כשמכינים פסטה - יש הבדל אם שופכים את הרוטב לסיר של הפסטה

[תומאס]

כשמכינים פסטה - יש הבדל אם שופכים את הרוטב לסיר של הפסטה

או אם שופכים את הפסטה למחבת של הרוטב?
אני תמיד עושה את האפשרות הראשונה, אבל ביו טיוב אני רואה שעושים את האפשרות השנייה.
ולא הבנתי מה ההבדל.

 

[yair_bar]

הרוטב מתחמם במחבת. מסננים את הפסטה וישר מעבירים למחבת

 

[מיכאל לנג]

האיטלקים אומרים: הפסטה תמיד באה אל הרוטב...

הסיבה:
הפסטה מכילה נוזל (מים, מלח ועמילן) שמוסיף טעמים לרוטב.
זה נחמד אם מכינים רוטב ופסטה ל-זוג. אם מדובר בסיר לכל המשפחה, צריך כלי מתאים לרוטב, שיכיל גם את כל הפסטה...

 

[תומאס]

תודה על ההסבר. כמו שכתבת - צריך כלי גדול שיכיל את הפסטה

כלומר להכין את הרוטב במחבת ענק.
אז לא יותר נוח ופשוט להעביר את הרוטב לסיר של הפסטה?
בגלל זה לא הבנתי מה הקטע.
אבל אולי האיטלקים צודקים - אני בטח לא אתווכח איתם כשזה נוגע לפסטה.....

 

[מיכי 10]

אגב, תומאס, קראתי עכשיו שוב את כל השרשור הזה, אחרי שעניתי על

שאלתך אליי.

אז אני לא יודעת למה צריך לבשל את הרוטב דווקא במחבת גדול או קטן (לפי האקדמיה ללשון העברית, יש לומר מחבת גדולה או קטנה. אך עדיין לא התרגלתי לכך

). האם יש יתרון כלשהו בבישול במחבת דווקא?

אני מכינה רוטב עגבניות בסיר קטן או גדול, לפי הכמות הרצויה, ולדעתי זה נוח בהרבה. כך הרוטב פחות מתיז החוצה, ולסיר יש גם מכסה. אז אני מכסה את הסיר, ורק מדי כמה דקות פותחת כדי לערבב.

 

[תומאס]

אני גם חושב שיותר נוח לבשל את הרוטב בסיר ולא במחבת

אבל כשאני מסתכל בתוכניות בישול או ביו טיוב - כמעט תמיד מכינים אותו במחבת.

 

[yair_bar]

גם אני מבשל רוטב במחבת

היחיד שאני מבשל בסיר של בולונז.
&nbsp
יש לי כמה מחבתות בקוטר גדול.
&nbsp
מסננים את הפסטה דקה לפני שמוכן ומקפיצים את הפסטה עם הרוטב במחבת.
&nbsp
מעבירים גם קצת ממי הבישול שמכילים עמילן לרוטב - זה מעבה אותו וממש עושה טוב לתוצאה הסופית

 

[תומאס]

תודה. אני אנסה ואראה אם אני מרגיש בהבדל

 

[מיכי 10]

לא ברור לי למה מבשלים רוטב במחבת. לי זה נראה לא הגיוני. אולי

זה אופנתי, משום מה?

אני חושבת שאם מבשלים במחבת, אולי רוצים "לצמצם" את הרוטב. אבל לשם מה? אני דווקא רוצה כשאני מבשלת רוטב עגבניות לפסטה, שתהיה כמות גדולה, כך שכל אחד יוכל לקחת כמה שהוא רוצה, בלי לחשוש שלא יספיק לכולם.
וחוץ מזה, בישול רוטב גורם להתזה של הרוטב מדי פעם. אז מתוך מחבת, ניתז המון רוטב על הכיריים ועל הסביבה. בעוד שבסיר, אין כזה חשש להתזה.

אז לי אישית, לא אכפת איך מכינים בתוכניות מצולמות (אפילו אם אלה שפים), אלא מעדיפה להיות מעשית.
זה כמו שחשוב לי לקנות בגדים שמחמיאים לי, ולא להיכנע לצו האופנה רק כי זה אופנתי, אם אותה אופנה לא הולמת אותי.

 

[אבי בן 1231]

יש הבדל, כן

אין צורך בכלל להוסיף את הפסטה לסיר הרוטב אלא לשים את הפסטה על צלחת הגשה ולצקת את הרוב החם ישרות על הפסטה.

 

[תומאס]

אבל לא צריך לערבב קצת בין הפסטה לרוטב כדי שהפסטה תספוג אותו?

 

[מיכי 10]

רק עכשיו קראתי את מה שכתבת, ואני רואה שכתבתי

בדיוק כמוך, אבל אחרי שאתה כבר כתבת. פשוט לא הבחנתי בכך.

 

[אבי בן 1231]

אין בעיה!

 

[מיכי 10]

 

[מיכי 10]

פסטה ורוטב עגבניות.

אצלנו בבית הוריי, אמא שלי היתה מכינה את האיטריות ומעבירה אותן לקערת קרמיקה גדולה. ואת הרוטב היתה מגישה בכלי אחר. כל אחד היה מקבל בצלחתו איטריות, שעליהן נמזג רוטב.
אף פעם לא היינו מערבבים את כל הפסטה עם כל הרוטב. גם אצלי בבית לא. עד היום לא.

רק במשפחות של בני הזוג של ילדיי, ראיתי לראשונה את הערבוב הזה, או לפעמים אפילו בישול של הפסטה והרוטב ביחד, והתפלאתי על כך מאד.

אני חושבת שצורת ההגשה שבה הורגלתי אצל הוריי, ואצל הדודים שלי בשוויץ, עדינה ואלגנטית יותר. וכך גם כל אחד יכול לבקש, או לשים לעצמו כמה רוטב שהוא רוצה, בלי שזה יהיה מוכתב לו מראש. הרי יש אנשים שאוהבים רק מעט רוטב. או אולי מעדיפים בכלל להוסיף לאיטריות גבינה לבנה במקום רוטב, וכד'.

 

[תומאס]

כמו ששאלתי בהודעה הקודמת -לא יותר נוח לערבב בסיר מאשר בצלחת?

אני מתעלם לרגע מהסוגיה שהעלית לגבי זה שכל אחד אוהב אחרת את הפסטה שלו.

 

[מיכי 10]

מבחינת נוחות, אתה בוודאי צודק. זה יותר קל.

אישית, בינתיים לא עולה בדעתי להגיש כך, אלא אם בני משפחתי ממש יתעקשו על זה.

אבל אני עושה "חטא" אחר בקשר לספגטי או מקרוני ברוטב עגבניות...
בגיל 17 בערך, הייתי בביקור אצל הדודים שהיו לי בשוויץ (היו. כבר אינם, לצערי). ושם הדודה שלי לימדה אותי לאכול ספגטי ברוטב עגבניות, כמו שהאיטלקים אוכלים. כלומר, לסובב את הספגטי על המזלג. היא אמרה שלִילדים זה לפעמים קצת מסובך, אז מלמדים אותם לסובב את המזלג על כף, וכך הכף עוזרת להם קצת.

אבל - החטא: אצלי בבית, אני נוהגת לחתוך לילדים את הספגטי או את המקרוני בסכין ובמזלג, לפני או אחרי מזיגת הרוטב. והאמת, גם לעצמי. כי לא אוהבת שמסתבכים עם האיטריות הארוכות. ולא אוהבת לראות ולשמוע אנשים ש"שואבים" את האיטריות הארוכות לפה, עם או בלי רוטב. זה דוחה אותי מאד, ולפעמים זה גם מתיז רוטב על הבגדים.

מה שעוד לימדה אותי אותה דודה יקרה, זה על תבלין האורגנו, שלא הכרתי לפני כן, והתאהבתי בו מאז. לטעמי, הוא זה ש"עושה" את הרוטב. הוא והחרדל, שאותו למדתי מאמא שלי להוסיף (לרוטב עגבניות ולתבשילים ולסלטים רבים נוספים).

 

[מיכאל לנג]

לשאלתך:

שאלת איך נכון לעשות. ע"פ כל הגורו'S של תכניות הבישול, הפסטה באה אל הרוטב ומסבירים למה, כמו שעניתי לך.
עכשיו, משאתה יודע, תעשה כמו שבא לך.
נוחות היא עניין אחד
טעמים לא תמיד מגיעים מהנוחות, אלה מטכניקה.
וגודל הכלי, תלוי במספר המנות. גם במסעדה, מכינים את הפסטה למנות אישיות (בודדות) ולא מבשלים פסטה בבת אחת ל-100 איש.
זאת מהסיבה הפשוטה, שיש להכניס פסטה למים רותחים! ביחס מים לפסטה 10:1. הפסטה חייבת להמשיך כמעט מיד ברתיחה ולא לצנן את המים בגלל כמות ולהגיע לרתיחה מחודשת רק אחרי דקות ארוכות. זה יהיה בישול פסטה באופן שיניב תוצאות פחות טובות.
אולי יהיה נכון יותר לפצל ל-2 סירים של 5L ולהכין קילו פסטה (מספיק ל-5-8 מנות)
באותו זמן.

 

[תומאס]

תודה רבה על ההסבר המפורט!

 

[אבי בן 1231]

הבעיה עם ערבוב כל הפסטה והרוטב היא

שאם נשארת שארית, כמעט שלא ניתן לאכול זאת למחרת היות והפסטה סופגת הרבה רטיבות ומתרככת מידי.