתי שהיא רוצה את זה ולמרות שהיא מגודלת כציפור שבי לא רציתי למנוע את זה ממנה. אחרי סיבוב תעופה מרשים היא הייתה מתבייתת על עץ כלשהו ומתחילה לכרסם ולבדוק אותו, הייתי יושבת מתחתיו ולאחר זמן מה, לפעמים שעות, היא הייתה יורדת חזרה, הלב שלי היה חוזר לקצב פעימות תקין והינו שבות הביתה.
כל הזמן התחבטתי האם זה בסדר מצדי לקחת את היצור המופלא הזה- ציפור, ולהאניש אותה ולגדל אותה בתנאים שלא דומים לטבע שלה, לא הייתה לי תשובה חד-משמעית, אך ניסיתי לתת לה את החיים הכי טובים שאפשר.
כל ההודעה הזו מנוסחת בלשון עבר, היות והקטנה שלי כבר לא בחיים. היא פיתחה מחלת עור שגרמה לה לגירודים נוראיים ולנשירת נוצות, הינו אצל כל וטרינר אפשרי, שלחנו דגימות לבית דגן, אבל לא הצליחו להבין מה יש לה, ואף טיפול שנתנו לא הניב תוצאות.
המחלה הביאה למותה, היא מתה כמו נסיכה, תוך כדי שינה. קמתי בבוקר וכהרגלי שלחתי יד לצווארי כדי ללטף אותה, כשהרגשתי שמשהו לא בסדר והיא לא זזה נשבר בי משהו שכנראה וכבר לא יתאחה לעולם.
היא לא הייתה רק התוכית הראשונה שלי, אלא גם הראשונה שלימדה אותי לאהוב בצורה הכי אמיתית שאפשר.

הרבה קיטש בשביל ציפור כל כך קטנה, אבל זה הסיפור שלנו מתחילתו ועד סופו ובקצרה
תוכים >>
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 12:30
2
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 13:39
2
לצפיה ב-'סיפור על תוכי קטן גדול מהחיים...'
סיפור על תוכי קטן גדול מהחיים...
09/01/2011 | 09:00
13
שיתוכי (שבשלב זה עוד נקרא אורי), ציפור אהבה מסוג פיצ'פייס, נכנס לחיינו יחד עם אחיו כדורי בחופשת פסח שלפני שנתיים. הוא לא היה התוכי הראשון שלנו, וגם לא האחרון. הוא אפילו לא היה התוכי הראשון שבקע אצלנו.. אבל אורי - כדורי היו לגוזלים השניים שבקעו אצלנו אי פעם והראשונים שהחלטנו להחתים. למצוות ניפוח הזפק התמסרנו כמו שאפשר להתמסר רק לגור / גוזל / תינוק, וכמו שרק מי שכבר התנסה יבין :). בהפרשי זמן של 3 שעות האכלנו אותם מסביב לשעון, יום ולילה, בדקנו טמפרטורה ולחות, וליטפנו אין ספור שעות. השניים מצידם, כמו שאפשר להבין מהכינוי שקיבלו – הלכו ותפחו, וגרמו המון המון אושר לאמא הפולניה שלהם, ולשותפיה לדרך.
למרות שהשניים גדלו להיות האכלת יד נהדרת, השארנו אותם ביחד, לחלוק את אותו כלוב, והאהבה ביניהם הייתה אינסופית. אורי היה האח הקטן, חיקה את אחיו הגדול בכל דבר, הלך אחריו באשר ילך, וגם קיבל ממנו לפעמים קצת מכות של אהבה, כמו אח קטן לכל דבר. בין לבין כשיצאו לבלות בחברתנו, היו ליצורים הכי חמודים ומתמסרים, עדינים ואוהבים שאפשר לדמיין.
כשהיו בערך בני שנה החליטו אורי כדורי שלצוד את קצה הוילון המתנפנף ברוח מעל לכלוב שלהם זה משחק נהדר. הם ואנחנו לא ידענו שבקצוות הוילון נמצאים כדורוני עופרת. את ההרעלה שהתפתחה אצל השניים כתוצאה מהמשחק ה"תמים הזה" כדורי לא שרד. הוא היה הראשון שהראה סימנים, ונפטר עוד לפני שהבנו מה קורה. אורי הגיע לוטרינר גוסס, שכב לנו בידיים כשאינו מסוגל אפילו להרים את הראש. מאמצים שלא יתוארו של הוטרינרים, שלנו, ובעיקר של התוכי עצמו הצילו את כדורי, שנותר משותק באחת מרגליו ושינה את שמו לשיתוכי / שיתוקי.
שיתוכי לא הצליח להתאושש ממות אחיו, שני "בני זוג" שניסינו לשדך לו לא מצאו את הדרך לליבו. אבל שיתוכי הוכיח שהוא תוכי גדול מהחיים, ולא איבד את שמחת החיים שלו. היום הוא מגודל כבן יחיד, ואין כמותו ידידותי למרות התקופה הארוכה שבילה במחצית בן מינו ופחות בחברתנו. אין עדין ממנו, ומכל ששת התוכים שיש בביתנו, הוא היחיד שמעולם לא נשך, אפילו לא כאזהרה, אף אחד מאיתנו. הוא מראה אהבה בכמויות שקשה לתאר, מנשק, מתפנק ומהווה חלק מהותי מהחיים בבית.
כמי שמגדלת גם תוכית גדולה (מדהימה בפני עצמה), אני יכולה להעיד היום בבטחה – שהתוכים הקטנים לא נופלים באופיים וביכולת שלהם לחדור אל הלב מאף תוכי גדול.

תודה משיתוכי וממני שקראתם את סיפורנו הארוך :)
תוכים >>
לצפיה ב-'התוכי שלי...בגיל 3 !!!'
התוכי שלי...בגיל 3 !!!
09/01/2011 | 12:50
2
בגיל 3 או 4 ממש בתחילת חיי יום אחד בזמן שציירתי במרפסת הבית כמו תמיד על הקירות...חחחח נכנס תוכי והתיישב על מייבש הכביסה... בחוץ היה יום קריר, צעקתי אמא .... אמא... יש כאן ציפור... היא לא האמינה לי עד שבאה וראתה בעצמה.... אבא בדיוק חזר וניסה לתפוס אותו בשבילי ואח"כ גם השכן.... אוייי כמה שרציתי שהוא יישאר... תוכי קוקוטייל מדהים... מאז עברו 20 שנה ורק עכשיו כשעברתי לגור לבד אני מתכוון לרכוש לי קוקטייל משלי!!!
תוכים >>
לצפיה ב-'אין לי כוח לספר סיפור'
אין לי כוח לספר סיפור
06/01/2011 | 02:34
1
סתם בא לי להתלהב מהתוכי החמוד שלי
תוכים >>
לצפיה ב-'התוכי הראשון שלי (והאחרון בינתיים..) '
התוכי הראשון שלי (והאחרון בינתיים..)
06/01/2011 | 21:23
9
14
כל חיי תמיד היו לי כלבה וחתולה, מעולם לא חשבתי שאפשר להתחבר לציפור, תמיד כשראיתי תוכים לא הבנתי מה הטעם בלהחזיק ציפור כלואה בבית, חשבתי שזה חסר טעם כמו להחזיק דג באקווריום, כי דג אי אפשר ללטף ולחבק כמו כלב או חתול. חשבתי שגם תוכי זה מאוד דומה, שאי אפשר באמת להגדיר את זה כחיית מחמד, אלא יותר קקישוט לבית.
כמה שטעיתי! בחיים לא הייתי חושבת לקנות תוכי, אז מזל שהתוכי שלי אימץ אותי, אחרת לא הייתי זוכה לגלות איזה קשר מופלא יכול להיות בין תוכי לאדם!
הייתי בכיתה יא', זה היה קיץ, חודש יוני, יום שישי בצהריים. חזרתי מהאוטובוס, הלכתי על מדרכה בקיבוץ בדרך לבית, פתאום ראיתי ליד השיחים על האדמה, ציפור משונה שידעתי שהיא לא ציפור שחיה בטבע בארצנו הקטנה.
התכופפתי אליה, והיא נראתה לי מאוד משונה ופחדתי לגעת בה, חזרתי הביתה ואחי הקטן לא הסכים לבוא איתי ולראות את הציפור, התקשרתי לאמא שלי והיא היתה בעבודה, גם היא לא הסכימה לבוא איתי ואמרה שאני בטח ראיתי עורב.
שעתיים מאוחר יותר היא שבה מהעבודה והכרחתי אותה לבוא איתי, למרות שהיא עדיין לא היתה משוכנעת שזה באמת תוכי כפי שהסברתי לה.
אז הלכנו שתינו, למזלי התוכי עוד חיכה שם, אמא שלי שמאוד אוהבת חיות ניגשה אליו ללא פחד והרימה אותו, זהו ככה פשוט, מאותו רגע הוא היה שלנו!
התברר לנו שזה תוכי ג'אקו, שזה הסוג בעל הקול ויכולת הדיבור הטובה ביותר. לדוד שלי היה תוכי כזה לפני הרבה מאוד שנים, לפני שנולדתי.
בבית הכלבה שלי היתה מאוד מבולבלת, היא שנאה ציפורים ותמיד רדפה בחוץ אחרי יונים ועורבים, אז כשהכנסו הביתה ציפור היא השתגעה! היא כמעט הצליחה לתפוס אותו באותו יום כשמצאתי אותו. הוא היה צמא מאוד ושתה מים ואכל אבטיח, ביום ראשון הלכנו לחנות הקבועה שלנו וקנינו לו כלוב מתאים.
אמא שלי קצת דאגה ודיברה עם וטרינרים באזור לבדוק אם מישהו איבד אותו.
כמה ימים מאוחר יותר התקשרו אלינו משפחה מטבריה שטענה שהתוכי שלהם נגנב.
הם באו לקיבות ולקחו את התוכי אליהם הביתה, אמא שלי לא האימינה שהיא פשוט נתנה להם אותו ככה סתם, היא חשבה שזהו אין יותר תוכי.
יום אחרי הם אמרו שהסבתא שהכירה את התוכי הכי טוב קבעה שזה לא התוכי שנגנב להם אלא תוכי אחר, אז למזלנו הוא שב אלינו!
לאט לאט הבנו איזה אושר זה להחזיק תוכי בבית, כמה נעים ללטף אותו ואיזה חוכמה יש ביצור הקטן הזה.
הוא היה קשור בעיקר לאמא שלי, רק לה הוא נתן ללטף אותו, כשהוא עצם עיניים מרוב הנאה אז גם אני הגנבתי ליטופים :)
הוא דיבר בקול זהה לקול של אבא שלי, קול עמוק ויפה, הוא השתלב מצוין בבית שלנו ואהבנו אותו כולנו מאוד!
לצערי הוא היה איתנו רק 6 שנים, אחרי 6 שנים הוא הצליח לברוח שוב מקווה שהוא הצליח למצוא משפחה חדשה ולהביא להם אושר כפי שהוא הצליח לתת לנו
אנחנו מתגעגעים אליו מאוד ומקוום שהוא חי איפושהו, בטבע או אצל מישהו שמצא אותו כפי שאני מצאתי אותו!
יאגו ! אני חושבת עליך בכל יום! אוהבת אותך!
תוכים >>
לצפיה ב-'כמה אהבתי את הסיפור שלך'
כמה אהבתי את הסיפור שלך
07/01/2011 | 18:05
1
ג'אקו מתחבר רק לבעל בית אחד. הוא אוכל רק מהידיים של בעלי
אבל את הדיבור הוא לומד ממני.
אנחנו בטראומה שהוא יברח לנו, אנחנו גרים בבית פרטי עם חצר
ויש חתולים שם... לכן אחת לחצי שנה, אנחנו מקצצים לו את הכנפיים
ע"י איש מקצוע (בציפורי).
הוא אצלנו כבר 4 שנים.
מאד אוהב גרעינים של פלפלים!!!
תוכים >>
לצפיה ב-'תודה יולקה! תצביעו לי בבקה ב9 עד ב12.. '
תודה יולקה! תצביעו לי בבקה ב9 עד ב12..
07/01/2011 | 19:15
5
גם אנחנו הקפדנו לקחת אותו לגזירת נוצות באופן קבוע
אבל היתה תקופה שהיינו בלי רכב והזנחנו את זה לצערי, לכן הוא ברח..
האמת שכמה חודשים לפני הבריחה הגדולה הוא ברח בלילה כי נבהל, הוא עף בכל הקיבוץ ולילה שלם רצנו אחריו (5 אנשים) ודיברנו איתו
וקראנו לו בלי סוף, הוא נעמד על עץ ליד הבית ואמא שלי נשארה ערה כל הלילה ודיברה איתו
בבוקר המשכנו לשמור על קשר עין וניסינו לשכנע אותו לחזור הביתה.
היה כל כך יפה לראות אותו עף חופשי כפי שציפור אמורה לעוף..אבל היה גם מאוד מפחיד כי עורבים עורבנים ודררות התנכלו לו ותקפו אותו..
בצהריים אח שלי שם את הכלוב על הגג והתוכי פשוט נכנס לכלוב! זה היה מדהים!
אז אחרי הסיפור הראשון והטוב של הבריחה והחזרה הוא היה איתנו לכמה חודשים..אבל ניצל שוב שניה שבה הדלת היתה פתוחה וברח לעולמים..
בפעם הזו הוא עף מאוד רחוק ולא היתה אפשרות לעקוב אחריו..

עוד תמונות של יאגו..
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=56644...
תוכים >>
לצפיה ב-' '
09/01/2011 | 18:06
1
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 00:32
אהבתי מאוד את הסיפור,למרות הסוף העצוב.... נשמע שיש תקווה שהוא מאושר היכן שהוא :) מקסים!
תוכים >>
לצפיה ב-' - סיפור מקסים!'
- סיפור מקסים!
10/01/2011 | 11:21
2
לצפיה ב-'תוכי'
תוכי
10/01/2011 | 12:19
4
סיפור מקסים!!!
תוכים >>
לצפיה ב-'סיפור מקסים, ליאור- קבלי '
סיפור מקסים, ליאור- קבלי
10/01/2011 | 13:45
1
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 15:03
לצפיה ב-' סיפור מקסים זוהרה לשעבר והיום הניה'
סיפור מקסים זוהרה לשעבר והיום הניה
10/01/2011 | 18:41
1
לצפיה ב-'חברים - שלב ההצבעות מתחיל מחר'
חברים - שלב ההצבעות מתחיל מחר
08/01/2011 | 16:06
6
4
בשעה 12:00
תתאפקו עוד קצת ותוכלו להצביע לסיפור או לסיפורים (עד 3) שהכי אהבתם, פעם אחת לכל אחד מהסיפורים.
עד אז אתם עוד מוזמנים לשתף אותנו בסיפורים על ההתחלות הראשונות שלכם
תוכים >>
לצפיה ב-''
08/01/2011 | 20:40
לצפיה ב-'האם ההצבעות המוקדמות נספרות?'
האם ההצבעות המוקדמות נספרות?
09/01/2011 | 09:03
4
2
בחלק מהסיפורים יש הצבעות שבוצעו כבר לפני יומיים-שלושה, האם הן נספרות?
תוכים >>
לצפיה ב-'לא, רק הצבעות שבמועד שלב ההצבעות נחשבות.'
לא, רק הצבעות שבמועד שלב ההצבעות נחשבות.
09/01/2011 | 13:57
3
לא לפני המועד של שלב ההצבעות ולא אחרי.
תוכים >>
לצפיה ב-'לא הבנתי איך מצביעים..'
לא הבנתי איך מצביעים..
10/01/2011 | 00:12
2
4
אפשר הסבר בבקשה :) האם התנועה הזו של היד מספיקה?
תוכים >>
לצפיה ב-'אכן כן.'
אכן כן.
10/01/2011 | 07:05
1
2
כך מצביעים >
תוכים >>
לצפיה ב-''
10/01/2011 | 13:36
2
לצפיה ב-' שלב ההצבעות הסתיים!'
שלב ההצבעות הסתיים!
12/01/2011 | 12:47
2
תודה רבה לכולם על ההשתתפות, על הסיפורים המרגשים, על השיתוף וכמובן למי שטרח והצביע.
בימים הקרובים יוכרזו שמות הזוכים ואלו יקבלו הודעה על זכייתם.
בהצלחה לכולם, מקווים שנהנתם!

יום טוב
תוכים >>

מנהל/ת הפורום

אודות:
את/ה מוביל/ה בתחומך? אנו מזמינים למשרדינו בימים אלו בעלי מקצוע המתאימים לנהל פורום מקצועי באשכול המומחים של אתר הקהילות המוביל תפוז אנשים. מנהל/ת פ
עוד...

הודעות אחרונות

07:30 | 28.08.19 אורחים בפורום
08:32 | 23.07.19 אורחים בפורום
18:05 | 12.07.19 אורחים בפורום
21:11 | 25.05.19 אורחים בפורום
23:22 | 13.05.19 אורחים בפורום
13:36 | 27.04.19 אורחים בפורום
13:05 | 27.04.19 אורחים בפורום
19:26 | 24.04.19 אורחים בפורום
12:16 | 12.04.19 אורחים בפורום
22:49 | 06.04.19 אורחים בפורום
09:01 | 02.02.19 אורחים בפורום
13:08 | 27.10.18 אורחים בפורום
11:17 | 28.08.18 אורחים בפורום
19:30 | 02.07.18 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ