על מעמדם המיוחד של דגים בהלכה
היהודית דגים נחשבים לדרגת ביניים שבין בשר לבין מה שאינו בשר, ומכאן נובעות כמה הלכות יסודיות: א. אין להם דין שחיטה, אלא מותר להרגם בכל דרך שהיא ב. אין להם דיני כשרות מיוחדים, למעט הוודאות שהם אכן דגים ולא רכיכות או צלופחים (צריך שיהיו סנפיר וקשקשת, ובעצם מספיק שתהיה קשקשת, ואפילו אם היא כזו שנראית בתוך המים אבל לא מחוץ להם) ג. לא חלים עליהם דיני המתנה בין בשר לחלב (ויש עוד הלכות, אבל בל נלאה...) לגבי אכילתם עם בשר: נוהגים להבדיל בינם לבין בשר כדי לא להתבלבל במעמדם כבשר, לכן ניתן לאכלם ומיד אח"כ, באותה צלחת ובאותו סכו"ם, לאכול את הבשר, ולהיפך: לאכלם אחרי בשר מיד באותה צלחת ובאותו סכו"ם יש הנוהגים להחמיר בדברים הבאים: להחליף צלחות וסכו"ם להמתין פרקי זמן של כמה דקות עד חצי שעה בין אכילת בשר לדגים (או להיפך) לגבי אכילתם עם גבינה: בעיקרון, מותר לאכלם יחד (סלט טונה עם גבינה, למשל) ויש הנוהגים לאכלם יחד רק כשניכר מבחוץ שאלה דגים (למשל: ריח הטונה...) אבל יש קהילות רבות בהם נהגו להימנע מאכילתם יחד מחשש של סכנה והרבה קולמוסים נשתברו בתולדות ההלכה כדי להסביר מה טיבה של אותה "סכנה" לא מוגדרת ובשורה התחתונה: מי שנוהג לאכול דגים עם גבינה, יש לו על מי לסמוך ומי שנוהג לאכול אותם ברווח ולא ביחד (כמו בדגים ובשר) יש לו על מי לסמוך ובאמת, הכל תלוי במנהג הקהילה (וכאן, אגב, אין חלוקה חדה בין אשכנזים לספרדים, כי בכל אחת מהקבוצות יש תת מנהגים שונים) כל טוב, רונן