תשובה: מדיח כלים
הסיפור קצת מורכב מבחינה הלכתית, אני אנסה לפשט אותו ואני מקווה שהתשובה תסייע. בכל מקרה, אם יש לכם מנהגים מיוחדים משל עצמכם ראוי לשאול פוסק שקביל עליכם, ולא להסתפק בתשובה העקרונית שלהלן. צודק שי ש"לא תבשל גדי בחלב אמו" הוא מה שנאמר במפורש בתורה, וצודקת חנהפ שיש הרבה סייגים הלכתיים לכלל העקרוני הזה (כמו בכל הלכה אחרת שהיא, ולא כאן המקום לדון בשאלה הרחבה הזו במערכת החוק בכלל וההלכה היהודית בפרט). בכל מקרה, איסור בישול חלב ובשר ברמה ההלכתית הגבוהה (מדאוריתא, שזה בארמית, מן התורה) הוא על בישול של בשר וחלב הראויים לאכילה. לעומת זאת, בישול בהגדרה ההלכתית הוא ערבוב יחד של שני נוזלי או של שני מוצקים דרך נוזל משותף או של מוצק ונושל, שאחד מהם חלב ואחד מהם בשר, בטמפרטורה של למעלה מ 45 מעלות צלזיוס (יש גם הגדרות הלכתיות ל"טיגון" "אפיה" "צלייה" ועוד, אבל שוב - לא כאן המקום). בהלכות בשר וחלב קיים גם דין נוסף לפיו בישול יהיה אסור רק אם הוא בישול טוב ("נותן טעם לשבח" בלשון הההלכה) אבל אם זה בישול שאינו ראוי לאכילה ("נותן טעם לפגם" בלשון ההלכה) אין איסור בישול. הבעיה במדיח היא, שהחלב והבשר מתערבבים, ולמרות שאין מדובר בבישול "טוב", עדיין יש בישול (הטמפרטורה מגיעה ל 65 מעלות בתוכנית הטובה). השאלה היא איך להתייחס לבישול הזה. קיימות פסיקות שונות: 1. להשתמש במדיח או לבשרי או לחלבי 2. להשתמש במגשים שונים של כלים לחלבי ולבשרי (ואז יש שממתינים 24 שעות בין אחד לשני כי זה הזמן שנחשב "נותן טעם לפגם") 3. להשתמש באותם מגשים גם לחלבי וגם לבשרי 4. להשתמש באותה הדחה גם לחלבי וגם לבשרי האופצייה הרביעית נחשבת מיקלה מאד (מקורה בבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף ובהבנה ייחודית של הפסיקה שלו בדברי השולחן ערוך). האופציה השלישית היא בדרך כלל הפסיקה הספרדית (כך גם אני נוהג). האופציות השניה מקובלת יותר אצל האשכנזים (וגם אצל כמה קהילות ספרדיות שקיבלו על עצמן פסיקה אשכנזית בנושאי "נותן טעם לשבח ולפגם"). האופציה הראשונה היא חומרה גדולה מאד. על קצה המזלג, זהו זה פחות או יותר. כל טוב, רונן