ברבים, חרד"לים = חרדים לאומיים
בארץ יש כמה סוגי חרדל:
1. החרדל המכונה באנגלית חרדל צהוב, יש תוצרת הארץ (תלמה) וחוץ (הינץ). זה טעמו עדין יותר מעט חמצמץ ולא חריף.
2. חרדל דיז'ון צרפתי: ישלא מעט סוגים, גם תוצרת הארץ! וגם יבוא. חלקם לא חריף כלל, וחלקם קצת. יש גם עם גרגרים ויש חלק.
3. אבקה רוסית להכנת חרדל: זו מעורבבת עם מים, שמן וכו' ויוצרת משחה שחריפותה מתעמת עם הזמן (ימים). רמת החריפות של החרדל הזה ממש גבוהה ולא ניתן לאכול ממנו מלבד קמצוץ.
הרעיון ששמת חרדל...ואח"כ דבריך על חוסר טעם קצת סותרים לדעתי. הכנסת חומר גלם או תבלין (יש גם גרגרי חרדל) נועדה לתת טעמים. אם אינך מרגיש אותם, חבל על החומר גלם.
חרדל חריף, לא שורף בלשון אלה עולה למצח כמו וואסבי או חזרת. סה"כ חרדל מותאם לטעמו של כ"א. בעיקרון, מי שרוצה להרגיש בטעמו של החרדל, אך רגיש לחריפותו יסתפק בחרדל הצהוב הרגיל וישים ממנו במידה. מי שאוהב טעם עז, ייקח אחד חריף וישים במידה. למשל החרדל שיש -IKEA, כמעט חסר טעם ומגיח מהמתקן בעובי 2 ס"מ. מצפים את כל הנקנקיה בחרדל, וזה עדין כמעט ולא מורגש...