אחח זכרונות...
לא יודע אם בכלל זוכרים אותי פה אבל הייתי קבוע, אותך אבי, אני זוכר. וכן גם אותי זה החזיר אחורה... המון המון אחורה! הפרק הראשון... וואו. וכן גם לי הייתה תקופה, שבה שודרו כל העונות בלילה בה הסדרה הייתה חלק קבוע בחיים ואז גם באמת הייתי כותב קבוע בפורום זה... מאז הרמה ירדה המון וגם אני הפסקתי לעקוב באופן קבוע וגם פה הפסקתי לכתוב. וכן למרות שהיה גרוע ושהם פרשו הרבה מעבר לשיא כשהחלו לצוץ הפרומואים לפרק האחרון, נו היה ברור שאני אראה. העובדה שהפרק האחרון היה מאכזב רק הראה שבאמת הסדרה ירדה הרבה אחרי השיא... אמרו פה שבקושי ראו את רנדי, ובצדק! כי מה לעזאזל הכניסו אותו מלכחתחילה?!?. מעין תחליף אנמי עם שיער רע לאריק? אפילו בתור זה הוא היה מיותר... בקיצור אני לא חושב שצריך היה לענות פה על שאלות כי יש דברים שאי אפשר לסגור. מה בפאנץ' של חמש שניות נוכל לדעת את כל עתידם של דונה ואריק? או מה יהיה עם הייד? או פז? או ג'קי? ברור שלא... הסדרה באופן כללי הייתה(בשיאה לפחות, בסופה היא הייתה סיטקום שחוק שמרני ומיובש) פרופיל להתבגרות של כל הדמויות האהובות, כשהעשור הצבעוני מקשט את הרקע. הדמויות התבגרו, זהו... הם עברו את התיכון ואת תקופת הבלבול שאחריו, מה עכשיו? נמשיך ללוות אותם עד בית האבות? ברור שלא. ראינו אותם כתיכוניסטים צעירים ועכשיו בתור בוגרים שלוקחים אחראיות על החיים שולחים אותם לעולם. ככה זה צריך להיות, לא אמורות להיות תשובות להכל. הסיום עצמו היה יפה דווקא, המרתף הריק כשברקע ספירת סוף העשור, פייר, אפילו שכבר ממזמן הסדרה יצאה לי מהחיים, זה היה מרגש ונוסטלגי. היה טוב(לא ממש עד הסוף אבל עדיין) ואכן טוב שהיה.